עצוב לי. נשבע לכם שעצוב. וזו לא פעם ראשונה שעצוב לי. בגיל שמונה, למשל, במהלך משחק השרוכים המפורסם נגד בית- שאן, ברגע שבו איציק קורנפיין ניסה כוחו בבעיטה לשער בדקה התשעים ושבע, שניות לפני בעיטת ההמשך של פישונט שהבטיחה לבית"ר את הניצחון, אפסו כוחותי והתעלפתי ביציעי קריית אליעזר, כך שעל שער הניצחון שמעתי רק בתוך מהומת הניצחון שהתרחשה לאחר מכן. וזה עוד כלום: בגיל עשר פרצתי בבכי ונעלתי את עצמי בשירותים, מסרב לתחינות הורי לצאת החוצה, לאחר ששביט אלימלך ובריוניו גנבו לקבוצה שלי גביע בפעם השניה ברציפות. כל מי שחושב שנער בן 14 אוהד בית"ר, שרגיל לכמויות של חרא מהקבוצה שלו, אינו יכול לחוש רגשות - טועה בגדול. זה כבר שש שנים שהאתר הזה, עם הכתובת המסורבלת, ההתאמה המושלמת בעיקר למערכת הפעלה ו"דפדפן" שכבר עברו מן העולם ואסופת אקס- ירושלמים אינטלקטואלים שנאחזים באהדתם את הקבוצה כמפלט אחרון מקיטלוג כיאפים מתנשאים- מצליח להיות חלק אמיתי מהחיים שלי, ולרגש אותי עד דמעות, או עד פרצי צחוק היסטריים. אני מודה שכמעט כל מה שכתוב בפורום הזה בנושא סגירת האתר הוא נכון. נכון שההנהלה זילזלה והורידה את המוטיבציה, למרות שנכון גם שההנהלה פינקה אותנו בכמה רגעי אושר של התחכחות באבק הכוכבים של הקבוצה. נכון שהאתר הוא יציר כפיו בעיקר של אדם אחד שאינו בדיוק מהווה השתקפות נאמנה של האוהד הממוצע, אבל נכון גם שהאתר היווה במה לקשת הרחבה והמגוונת של אוהדי בית"ר למיניהם. נכון שיש גם אוהדי בית"ר חכמים נבונים ותרבותיים, ונכון גם שכולם בבונים. הכל נכון. האתר הזה הצליח להיות קצת מהכל, ואם תדפדפו אחורה בכמה מרגעי הקסם, תקבלו תמונה נאמנה של הדבר הזה שנקרא בית"ר ירושלים. מבולבל, מסודר, מתנשא ומורם מעם, אותנטי ועממי, פראי ויצרי, מחושב וסיסטמטי- ובעיקר קמצן בסימני פיסוק. היה לנו הכל בשש השנים האלה. זכינו לאכול את הלב ולהרגיש מעונים, וזכינו גם להתעלויות שספק אם אוהדי קבוצת כדורגל אחרת בארץ אי פעם הכירו. זה נכון לגבי הקבוצה וכלל אוהדיה, זה נכון גם לגבי האתר וצוותו. ביתר ג'רוזלם אורג אי אל היה תחנה מקסימה ומלאת חוויות. ממרומי גיל ארבע עשרה שהפציע בחיי לפני מספר חודשים, גם בית"ר ירושלים נראית קצת ככה. מין תחנה שהייתי בשבילי המון ושתמיד תהיה קרובה ללבי. אבל עצוב ככל שזה עלול להישמע, נפתולי החיים מזמנים לנו עוד תחנות כאלה, ולמרות שתמיד אהיה אוהד בית"ר, אני יודע שכבר אינני הילד בן העשר שמירר בבכי בשירותים אחרי ההפסד להפועל תל- אביב, כשם שכבר אינני זה שרקד על כביש ירושלים- תל-אביב עד אור הבוקר בליל אליפות השרוכים. מספרים לי שככה זה עם אהבה. אתה מתאהב לגמרי, חווה הכל בקיצוניות והיסטריה משך כמה שנים, ואחר כך הכל מתייצב ונעשה רגוע יותר, מיושב יותר. מאוד בטוח ויציב, אבל גם קצת רחוק מהלב. ככה שאולי זה טבעי ואולי זה בסדר, אולי אני לא צריך להרגיש אשם שאני שומע איך בית"ר חוטפת רביעייה ודקה אחרי זה שוכח. אולי זה לא כל כך בלתי אנושי שטלפון נרגש מהארץ מספר לי שהקבוצה הצליחה להישאר בליגה, משמח אותי אבל לא מונע ממני לחזור לישון ולשכוח את כל העניין לכמה שעות. יכול להיות שזה פשוט תהליך טבעי וככה זה. בית"ר תמיד תהיה האהבה הראשונה, האמיתית והגדולה, אבל כמו כל אהבה- כנראה שגם דינה להפוך ברבות השנים למשהו קצת מינורי. תודה לך בית"ר על כל הרגשות. תודה לאתר של בית"ר על כל הזכרונות. תודה לכל הבבונים על כל ההרפתקאות, ותודה מיוחדת לחבר שלי טוב דוד מהאינטרנט על שעם תום כל המסע המרתק הזה השאיר אותי עם נכס אחד חשוב, מהסוג שלא מוצאים בקלות בחיים, שאני מקווה ומאמין שימשיך איתי גם הלאה. מילותיו של אוהד שמתאבל על אובדן האתר המעולה של בית"ר ירושלים, האתר היחיד שסיפק אופוזיציה הולמת להנהלות הכושלות לאורך השנים, יחד עם חוש הומור נפלא, יצירתיות והשקעה על היצירות המענגות ביותר באינטרנט. אתם יכולים לבוא בטענות למשה דדש, גד זאבי ומאיר פניג'ל, שזנחו את האתר ללא בושה לאחר הבטחות מפורשות (בגיליון שם המשחק האחרון תוכלו לראות זאת) שילכו לקראת דוד פרנקל, אוהד בית"ר למופת, שאהבתו לקבוצה שככה והתערערה בעקבות הבזיונות התמידים של ההנהלה, והאוהדים ששרים שירים גזעניים מחליאים. שלום לך, בית"ר ג'רוזלם אורג אי אל, ונוח על משכבך בשלום. *נ.ב ממש לא אכפת לי אם הדיון הזה מיותר לדעתכם, זה דיון מהלב שאני רוצה שיהיה כאן. אני מקווה שמישהו יגיב (לפחות אוהדי בית"ר).
קודם כל האתר של בית"ר באמת היה אתר נחמד.. אני זוכר שלפני 8 שנים בערך שהיה לי אינטרנט זה אחד האתרים הראשונים שזכיתי להכיר.. הגעתי עליו דרך תפוז.. ואז לא ידעתי הרבה איךמסתובבים אז הייתי בו... במשך השנים הוא לא עבר מי ידוע מה שינוים לפי מה זכור לי... בכל מיקרה היה אתר נחמד.. שסיפק מידע לאוהדי בית"ר... חבל שהוא נסגר כי זה היה איזה משהו נוסטלגי באינטרנט. עכשיו לבית"ר אין אתר רשמי וזה חבל שלקבוצה כזאת עם קהל אוהדים שכזה לא יהיה אתר שהוא של הקבוצה שהוא רשמי.. למרות שאני מאמין שעכשיו יהיה אתר אוהדים שיהפוך לרשמי... בכלל בקשר לאתרים רשמיים של קבוצות באינטרנט כל קבוצה יודע שהעניין של היום להיות בעולם הזה של האינטרנט עם אתר מכובד.. זה דבר שתורם הרבה מאוד לתמית של הקבוצה.. הקבוצות מראות נכונות להשקיע והכל אבל רק בזמן של הצלחה.. לצורך ההדגמה ניקח את בית"ר אני לא יודע מי פה זוכר.. שבית"ר היתה בתקופות טובות והצליחה.. הם דיברו על האתר אינרנט שלהם.. ועל זה שאנשים יוכלו ליראות דרך המחשב משחקים שלהם.. ודיברו על זה שיהיה להם ערוץ מיוחד ועוד 2000 דברים כאלה.... אבל ברגע שהקבוצה לא ניראת טוב.. אז הם עוזבים את הכל.. שוכחים את כל העניינים האלה.. והנה תיראו את בית"ר... מדיבורים על הטופ שבטופ.. פשוט סגרו הכל ופשטו את הרגל.. לפי דעתי זה חבל.. אבל מצד שני זה בלתי נמנע.. מהסיבה הפשוטה.. למנהלי הקובצות יש כל כך הרבה דברים להתעסק בהם.. וברגע שהקבוצה לא מצליחה אז יש פי 4 דברים.. ופי 4 הוצאות כספיות ואין הכנסות.. ולכן הם מעדיפים לא להתעסק באינרט.. ואז מה שקורה זה יש ירידה של האיכות של האתר הרשמי של הקבוצה.. וגם זרימת המידע יורדת מחוסר זמן.. ואז אותם אתרים פרטים של אוהדים שהקימו למען הקבוצה שבדר"כ הם יותר מושקעים ויפים (כי הם נעשו בהתנדבות ומהלב.. ולא בשביל הכסף). מתחילים לתפוס תאוצה לעלות בדרגה ואז לאתר הרשמי כבר הצדקה של זכות קיום ועוד בהשקעה.. וככה הוא יורד.. והיום אפשר ליראות שהאתרים הרשמים של... נתניה והפועל ת"א והפועל ב"ש מכבי חיפה מכבי ת"א ובקיצור כל הקבוצות.. כל האתרים הרשמיים הם הרבה יותר שטחיים ופחות טובים מאשר אתרי האוהדים.. ואתרי מועדוני האוהדים.... אז לסיכום... חבל שהאתר של בית"ר נסגר כי זה היה משהו נוסטלגי.. אבל מבחינת מקור מידע לאוהדים ומקום שבו הם יכולים לדבר והכל.. זה לא ניפגע... ואני מאמין שהאתר שיש להם כרגע (ברח לי השם) יהיה אתר רשמי.... או חצי רשמי.
יוגב, אתה טועה, ובגדול. האתר הגדול הזה (לא אתר נחמד, אלא האתר הכי טוב שהוקם מעולם ברחבי האינטרנט) הוקם ע"י דוד פרנקל, אוהד מסור של בית"ר עד לא מזמן. מעולם הוא לא קיבל שום הזדמנות או הכרה מההנהלות השונות של בית"ר לאורך השנים, הוא מימן את האתר מכיסו, שעות הפנאי שלו היו רק מושקעות בו וביחד עם כל המגבלות השונות הוא העמיד אתר אוהדים נפלא - לא סתם אתר אוהדים שמביא כל מני דברים קטנים או שירים להורדה, או אפילו גלריות מעודכנות (כמו כל אתר משני של מכבי ת"א או מכבי חיפה), אלא אתר שמדבר אל האוהדים. אתר שמדבר בלשון ירושלמית, שנונה, מצחיקה, עממית, מענגת ויצירתית. אם האתר הזה היה אתר רשמי באמת של בית"ר ירושלים, אז הוא לא היה יוצא נגד ההנהלות, לועג לשחקנים העלובים וקורא להעיף שחקנים. אבל כמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שדוד פרנקל הפסיק להיות אוהד בית"ר, מלבד איזו קריאה בעיתון על מצבה או התעניינות כשמזכירים את שמה של הקבוצה. נ.ב בגיליון הקודם של מגזין הכדורגל "שם המשחק" של חודש ינואר תוכלו למצוא כתבה מפורטת של דוד פרנקל בכבודו ובעצמו.
