יומן מסע - סופרקלאסיקו

הנושא בפורום 'פורום כדורגל ספרדי' פורסם ע"י Barcik, ‏10/4/07.

  1. Barcik Member

    הצטרף ב:
    ‏28/8/03
    הודעות:
    6,708
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אמנם איחור, אבל זה משהו שאפשר לוותר עליו עם תירוצים דלים כל כך. כדי שזה יקבל את תשומת הלב הראוייה, אני אפתח את זה כנושא חדש. אח"כ, אני אחפור את דיון הטיסה למשחקים ממעמקי הפורום ואמזג לשם.

    אזהרה: חפירה לפניכם.

    -------------------------------------------




    אחד הדברים הקשים בתכנון טיסה לראות את ברצלונה בפעולה הוא בחירת המשחק. במצבי המיוחד, משימה זו הפכה להיות קשה אף יותר. בקיץ הקרוב, אני עתיד לסיים את לימודיי האקדמיים ולהתגייס. על כן, מדובר ככל הנראה בנסיעתי האחרונה עד שאסיים את מחוייבותיי הפטריוטיות, ולכן היה עליה להיות מיוחדת. גורם משמעותי נוסף במשוואה היה משחק בארסה הקודם בו נכחתי: גמר ליגת האלופות בפריז. מצד אחד, לאחר הצפייה במגרש נייטראלי רציתי לבקר במקדש הביתי, בפעם השנייה בלבד ולראשונה בתור אדם בוגר. אך מנגד, חיפשתי משהו שיתעלה על החוויה הקודמת, ומה יכול להיות טוב יותר מצפייה בזכייה בליגת האלופות באתונה, וגירושן לנצח של רוחות הגמר המקולל מלפני 13 שנים? עם פלונטר שיקולים זה נכנסתי לחצי השני של העונה, בהחלטה להתאים את עצמי לתוצאות בשטח. המועמדים המובילים: משחק ליגת האלופות ענק בקאמפ נואו, הגמר באתונה, משחק האליפות או הסופר-קלאסיקו.
    ההפסד לליברפול הביא עליי דכאון כדורגל שלא חשתי כמוהו מאז ההדחה בידי צ'לסי. אך, יחד עם זאת יעד הנסיעה נהיה ברור. אמנם נותרה בי האמונה שברצלונה תצליח להפוך את הקערה על פיה, אך ליגת האלופות חדלה להיות משהו שיכלתי לבנות עליו. לכן, לקראת סוף פברואר התחלתי לחקור את השוק ולהכשיר את הקרקע לטיסה לקלאסיקו. אליי הצטרף עמית, ויחד הצלחנו לחבר חבילה זולה הכוללת טיסות הלוך ושוב, הוסטל במיקום טוב וזוג כרטיסים למשחק הגדול בעולם (הודות למשה חמיאל ומועדון האוהדים הישראלי).

    יומיים לאחר הגומלין מול ליברפול ויומיים לפני המשחק מול ריאל מדריד, יצאנו לדרך. למרבה האירוניה, סיפורנו מתחיל דווקא על אדמת מדריד המקוללת. זאת משום שטיסות איבריה דרך הבירה הספרדית זולות בכ- 200 דולר מטיסות ישירות. לאחר תור של כשעה בביקורת הבטחונית (בעוד עמית ודרכונו הדני מצופה הזהב גומעים אותו תוך 10 דקות), יצאנו לחופשי בדיוטי פרי המדרידאי. המוצר הראשון שנגלה לעינינו – חולצת ברצלונה. ביזיון לכל קסטיליה. לאחר מעט אוכל רע ויקר, עלינו על טיסת ההמשך לברצלונה ולקראת צהריי היום נחתנו בקטלוניה.

    לאחר שמצאנו את תחנת הרכבת בשדה התעופה, עלינו על הקו שעושה את דרכו לעיר. הנוף בדרך היה של מנופים ואזורי בנייה בלתי פוסקים, כאילו שהעיר כולה (או לפחות פרבריה הדרומיים) נמצאת תחת שיפוץ מקיף. בכל אופן, לאחר הסתבכות מועטה מצאנו את דרכנו להוסטל. בכלל, מערכת המטרו של ברצלונה מצויינת וקלה מאוד להתמצאות.

    להוסטל שלנו קראו HelloBCN. מדובר במקום זול המאכסן בעיקר צעירים בטיולים (המון אמריקאים ביורוטריפ), ומצטיין באווירה טובה. ואכן, בערבים הבאר הקטן של ההוסטל התמלא באורחים והעובדים הצעירים של המקום, אשר החליפו חוויות על כוס בירה או סנגריה. כיאה להוסטל, המקומות שהזמנו היו בחדר של 4 מיטות, ולכן מלכתחילה יצאנו עם תקוות לקבל זוג שותפות חביבות. ואכן, בכניסתנו לחדר הדבר הראשון שראינו היה זוג מגפיים נשיים. מרוצים מהידע כי לא נגור עם מדרידסטאס שעירים בעלי קרניים, יצאנו לפגוש את שי, חבר ישראלי שטס למשחק, לארוחת צהריים ב- Placa Reial.

    הקטלונים גאים מאוד בלאומיותם וידגישו זאת בשמחה, אך מסתבר שבשורה התחתונה הם מרשים לעצמם פרשנות חופשית למונח 'בדלנות'. מלחמת שוורים זה אמנם ספרדי מכדי להערך בברצלונה הקדושה וזוויות ישרות בארכיטקטורה זה הכי מדריד השמרנית, אבל שמישהו יוותר על שינת צהריים? כך מצאנו את עצמנו נעים ממסעדה ומסעדה, ומקבלים את התשובה המונוטונית: "פרדון, סייסטה". איזה עם עצלן. לבסוף, הלכנו למסעדה חביבה מלאה במלצרים פקיסטנים אשר קיבלו את שי כמו בן-בית. לא בזבזתי זמן והזמנתי את המנה שסימנתי עוד בארץ: פאיית פירות-ים. איזה תענוג. לאחר מכן, החלטנו להוריד בירות ראשונות באחד מהפאבים הבריטים באזור. אלה היו מפוצצים באנגלים, שמפגינים נוכחות רבה בעיר. בהתחשב בכך שהם נהנים בכל מקום עם שמש ובירה (למשל, ת"א) אין זה מפתיע כי קטלוניה היא יעד פופולרי מאוד עבורם.

    אחרי הארוחה, הסתובבנו מעט בראמבלה ושאפנו אווירה. התאכזבתי לגלות שלא מרגישים את האווירה לקראת המשחק ברחובות. אמנם זה הגיוני בסך הכל שאנשים מתנהגים באופן שגרתי בביתם, אך אנא זכרו מה היא אבן הבוחן שלי: גמר ליגת האלופות בפריז, מקום אליו הגיעו 30,000 קולס ונתנו תצוגת עידוד בלתי-נשכחת. קיוויתי לראות מעט מכך בעיר: התרכזות אוהדים מצומצמת, דגלי בלאו-גרנה מתנוססים מהחלונות. אבל המשחק פשוט לא הורגש באוויר, למרות ששי טרח לדווח לנו, נטולי הטלוויזיה והשפה הספרדית, על הסיקור התקשורתי המקיף.

    http://i153.photobucket.com/albums/s229/fcbjan07/bcntravel/IMG_2513.Xxx

    לקראת הערב התפצלו דרכנו, ואני סחבתי את עמית ל- Fonta Magica ב- Placa Espana (ברגל). מדובר באחת מהאטרקציות התיירותיות המעטות שהחמצתי בטיולי הקודם לעיר, ואני מאוד שמח שהגעתי לשם. המופע האור-קולי הזה הוא מחזה מרהיב ומהפנט. לאחר מכן חזרנו להוסטל כדי לגלות שהמגפיים הוחלפו באול-סטאר ורודות, אך עלמות החמד עדיין לא שם. הצתחצחנו, התארגנו, ויצאנו לשוטטות לילית, אקראית וחסרת-תכלית ברחובות ברצלונה. בשל עייפות מצטברת (טיסה לילית, בכל זאת) היא הייתה קצרה ולא מעניינת במיוחד. ב- 2 חזרנו לחדר (עדיין נטול השותפות) והלכנו לישון לקראת היום הגדול.

    בעקבות העדר האווירה המאכזב, החלטתי שאם כל האחרים מסרבים לעשות זאת – אני אכניס את העיר למצב רוח של סופר-קלאסיקו. העיר הזו חייבת כמה ליצנים באופן דחוף, כאלה שלא מתביישים לחצות את החוקים הלא כתובים של אהדת הכדורגל בספרד. המצב היה רע עד כדי כך שבמרכז ברצלונה איזה שמן שר את ההמנון המנדרילי כדי לעצבן אותי (!). בעיר תקינה, זה אמור להיות מספיק כדי לבלות שבוע במעצר. או מוות בהרעלה רדיוקטיבית, בעיר שנשלטת על ידי.

    לכן, עם ההשכמה שלפתי מהמזוודה את דגל-הגלימה שלי (מוכר היטב לקבועיי המפגשים) וחולצת BORIS 7. זה לפחות גרר תגובות מהאנשים ברחוב, בעיקר משיכורים המביעים הזדהות. הלכנו לראמבלה בשדרה הפקיסטנית שחיברה את ההוסטל שלנו לרחוב המפורסם (כולל מועדון חשפנות העונה לשם המפתיע "בגדאד"), ופגשנו את שי. משם, המשכנו לקאמפ נואו.

    שי אמנם נמצא בברצלונה פעם בעונה בלבד, אבל כיאה לישראלי מוצלח הוא מכיר קיצור דרך חור בגדר של האוניברסיטה. כאשר התקרבנו לאיצטדיון, גילינו התקהלות גדולה מחוץ לשער. מאחורי הגדר, ראינו את האוטובוס של הקבוצה. שי לא איבד את הראש, והמשיך היישר דרך השער, מאחורי מחסומי הפלסטיק. אני ועמית הנחנו שההודי המשוגע יודע מה הוא עושה, והמשכנו אחריו. שי נכנס בכזה נונשאלאנט אל תוך התחום הסגור לקהל שהשומרים הניחו לנו ורק האחרון מביניהם טרח לשאול למעשינו. מאוכזבים, יצאנו לעמוד עם ההמון. כעבור כ- 10 דקות, השחקנים יצאו מאימון צהריים אל האוטובוס. בזכות שי ומלצמת הפלאים שלו הייתי חופשי ממלאכת התיעוד, ולכן התקדמתי למצוא עמדת תצפית מוצלחת יותר בין ההמון. בלטו מבין השחקנים מסי עם חיוך סטלני, דקו עם כובע מצחייה תמוה ובלטי שבא עם הילד. רונאלדיניו, מן הסתם, יצא אחרון לקול תשואות ההמון. באופן מפתיע, הוא שוחח דווקא עם ז'ורקרה בעלייה לאוטובוס. לאחר שהאוטובוס יצא לדרכו לקול תשואות הקהל, הוסרו המחסומים והאנשים הורשו להכנס למתחם הקאמפ נואו. באופן מיידי, עשינו סיבוב במגה-סטור כדי לעשות הערכת מצב צרכנית, ולחשב מראש את הוצאתינו בחנויות הרשמיות ואצל הפקיסטנים ברמבלאס.
    המסקנה החד-משמעית: השיטה עובדת. הסניף המרכזי של החנות הרשמית בקאמפ נואו מוכר כמה מאות (ואולי אף אלף) חולצות משחק במחיר מופקע של 85 יורו (67 בלי הדפס) ביום, וזוהי כבר הכנסה בסיסית יפה לפני שכוללים את שאר 6 הסניפים ואינספור מוצרים אחרים. לפי דעתי, אפילו הפקיסטנים משלמים חלק נכבד מהכנסותיהם למועדון. בכל העיר, ובעיקר במוקדים התיירותיים, רואים את השקיות של ה- FCBotiga, ועל יפני ממוצע יש בדרך-כלל יותר מאחת. בסופו של דבר, מאחורי כל מועדון מצליח כלכלית עומדת הצלחה ספורטיבית, וכל זמן שרונאלדיניו, אטו, מסי ושות' ימשיכו ללהטט ולהגיע לתוצאות, המגמה החיובית תמשך.

    לאחר סריקה מקצה-אל-קצה של החנות, התיישבנו מול הטלויזיות וצפינו במחצית הראשונה של ה- 0-5 הקלאסי על מדריד, בתקווה לשחזור מאוחר יותר בערב. זה, והבחורה הבלונדינית בחולצה בגזרה נשית (קרי, צמודה וקצרה) עם A. INIESTA 24 על הגב. משם, חזרנו למרכז העיר כדי לפגוש את בנדה ואורי, עוד חברים ישראלים שנחתו בעיר בבוקר המשחק. מאילוצי סייסטה, התיישבנו באותה מסעדה כמו ביום שישי.

    http://i153.photobucket.com/albums/s229/fcbjan07/bcntravel/IMG_2475.Xxx

    הארוחה תמה לה, והערב הגיע. השעה 7, ואפילו ברחובות המנומנים מרגישים מעט את המשחק. בעוד אורי ובנדה הלכו עם שי למלון כדי להכנס למדי קרב, אני ועמית יצאנו אל המגרש. בקופה 90 (למה קופות של איצטדיון כדורגל תמיד נראות מאובטחות יותר מפורט נוקס?), קיבלנו מעטפה עם שמי וזוג כרטיסים יקרים מפז בתוכה. לפנייה רשמית בהחלט יש את ההטבות שלה. לאחר שהרענו לכניסת האוטובוס של ברצלונה (מסתבר שהמלון בו הם מתאכסנים נמצא מרחק 4 דקות הליכה מהאיצטדיון) מלפני הגדר, ושרקנו בוז לכניסת האוטובוס של ריאל מדריד מאחורי הגדר, נכנסו פנימה.

    ממקומנו באיצטדיון, זכינו לנוף נפלא של הגבעות מסביב לאיצטדיון, והאוניברסיטה במורדן. היינו מרוחקים שתי שורות מנפילה מהאיצטדיון, ולא מדובר כלל בתסריט בדיוני. בלי שום גדר או מעקה בטיחות רציני, נראה שהמקום מיועד לקופצים מתסכול. לפחות זה מיעט את כמות הסבתות שניתן פוטנציאלית להסתיר להן. את המגרש בכל אופן רואים טוב, בעיקר במשחק עצמו. בחימום עוד היה קשה מעט לזהות שחקנים, אבל במשחק עצמו לא היה קשה להבין את המתנהל על כר הדשא. בכלל, מלמעלה רואים את התמונה הטקטית טוב הרבה יותר מאשר בטלויזיה (אפילו ממקום מושבנו האלכסוני), אבל לאחר שגם בגמר ישבתי במיקום דומה אני רוצה בפעם הבאה את השורות מהן צועקים לגוטי שהוא הומו.
    האיצטדיון התמלא אט-אט, וכאשר החל החימום ניתן היה להתחיל להבין את מגמות העידוד. אנחנו ישבנו ביציע הצפוני (צד שמאל ביחס למצלמת הטלוזיה), לשעבר בסיסם של הבוישוס נויס. אבל, לקבוצה זו אין עוד אוטונומיה בקאמפ נואו והגרעין הקשה עבר לשבת ממול, ביציע הדרומי. אלה הם האלמוגברס, שהתהדרו במגוון רחב של דגלים. בסביבתנו הקרובה היה כנראה אזור פניות, כאשר לצידנו ישבו אב ובן ישראלי שהשיגו כרטיסים דרך משה חמיאל ומלפנינו תיירים אנגלים. מכל אלה לא ניתן לצפות להרבה שירה, אך כ- 10 מטר לשמאלנו ישבה קבוצת צעירים שניסתה להפיח מעט אווירה.
    הפסיפס הינו מחזה מדהים. גם בפריז הרכבנו מוזאייקה, אך משום שזו נפרסה רק ביציע של אוהדי ברצלונה היה קשה ממקומי לראות אותה. הפעם, כאשר כל האיצטדיון ממיר לפתע את עורו, יכלתי להעריך את מלוא ההדר של היצירה. יחד עם ההמנון ברקע, זהו אחד הרגעים המרגשים בעלייה ברגל למשחק של ברצלונה.

    עוד רגע גדול שציפיתי לו הוא הבוז הראשון לריאל מדריד (אני פשוט שונא את זה שבשנתיים האחרונות החזירים עולים לכר הדשא יחד עם שחקני ברצלונה על רקע ההמנון. הם חייבים להכנס היישר אל גוב האריות, ואז לראות את הגלדיאטורים עולים לזירה). דווקא פה מעט התאכזבתי. זה נשמע הרבה יותר חזק וצורם בטלויזיה. למען האמת, האשמה לא באוהדים. בשלב זה השנאה עוד משולהבת והרוב המוחלט שורק. בנקודה זו הבנתי כמה גג שלם ומקיף ישפר את חווית הצפייה באיצטדיון. ראשית, האקוסטיקה המשופרת תיצור אשלייה של מפגן עידוד אמיתי, אך מעבר לכך - היא תהפוך את הרגעים החמים להר געש רותח. שאגות "בארסה!" בפזמון ההמנון, הבוז למדריד ומעל לכל שאגות הגול יהפכו לרגעים בעלי עוצמה רבה הרבה יותר מאשר עכשיו, וגם כיום מדובר בחוויה שנחקקת בזכרון.

    יאמר לזכותו של הקאמפ נואו שהוא עשה עבודת עידוד סבירה. לצמד השערים הראשונים של מדריד עקב הלם קצר, ממנו יצא הקהל במהרה ושב לדחוף. ברדיוס המיידי שלנו העניינים היו מסובכים יותר. אני ועמית ניסינו להתחיל שירי עידוד, אך ברוב המוחלט של המקרים אף אחד סביבנו לא הצטרף ולכן נאלצנו לחכות שמזמורים מקיפי איצטדיון יגיעו עד אלינו. רק החבר'ה הצעירים לצידינו סייעו מעט במלאכה.

    התגובה בזוג שערי השוויון של מסי הייתה פנטסטית, והקהל התלהב מאוד מהכדורגל. ברצלונה קברה את ריאל מדריד תחת כר הדשא, והתחושה הכוללת הייתה שמכלול שערים הוא עניין של זמן. אמנם השופט הצליח להרגיז עם ההחלטות המבישות (הקטנה-גדולה של ראמוס לרונאלדיניו הייתה בקו אווירי ישיר למקומנו), אך כל זמן שברצלונה שטפה את המגרש הקהל סבל זאת. אבל, ההחמצות התגלו כמותרות שלא הייתה לברצלונה כאשר אולגר הורחק, ובהפסקה האופוריה הוחלפה בהרבה חשש.

    חשש זה התגלה כמוצדק. מדריד ניצלה את היתרון המספרי ושיחקה בדיוק אל תוך החור במערך. בקהל העסוק מדי בלפחד, הורידו את רמת העידוד, למרות שהאלמוגברס מאחורי השער של ואלדז המשיכו בשלהם. ככל שחלפו הדקות המשיכה מגמה זו, בעוד התסכול לעבר השופט גובר. למעשה, זוג השירים שנשמעו חזק ביותר היו "Asi, asi gana al Madrid" וקריאות "FUERA" לשופט. כהרגלם, אוהדי ברצלונה הפטאליסטים מעדיפים להתרכז ברע.

    השער של ראמוס היחו דה פוטה היווה מכת נוק-אאוט לקהל. מנקודה זו והלאה, כמעט כל האוהדים התרכזו בפחד יותר מעידוד. לפתע, גם האלמגוברס מאחורי השער של ואלדז נדמו ואני אישית רעדתי מפחד. השיא היה בעזיבה המונית (משהו כמו 7%-8% מהצופים) כבר בדקה ה- 80!!! ביזיון עצום לכל המועדון הזה. אם היה מביניהם ולו סוסיו אחד, מקווה שכרטיסו נשלל במקום. מגיע לאנשים כאלה להחמיץ את השוויון הענק של מסי.

    ביאת המשיח שינתה 'מעט' את האווירה. שאגת השמחה הייתה מטורפת. קפצתי ביציע כמו מטורף (כאמור, סיכון חיים במקומנו). ההשתחוות לארגנטינאי הצעיר לא איחרה להגיע. אחרי שהקאמפ נואו הריח דם, הוא רצה עוד, עוד, עוד. הקהל אזר כוחות לדחיפה אחרונה שתביא לנס, ולאחר שזה לא קרה – הופנו החצים לשופט. כ- 2/3 מהנוכחים שלפו מטפחות לבנות, ואני ועמית גנבנו עיתון כדי להצטרף למחאה. שאגות ה- "FUERA" חזרו בעוצמה מלאה, מהולות בשריקות בוז. כאשר הקאמפ נרגע, כולם מחאו כפיים לשחקני ברצלונה היורדים מכר הדשא, וחזרו על קריאות "מסייייייייייי". קטע יפה במיוחד היה בירידה של החזירים הלבנים. כאשר הם נכנסו למנהרה, כל היציע מעליה צעק "Madrid, carbon, saluda al campeon"". שלא ישכחו, חלילה.

    נותרנו ביציע כרבע שעה לאחר שריקת הסיום. באופן אישי, אני ניסיתי לעכל. אני אחד שמצפה תמיד לנצחון, בייחוד כאשר ברצלונה קורעת את מדריד לגזרים במחצית הראשונה ויוצאת פראיירית, ולכן חשתי אכזבה. עמית ציין, בצדק רב, שאני לא יודע להתאים את הציפיות שלי. אך לכל הפחות לא הייתי מדוכא. הפסד היה מאפיל על המשך הטיול, אך עם תוצאה כזו ניתן בהחלט להמשיך לבלות. בסופו של דבר, קיבלתי אותה ברגשות מעורבים.

    http://i153.photobucket.com/albums/s229/fcbjan07/bcntravel/IMG_2488.Xxx

    ביציאה נפגשנו עם שי, בנדה ואורי והחלפנו חוויות ורשמים. מהאיצטדיון, נסענו לסגרדה פמיליה כדי לפגוש את נוריאל, שגריר מועדון האוהדים בברצלונה. עבורי ועמית, מדובר במפגש ראשון עם האגדה המהלכת, וזכינו להפתעה נעימה. האינטרנט, מה לעשות, עדיין מפגר מאוד בקשרים סוציאליים. ציפינו לדוקטור להסטוריה, תרבות ובלשנות, אך במקום זאת התגלה בחור צעיר ומצחיק מאוד, עם סלנג צבאי-ירושלמי שהתקשתי להבין והרבה הרבה שמחה. באופן מדהים לחלוטין, הוא הצליח לנחש את הסקנדינביות של עמית, ואז התפנה להביא לי מספר טיפים על הכתיבה שלי (אותם אני מנסה ליישם ממש עכשיו). נוריאל הוביל אותנו לפאב קבוע שלו, אף הוא אירי ומפוצץ בבריטים. המקום היה צר ובנוי לעומק, ולכן המעברים היו מפוצצים. לבסוף מצאנו פינה שקטה ומרווחת, בה דנו במשחק, בקטלוניה, בארץ ושאר עניינים חשובים. הגינס בפאב היה הטוב ביותר ששתיתי בחיי, זרם טוב כל כך שאת חצי הליטר הראשון הורדתי בלגימה.
    בסוף הערב נפרדנו מבנדה ואורי, שעזבו את ברצלונה בבוקר. תפסנו מונית חזרה להוסטל, שם שתינו בלובי בקבוק וויסקי אותו קנינו מוקדם יותר (זול יותר מדיוטי פרי, אגב). עמית דאג להציע משקה לכל הנוכחים, והתפתחו מספר שיחות בינלאומית מעניינות, בעיקר עם איש הצוות המקומי שלמד אנגלית תוך 4 חודשים מעבודה בהוסטל בלבד. לפנות בוקר, במצב שיכור במיוחד, חזרנו לחדר (גם עכשיו נטול השותפות, אותן ראינו בבוקר – במצב שינה) וכך הסתיים אחד מהימים הבלתי-נשכחים בחיי.

    התכנון המקורי לבוקר יום ראשון היה משחקה של בארסה ב', ולכן השעון המעורר הקפיץ אותי מתוך שנה ב- 10:45. מן הסתם, גיליתי מיד ששותפותינו לחדר עזבו את ההוסטל מבלי שנפגוש אותן ולו פעם אחת. Oh well. קמתי להתארגן ליציאה, אבל ההנג-אובר היה חזק ממני, ויחד עם עצלנותו של עמית ושכנועיו מהלילה לוותר על המשחק נשברתי וחזרתי לישון. בהשכמה הבאה כבר הייתי רענן יותר, ויצאנו לסיבוב ב- Passeig de Gracia בהנחה שנצליח בסופו של דבר להגיע לסגראדה פמיליה. ההנחה הזו התגלתה כמוטעה, אך לפחות ראינו שני מבנים אחרים של גאודי ואף נכנסנו לאחד מהם – לה פדררה. מדהים. מעבר למיצגים הקבועים, במקום הייתה גם תערוכה זמנית (וחינמית) תחת השם המסקרן "מוזיקה והרייך השלישי". שם כבר לא טרחו לתרגם לאנגלית, ועד עכשיו אני מתקשה להבין למה זה בכלל קרה בברצלונה ומה כל המהות של זה? תמוה מאוד. אגב, הפוסטר הפרסומי של התערוכה, אותו אתם יכולים לראות באלבום התמונות, מבהיר היטב מי קהל היעד.
    בערב, קבענו עם שי להפגש במסעדת La Fonda ב- 20:30 (עם סיום הסייסטה). מן הסתם, שי איחר בכרבע שעה, טעות קטלנית בהתחשב בכך שהמסעדה התמלאה תוך דקות ספורות מפתיחתה. שי התעקש שהמקום מצדיק ציפייה בתור, ולשמחתנו אני ועמית שריינו מקום בראשו, אצל הומו/ערס מלוכסן עיניים שקיבל את פניהם של האנשים. עד שנכנסו, התור כבר התארך עד לכ- 50 איש המוכנים לחכות מעל לשעה בכדי לסעוד במקום. הציפיות היו גבוהות, ו- La Fonda עמדה בהן. אוכל מעולה, שירות טוב ומחירים זולים (60%-70% מהמחירים המקבילים בארץ). אחרי הארוחה, יצאנו לסיבוב ארוך בסמטאות המרשימות מצפון לראמבלה, עד שהתחלנו לחשוד בכל עובר אורח כשודד פוטנציאלי וחזרנו למרכז. שם נפרדנו משי וחזרנו להוסטל. לאחר שישבנו זמן-מה בלובי, אני הלכתי לישון בעוד עמית נותר לצפות במשחק NBA כלשהו.

    למחרת, שוב נפגשנו עם שי לצהריים. על מנת לגוון הזמנו בקבוק CAVA במקום קנקן הסנגריה השגרתי. שי הוכיח עמידות נמוכה במיוחד לאלכוהול, והתנהג מוזר במשך שעתיים. לא שמפריע לי כאשר מביכים אותי עם התנהגות ברברית במסעדה. אחר כך, הלכנו לאושנריום של ברצלונה, עוד אטרקציה תיירותית שהחמצתי בטיולי הקודם. שום דבר מעניין במיוחד. את הטיול היומי קינחנו בהליכה ארוכה לאורך הים, דרך האיצטדיון של ק.פ. ברסלנוטה (סוג של מכבי שיכון המזרח) והבניין שבו גר סמואל אטו. חזרה בראמבלה, שי הצרכן השלים קניות אחרונות ועשה את דרכו למלון. ומשם, חזרה ארצה. לנו נותר עוד יום אחד.

    בערב, החלטנו לחזור לפאב בו פגשנו את נוריאל בשבת. להשיג את המספר שלו היה פרוייקט לא קטן, שכן שי פישל תחילה בשליחה ולאחר מכן אישר שהמספר השגוי הוא הנכון. לבסוף, הצלחנו להשיג את שגריר ישראל בקטלוניה ולקרוא לו לבוא. נוריאל הגיע עם ידידה (?) קטלונית העונה לשם המפתיע תמר. השיחה כולה התנהלה באנגלית, ובה דנו בחיים בארץ מול קטלוניה. לקינוח, הרצנו שורה ארוכה של הלצות גזעניות על מגוון העדות בישראל, אותן תמר התקשתה להבין והסיקה כנראה כי אנחנו חבורת פאשיסטים.

    על יד ההוסטל שלנו נמצא פאב עם אחד הגימיקים המגניבים שראיתי אי-פעם. במקום סדרת ברזי בירה על הבר, היו במקום שמונה שולחנות, כל אחד עם ברז בירה (Estrella Damm המקומית) משלו. הלקוחות שהתיישבו קיבלו כוסות ומזגו לעצמם, כאשר למעלה מתנוסס לוח עם מונה. פשוט רעיון ענק, והוא אף יוצא זול: 6 יורו לליטר. מהרגע הראשון אני ועמית רצינו תמיד להכנס לשם, אך בכל פעם שראינו את המקום הוא היה מפוצץ (לא מפתיע). לכן, כאשר בדרך חזרה ראינו מקום פנוי נכנסו, אפילו שנותרו רק כ- 20 דקות עד הסגירה ואף אחד מאיתנו לא רצה במיוחד בירה.

    http://i153.photobucket.com/albums/s229/fcbjan07/bcntravel/IMG_2528.Xxx

    יום שלישי, בסיומו נטוס ארצה, היה מיועד לביקור אחרון באיצטדיון, כולל מוזיאון, קניות במגה-סטור וצפייה באימון. עמית ניסה שוב להפעיל עליי את קסמיו ולסחוט השכמה מאוחרת, אך הפעם סרבתי בתוקף ויצאנו מוקדם במטרה להגיע למגרש האימונים ב- 12:00. לצערנו, אימון לא היה שם. כנראה איחרנו. מאוכזבים קלות, רכשנו כרטיסים לסיור באיצטדיון והמוזיאון. שם, קיבלנו פיצוי ראוי. הקפיטן, מסתבר, מעביר את זמנו החופשי בריצות על כר-הדשא של הקאמפ נואו, בדיוק בזמן בו עלינו במנהרה לאזור הטכני של המאמנים. התלתלים הקדושים עברו מטרים ספורים מאיתנו, ויצרו תמונה מושלמת של מהות המועדון: הקפטן פויול, לבדו במקדש הקטלוני על רקע כיתוב ה- "Mes que un club". כמובן, כדי לקלקל את האידיליה הגיעו לאזור אוהדי מכבי חיפה (יומיים לפני שהובסו על ידי אספניול), והחלו לזהם את קודש הקדושים בנוכחותם. אחד אף התרברב שעד סוף היום יצלם את פויול עם צעיף ירוק. מי נתן לאנשים האלה דרכון?

    כאשר פויול הפסיק באימון המשכנו בסיור, שמשום התגלה כמסוכן במיוחד - ראינו 2 או 3 זקנות נופלות במקומות שונים וגוררות דיאט-פאניקה. מדובר בחוויה מאוד מעוררת השראה, שממחישה היטב את קנה המידה של המועדון, תוך כדי שמירה על ערכיו המיוחדים. במוזיאון הייתה תערוכה נפלאה של צילומי כדורגל (חלקם פשוט מדהימים), וכמובן כל המיצגים הרגילים מההסטוריה של המועדון. למען האמת, ציפיתי שהוא יהיה מעניין יותר אך עדיין מדובר בביקור חובה לכל אוהד ברצלונה באשר הוא.
    היציאה מהסיור, מן הסתם, מתבצעת היישר אל תוך המגה-סטור. שם, ביצענו את כל הקניות המתוכננות, כולל רכישות לא שגרתיות של חולצות אולגר וג'יו. באופן אישי, אני המשכתי להחרים את יוניצ"ף והסתפקתי בציוד היקפי.

    http://i153.photobucket.com/albums/s229/fcbjan07/bcntravel/IMG_2542.Xxx

    זה היה אקורד הסיום שלנו בעיר. כאשר חזרנו להוסטל יצאנו לבזבז את הכסף האחרון שנותר לנו. עם החשיכה, לקחנו את האוטובוס לשדה התעופה. עמית נדלק על בריטית כלשהי עם חולצה צמודה של ברצלונה, אבל שכח מזה כאשר הופיעה ההזדמנות לקנות צ'ופה-צ'ופס על חשבון כרטיס האשראי שלי ועמלותיו הכבירות. לפני כן הוא לפחות טרח להסביר לי שהשמות על חולצת נייקי שראינו זה ההרכב של ברצלונה בגמר בפריז (כולל המחליפים), ומיד עטתי על המציאה. בסופו של דבר, הסתבר שבזמן שאנחנו מתווכחים על שטויות בחנויות קראו בשמנו פעמיים במערכת הקריזה, ועלינו להילוך שלישי (האחרים אבדו לפני שנים ספורות ועשרות ליטרים של בירה) במטרה לעלות לטיסה בזמן. גם בחזור היינו צריכים להחליף מטוס במדריד, וכאשר הגענו לטיסה לתל-אביב החזרה הכתה בנו מוקדם מהצפוי. עוד לפני שהספקנו להתיישב החל זוג ישראלים מבוגר לתחמן את מקומנו בכדי שמישהו יוכל לשבת ביחד. שלום לך, אירופה.



    הגלרייה המלאה
     
  2. villa Member

    הצטרף ב:
    ‏23/11/06
    הודעות:
    85
    לייקים שהתקבלו:
    0
    למה לא הדגשת? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/5eek.Xxx

    הלכה שעה מהיום האחרון של החופש http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
     
  3. guyholl Member

    הצטרף ב:
    ‏31/12/06
    הודעות:
    2,120
    לייקים שהתקבלו:
    0
    פשוט מדהים..אני מחכה כבר ליום שאני יטוס לקלאסיקו לקלאסיקו או אפילו לסתם משחק של בארסה..
     
  4. Der Kaiser Manuel Neuer מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏7/9/04
    הודעות:
    24,805
    לייקים שהתקבלו:
    335
    תגיד לשי שהוא שחור http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx
     
  5. AntiMadridesta Member

    הצטרף ב:
    ‏10/4/07
    הודעות:
    31
    לייקים שהתקבלו:
    0
    נשמע כמו חוויה בלתי רגילה.
    מחכה לקיץ! (אטוס לברצלונה בקיץ)
     
    נערך לאחרונה ב: ‏10/4/07
  6. Pipe Member

    הצטרף ב:
    ‏17/8/06
    הודעות:
    7,446
    לייקים שהתקבלו:
    1
    וואו..חפירה או לא חפירה, נהניתי לקרוא.
    בוריס, איך היה לך כוח לכתוב את כל זה?! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
     
  7. cazzo Il Capocuoco

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    13,083
    לייקים שהתקבלו:
    827
    דרכון דני?!?! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/5eek.Xxx
     
  8. Engel Del Madrid Member

    הצטרף ב:
    ‏18/2/05
    הודעות:
    4,185
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ברצלונה שטפה את המגרש? אני חושב שאתה עדיין צפית ב5-0 .
     
  9. Barcik Member

    הצטרף ב:
    ‏28/8/03
    הודעות:
    6,708
    לייקים שהתקבלו:
    0
    מירן, ריאל מדריד נקברה מתחת לכר הדשא במחצית הראשונה. לכן אני מאוכזב שהמשחק לא נגמר כבר אז.
     
  10. Bensh Member

    הצטרף ב:
    ‏27/1/05
    הודעות:
    6,643
    לייקים שהתקבלו:
    0
    http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx

    אתה פשוט יודע לכתוב
     
  11. Engel Del Madrid Member

    הצטרף ב:
    ‏18/2/05
    הודעות:
    4,185
    לייקים שהתקבלו:
    0
    שתהיה בריא, איך אתה יודע לעוות את האמת.. נכון שהיה לכם יתרון מסוים אבל אחרי שנשארתם ב10 שחקנים.. ריאל רק לחצה על הדוושה. לולא ילד אחד קטן גדול לא הייתם בכלל בתמונה.
     
  12. Hammer Member

    הצטרף ב:
    ‏18/8/06
    הודעות:
    1,206
    לייקים שהתקבלו:
    0
    יש לך את זה, בוריס, אין מה לומר...

    נהניתי מאוד לקרוא, ואני שמח שנהנית מהטיול http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
     
  13. Barcik Member

    הצטרף ב:
    ‏28/8/03
    הודעות:
    6,708
    לייקים שהתקבלו:
    0
    קודם כל, שים לב למה שכתבתי:

    עכשיו מי מאיתנו מעוות את האמת? "יתרון מסויים" זה החמצות ממצבים נוחים של אטו (כפול 3) ומסי בנוסף לעוד כמה בעיטות מסוכנות תוך כדי רצף שוטף של משולשים ברחבה של קסיאס?

    אגב, בזמן שחיפשתי תקציר שכולל את האירועים האלה מצאתי את הפנינה הבאה:
    http://www.youtube.com/watch?v=m7eSnVDJwfk
    מופע הפרשנות הגדול אי-פעם.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏13/4/07
  14. ראול Member

    הצטרף ב:
    ‏22/8/03
    הודעות:
    4,578
    לייקים שהתקבלו:
    0
    מאוד לרמה שלך להתווכח פה על המשחק.

    שאפו על היומן, נהנתי מאוד. כל הכבוד.

    ארתור, מפרגן.
     
  15. Maccabi Diamond משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏19/2/06
    הודעות:
    14,242
    לייקים שהתקבלו:
    2,433
    מין:
    זכר
    כל האשכול היפהפה הזה ואתה בוחר להתמקד דווקא בקטע הכי חסר חשיבות?

    כל הכבוד לך שהצלחת לארגן לעצמך נסיעה כזאת, שכוללת בתוכה המון חוויות. עם משחק כמו הקלאסיקו, אני חושב שאפילו בן אדם שלא יודע מה זה כדורגל היה שמח להצטרף אליך.
    אגב, מגיע לך צל"ש גדול על כך שראית את פויול מתאמן לבד והצלחת לעמוד בפיתוי ולא לרוץ אליו ולקפוץ עליו.