אוף טופיק

כשהם במוסט, אבל זה לא מצב, בגלל זה זה מאד חריג. הפיל חיה מאד ידידותית לאדם, היא אפילו לא תוקפת כשמלטפים את הילדים שלה, כל מי שהיה בתאילנד יודע.

 

מסוג הדברים שגורמים לי להרגיש זקן.

לגופו של עניין, אלא אם יש למישהו איזה עסק משפחתי להשתלב בתוכו ואז הוא מנותב. וזו אופרה אחרת,

-עקרונית אני לא מבין למה אנשים לא הולכים לעבוד במשהו שהם פשוט אוהבים. ממש אוהבים.
אף פעם לא הבנתי.

 

שוב. עניין של תפיסת עולם.
אנשים יותר מידי חומריים. לטעמי.

בעיניים שלי, ואני יודע שזו לא דעה רווחת,
-החל משכר מסויים (ולאו דווקא בצד הגבוה של הסקאלה): כבר יש דברים אחרים שחשובים יותר. ואני מעדיף אותם על התוספת בשכר. גדולה ככל שתהה.

מבחינת הנקודה השנייה שציינת,
לא רואה איך אתה יכול לאהוב משהו. ממש לאהוב אותו - ולא להצליח בלימודים עליו, ואח''כ בעבודה סביבו.
איך אפשר לאהוב משהו ולא להיות בו טוב..?

השיח (וההעמדה) שלי זה שיח פריבילגי. אם להודות בכנות.
אבל זה עדיין השיח שלי ואיך שאני רואה את העולם. וראיתי את 2 הצדדים המדוברים.

 

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=481391

כתבה בגלובס על דני לוין. ישראלי שנכנס לרשימת הצעירים העשירים ביותר. לוין היה הקורבן הראשון של אסון התאומים כשניסה להשתלט על אחד המחבלים במטוס.

 

איזה ציוץ דבילי

 

התנים כבר לא מפחדים מבני אדם: "זה הזמן שלנו להתחיל לחשוש"

אני אגיד דעה שהיא לא פופולארית אבל צריך להרוג את כל התנים שנכנסים לאיזורים מיושבים. גם את כל חזירי הבר וגם את כל השועלים. נתחיל מההתחלה. יש דבר כזה נקרא זכרון אבולוציוני. בגלל שהאדם התאכזר לחיות במשך מאות שנים ב-DNA שלהם יש להם פחד ממנו. גם חיה שנולדה הרגע נולדה עם רתיעה מהאדם. ברגע שהאדם משנה פתאום גישה ב-180 מעלות והופך מאכזר לרחמן גם הפחד של החיות מתחיל להתמוסס והן הופכות להיות תוקפניות.

 

אם אתה תהיה עם האצבע על ההדק כבר לא ישאר את מי להרוג, אה?

 

טוב שלא איים על חזירי בר בפצצת אטום.
חיות בר באות לערים לחטט בזבל. אז אולי צריך פשוט לשמור על הניקיון?