הסופר האמריקאי קורט וונגוט נפטר הלילה בניו-יורק. אחד הסופרים האהובים עליי, אני חושב שקראתי את כל ספריו שתורגמו לעברית וכמה מספריו שלא. סופר מבריק, מצחיק, אירוני ובעל סגנון ייחודי. הספר הראשון שלו שקראתי (ועד היום הוא האהוב עליי) הוא "יברך אותך אלוהים, אדון רוזווטר" שהוא ספר שאני יכול לקרוא שוב ושוב ושוב. חלק מהדמויות בספריו (כמו למשל קילגור טראוט, הסופר מד"ב שהוא הגיבור של הספר הנפלא "ארוחת בוקר של אלופים") מופיעים כדמויות משנה בכמה ספרים שלו, כך שכל ספר שלו שאתה קורא יש ניחוח מוכר. קשה להגדיר אותו מבחינה סגנונית: "בית מטבחיים 5" הוא גם סאטירה אנטי-מלחמתית, גם מדע-בדיוני, גם תיעוד היסטורי, גם רומן אפי... ספר מבריק נוסף שלו, "הסירנות של טיטאן", בעל מאפיינים של מדע-בדיוני חזקים מאוד, ועם זאת מאוד אלגורי, מותח ומרתק. הספר האחרון שלו "רעידת זמן", היה אחד החלשים שלו, אבל הוא בפירוש ייזכר אצלי כקול צלול ומרענן של שילוב בין ספרות פופולארית לאיכותית, של תחכום ושל הומור. יהי זכרו ברוך.
