לפני עשר שנים, אם מישהו היה אומר למישהו "האנגלים לא מכסחים", היו צוחקים עליו. היום כלל לא בטוח. השחקן האנגלי משתנה, ומתאים את עצמו לשינוי הסגנון שהגיע עם גל הזרים (האטרקטיביים) ששטף את הכדורגל האנגלי מאמצע שנות התשעים. לפני עשר שנים, ויני ג'ונס, דיוויד באטי, דניס וויז וגארי פאליסטר (מה לעשות, כסחן), היו גאוות האנגלים, וכל נער אנגלי שכיבד את עצמו, קנה לעצמו את הקלטת של ויני ג'ונס, בה לימד האלוהים כיצד יש לכסח. היום, המודל הזה נעלם, ואיתו נעלמה האהדה לשחקנים כמו דיוויד באטי, דומיניק מתיאו, כריס פרי ואחרים... הכדורגל האנגלי מושפע ממגמת הזרים, וגם בתחום שבו האנגלים תמיד הצטיינו וחשבו את עצמם, יש שינוי. והאמת?
אין ספק שזהו דור הולך ונעלם, ואיתו לא אחרת מאשר לידס יונייטד. לידס תמיד הייתה קבוצה כסאחיסטית שלא עושה חשבון, אבל בשנים האחרונות עם ירידת הכסאח באנגליה גם היא הולכת ונעלמת. ומה לעשות, אמנם המשחקים יותר מרתקים ציבור מסויים, אך יש ציבור שתמיד יזכור את ויני... We will always miss ya'... http://www.sporting-pictures.com/emotions/emotions4.Xxx
נכון שהדור הזה נעלם אבל אולי הכאסח נעלם אבל המלחמה והתשוקה לא! קחו לדוגמא את בקהאם, ניקי באט וג'ררד הם לא מכסחים אבל נלחמים עד הסוף וגם סקולס אבל יש שחקנים וקבוצות שלא משתנות, קחו לדוגמא את לידס שיש לה שחקנים חמומי מוח כמו מילס וסמית'
