מי אני? ואת מי אני אוהד?-הגרסה האנגלית

א. נו, מנצ'סטר יונייטד. מגיל 10-11 בערך.

ב. באופן מצחיק, ממה שאני זוכר נמשכתי לקבוצה מבלי שראיתי אותה משחקת. כשהתחלתי לעקוב באותה תקופה אחרי עיתוני ספורט ראיתי בליגה האנגלית שני שמות שמשכו אותי משום מה - מנצ'סטר יונייטד וקווינס פארק ריינג'רס. יונייטד היתה אז לדעתי בסביבות המקום ה-13, זה היה בעונת הגביע הראשון של פרגוסון. לגבי המשחק הראשון שראיתי, לא היה אז הרבה כדורגל אנגלי בטלוויזיה. אני לא חושב שראיתי את גמר הגביע באותה עונה או את הגמר החוזר. המשחק הראשון שבוודאות ראיתי היה גמר המחזיקות כעבור שנה נגד ברצלונה, עם הצמד של יוז.

ג. כן, כמה וכמה פעמים. לקחו לי כמה שנים טובות לעשות את המסע הראשון לאנגליה. למעשה, הראשון היה בכלל בקיץ, כשיונייטד לא שיחקה, ולא למטרות כדורגל, אבל כמובן שניצלתי את ההזדמנות לנסוע למנצ'סטר ולבקר באולד טראפורד. וכמובן שברגע שדרכתי שם נשבעתי שאני חוזר בקרוב למשחק, מה שאכן עשיתי כעבור כמה חודשים - ל-0-2 על צ'רלטון (גיגס, סקולס במספרת) ול-1-2 על ליון (נוויל, ואן ניסטלרוי, כשקארול סופג גול מגוחך מדיארה).

בסך הכל, אם אני מחשב נכון, הייתי ב-19 משחקים של יונייטד, 18 מהם באולד טראפורד ואחד בגלזגו. המאזן שלי לא משהו, אגב. ובששת האחרונים (שלושה של פרגי, שלושה של מויס) ניצחנו רק באחד והפסדנו בשלושה.

ד. כשהייתי בכיתה י"א או משהו כזה, המורה לאנגלית ביקשה שנכתוב חיבור על משהו, לא זוכר מה - אולי רגע מכונן או משהו כזה. אז כתבתי על שער הניצחון של קאנטונה בגמר הגביע נגד ליברפול ב-1996... כשהמורה החזירה לי אותו, ראיתי שהיא כתבה שם בשעשוע שהיא liverpudlian, כלומר מליברפול. אופס!

ה. לא יודע איך זה היום, בתקופתי ילדים התחילו עם קבוצות מקומיות לפני שעברו לזרות. אצלי זו היתה, אהמ, הפועל פתח תקוה של גרנט ותקופת הכמעטים. אפילו יצא לי להיות בכמה משחקים. חוויה מכוננת: משחק של פתח תקוה נגד מכבי תל אביב, שבה נחשפתי לקריאות "שושני ההומו, שושני ההומו, שושני הבן זונה", לפני שהוא השווה בדקה ה-94 או משהו כזה. התבגרתי יותר מדי ביום ההוא.

היום, מיותר לציין, לא תתפסו אותי במשחק ליגה בארץ.

 

למה חתכת את החלק של ספר על עצמך! בדיון המקביל לא קראתי כלום חוץ מזה.

אממ לנושא
A ארסנל ! גיל 0 לא יהיה ריאלי לומר ? אז 4 לפני שהבנתי את כל החוקים ומה זה כדורגל, קיבלתי מאחי את ההבנה שזו הקבוצה, ואני יעביר את זה הלאה..היה בבית רק חולצות שלהם, ומודל קטן חמוד של איאן רייט, אז זה נתפס האהדה לארסנל.
B אנ׳לא בטוח מה המשחק המלא הראשון שראיתי בצורה מסודרת , אולי החצי גמר fa cup מול שפילד יונייטד עם ההצלה המדהימה הזאת של דיוויד סימן. ומעבר לקשר המשפחתי לקבוצה, משך אותי הקלאס והצורת משחק.
C ביינתים הייתי ב3 משחקים אחד מהם מרשים, דווקא בעונה המוזרה הזאת , שזכינו לעשות בצפר ליונייטד 3-0
D זכיתי להשתתף במחנה קיץ בינלאומי באנגליה לנוער, של כדורגל של ארסנל, זה היה ממש חוויה אימונים ברמה גבוהה עם מאמנים מהאקדמיה, והרבה כיף מסביב, דרך טובה להעביר את הקיץ
E בית״ר ירושלים היה לי גם מנוי, אבל די התרחקתי מהם בזמן האחרון, עדיין חיבה קלה לקבוצה.

 

אמיר, מה זה?!? אתה נאחס!

 

ספר לי על זה. גם לפני חמשת המשחקים הללו (2-2 עם בנפיקה, 1-1 עם ניוקאסל, הפסד לפאלאס בגביע הליגה, הפסד לאברטון, הפסד לניוקאסל) היו לי כמה stinkers רצינים.

למשל, ה-0-0 ההוא נגד ליל בדרך להדחה מליגת האלופות, כשסקולס הורחק, זוכרים? הייתי שם. שנה אחר כך, כשנכנסנו לרצף ניצחונות וכדורגל טוב בחלק השני של 2005/06, כולל הזכייה בגביע הליגה, זוכרים? וכשהרצף הסתיים ב-0-0 מזעזע נגד סנדרלנד העלובה של אוהת עונה, זוכרים? הייתי גם שם. לפחות הייתי גם ב-0-2 על ארסנל כמה ימים קודם לכן...

מצד שני, אולי הכל התאזן בגלל זה שהייתי גם ב-1-7 על בלקבורן...

 

אל תבוא עונה הבאה. תן למאמן החדש לעבוד.

 

זו כבר עונה שנייה ברציפות שאני לא בא. אני מנסה. זה לא אני, זה המאמן!

 

יש מישהו פה שבכלל יכול להתחרות בהפסד הראשון לטוטנהאם בOT אחרי 24 שנים?(כמובן גם בתקופת פרגוסון).
אז שבו בשקט בפינה בבקשה.

 

עם כל הכבוד, יש פה חבר'ה שראו את הקבוצה שלהם מפסידה להפועל תל אביב. קצת צניעות, חברים.

 

תמיד אפשר לשנות את שם הדיון ל״את מי אני אוהד ואיך והקבוצה שלי דפקה אותי״.

 

על עצמי סיפרתי קצת בדיון הישראלי וגם הזכרתי את ארסנל על קצה המזלג. כאן ארחיב על ארסנל.
א. אז אני למזלי אוהד של ארסנל. אני אומר למזלי כי אם זו לא היתה ארסנל זו כנראה היתה נוריץ׳.
זה התחיל בגיל 14+-.
הייתי חשוף יותר לכדורגל איטלקי ומאוד נהניתי בתור ילד לראות את רובן סוסה באינטר ואטיליו לומברדו, רוד חוליט, וולדימיר יוגוביץ׳ בסמפדוריה. אל הקבוצות האנגליות נחשפתי בעיקר דרך המפעלים האירופיים וארסנל היתה האנגלית הראשונה שיצא לי לראות. היא ניצחה בגמר ב 94 את פארמה(שהדיחה את מכבי חיפה ברבע הגמר) וזכתה, ועונה לאחר מכן העפילה לגמר אחרי חצי גמר מרתק מול אותה סמפדוריה שאהבתי מאוד את הכדורגל שלה וגיבור חצי הגמר שלי דיויד סימן שבר את ליבי בגמר כשקיבל גול מ- 50 מטר בדקה ה- 120 רגע לפני שאני בטוח שהוא שוב הולך לנצח לנו את המשחק בקרב הפנדלים. מול סארגוסה.

ב. הפעם הראשונה שראיתי את ארסנל היתה באותו גמר ב 94' מול פארמה.

ג. בעונת 96-97 כבר הייתי מאוהב בכדורגל האנגלי ונסענו לראות כדורגל אמיתי(אותן שנים היו השנים הרעות ביותר בהסטוריה של מכבי נתניה- 4 שנים ארוכות מאוד בליגה הארצית...).
הייתי בשלושה משחקים- בהייבורי הנפלא ראיתי את פטריק ויירה כובש שער שוויון בבעיטה אדירה מול דרבי קאונטי 2-2, באפטון פארק קנינו כרטיסים מספסר למשחק של מנ.יונייטד הגדולה ב 50 פאונד לכרטיס(היום זה נשמע מגוחך... אז זה היה מחיר די גבוהה- בטח ביחס למחיר הנקוב שהיה סביב ה 20-25 פאונד)- יונייטד הובילה 0-2 אך הפטישים בקאמבק אדיר הישוו ל 2-2. כיוון שזו היתה פעם ראשונה הלכנו לכל משחק אפשרי אז גם חזינו בבלקבורן משחקת כדורגל נהדר מול חבורת חוטבי העצים של וימבלדון בסלהרסט פארק ומפסידה 1-0 לקבוצה ששיטת המשחק שלה מסתכמת בלהרביץ ולבעוט למעלה- אגב- זה עבד לה מצויין בהרבה משחקים...

עונה לאחר מכן נסענו שוב. ארסנל חטפה מהלומה- שלישיה בהייבורי מבלקבורן שגורמת ליאוש די גדול בתוכניות של ארסנל לגבי מאבק האליפות... יונייטד מתחילה לברוח... אמרתי לעצמי- אני עכשיו נוסע להביא 7 מ 9 לפחות אחרת אליפות כנראה לא ניקח...
זה היה לסטר בהייבורי- ארסנל מנצחת משער עצמי ושער נוסף של דיויד פלאט 1-2.
טוטנהאם בחוץ במשחק החזרה של יורגן קלינצמן- מה שגרם לאצטדיון להיות פשוט בטירוף! טוטנהאם גם פתחה בטירוף והובילה 0-1 אבל ריי פארלור הישווה. 1-1 בסיום.
המשחק השלישי היה בחוץ מול וימבלדון. ארסנל נראית רע מול אותה חבורה שתיארתי קודם שמביכה אותה פעם אחר פעם. כמעט כל האצטדיון מלא באוהדים של ארסנל מתוסכלים ואז... הופפפפ- נופל החשמל!!! הקהל מתבקש להישאר במקום, מחכים משהו כמו 20 דקות... הזרקורים מתחילים להידלק... הקבוצות עולות לחימום כדי להתכונן לחזור למשחק ופוףףףף- שוב נופל החשמל והכרוז מכריז שהמשחק כבר לא יחודש. במשחק החוזר ארסנל מנצחת ולמרות שלא הייתי במשחק- היעד הושג- 7 מ 9 בדרך למהפך מדהים בטבלה בהמשך והשלמת דאבל אדיר!!!

ד. באותה עונת דאבל היה בארץ חוק שמנע שידור כדורגל מאירופה בשבת במקביל לליגת העל בארץ. כל השבוע שיגעתי לאבא שלי את השכל שאני חייב למצוא דרך לראות את המשחק מול יונייטד. אבא שלי שלא אוהב לאכזב את הבן שלו מצא פאב בראשל״צ שמשדר את המשחק. נסענו מנתניה לראשל״צ, היתה חוויה אדירה- כשגולת הכותרת היתה שער הנצחון של מארק אוברמארס. בעיטה למעלה, נגיחה לגובה, אנלקה מקדים את השומר שלו ומחליק את הכדור עם הפדחת ואוברמארס יוצא לספרינט שאף אחד לא יכול לעצור, מכניע את שמייכל הגדול- לדעתי- שער האליפות!!!

ה. מכבי נתניה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

א. יונייטד, בערך מהבר מצווה.
ב. סיבה מצחיקה קצת, אהדתי מכבי חיפה והיה את ה5-2 ותאכלס התאהבתי בקבוצה ובסגנון. זה גם המשחק הראשון שראיתי מן הסתם.
ג. אני לא נאחס בכלל מבחינת תוצאות, אלא יותר של שערים. המשחק הראשון שלי היה בוויט הארט ליין ב2011, 0-0 משמים שלנו איתם (באותו טיול גם ראיתי את ארסנל מפרקת את ווסטהאם באפטון פארק ומורידה את אברם ליגה). הביקור הראשון שלי באולד טראפורד היה ניצחון על אסנל 1-0 עם שער של ואן פרסי בעונת מויז, ביקור ראשון מדהים. השנה הייתי שוב ב0-0 בדרבי, מה שמציב אותי בשער אחד בשלושה משחקים של יונייטד. לארסנל לעומת זאת הבאתי מזל כי הייתי בניצחון שלהם על באיירן באמרויות.
ד. הדבר היחיד שעולה לי לראש זה שהייתי אחד היחידים מאוהדי יונייטד שהגיעו לגמר ליגת האלופות בחוף הבננה ביץ', עם מיליארד אוהדי צ'לסי. המיעוט כמובן שמח בסוף...
אגב משהו שלא קשור לקבוצה, אל תנסו בחיים לעקוף בתור למזנון באנגליה בכלל, או באפטון פארק בכלל. אתם תקבלו מטר קללות שלא תשכחו בחיים. אם בכל זאת בא לכם לנסות יש רק עד סוף השנה או שתנסו כבר באולימפי...
ה. אהדתי מכבי חיפה, תאכלס לא מתעניין בהם כבר מ2008 בערך.

Sent from my ONE A2001 using Tapatalk

 

יונייטד. נראה לי בערך מגיל 10. לא זוכר מה המשחק הראשון שראיתי, יכול להיות שזה היה 2-2 שלנו נגד ארסנל בהייבורי.

יש לי שני סיפורים משעשעים שקרו לי בנסיעות לאנגליה.

בפעם הראשונה שנסעתי לראות את יונייטד באנגליה זה היה ב 2010, אברטון בחוץ, ריינג'רס (צ'מפיונס שלב הבתים) וליברפול בבית.
קניתי כרטיסים דרך מועדון האוהדים הישראלי שבימים ההם גם היה מוכר כרטיסים למשחקי חוץ.

העניין הוא שלמשחקים נגד אברטון וריינג'רס הייתי חייב לקנות כרטיס זוגי, לא זוכר כבר למה.
אז אמיר באדיבותו פרסם הודעה ברד-קאפה על בחור ישראלי שמחפש מישהו שיקנה ממנו את הכרטיסים העודפים למשחק בגודיסון ולמשחק מול ריינג'רס ונתן שם את האימייל שלי.

מכרתי את הכרטיסים לבחור הראשון שפנה אליי במייל, וקבענו להיפגש מחוץ לגודיסון פארק במקום מסוים ובשעה מסוימת.

חשוב לציין ששלושת המשחקים היו בטווח של 10 ימים, ואני בכלל התארחתי בלונדון אצל חברי משפחה רחוקים. אז הייתה לי קודם כל נסיעה ברכבת מלונדון לליברפול, ולאחר מכן שתי נסיעות מלונדון למנצ'סטר.

עכשיו, אני, שרגיל לסצנת הכדורגל בארץ, שבה אתה יכול להסתובב כמעט בכל מקום עם איזה חולצת כדורגל שתרצה בלי שזה יגרור שום תגובה,
יצאתי מהבית של המשפחה ההיא בלונדון ביום המשחק שלנו מול אברטון עם חולצה של פול סקולס על הגב (חולצת הבית משנת 2008 AIG אדומה כזאת) וג'קט כזה פתוח מעל. לא היה חם במיוחד באותו יום...

כבר כשהייתי בתחנת הרכבת יוסטון בלונדון וביקשתי הכוונה כלשהי, מישהו סינן לי "what's with that shirt, you're in the wrong town mate" t אבל זה היה בנחמדות ולא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות.

ברכבת בדרך לליברפול התפתחה שיחה ביני לבין זוג אחים, אח ואחות בשנות הארבעים לחייהם, שלאורך שנות השמונים והתשעים היו נוסעים לכל מיני חורים כדי לראות את יונייטד משחקת אבל עכשיו כשהם בעצם כבר הורים, זה לא כ"כ מתאפשר.. כך שזה היה המשחק הראשון של שניהם אחרי המון שנים שבהם הם לא צפו בקבוצה מקרוב והם מאוד התרגשו, וכמובן הדביקו אותי בהתלהבות שלהם (ואני במילא הייתי מלא ציפייה, פעם ראשונה שאני הולך לראות ת'קבוצה שלי)... אבל מה, הם התעקשו שאני חייב להסתיר את החולצה שלי של סקולס, אחרת כשנרד מהרכבת אני אחטוף מכות. גם לזה לא התייחסתי ברצינות אבל כשהרכבת עצרה ובאנו לרדת, הבחור ממש מנע ממני לרדת עד שהוא הוציא מהתיק שלו מעיל דובי גדול כזה שהסתיר את החולצה שלי טוב-טוב, והוא הכריח אותי להיצמד אליו באוטובוס בדרך לגודיסון ולא לדבר עם אף אחד, שמא מישהו יגלה בטעות את מי אני אוהד...

אח"כ במגרש עצמו ביציע החוץ של אוהדי יונייטד ישבנו במרחק גדול אחד מהשני ובסיום המשחק לא מצאתי אותו וכך נפרדו דרכינו בלי שהחלפנו פרטים וכו'... ואגב בדרך חזרה ללונדון הייתי צריך להחליף רכבת ב stoke-on-trent ושם, תוך כדי שאני עולה במדרגות נעות בתחנת הרכבת אני שומע שמאחורי מתחילים לשרוק בוז... לקח לי זמן להבין שזה מופנה אליי, ואז נזכרתי שיונייטד זה מועדון "די" שנוא בממלכה... אז חייכתי לעצמי ובהחלטה כזו של רגע פשוט הצבעתי עם האגודלים שלי על השם והמספר של סקולס (כמו ששחקנים עושים לפעמים כשהם מבקיעים שער) והחבר'ה מאחורי התחילו לצחוק.

זו סתם אנדקוטה נחמדה שאני מספר לאנשים מידי פעם, שהמשחק הראשון שראיתי את יונייטד היה בכלל בליברפול, ושאיזה שני אוהדים שלנו הצילו אותי מלחטוף מכות. כמובן שאין לי מושג האם הנבואה שלו באמת הייתה מתגשמת...


זה היה בשבת בצהריים,
וביום שלישי בערב כבר הייתי מחוץ לאולד טראפורד, מחכה שוב פעם לאותו הבחור שקנה ממני את הכרטיס העודף לגודיסון, כדי למכור לו את הכרטיס השני שהיה לי למשחק מול ריינג'רס (בסוף הסתבר שהיה לו כרטיס ואני בעצם סידרתי כרטיס לאח שלו). הקטע היה שעוד כשהייתי בארץ, חיפשתי למכור את הכרטיס הזה (לריינג'רס) למישהו שיוכל לסדר לי מקום לישון, כי המשחק מסתיים מאוחר ולא הייתה רכבת חזרה ללונדון (או שהייתה אבל זה היה יקר אימים, אני כבר לא זוכר). וכשהתכתבנו באי-מייל הקפדתי לומר שאני בסך הכל צריך איזה מזרון להיזרק עליו בלילה של המשחק, "מצידי גם בדיר חזירים". הוא אמר שהוא יכול לארגן לי משהו.

אז אחרי המשחק מול ריינג'רס (0-0 מעפן, אותו משחק שבו אנטוניו ונלסיה הורד על אלונקה מהדשא) נפגשנו שוב אני, הבחור הזה והחבר'ה שלו ונסענו ל...לידס שם הוא גר. בנסיעה ללידס הרגשתי שמדברים איתי סינית- זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי למבטא המנצ'סטרי ולא הבנתי מילה. בכל אופן, אנחנו מגיעים לבית שלו ומה אני מגלה, שהוא נותן לי לישון בחדר של הילדה שלו, בת 4 לערך (היא עצמה ישנה עם ההורים אותו לילה, שלא תעשו ממני איזה פדופיל בטעות!). אז ישנתי בבית שאני לא מכיר אצל בחור שאני מכיר רק כמה שעות בחדר שמקושט כולו בוורוד, פונפונים, חדי קרן וכו'... זה היה כל כך סוריאליסטי, וזה כנראה הזיכרון הכי חזק מכל הנסיעה הזאת שלי.


הסיפור השני הוא מהפעם האחרונה שהייתי במשחק של יונייטד, 3.2014 מול ווסט ברומיץ' בחוץ.
הזמנתי טיסה איזה חצי שנה מראש, כשמויס היה רק חודשיים בתפקיד ועוד לא היה ברור לכל שאנחנו בדרך לאסון.
אני זוכר שסתם הזמנתי טיסה לסוף השבוע ההוא כי זה יצא ממש זול באיזיג'ט לעומת תאריכים אחרים שבדקתי וגם כרטיס הרכבת מלונדון לברמינגהאם היה זול.
באותה עונה רבע הגמר של הגביע האנגלי (או אולי גביע הליגה) התקיים באותו סוף שבוע שבו הייתי אמור לטוס, ואם יונייטד או ווסט ברום היו מגיעות לשלב הזה, המשחק הזה ביניהן בליגה היה מוזז לתאריך אחרת ואני הייתי אוכל אותה. התמזל מזלי ושתי הקבוצות עפו בשמינית הגמר אם אני זוכר נכון.

זה היה ב 2014 כפי שציינתי, ומועדון האוהדים של יונייטד בישראל כבר לא סיפק לחבריו כרטיסים למשחקי החוץ של הקבוצה. החלטתי שאני פשוט הולך על זה, מגיע לאצטדיון של ווסט ברום כמה שעות לפני המשחק וקונה כרטיס מספסר (מקסימום יושב ביציע של אוהדי ברומיץ').
ברכבת לברמינגהאם ישבתי מול מישהי שנסעה יחד עם הכלב שלה לאיזו תחרות כלבים ובמהלך כל הנסיעה דיברנו, שיחקתי עם הכלב וכו'. ומתישהו התפתחה שיחה ביני לבין כמה חבר'ה, סביב הכלב אם אני לא טועה. אחד מהם התחיל לדבר על משחקי המחזור הנוכחי ואני גם הוספתי את דעתי, איזה ניחוש לגבי תוצאות של משחקים או משהו כזה. לקח לי זמן לעשות בראש את הקישור ולהבין שאני מדבר פה כבר כמה דקות טובות על כדורגל אנגלי עם חבר'ה טיפה שיכורים ושסביר להניח שהם כמוני נוסעים למשחק של יונייטד אצל ברומיץ'. התמזל מזלי והם היו אוהדי יונייטד,
חבר'ה שיש להם מנוי כבר משהיו נערים בשנות ה 70 ומתוקף זה שהם כבר מעל ל 40 שנה מנויים, הם משתייכים ל Loyalty Pot של המועדון, אותה קבוצת אוהדים שהם ורק הם יכולים לזכות בהגרלה שעושים למשחקי החוץ שלנו.

התחלנו לדבר על יונייטד, מהר מאוד הבהרתי שאני לא סובל את מויס ושהוא חייב להיות מפוטר וכו' וכו', התחלנו גם לדבר על ישראל, על זה שאני קיבוצניק ומה זה אומר וכו'... ומסתבר שהחבר'ה האלה מכירים איזה בחור בשם פיל מורטימר, הוא ראש חוג האוהדים של מנ. יונייטד בלונדון והם הבטיחו לי שבעתיד הוא תמיד יוכל לעזור לי להשיג כרטיסים לאיזה משחק שלא ארצה (זה התברר לי בהמשך כחרטא אבל ניחא). ובאמת כשירדנו מהרכבת הם התקשרו אליו וכעבור כמה דקות היה לי ביד כרטיס ליציע החוץ שלנו במחיר עלות.

אני שחשבתי לבוא לגמרי לבד לאיצטדיון של ווסט ברום ולקנות כרטיס, כנראה ליציע הבית, במחיר מופקע, מצאתי את עצמי ביציע החוץ של אוהדי יונייטד עם איזו הרגשה של משפחתיות... היה ממש נחמד כמובן, 3-0 ליונייטד משערים של ג'ונס, וולבק ועוד מישהו, ואללה כבר לא זוכר.

אתם בטח יודעים שקיבצוניקים לפעמים חיים על פלנטה משלהם...
אז קודם כל, מתוך מחשבה שיהיו לי כמה שעות טובות לשרוף איפה שהוא מחוץ לאיצטדיון, הבאתי איתי ספר קריאה (בעברית, ועוד לא היה לי סמארטפון למי שתוהה) וכמו מטומטם לא יצאתי מהמלון עם תיק. טלפון וארנק בכיס, ספר קריאה ביד ונקווה לטוב. בנוסף, כשארזתי תיק לנסיעה הזאת לאנגליה אמרתי לעצמי שבמרץ החורף כבר לא כל כך נורא, ולקחתי רק סנדלי שורש, מכנסיים קצרים ומעיל :/

יום המשחק נגד ברומיץ' אמנם לא היה גשום במיוחד אבל היה מעונן, די קר, ומן הסתם שנראיתי כמו חייזר עם מכנסיים קצרים, סנדלי שורש ופאקינג ספר קריאה ביד כשאני עומד בתור להיכנס לאיצטדיון. את הספר השארתי שם, ואת סנדלי השורש עדיין יש לי, ואני תמיד נזכר ביום ההוא כשאני הולך איתם בקיץ
אני מרגיש מטומטם אפילו לכתוב על העניין הזה עם הסנדלים- כל הדרך חזרה מבירמינגהאם למלון שלי בלונדון משכתי מבטים ולחשושים מצד כל מיני אנשים ברכבת- אבל זה בסופו של יום מעלה לי חיוך על הפנים


___________________


ואם כבר על החווייה של להיות באנגליה,
אז במשחק של יונייטד בגודיסון,

אברטון עלתה ל 0-1 משער של סטיבן פינאר. אחר כך פלטשר השווה ל 1-1 ובהמשך יונייטד כבר עלתה ל 3-1 משערים של וידיץ' וברבאטוב... ומה שהיה מדהים לראות הוא כמה בסופו של יום היריבות/שנאה בין המאנקס לבין הסקאוזרס היא יותר גדולה מהכדורגל... מרגע שיונייטד עלתה ל 3-1, לדעתי לקראת הדקה ה 70 וכשכולם קיבלו תחושה שהניצחון בכיס שלנו,
זה הרגיש כאילו 90% מהאוהדים של יונייטד הפסיקו להסתכל על הנעשה במגרש ועברו לעמוד הם הפנים ליציע הסמוך של אוהדי אברטון, ואוהדי יונייטד פשוט התחילו להקניט אותם בלי הפסקה, לשיר שירים על לשכת האבטלה במרסיסייד וכו' (ואני זוכר בבירור איזה שניים-שלושה מהאוהדים של אברטון מגיבים בתנועות מטוס כלפינו), ואז דקה 90, טים קייהיל מבקיע וזה רק 3-2 ליונייטד, ופתאום אתה רואה את כל האוהדים של אברטון שכבר התחילו לצאת מהאיצטדיון נוהרים חזרה במורד המדרגות- זה היה מחזה בפני עצמו- ואז בדקה ה 95 אחרי איזו ערבוביה ברחבה מיקל ארטטה השווה ל 3-3 ממש בבעיטה האחרונה של המשחק, וזה היה פשוט מטורף, פתאום היציע של יונייטד משתתק כאילו כולנו חטפנו אגרוף בבטן, והיציעים מסביבנו פשוט געשו.. ואז כמובן קיבלנו את מה שמגיע לנו:
אם לאורך כל המשחק אנחנו שרנו "oh manchester is wonderful... it's full of tits, fanny and United, oh manchester is wonderful..." אחרי שריקת הסיום היו שם כמה וכמה סיבובים טובים של "oh manchester is full of shit, it's full of shit, shit and more shit..." וזרקו דברים על היציע שלנו, קריאות כאלה של "fuckin wankers, filthy Mancs" וכו'... ממש אווירת מלחמה,
ובתור משחק ראשון שלי בחיים זו הייתה פשוט חווייה משוגעת, לא הצלחתי להירגע במשך שלושה ימים,
עד שהגעתי פעם ראשונה לאולד טראפורד אל קהל הבית המעפן שלנו, וחטפתי דיכאון של החיים (נראה לי שגם כתבתי על זה בזמנו פוסט די ארוך כאן בפורום)

 

א) ליברפול. לא זוכר בדיוק אבל בערך מגיל 9-10.

ב) אני לא בטוח מה היה המשחק הראשון אבל יכול להיות שגמר גביע קוקה-קולה (זוכרים שככה הוא נקרא?) ב95. דיי בטוח שראיתי גם משחקים לפני זה אבל לא זוכר. משחק ראשון שאני יודע להגיד בוודאות שראיתי זה גמר הגביע המקולל של 96.
מה משך אותי לליברפול? כשהייתי בן 8 סבא שלי ז"ל לקח אותי לקנות משחק למחשב ושאל איזה משחק אני רוצה. לא הכרתי כלום אבל היה שם משחק כדורגל שעל הקופסא היה רשום "עם הישראלי רוני רוזנטל". לא חושב שבכלל ידעתי מי זה רוני רוזנטל בזמנו אבל משהו בזה שיכנע אותי. המשחק היה משחק של ליברפול עם כל השחקנים וככה כשאיזה ערב יום שני אחד בערוץ הספורט היו תקצירים מהליגה האנגלית זיהיתי את השם של מקמנמן (שהיה האהוב עליי במשחק) ומכיוון שהשמות כבר היו מוכרים לי התחברתי לקבוצה הזאת. מאז אני מכור קשות.

ג) הייתי במשחק באנגליה אבל לא של ליברפול (ווסטהאם נגד שפילד יונייטד נדמה לי) לפני הרבה שנים. היה טיול בר-מצווה וכשהייתי שם היה ניוקאסל-ליברפול. לא השגנו לזה כרטיסים אז נאלצתי להסתפק במשחק של ווסטהאם בשביל לראות את ברקוביץ' שהיה הישראלי האהוב עליי (ובזכותו נהייתי אוהד חיפה). כמובן שברקוביץ' היה פצוע ולא שיחק...
את המשחק של ליברפול שלא ראיתי ניצחנו 2-1 מצמד של מקמנמן השחקן שהכי אהבתי. בתחנת ויקטוריה התקרבתי לאיזה דוכן של פיצוחים בשביל לשמוע תוצאות של המחזור. כשאמרו שניצחנו מצמד של מקמנמן ראו עליי שאני מבסוט והמוכר בדוכן שאל אם אני אוהד ליברפול. אמרתי שכן אז הוא נתן לי שקית עם בוטנים בחינם

ד) אין לי איזה סיפור מעניין במיוחד. מה שכן, למרות שאני פסימי גדול, בגמר באיסטנבול הייתי משוכנע שאנחנו מנצחים. גם במחצית, בפיגור 3-0 כשהכל היה שחור, אמרתי לאבא שלי שאנחנו חוזרים למשחק וזה לא נגמר. זה כל כך לא אני שזה סיפור לחלוטין לא אמין אבל הוא אמיתי.

ה) בישראל אוהד חיפה. למרות שאבא ודודים אוהדי הפועל, אני התאהבתי בברקוביץ'. בשנות העשרה מכבי חיפה היתה פיצוי על הסבל מליברפול. בשנים האחרונות קצת יותר קשה...

מעבר לזה אין לי ממש עניין במועדונים אחרים.

 

אוהד את השדים מ 95.
מה שמשך אותי זו הציפיה לחזרת קנטונה מהשעיה וגם ההיסטוריה של המועדון ריתקה אותי(המועדון הזה קם מלא פעמים ממצבים נואשים). אין איזה משחק מסוים שזכור לי כראשון.

לצערי לא נולדתי למשפחה חובבת כדורגל וגם לא כזו שיכלה להרשות טיולים יקרים ובעצם עד שלא התחלתי לעבוד בהיי טק לא יכלתי להרשות לעצמי לנסוע למשחקים באנגליה.
עכשיו אני כן אתכנן נסיעה.
אין לי איזה קוריוז מיוחד לספר לגבי יונייטד. כשביקרתי בקאמפ נואו כמובן הלכתי וצילמתי את כל המקום בו התבצע המהפך המיתולוגי.
כשהייתי באמסטרדם אז בעת הביקור בארנה בטעות פגשתי את אוברמרס. אמרתי לו שלמרות שתקע אותנו ב 98 תמיד אהבתי אותו כשחקן.

בארץ אוהד את מכבי חיפה ועוקב אחריה באותה אדיקות כמו אחרי יונייטד.


העונה האהובה עליי זה ללא ספק 95/96. גם בגלל אריק, גם בגלל הקאמבק, גם בגלל מלא שחקני בית שהגיעו להרכב בבת אחת, גם בגלל גמר הגביע וגם בגלל ירידת השכנים אותם גם יונייטד עברה בגביע.
יש פה כל מה שאוהד חולם עליו.

מאז יורו 96 גם אוהד את נבחרת אנגליה(הנבחרת הכי טובה של האנגלים מאז מונדיאל 70 זה 96-98 ו היא הייתה חסרת מזל) ובכלל אני אנגלופיל לכל דבר בכדורגל.