איזה התססה. יש כל כך הרבה אנשים שעובדים ביום הזה, לנו אסור לראות משחק כדורגל. מילא אם היה כאן מישהו שהיה מתכוון לבזות את הצפירה, להרוס את היום או להגיד שהוא לא מרגיש קשר ליום הזה ושזה עוד סתם יום רגיל אז מילא. אבל התגובות החריפות שלך כל כך לא במקום, אני מכבד את היום ,כמוני גם אחרים. אני יודע ומכיר לא מעט מקרים של ניצולי שואה ומשפחות של ניצולי שואה שדווקא בורחים מהיום הזה ולא רוצים לציינו, האם גם הם ילדים שיושבים במחששות? אתה כל כך מפספס ומקצין. בחרת מילים חריפות מדי בשביל להציג דעה לגיטימית.
בדיוק כמו אמא שלי... היום מבין כל הימים היא נזכרה בזה שהבן שלה שומע מוזיקה גרמנית... איזה צביעות,שמעה יום השואה והתעררה לחיים. למה כל השנה זה לא הפריע לה שאני שומע גרמנית? חוץ מזה שביום השואה אני לא שומע גרמנית.... לזכור ולא לשכח,יהי זכרם ברוך.
אני קודם כל אגיב דווקא לתגובה רלוונטית, של Abu - אני לא מכיר את לוח השידורים היום (אני עובד היום - כן חיים, מה לעשות, אני צריך לפרנס את עצמי. אפילו הייתי צריך להזמין אוכל מוקדם כי הכל סגור ואני ממש רחוק מלהתלונן, ואני מביע כבוד מוחלט ליום הזה), אבל חפש את "הבריחה מסוביבור", "הפסנתרן", "למען כל בני ביתי" ואת "רשימת שינדלר". יש עוד סרטים מעולים, אלה הכי השפיעו עליי. אני חייב לציין שהמסע דווקא לא כ"כ השפיע עליי וזה היה קצת "ריק" לי, זה לא הכי התחבר לי עד היום אבל ברור לי שזה עניין אישי ולמרות הכל לא מתחרט על הנסיעה בכלל, גם החכמתי (גם במובנים רעים, כמו למשל שלמדתי על המאפיה היהודית בגטאות וכו', אם חיים יאמין לזה כי יש גם יהודים רעים אפילו לפני שהיו שמאלנים). לעניין הנושא חיים. עצוב לדעתי מאוד לראות אדם מבוגר שאמור להיות שקול בנפשו ו: 1. חוזר לפורום אחרי תקופת היעדרות ממושכת, אפילו לא אומר שלום וישר רץ להתסיס ולהתריס. אני באמת לא חושב שמישהו פה צריך להתנצל בפניך שהוא אוהב כדורגל. היו אפילו אנשים בשואה שאהבו כדורגל. 2. מכליל באופן כל כך בוטה, עיוור, צר, בור עמים שלמים, ואני לא מדבר על הגרמנים. הגישה הפרובינציאלית שלך שאנחנו היהודים, נגד כל העולם (חוץ מהאמריקאים כמובן, כל הכבוד שפסלת את האנגלים שלמשל קלטו את סבא שלי כפליט אבל לא צייצת על יקיריך ממערב שדחו מאות אלפים חזרה למחנות!). 3. מדבר בסיסמאות, קושר X ל-Y ו-F ל-Z, מה קשור הרגלי עישון במשתנות ליום השואה? מעולם לא יצאתי נגדך על גבי הפורום. אני זה שדווקא תמיד אמר שאתה מוסיף צבע לפורום ויש לאפשר לו הנישה הראויה לו, בפרט כשידוע לי שמדובר באדם מבוגר ומלומד (כפי שנראה מדבריך היום, רק בדברים מסויימים). אבל אתה אדם נבזה, מתוסכל, משועמם, רע, פרובינציאל, שעולמו צר וגישתו רקובה. אתה בא ומכליל לא רק על מיליוני אנשים, אלא גם על עשרות שבאו לפה לנהל דיון, על דבר שחשיבותו קדושה, וטינפת אותו. וכמנהל באוף טופיק אני מכריז בפני שאר המנהלים שלא יגעו בטופיק הזה, שיתנו לך להתפלש ברפש שאתה מוציא כלפי אנשים נפלאים, איכותיים, אנשים בעלי ידע ותחביבים ועולם פנימי עשיר, ושזו תהיה המורשת שלך לאחר שהרבה נאצה אחרת שלך נמחקה ומנעה ממך את הבושה שהיא נחלתך. תתבייש לך!
השנה גם יצא לי לקרוא את הספר הכי מזעזע שיצא לי לקרוא אי פעם, והוא נוגע לשואה. "בכינו בלי דמעות", המחבר מראיין מספר ניצולי שואה שעבדו בזונדרקומנדו (מפני הגופות מתאי הגזים ועוד מספר תפקידים נוראיים), הדבר הכי נורא ומשותף לכל הניצולים הינו שהם מספרים שברגע שהכניסו אותם לתא הגזים לפנות את הגופות. בפעם הראשונה. הם ראו את כל הגופות מוטלות להן, אחת על השנייה, כוויות וסימני מוות כאלו ואחרים. ופשוט קיבלו שיתוק. כולם פשוט חשבו "אני לא הולך להמשיך את החיים כך", ואחר כך, ששמעו את צרחות האימה של הנרצחים בתאי הגזים הדבר היה מרסק. בסוף כדי לשרוד, ניצולי הזונדרקומנדו כמו שם הספר, פשוט בכו בלי דמעות. אחד הניצולים אמר בספר ציטטה כזאת: "גם אם כל הימים היו דיו, וכל העצים - עטים. זה לא היה מספיק כדי לכתוב את כל מעללות אושוויץ". מצמרר. בפן האישי, זאת כבר תהיה הצפירה השנייה שאני חווה אחרי המסע לפולין, ועדיין עומדות בזכרוני המשרפות האיומות של מיידאנק ושירת התקווה שם (וגם האמבטיה שמונחת לה שם, מול המשרפות) וכמו כן, אושוויץ-בירקנאו - קיר המוות, שער הכניסה הנורא, חדרי המגורים ואת אולם הדלקת נרות הזיכרון. 3 נרות הדלקתי בשביל 3 משפחות שלי שנספו בשואה. כ-40 מבני משפחתי נרצחו על אדמת פולין בידי הצורר הנאצי יימח שמו. משפחתו של סבא-רבא שלי התגוררה בקראקוב, סבא-רבא שלי עלה ארצה עוד ב-1935. אחיו הצעיר (מתוך משפחה של 8 אנשים, כולם מלבד סבא-רבא ואחיו הצעיר, נספו בשואה) ברח מקראקוב עם פרוץ המלחמה. הוא חזר אליה כעבור חודש וחצי, וכשחזר נכנס לביתו. שאל את אמא: "איה אבא?" ענתה לו "לבטח ישוב בקרוב". כעבור זמן מה, כשפנה לצאת, נפתחה הדלת, והאח הצעיר (שכבר הגיע לגיל 20) ראה את אבא מגולח. מגולח כפי שמעולם לא ראה ב-20 שנות חייו. אביו אמר לו: "באם יש עולם כפי שצריך להיות, זקני ייצמח מחדש. ובאם יהיה עולם כפי שאנו רואים שמתפתח, אין ערך לזקני." זאת אמר כעבור חודש וחצי בלבד מפרוץ המלחמה. אמר ולא ידע עד כמה, עד כמה שהוא צדק. יהי זכרו ברוך. יהי זכרם של כל ששת המיליונים ברוך.
לדעתי זה סותר, כמו שלדעתי יש חוק שאסור לפתוח בתי קפה ודברים דומים ביום השואה וייום הזיכרון, היום באחד העיתונים הראשיים היה כתוב שהמשטרה תאכוף את זה. בסופו של דבר כל אחד יעשה מה שמתאים לו, מה שאני מנסה להגיד זה את הדעה שלי, והיא שלדעתי זה לא מכבד. TOXIN - יום השואה זה יום הזיכרון הממלכתי היחיד לשואה. יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה מתייחס למה שקרה אחרי קום המדינה (בדר"כ). אני הולך לטקס ביישוב שלנו. אני מניח שהרבה ילכו לטקסים ביישובים שלהם. מי שלא, חבל.
כמה אפשר להתווכח על משחק כדורגל אחד,שכל אחד בביתו יעשה כאהבת נפשו. תלמדו לכבד דעות ומנהגים של אחרים לשם שינוי. כולנו בראש ובראשונה גאים להיות יהודים וזוכרים את יום השואה ומכבדים אותו. כל אחד בדרכו שלו,כמו שנאמר יש אנשים עובדים,יש שגולשים באינטרנט,יש שרואים סרטים כדי להפיג את ה"שעמום". אז הנה לכם גם לראות משחק כדורגל זה להפיג את השעמום. ואם כבר לחפש את החיובי ולא השלילי אז: יוסי בניון ואבהרם גרנט שני יהודים\ישראלים יהיו משודרים בחצי גמר ליגת האלופות בערוץ הגרמני - נצחון לעם היהודי. השדר הגרמני יאמר ביום השואה אברהם גרנט ויוסי בניון. די לחפש שלילי כל הזמן.
את הסרט "הבריחה מסוביבור" ראיתי באוטובוס בפולין בדרך לבלז'ץ. סרט מדהים. אחד הסרטים שאחרים התגרשתי ברמות לא רגילות. עכשיו יש לנו בבית ספר טקס וסיכום המסע לפולין. אין לי ספק שיום השואה הזה יהיה שונה בשבילי מאחרים.
אני נמצא כרגע בהחלט בדילמה. מצד אחד המשחק של צ'לסי שכל השבוע חשבתי עליו ומצד שני טקס יום השואה. ההחלטה של מה שאני אעשה ככל הנראה תקבע באותו הרגע.. בנושא של הדיון, לראות כדורגל ביום השואה זה לא אסון וזה לא אומר שאני לא מכבד את השואה. לי קשה מאוד להתמודד עם הסרטים של השואה ואם מתוך 24 שעות שכולן מוקדשות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה אני אראה שעתיים כדורגל לא יקרה שום אסון.
אחד הדברים שהכי מרגיזים אותי בישראל הוא מידת הלאומנות וההטפה שבאה איתה. אין חוק שאומר שאי אפשר להיות עצוב ולראות כדורגל. אין חוק שקובע איך להזדהות. אם תראו שעתיים כדורגל ואחרי זה תראו סרט על השואה ויום אחרי זה תחשבו על זה ותראו תכניות הנצחה, לא השעתיים צפייה בכדורגל הם אלה שיהפכו אתכם ללא מזדהים, לאטומים. תפסיקו להכתיב לעצמכם חוקים, תעשו מה שנכון בעיניכם. אם תכפו על עצמכם דברים, ההזדהות שלכם אינה טבעית.
לא אמרתי שאני אראה, אמרתי שהייתי חושב אחרת ושוקל לראות, וזה בגלל שארסנל זה אחד הדברים שבישבילם שווה לקום בבוקר, מלבד המשפחה והחברים. איין לי סימפטיה לצ'לסי או ליברפול, כך שמבחינתי אין פה ממש דילמה. תומר, בוא לא נכנס לויכוחים פרטיים, אפשר להמשיך במסנג'ר או בפרטי. אגב, שיר ממש יפה של יהודה פוליקר שקשור לשואה(אמא שלו ניצלות שואה), 'אפר ואבק', שיר מרגש.
