הפועל ת"א 2019/20 - איצטדיון חדש, מאמן חדש, בעיות ישנות

https://www.sport5.co.il/Sip_Storage/FILES/2/size475x318/775072.Xxx

עם כל הכבוד לוואליד באדיר שהוא לב ונשמה, שחקנים כמו עומרי קנדה ואחרים - דגלאס דה סילבה - הנה אחד מכוכבי הדאבל האמיתיים שלנו שהקהל זוכר לטובה. הרי כשאוהד הפועל שומע היום זהבי-ורמוט-שכר - בא לו לירוק או לתת סטירה. גם לאניימה זוכרים שהוא עבר למכבי.
הוא הגיע אלינו כאתלט יוצא דופן אבל שחקן די מבולבל וחסר אחריות, מפקיר את העמדה, אלי גוטמן לקח פוטנציאל והפך אותו לבלם הטוב בארץ (קודם אלי אוחנה אימן אותו בקייטנת כפר סבא, למה אפשר לצפות). צר לי שהוא עזב באמצע העונה ב-2010/11 ובדיעבד זה לא עזר לקריירה שלו, יחד איתו היינו לוקחים אליפות. הוא היה ווינר ושחקני מכבי עשו במכנסיים נגדו, כל מצב נייח בדרבי היה פוטנציאל לגול. אני זוכר אותו גם בועט למשקוף בדרבי של ה-0:0.
מקווה מאוד שהלייב הזה לא יהיה באנגלית ככה שיהיה לי קל לעקוב בזמן העבודה, אבל הנה שאלות שהייתי שואל אותו:

1) האם הוא מתחרט שעזב את הפועל?
2) כמה פעמים היה באמת קרוב לחזור? - הנה ראיון שמצאתי
3) מתי הרגיש שהקבוצה של הדאבל היא בלתי נשכחת
4) שייספר איזה סיפור שאנחנו לא מכירים
5) מה גרם לכך שהקריירה שלו נעצרה
6) מי היה המודל לחיקוי שלו
7) האם הוא עדיין מזמזם את שיר השחקן שלו.

 

לגבי ניתוח השחקנים מהדאבל זה בהחלט קצת יוצא דופן, הייתי אומר שזה מראה עד כמה המאמן עצמו חשוב, מי שידע להחזיק את עומרי קנדה קצר ולגרום לו להתעסק בכדורגל, ואת הכוכבים. בראיון הישן שמצאתי לגבי דגלאס, הוא אמר שהיה שותה אלכוהול וכאלה, תוסיפו לכך פציעה, אבל עצם העזיבה שלו בינואר הייתה טעות כי הבחירה המקצועית הייתה לא טובה. אני חושב שלהגיד שהוא לא מספיק טוב הגנתית זה לא נכון, כמובן שבגרמניה הוא לא היה הבלם מספר 1 אבל עם משמעת הוא היה יכול להסתגל לדוגמא. הוא פשוט הבין שהליגה פה קטנה עליו והיה שאנן, היו לו משחקים נפלאים גם באירופה. חזק, מהיר, אתלט, משחק עם ביטחון, יוצא קדימה ולא מעיף כדורים. היחיד שהרשים אותי בארץ יותר באותה נקודת זמן היה טישיירה.

באדיר היה קשר מרכזי מעולה במכבי חיפה, עם גולים מכריעים וגם הגנה, אף אחד לא ידע איך זה מצליח לו אבל הוא תמיד היה שם, גם אם התלהבו יותר מפראלייה וז'וטאוטאס. אפשר להוסיף גם את ביברס נאתכו לרשימה הזו.

 

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/p960x960/93386952_2901456673283932_5469166081476132864_o.Xxx?_nc_cat=111&_nc_sid=110474&_nc_ohc=woL-_V7lpasAX86rjCh&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&_nc_tp=6&oh=1f83f9c1a95cf62701c8873bf230e195&oe=5EC202D7

דגלאס דה סילבה סיפר בבוקר אתמול לערוץ הספורט5 על כך שהוא בילה במועדון בחמש לפנות בוקר יומיים לפני דרבי, יוסי אבוקסיס תפס אותו ואמרו לו 'מה, אתה משוגע?', ו-ויתרו לו, ולמי שזוכר גם בתחילת העונה הקסומה של הדאבל הוא כמעט הסתבך עם נערה בשבדיה כשהיא טענה שהוא קיים איתה יחסים שלא בהסכמה, אחרי המשחק נגד גטבורג. האמת שהלייב איתו אתמול היה מרגש אבל גם שכונה.

בקצרה: הוא מתעסק בנדל"ן בברזיל, מקדיש את עצמו למשפחה אחרי שנים ארוכות, הוא סיים עם הכדורגל. לא צופה במשחקים של הפועל כי אין באפשרותו אבל כן מתעדכן בתוצאות, משבח את קלינגר שהחזיר את הקבוצה לצמרת אחרי עונות קשות, ועל המאזן בדרבי עצוב לו לשמוע, הוא סיפר ששמע על ה-5:0 ופשוט לא האמין שזה קרה. בגדול היה מדובר בהעלאת זיכרונות:

"אני זוכר את שיר השחקן שלי, כמה אני מתגעגע לקהל, אתם לא יודעים פשוט. שער חמש הוא בלתי נשכח, כשצפיתי בגולים שלי מהעבר זה היה מרגש מאוד. יש לי את החולצה שכבשתי איתה נגד בנפיקה וגם את כדור המשחק. ממש פירקנו אותם. זה נשאר למזכרת לנצח בבית שלי. אני זוכר את ה-0:4 על בית"ר ירושלים. אלי גוטמן אמר לי שאשחק כמגן ימני. הם היו קבוצה מעולה, האלופה המכהנת, עם הכי הרבה כסף, זה היה ניצחון גדול".

על משחקי הדרבי: "אם אני עושה מחנה אימון טוב של חודש וחצי, אני יכול להרוג את מכבי גם היום", צחק. "הם רואים את דגלאס דה סילבה והם מפחדים. אני חושב ששיחקתי 15 משחקי דרבי בכל המסגרות ואף פעם לא הפסדתי. הדרבי זה המשחק הכי טוב עבור כל שחקן. כשאתה מגיע לבלומפילד ורואה קהל צהוב מולך וקהל אדום תומך, אתה פשוט לא יכול להפסיד. אם הייתי צריך להגיד מילה לשחקנים זה לתת את כל מה שיש להם".

על אלי גוטמן: "הוא היה המאמן הכי טוב שהיה לי. הייתי שחקן טוב אבל הוא שם אותי ברמה אחרת לגמריי, העניק לי משמעת טקטית ומנטאלית. מה שהוא עשה בהפועל בזמן שלנו - אי אפשר להסביר. הוא היה מראה לנו משחקים של צ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, קווים של 4-4-2, איך לעמוד. היה יכול להצליח באירופה בקבוצה בינונית ומשם להגיע לקבוצה גדולה. הוא נתן לי הרבה, רק להגיד לו תודה רבה.

הגול של זהבי: "בטלוויזיה אפשר היה לראות שכל אחד רץ למקום אחר ותופס את הראש, הדבר הכי-הכי קשה שמדובר בשש-שבע דקות של חוסר וודאות לאחר המשחק, חיכינו על הדשא כדי לראות מה קרה עם המשחק של מכבי חיפה ואם אנחנו אלופים או לא. הדקות הארוכות ביותר בחיים שלי אבל היה מטורף בסוף". כשנשאל מי השחקן הכי טוב מאותו דאבל גדול אמר בחיוך: "אני חושב שזה אני. הייתי בשיא הקריירה, אבל כמובן שגם האחרים".

הוא גם נשאל על שכטר, ורמוט וזהבי ובגדול אמר שכולם תרמו הרבה להפועל וצריך להעריך אותם, שהוא בחיים לא היה מסוגל לעבור למכבי או ליריבה שנואה למרות שהוא שחקן זר, אבל כנראה שהיו שיקולים אחרים שהם לא רק הכסף על אף שהכסף היה משמעותי.

 

"אלימלך הוא המלך של הפועל" - קצת מהלייב של שביט אלימלך מהערב, דיבר איזה שעה ורבע, האזנתי לרוב מה שהיה:

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t31.0-0/p640x640/14205969_10153846241481161_236238278052624316_o.Xxx?_nc_cat=103&_nc_sid=2d5d41&_nc_ohc=y2991p9ZqPEAX_hDwdk&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&_nc_tp=6&oh=143801a9995105d17bff9720aa530a32&oe=5EC3812C

- סיפר שלא יהיה מאמן שוערים משום שהוא סובל מהרבה פציעות מאז הפציעה, כאבי גב כרוניים. לא קיבל הצעה מהפועל תל אביב.
- שמעון גרשון היה הבלם הכי טוב ששיחק איתו, היה להם תיאום עיוור, הוא אומר שלא ניסה לשכנע אותו להישאר בקבוצה כי שמעון בין כה היה מבולבל, טוען שהגיע הזמן לסלוח אחרי הרבה זמן 'לא הרבה יודעים כמוני כמה שמעון אהב את הפועל', סיפר על משחק מעונת 2004-05 וקרבות התחתית כששמעון שמע לפני המשחק שהפועל חיפה או באר שבע הפסידו והוא צרח והשתולל מאושר.
- הייתה לו תחושת החמצה על כך שלא שיחק באירופה כי תמיד התעלה במשחקים בגביע אופ"א עם הפועל, היה רוצה לצאת לשנה-שנתיים ולחזור.
- השחקנים היום "יותר מדי משחקים בפלאפון ופחות מדי נותנים מעצמם על כר הדשא".
- על קשטן: "רק העיניים של דרור היו מפחידות אותנו, בלי שיגיד מילה. נתנו לו כל כך הרבה כבוד ולכן הגענו לשיא עם דרור".
- הפועל של 2000 נגד הפועל של 2010: "הקבוצה של גוטמן הייתה מוכשרת יותר והתקפית יותר אבל אין לי ספק שהם לא היו נותנים לנו גול עם הגנת הברזל שלנו, היינו מנצחים. אני מכבד אותם, אבל היו לנו שחקנים עם אופי בלתי ניתן לתיאור. חבל שאי אפשר לקיים משחק כזה".
- כששאלו אותו על החמצה עם הפועל אמר: "ב-1997/98 ללא ספק, מבחינתי לקחנו אליפות, אפילו אורי מלמיליאן (קשר משפחתי ביניהם) אמר לי כאוהד וסמל של בית"ר שהכדורגל כאן מת. היינו אלופים מבחינתי זה הזוי שהעלימו עין ממשחק השרוכים".
- על סלים טועמה: "הוא היה ילד טוב, אני זוכר איך כל יום חמישי הייתי נשאר איתו והוא היה בועט לי לשער ומפעם לפעם היה משתפר, הוא בעט ברמה של שחקן בחו"ל".
- על יעקב הלל: "היה השותף שלי לחדר באירופה ובמחנות אימון, אשתו תמיד עשתה לו אחלה עוגיות והביאה בכמויות. בכל בוקר הייתה לנו שקילה. הלל חיסל קופסא וירד במשקל ואני אכלתי עוגייה אחת והשמנתי, עד היום יש לי כרס. הוא נראה כמו שחקן כדורגל עדיין".
- סיפר על הקשר המיוחד שלו עם ניצן שירזי ז"ל ועל התקופה הקשה לקראת הסוף המר.
- על סבסטיאן סימרוטיץ' - "היה עובר שחקנים כמו מים, חבל שהוא היה לא רציני, הקאבזה שלו, ניסיתי לקחת אותו תחת חסותי. הוא מהזרים הכי גדולים ששיחקתי איתם יחד עם הלמאי ופישונט".
- על הפנדלים: "80% חיכיתי עד לרגע האחרון, השאר זה אינסטיקנט ומזל, אני לא אגלה את הסוד שלי כשאני עדיין כל כך צעיר. אלה הרבה אימונים".
- ההצלות הכי גדולות שלו - נגד למפארד בלונדון, בסאן סירו נגד מילאן וגם בגמר הגביע ב-1999 נגד בית"ר, מול ניר סביליה.
- ועוד: הוא היום בנדל"ן ומבסוט, אהב את החוויה בגולסטאר ואמר לא לקחת ברצינות את רוב מה שקורה שם, האח הבכור שלו אהד הפועל והוא חלם להגיע. הוא חושב שהכי טובים בעולם הם נוייר וטר-שטגן, העריץ את בופון, ומאמין בשוער בכיר ושוער שני.

- שאלתי אותו מה היה רגע השיא שלו בקריירה כמה פעמים והוא לא ענה, אולי התפספס לו. ברור שזה או המסע באירופה או הדאבל.

סיפור קצר על שביט: הייתי בכיתה ה' נדמה לי וההורים הלכו לסופר בבן יהודה, הם פגשו אותו, אמרו לו שהבן שלהם אוהד הפועל, זה היה עידן של טלפון ישן וכאלה אז הוא אמר להם לחכות רגע, קפץ לאוטו שלו והביא לי קלף סופרגול שלו חתום. הוא גדל בתל נורדו ולמד בבית ספר שלי. ראיתי אותו לפני הגיוס לצבא והצטלמתי איתו. עוד מפגש שלי עם שביט היה ב-2005/06, חבר טוב של ההורים שלי צלם במעריב, קימבנו אותי לאימון של הפועל ועשו לי תמונה קבוצתית איתם, הייתי ילד ביישן, שביט אמר לי 'בוא תשב לידי'.

 

אני חושב ששוערים אחרים תמיד נהנו מיחסי ציבור טובים ממנו, בין 1999 ועד 2002 יש למישהו ספק מי היה השוער הטוב במדינה? 14 הופעות הן מעט מדי. מה גם שבחלק מן הזמן דוידוביץ' היה פצוע. בכל מקרה הנחמה שלי היא שמסע כזה ויכולת אדירה כזו באירופה שווים ערך למשחקים של הנבחרת. אמנם הייתה הגנה טובה אבל הוא פגש קבוצות גדולות והמשחק נגד צ'לסי בלונדון הוא בלתי נשכח. מכבי חיפה השתלטה על הנבחרת באותו הזמן. גם שמעון גרשון היה צריך לשחק לדעתי יותר על חשבון אלון חרזי בחלק מן הזמן.
אלימלך הוא אחרון הסמלים שלנו והוא גם השוער האחרון (בכלל) ששמר על שער נקי בכל המשחקים בגביע בעונה בודדה לדעתי, עונת 2005/06.

מי שיש לו זמן אני ממליץ לו לצפות בלייב שוב, אני חתכתי באמצע ואולי פספסתי משהו. רציתי שיענה לי מה הרגע הכי גדול שלו בהפועל. אגב, הוא כן ענה על שאלה אחרת, "הסתלבטתי על באדיר הרבה זמן בנבחרת" על הפנדל שהדף לו בתוספת הזמן ב-2002/03, זה מהלך שהיה יכול להכריע את האליפות.

הוא גם אמר שכל משחק בטדי מול 20 אלף צופים הרגיש לו כמו באירופה, ליווי משטרה מחמש בערב, "כמה הם שנאו אותנו", אבל את המשחקים האלה הכי אהב, ודיבר על הדרבי ב-2002/03 "דרבי האבוקות, לא היה משחק עם תפאורה טובה יותר של הקהל שלנו".
לסיכום הייתי רוצה דמות כזו במערכת אבל מאמן שוערים הוא לא יהיה בשל הפציעה בגב, והשאלה איזה תפקיד אפשר למצוא לו. מצד שני עבר כל כך הרבה זמן...

 

TheOffside02 - YouTube

יכול להיות שזה נמצא באחד מאלה.

 

תחשבו על זה ככה, הגנה כולה על טהרת הישראלים: אלימלך ולפניו בכר-גרשון-דומב-אנטבי, מההגנות הכי חזקות שהיו כאן. כולם גבוהים, עם משחק ראש טוב, מהירים. ובדאבל זה היה ישראל כהן או מוטי אוחיון כי דומב שיחק בבית"ר. ב-2002/03 גרשון ודומב גמרו את העונה בשלב מאוד מוקדם ועדיין היה מאוד קשה לתת לנו גול למרות האיטיות של אלון חלפו ויעקב הלל.

1997/98: 16 ספיגות ב-30 משחקים - ההגנה הטובה בליגה | שמרנו 20 פעם על שער נקי.
1999/00: 28 ספיגות ב-39 משחקים - ההגנה הטובה בליגה
2000/01: 29 ספיגות ב-38 משחקים [אחרי מכבי חיפה]
2001/02: 32 ספיגות ב-33 משחקים [כמו מכבי חיפה]
2002/03: 22 ספיגות ב-33 משחקים - ההגנה הטובה בליגה

* גם עונת 1998/99 שהסתיימה רק במקום החמישי - ספגנו 26 שערים, ההגנה השלישית בטיבה בליגה

אין לי כאן סטטיסטיקות, זה בארכיון בבית מכל מוספי פתיחת העונה והעיתונים אבל שביט מדורג גבוה-גבוה מבחינת שמירה על שער נקי, לדעתי בטופ5 בהיסטוריה של הכדורגל כאן. גם בפנדלים.

המערכון של ספי ריבלין מוכר לכולם, גם בתור אחד שלא ממש צפה בתוכנית הזו. לא אומר ששביט היה בהכרח צריך להיות השוער הקבוע אבל לפחות צ'אנס הוגן. הוא שיחק ב-3:0 נגד דנמרק נדמה לי ואחרי חמישייה במשחק הראשון זה כבר עונש ולא פרס.

 

עדכון לייבים: הלייב האחרון היה של נמניה ווצ'יצ'ביץ'| הערב יתארחב עמוד האוהדים של הפייסבוק גאבור הלמאי.

https://img.wcdn.co.il/f_auto,w_700/5/8/7/7/587783-46.Xxx

לגבי ווצ'יצ'ביץ' - שיחק כאן בסך הכל שלושה חודשים ועדיין מחשיב אותו מהזרים הגדולים שהגיעו להפועל, עוד אחד שנחת כאן "בטעות". זה מספר את הסיפור של עונת הדאבל הקסומה 2009/10 למעשה. גוטמן אמר שהוא התלבט לגבי חיזוק - בהגנה היו לו את דגלאס דה סילבה, וואליד באדיר ויהודה חוטה וזהו. ובסוף הוא קיבל מתנה שחקן התקפי נפלא. אני זוכר את הגול שלו בוולה ברגל החלשה בהופעת הבכורה וזה היה 'וואו' אחד גדול. טכניקה, קבלת החלטות, שליטה בכדור. כמה חבל שלא נהנינו ממנו יותר. אולי לא היינו צריכים כל כך את עזרת הקיזוז. מצד שני, בלעדיו אתם יודעים מה היה קורה לערן זהבי...[דווקא סמואל יבואה הסריח את הדשא וטוב שעזב בינואר].

לגבי גאבור הלמאי - שחקן של עבודה, בלי דאווינים. חכם, אגרסיבי, שקט, אני חושב שאבוקסיס יכול לתאר אותו בצורה הכי טובה. כילד פחות הערכתי אותו כי לא נתן מספרים, אבל הוא אגדה, אין ספק. בינגו של קשטן, שלוש שנים גדולות. כבש בבכורה שלו ב-0:4 על אשדוד בי"א.