גלקטיקו אתה פשוט עב"מ. פויול אפור כמו אולגר? פפה ממציא סגנון חדש בכדורגל בגלל שהוא הבקיע במקרה גול? מצדלר זה דור העתיד של הבלמים? על מה אתה מדבר?!?! כבר שנים שבלמים עולים עד החצי ויוזמים התקפות, קוראים לזה לחץ. מארקז ופויול עושים את זה בברצלונה שנים, אבל לא, פפה זה הדור הבא של הכדורגל כי הוא עשה דאבל פס. לך לישון בחיאת
לא ממש עזרת לדיון בן, אבל באמת שאי אפשר להיתווכח עם טענות כמו של הבחור. תגיד גלאקטיקו, לדעתך טורס הוא הממציא של סוגי המגנים החדשים בעולם? אם אתה שואל אותי-הוא עולה על ואלדז ביכולת שוערות...
רובן ? איך הוא קשור לעניין ? יש סטטיסטיקה תודה לאל. רבים וגדולים ממך שאלו את השאלה הזאת שנים רבות לפניך. צודק. לא מבין מאיפה אתם מקבלים את הרושם שאני אמרתי שריאל לא תחתים בלם שאין לו יכולות התקפיות מובהקות. גם הבנת הנקרא זה דבר שצריך ללמוד כנראה... נשיא מועדון הכי גדול בכל הזמנים מבחינתי. כמובן שאני לא אובייקטיבי, אני מדבר רק על תקופת החיים שלי.
אתה מאלץ אותי לתת עכשיו תגובה כמו בימים היפים. אי אפשר למנות את מספר הטעויות שעשה פלורנטינו פרז (ביחד עם ולדאנו שגם לו לא חסר) בעת כהונתו כנשיא ריאל מדריד. כן, הוא הביא את זידאן, פיגו וסרחיו ראמוס (ההחתמה הספרדית היחידה שלו ב-6 שנים) אבל פה בערך מסתכמים הדברים הטובים שהוא עשה. הבן אדם כמעט גרם לקסיאס לעזוב! הנה כמה טעויות אקראיות שישר עלו לי לראש, תקרא אם אתה רוצה ללמוד על איך דברים התנהלו במועדון באותה תקופה: 1. זריקת פרננדו היירו בבושת פנים, אחד הסמלים הגדולים של המועדון ב-20 השנה האחרונות, בגלל סיכסוכים אישיים, ואיתו ויסנטה דל בוסקה שהצעיד את ריאל לזכיות באליפות ובליגת האלופות. הנה הסיפור המלא אם זה מעניין אותך, ובמקרה שלא ידעת - ערב משחק האליפות של עונת 2003 נגד אתלטיק בילבאו, סוכם שגם דל בוסקה וגם היירו ימשיכו, דל בוסקה לשנה והיירו לשנתיים. לגבי דל בוסקה, ההחלטה לא לחדש את חוזהו נלקחה בפגישת הנהלה למחרת, כשהתוכנית המקורית הייתה כאמור להציע לו חוזה נוסף לשנה עם שכר של 2 מליון יורו כמו בעונה לפני כן. מה שלמעשה גרם להנהלה ובראשה פלורנטינו פרז לצאת כנגד דל בוסקה, היה עצם העובדה שהוא שכר את סגן הנשיא לשעבר, חואן אוניבאה, להיות עורך דינו, במטרה לנהל מו"מ להעלאת שכרו. אוניבאה היה אחד האויבים הגדולים ביותר של פלורנטינו והתנגד להבאת פיגו למדריד, דל בוסקה ידע את זה ובכל זאת שכר את שירותיו. בכך למעשה חרץ דל בוסקה את דינו. מוצדק או לא - תשפוט אתה. לגבי היירו, ג'ון טושאק סיפר בזמנו כי היירו הנהיג מאין מאפיה בחדר ההלבשה. שום דבר לא יכול היה להתבצע בלי אישורו, ומי שהיה ביחסים לא טובים איתו, לא היה לו סיכוי בריאל מדריד. זה פרט חיוני להבנת המשך הסיפור: כפי שכבר כתבתי היה הסכם ג'נטלמני בין היירו ובין פלורנטינו פרז להארכת חוזהו בשנתיים, אך במהלך החגיגות של הזכייה ה-29 באליפות התחוללה תפנית, שכללה פרצופים חמוצים והעלבות במהלך הארוחה לאחר משחק האליפות. מי שזוכר, הידיעות על הגעתו של בקהאם למדריד הגיעו כשהעונה עוד לא הסתיימה ועוד לפני המשחק המכריע מול בילבאו, התקשורת בספרד כמעט לא התעסקה בכדורגל והתעסקה רק בבואו של בקהאם, מה שבאופן טבעי גרם גם לשחקנים לחוסר ריכוז. השחקנים ובראשם היירו לא אהבו את היחס מההנהלה לותיקים, זה התחיל עוד כשהיירו לא אהב את היחס של ההנהלה למוריינטס והמשיך עם הבעיות בחידוש החוזים של גוטי, סולארי והיירו עצמו. במקום להתייחס בכבוד לותיקים, רק פרוייקט הגלקטיקוס עניין את פרז ומכאן והילך היירו הנהיג מרד נגד בקהאם וההנהלה, וסחף איתו את גוטי. לפי מה שאני יודע ממקור אמין, זה התחיל כשהשחקנים סירבו לעלות לסיבוב הקפה שני על הדשא בברנבאו, זו הייתה דרך המחאה שלהם כנגד ההנהלה, והמשיך כשהשחקנים עשו בעיות לולדאנו, יד ימינו של פרז, ולא רצו בהתחלה לסוע לחגוג בסיבלס כמיטב המסורת. בסוף הם נסעו, ולאחר מכן במסעדה בה הם אוכלים בדר"כ אחרי זכיה בתואר כלשהו, השחקנים השמיעו את קולם לולדאנו כנגד המסע למזרח הרחוק שהיה מתוכנן, וכמו כן כמחאה סירבו להשתתף במספר אירועים עם צלחת האליפות ביום שלמחרת, מה שהוביל להגברת הדיסטנס והיחסים הקרים בין ההנהלה ובין השחקנים. ב-4 בבוקר בערך פלורנטינו הועיל בטובו להופיע ונשא נאום קטן, בו קרא לשחקנים "ילדים" ואמר להם "במועדון הזה אני הבוס ולא אתם, ואני אעשה ככל העולה על רוחי". פלורנטינו לא אהב את זה שהיירו פתח את הפה על ההנהלה (בצדק) ולכן העיף אותו, לא מסיבות מקצועיות ולא משום דבר אחר. הכל פוליטיקה. 2. אי סדר מוחלט בכל הקשור להעברות, השלטת מדיניות "זידאן & פאבונס", וקבלת החלטות שנבעו משיקולים לא מקצועיים נטו (המסעות לאסיה). איפה נתחיל? המכירה של רדונדו למילאן. רדונדו היה לא "עוד שחקן", הוא האיש שיותר מכולם היה אחראי על האווירה הטובה בין השחקנים ועל האחדות בחדר ההלבשה. רדונדו היה אהוב מאוד הן על השחקנים והן על הקהל והמכירה שלו הייתה עוד צעד מטופש של פרז, בלי שום קשר לזה שאח"כ במדי מילאן הוא נפצע. כמו כן, המכירה של מקללה, שאחרי רדונדו החזיק לנו את כל הקישור, והמכירה של פרננדו מוריינטס שגם הוא היה אהוב מאוד למונאקו, והעדפת רונאלדו על פניו. כמובן שהכל משיקולי מכירת חולצות (כמו גם בהבאת בקהאם). תוסיף לכל זה את הויתור על אטו שהפך לאחד הכוכבים הכי גדולים של ברצלונה. פשוט בלאגן אחד גדול בכל הנוגע לקנייה ומכירה של שחקנים, כך יצא שבקיץ 2003 עזבו את ריאל מדריד 16 שחקני סגל, שזה מטורף. פרז וולדאנו התעסקו רק בהתקפה ובגלקטיקוס, שכחו להביא בלם (ויתרו על אז'אלה ועל מיליטו שבאותה עונה הניף גביע עם סראגוסה ועבר עונה מצויינת), והשאירו את ההגנה פרוצה. 3. הבאת מאמנים כמו קרלוס קירוש וונדרליי לושמבורגו ששימשו כבובות. כל מילה מיותרת, אי אפשר להתנהל כשקבוצה מחליפה 3 מאמנים בעונה. בסה"כ הטעויות מסתכמות בכך שהוא לא נתן לאנשי המקצוע חופש לעבוד. פלורנטינו היה איש עסקים מבריק, אך הבעיה שלו הייתה שהוא לא ידע איפה נגמרים העסקים ומתחיל הכדורגל. הוא התערב והשפיע יותר מדי באספקט הספורטיבי, כשסאקי, בורטגיניו ובניטו פלורו הובאו רק בשביל היופי, לתת אשליה שהעניינים מתנהלים כראוי. זה כל כך שונה מהתקופה של היום, ולכן אני מאד מרוצה מקלדרון. הוא פחות מתערב ויותר נותן למיאטוביץ' (מלך) לעבוד. היחסים בין ההנהלה לשחקנים טובים מאד וזה מתבטא על המגרש. תראה את האמירה של קלדרון לא מזמן על כך שגם אם רונאלדו יבוא, ראול הוא מספר 7 הנצחי של ריאל מדריד. זה יחס הולם לאנשים שנתנו את כל כולם עבור המועדון, לא כמו בתקופת פרז שההנלה ירקה על הוותיקים. אגב מיאטוביץ', הוא אמר לא מזמן שהאחדות במועדון כיום מזכירה לו את התקופה בה הוא שיחק. הוא אחד האנשים שאני יותר מעריך, כל עוד הוא במועדון אני רגוע.
ניב, למרות הטעויות הרבות שביצע פרז, אני עדיין אזכור אותו לחיוב. צריך להגיד לפרז תודה על כך שזכינו לראות את השחקנים הטובים בעולם דורכים על הדשא בברנבאו. הכדורגל שהקבוצה שיחקה באותם ימים היה מדהים. עם כל הכבוד למספר ההבקעות של הקבוצה העונה(84 שערים, רק שניים פחות מהקבוצה האדירה של 03\2002), הכדורגל של היום בכלל לא דומה לקונצרטים של פעם, והשיא היה נגד מנצ'סטר יונייטד.שלושת הרכשים הראשונים היו מצויינים, ורק מקיץ 2003 התחילו לעשות שטויות. יש לציין שבעונה האחרונה שלו כנשיא פרז השתנה. הרכישה של ראמוס ללא ספק היא פגיעה אדירה של פרז. אני חושב שפלורנטינו החליט לא להאריך את חוזהו של דל-בוסקה בגלל ההדחה נגד יובנטוס בחצי גמר ליגת האלופות. ריאל הציגה יכולת לא טובה בדלה-אלפי והודחה דיי בבושת פנים. באותה שנה הייתה תחושה שהקבוצה מסוגלת לזכות בכל התארים, ואכן, מאכזב מאוד שעם סגל השחקנים המדהים שהיה לקבוצה בחלק הקדמי, נכשלנו במשימה(וזו הייתה הפעם האחרונה שהגענו לחצי הגמר). בקשר לגאבי מיליטו, אז וויתרו עליו מהסיבה הפשוטה - הוא נכשל בבדיקות הרפואיות במדי ריאל מדריד. זה מה שמנע את הצטרפותו, כי למעשה הכל היה כבר סגור. הטעות הגדולה היא שבמקומו לא הגיע אף אחד. בכלל, כפי שציינת, הקיץ הזה היה שחור מאוד. קיירוש היה פשוט טיפש, הוא זה שהפסיד לנו את כל התארים, כאשר שחק את השחקנים ולא נתן להם לנוח(העונה היחידה שההרכב הראשון פתח למעשה בכל משחקי הגביע), למרות שהיו לו מחליפים לא רעים כדוגמת גוטי וסולארי. אם כבר מדברים על טעויות, אז טעות שלא הזכרתה - הוויתור על מקללה, שהתגלה כקריטי מאוד. האמצע של הקבוצה היה פרוץ, קבוצה חגגו עליינו. הצרפתי בסה"כ רצה שידרוג קטן בחוזה(גובה המשכורת שלו היה 1.5 מליון יורו והוא ביקש העלאה של מיליון), וזה מאוד דבילי שזו הייתה הסיבה שהוא הלך. למרות כל הרמזים שלו שהוא לא יישאר בשכר הנוכחי, השביתה וההצגות במחנה האימונים, אף אחד לא בא במקומו, מה גם שהקשר האחורי השני - קונססאו, נמכר לדורטמונד. נערך...
אתה מתעקש לקרוא לי יניב, אה? שמי הוא ניב. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx לא מקבל את הטיעון שלך על הכדורגל שהקבוצה שיחקה ב2002-2003, מהסיבה הפשוטה שאני לא זוקף את זה לזכות פרז. דל בוסקה ניצח על העניינים והעובדה היא שמרגע שהוא הועזב, העניינים התדרדרו והצלחנו איכשהו להשיג 4 עונות בלי אף תואר (שזה חסר תקדים בריאל מדריד), למרות כל הגלקטיקוס. חוץ מזה, אפילו עידן לורנצו סאנז היה טוב יותר מבחינת מקצועית, גם זכינו פעמיים בגביע אירופה לאלופות עם הצגות באולד טרפורד (הובלנו שם 3-0 ובסוף נגמר 3-2 באחת התצוגות הכי גדולות שאני זוכר) ובגמר מול ולנסיה. לגבי ההחלטה לא להאריך את החוזה של דל בוסקה - אך ורק מהסיבה שציינתי - האויבות עם העורך דין, ואולי גם עצם העובדה שדל בוסקה היה מיודד עם השחקנים, נתן להם גב להתנהל בחופשיות והיה בקשר קרוב עם היירו, שפרז לא ממש סבל. ואת מקללה גם הזכרתי.
אני לא מאלו שמזלזלים בדל-בוסקה, בכלל לא, אני חושב שההתנהלות שלו עם השחקנים הייתה פנטסטית, הם רכשו לו כבוד(אני בעיקר זוכר את החיבוק של רונאלדו איתו, אחרי הניצחון 4-1 על וולנסיה בברנבאו בעונת 03\2002, כאשר יומיים לפניכן או משהו כזה אמא של דל-בוסקה נפטרה) ולא היו שום מתחים בחלק ההלבשה וזה כמובן גרם לקבוצה להצליח. אבל, עם סגל השחקנים שעמד לרשותו(תחשוב, בעונה האחרונה שלו על הקווים, שחקנים כמו גוטי, סולארי, מקמנמן ומוריינטס היו המחליפים), גם הרבה מאמנים אחרים היו מסוגלים לזכות בתארים ולהעמיד קבוצה אטרקטיבית. דל-בוסקה מעולם לא היה טקטיקן גדול או מאמן יוצא-דופן. לטעמי, אם הוא היה מתעקש על הבאת בלם, הקבוצה אפילו יכלה להשתדרג עוד יותר. על העידן של לורנצו סאנז אני לא יודע יותר מדיי פרט לפרטים קטנים. אבל, אם בודקים את העניין מבחינת הישגים, אז: שתי אליפיות אירופה+אליפות אחת> אליפות אירופה אחת+שתי אליפיות. אני ראיתי מספר משחקים מהעבר והכדורגל שהקבוצה הציגה לא היה דומה לכדורגל בימי דל-בוסקה. יפה שאתה זוכר לחיוב את עונת 00\1999, הניצחון הגדול באולד-טראפורד בהחלט היה אחד המשחקים הטובים של הקבוצה, אבל אל תשכח שבליגה הקבוצה סיימה במקום החמישי(!). שתי התקופות הללו לא דומות בדבר אחד מבחינת הקבוצה. בשנים 1995-2000 הקבוצה הייתה פחות מבריקה אלא יותר נבונה טקטית ואולי אף קצת אפורה, ולעומת זאת הקבוצה שיחקה כדורגל התקפי ופתוח בין השנים 2000-2003. השנים לאחר מכן לא נחשבות, לא ראינו כדורגל בכלל. ההודעה נערכה, לא יודע מה קורה לי היום עם הטעויות הללו.
תחת פרז זכינו באליפות אירופה אחת, לא שתיים. ימי דל בוסקה זו גם התקופה של סאנז. ואני לא יכול לקבל את האימרה שלך שבשנים 95-00 הקבוצה הייתה לא מבריקה. אי אפשר לשכוח תצוגות תכלית כמו ה-5-0 על ברצלונה (סאנז אז אומנם לא היה נשיא, אך היה בורג משמעותי בהנהלה ומונה לנשיא חודשים ספורים לאחר מכן), ושחקנים אדירים כמו זאמרונו, סיידרוף, מיאטוביץ' וסוקר (שאגב, את השניים האחרונים סאנז הביא מכספו האישי!)
ההתפוצצות על ברצלונה היא בהחלט אחד הרגעים הבולטים בהיסטוריה של המועדון. אבל, במשחקים כאלו כמובן שצריך גם אלמנט של מזל, הכל הצליח לנו כמו שצריך באותו משחק. הקבוצה הצליחה להציג משחקים טובים פה ושם, אבל זה לא מצביע בהכרח על עובדה שהכדורגל היה טוב. אם אני אתחיל לרשום את כל ההצגות של הקבוצה בעידן של פרז לא יהיה לי מקום כאן. הבולטים - 3-1 על יונייטד ועל מילאן, 2-0 על באיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות ב2002, 3-1 על לה קורוניה ב2002, 3-0 על רומא באולימפיקו ועוד ועוד ועוד. אי-אפשר להשוות בכלל את הכדורגל בין התקופה הזאת לתקופה ההיא. זאמורנו היה אגדה, מסכים, אבל האם זה אומר שהכדורגל בשנים האלו היה טוב יותר? - לא. מיאטוביץ זכור בעיקר עקב השער שלו בגמר ליגת האלופות. במדי ריאל מדריד הוא היה הצלחה יחסית ולא מעבר. הוא שיחק בקבוצה רק שלוש עונות. לפי הסטט' שמצאתי(משחקי ליגה בלבד), הוא כבש 29 שערים ב-90 משחקים, יש מאזנים בהחלט יותר מרשימים. אני חושב שקיים פער עצום בין התרומה של פיגו וזיזו לקבוצה לבין התרומה של סיידרוף, וגם רונאלדו(עם כל הזלזול בקבוצה והעובדה שהוא לא ירד פעם אחת לחצי שלנו לעשות הגנה) תרם קצת יותר מסוקר.
טוב אז ככה, קודם כל יפה לראות שסוף סוף אני מקבל כאן תגובה ממישהו שנראה שהוא יורד לשורשים הרציניים של הקבוצה. האהדה שלך אל הקבוצה בהחלט לא נראית שטחית. עכשיו התגובה שלי : א. אני ואתה צריכים להסכים שאף אחד מאיתנו, או אפשר להניח אפילו כל אוהד ריאל באשר הוא, לא היה מוותר על השש שנים הללו עם פלורנטינו פרז ולא משנה אילו דברים חיוביים או שליליים אתה חושב על התקופה. נשיא שבא למועדון כמו ריאל ומוציא אותו מהבוץ (וכן החובות הכלכליים שהקבוצה הייתה שרוייה בהם יכולים להכנות במונח "בוץ") וגורם לו לפרוח, לעבור את כל המועדונים ברחבי התבל מבחינת הפופולריות, בבחינת דירוג הקבוצות בעולם בעיני האוהדים. אין לכך מחיר ! זה דבר שצריך לדעת להעריך ! לא כל נשיא היה מסוגל להעלות חזון כזה.. אני לא אפרט יותר מדי על כל הרכישות שהוא עשה, אבל אם אתה אוהד ריאל ולא סתם אחד כזה, אלא אחד ששונא את ברצלונה, אז הרכישה של פיגו - הרגשה שמיימית שאין לתאר. לא שווה שום כסף או שום תואר או שום אני לא יודע מה שתרצה להוסיף, אין לכך מחיר ! ב. טוב שפרננדו היירו הלך. הוא עוד יחזור. ג. אהבתי מאוד את דל בוסקה, אבל מי שמחליט ללכלך את הידיים שלא יחשוב לעצמו שהוא ישאר נקי. ד. לגביי הקישור האחורי שמכרו - אתה צודק. אבל תשמע, אף אחד לא מושלם.... באמת ! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx ה. רונאלדו יותר טוב ממוריינטס , בייחוד באותה תקופה, מצטער. ו. ההשוואה של ראול לשחקנים האחרים שלא "כיבדו" אותם בעבר בריאל ממש לא במקום. ראול יש 1 ויחיד. ז. הקבוצה עברה המון תקופות קשות בהיסטוריה שלה, כמו כל קבוצה אחרת. אך הדבר שאני הכי זוכר לטובה מהתקופות הקשות זה שכאשר משחקים אצלך שחקנים כמו זידאן, פיגו, בקהאם, ראול, רונאלדו, אואן, רוברטו קרלוס וקאסיאס אז תמיד יש לך את התחושה שהפסדת רק משחק 1 ובמשחק הבא הכל יראה אחרת, יש לך את התקווה הזאת. תשאל אוהדים מיואשים שיודעים שעוד 100 שנה הקבוצה שלהם לא תנצח ולא תזכה במשהו ואז תעריך מאוד את ההרגשה הזו שהכל עדיין אפשרי. ח. דבר אחרון ששכחתי... איך שלא תסתכל על זה, רק בזכות פלורו פרז כריסטיאנו רונאלדו הגדול קרוב לחתימה בריאל מדריד יותר מתמיד. ואין ענק מזה בכדורגל. תשאל את פרגי... או את האוהדים של מנצ'סטר http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
רציתי רק לזרוק משפט קטן לגבי העניין של הבלם התוקף. נניח שפפה יותר התקפי יותר מפויול, עדיין אין מה לקרוא לזה כ"דור חדש בכדורגל" או "סגנון חדש בכדורגל" . בלמים כאלה היו עוד לפניהם, כשהקרדיט על "המצאת" הסגנון צריך ללכת למישהו אחר לגמרי (לא, פפה לא הביא את זה למגרש הכדורגל) .
בשני דברים אני יכול לחזק את גאלקטיקו: א. לא הייתי מוותר על תקופת הגלאקטיקוס בעד שום הון שבעולם, עם דגש על השלוש שנים הראשונות בהן הוצג על ידי רבים הכדורגל הטוב בזמנים. גם תארים לא היו חסרים למרות ששמעתי טענות רבות שאומרות שעם ריאל מדריד של 2001 ניתן היה להשיג הרבה יותר. ב. כל רכישה של ריאל צריכה להירשם קודם כל לזכותו של פלורנטינו. שאר התגובה לא ראויה להתייחסות.
בתקופה של פלורנטינו פרז היו המון טעויות, שאת כולם REYES הזכיר ואני בהחלט מסכים איתו, אבל וזה אבל גדול, אי אפשר לשכוח את הפריחה הכלכלית והשגשוג שהוא גרם למועדון בתקופת כהונתו. אלו היו מהלכים כלכליים מבריקים שגרמו לריאל להפוך להיות המועדון העשיר בעולם. נכון שבאותה תקופה זה היה ממש מעצבן שמביאים שחקנים בשביל מרצ'נדייס, אבל בסופו של דבר התקופה הזאת מיקמה את ריאל כאחת הקבוצות החזקות בעולם ואולי החזקה ביותר מבחינה כלכלית ומבחינת עוצמה. תראה לי עוד איזשהו מועדון כיום שמסוגל להוציא את רונאלדו ממנצ'סטר בשיא הקריירה שלו ולשלם סכומים כאלה? (ושוב, אני ממתנגדייה העיקרים של העסקה כמו שציינתי פה בעבר)
