דיון פילוסופי וקצר ברשותכם ביחוח פגרת הנבחרות שבאה עלינו. כל שחקן שמגיע למועדון גדול ישר מדבר על 'הקהל הטוב ביותר בארץ', אבל לא נתרכז בהשוואות של 'למי יש יותר גדול'. אוהדי בית"ר ירושלים בטוחים שהאוהדים הם אלה שהשאירו את הקבוצה בליגה ב-2001/02| אוהדי מכבי תל אביב הביאו לכך שלוני הרציקוביץ' השתכנע למכור אחרי שנים כושלות במיוחד| אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל הקימו קבוצה מאפס, די מוצלחת, כזו שטיפסה שלב אחר שלב. בכדורגל הקהל האדום מימן בעבר חלק מהגעתו של איתי שכטר| הפועל קטמון היא קבוצת אוהדים בכדורגל שלנו והפועל ירושלים נראית טוב כרגע, אם כי אני לא רוצה לקחת את הדיון למקום הזה. הנושא העיקרי שלי, למקרה שהלכתם לאיבוד: האם קהל סלחן הוא חיסרון? עד כמה לארגוני האוהדים הגדולים יש כוח לשנות משהו במה שקורה, גם אם זה אומר ללכת להפגין מול הבית של שרון ניסנוב היום, או לעשות חרם מנויים? ניקח את הפועל תל אביב הנוכחית כדוגמא..
