http://www.tel-aviv.gov.il/Tolive/welfare/DocLib/yizcor.Xxx מידי שנה עולה השאלה האם נכון לקיים את יום הזיכרון ויום העצמאות בטווח כל כך צמוד. כמובן שהסיבה המרכזית שבגינה הוחלט לנהוג כך היא שלאחר שהתאבלנו על מות החיילים והנפגעים בהגנה על המולדת, מיד לאחר מכן אנחנו חוגגים את עצם השארותה של המולדת בגלל אותם אלו שהקריבו את חייהם. השאלה המרכזית היא האם באמת נכון לעשות זאת בסמיכות כל כך גדולה? האם לא היה נכון יותר לקיים את חגיגות העצמאות שבוע למחרת? האם זה הוגן עבור אותן המשפחות שמתאבלות וקשה להן לעשות מעבר כל כך חד בפחות מ 12 שעות? אין כאן תשובה נכונה או לא נכונה, ולכן כל דיעה תתקבל. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
את יום העצמאות חוגגים ביום העצמאות או יום לפניי כמו שיצא השנה, אבל אם כבר להזיז אז להזיז רק את יום הזיכרון, אבל אני לא מסכים שצריך להזיז כי זה היופי של הימים הללו, יום אבל ואז חגיגה, יום שזוכרים את החיילים שנלחמו ומתו ויום שבו חוגגים על מה שהחיילים הללו נלחמו ומתו למען, למען המדינה...
https://scontent-mxp.xx.fbcdn.net/hphotos-xaf1/v/t1.0-9/11053533_430843730409418_3040067802053102460_n.Xxx?oh=559b96cf0dc97fc120a01441ba4c13f7&oe=55A59B2E
אני לא חושב שהייתי חוגג את יום העצמאות בצורה שאני חוגג אותו לולא היה מגיע אחרי יום הזכרון, כי אז זה היה הופך להיות סתם יום הולדת למדינה - ולא שאני מזלזל ב'סתם יום הולדת', אבל אני לא חושב שזה היה מושך אותי לחגוג בצורה מיוחדת. לעומת זאת, כשזה מגיע אחרי יום הזכרון, כשאני נחשף לכל הסיפורים והולך לטקסים ושומע את הסיפורים, אני תמיד מבין יותר למה שני הימים הללו חייבים להיות לנצח קשורים זה בזה, כי החיבור הזה מסמל יותר מכל את מה שהכי ישראלי בעיניי: השמחה, העצב, האהבה, הכאב, האהבה למולדת. "אם לא נדע עצב, לא נדע שמחה".
פעם בשנה אנחנו באים למשפחות השכולות ופותחים להם את הפצעים, בשאר הימים אנחנו מסתפקים בראליטי שואו למיניהם. אני מעדיף את זה כמו ברוסיה ביום הניצחון, הכל נדחס ליום אחד, בלי יום נוסף לדיכאון בלבד.
אני לא יודע מה מרגישות המשפחות השכולות ( למזלי ) , אבל אני לא חושב שאפשר לעבור במעבר חד מעצב לשמחה במידה וזה קורה לך אישית , אולי אני טועה אבל לא רואה את עצמי חוגג כמו שאני חוגג במידה וחס וחלילה יקרה משהו . תכלס זה כבר המון שנים ככה ואולי זאת האופציה הרעה הטובה ביותר .
