סלע, לך תגיד את התאוריה שלך לקבוצה כמו יוטה, שהמאזן הביתי שלה הוא 3-25 והחוץ 18-12, גם היא שומרת כוחות לדעתך?כי איך שאני רואה את זה - אם היא לא מסיימת עם מאזן שיביא לה את הביתיות(כמובן ארבע הראשונות), היא עשויה מאוד למצוא את עצמה מחוץ לפלייאוף בסיבוב הראשון כבר. כנ"ל דאלאס עם מאזן חוץ שלילי. ההסבר שלך למדוע ס"א, פיניקס ודאלאס כפי שציינת מתעלות בפלייאוף הוא שמירת כוחות, אני ממש לא חושב ככה, וההסבר שלי הוא שלמשל במקרה של הספרס זה נסיון וקור רוח של הסגל ומאמן עצום. לשמור כוחות?אולי אחרי שהקבוצות מבטיחות את המקום שלהם בטופ 3/4 באיזור שלהם(מערב/מזרח אני מתכוון), לא כרגע, בטח ובטח לא שהמקום השביעי-שישי רחוק מרחק מאוד מאוד קצר מהמקום השלישי). לגבי הדיון עצמו - תענוג.אפס ספאם, המון הודעות לעניין, ויכוחים נהדרים, דיון לתפארת.
משחק לא רע בניו אורלינס, משחק של מומנטומים. ניו אורלינס ברבע ראשון מצויין מבחינתה ובתוספת לכך שליוטה לא הלך שום דבר והמארחים פתחו פער גדול שיוטה כל שאר המשחק עסקה בלקזז אותו. היה כבר 28 הפרש, יוטה כבר הצליחה להגיע ל-4 במהלך הרבע הרביעי ואז פארגו ירה מכל מצב... לא נורא. יוטה חייבת להימנע מלהכניס את עצמה לכאלה בורות, גם נגד דטרויט היינו כבר במינוס 18 במהלך הרבע האחרון (בחוץ) ובסוף השגנו את הניצחון, זה לא יקרה כל הזמן. בנוגע למאזן החוץ מה שאריאל ציין, לא הייתי אומר שזה משליך על מה יוטה באמת שווה במשחקי החוץ. רוב ההפסדים הגיעו במהלך חודש דצמבר השחור שיוטה הפסידה שם לכל הנמושות של הליגה, לא משהו שמראה מה הקבוצה מסוגלת באמת לעשות. מאז יוטה הוכיחה שגם במשחקי החוץ היא כוח רציני. בוא נגיד שהדאגה היחידה שלי היא דנבר, אם נצליח לשמור על המקום הראשון בבית עד לסוף העונה, לא משנה מי תהיה היריבה בפליאוף אני אהיה אופטימי. (אבל אין ספק שיתרון ביתיות היה נותן תחושה הרבה יותר בטוחה)
ניו אורלינס מנצחת את יוטה, המשחק כבר נגמר הרבה לפני הסוף, אבל ההורנטס הביאו עליהם סתם לחץ. ה- MVP סיים עם 24 נק', 5 חטיפות ו16 אסיסטים, צ'נדלר עם משחק פושר מאוד של 10 נק' ו7 ריבאונדים, פג'ה חזר לעצמו עם 20 נק', וווסט היה נהדר עם 25 נק' ו13 ריבאונדים. ג'נארו פארגו הפציץ מהספסל 15 נק', הוא פשוט נהדר. נותן כוח גדול מבחוץ והוא חתם על הניצחון ברבע הרביעי. http://assets.espn.go.com/media/apphoto/78e3f5d4-470c-4dcc-bb9c-d9751dd1f02d.Xxx CP3 עם הנעליים החדשות שלו בקשר לוויכוח: אין קבוצה שלא רוצה לסיים מקום ראשון. אבל יש קבוצה שלא נותנת מעצמה 100% בעונה הסדירה כמו הספרס. בטח שסן אנטוניו יהיו מאושרים אם יסיימו במקום הראשון אבל בשבילם לסיים גם במקום השלישי יהיה לא רע בכלל. הדוגמא של יוסטון משנות ה- 90 די טיפשית, עברה עליהם עונה גרועה והם ממש לא שמרו כוחות... דברים כאלה קורים פעם בעשור. חוץ מזה, איך אתם יכולים להגיד שדאלאס פייבוריטיות יותר מאשר לייקרס לקחת אליפות? יש להם בכלל מנהיג ווינר כמו קובי בראיינט? עזבו ווינר, מנהיג יש להם? סנטר כמו ביינום? אז יש להם רכז אדיר, אבל בגדול ללייקרס יש סגל יותר טוב לדעתי.
קובי הוביל אי פעם קבוצה לאנשהו? אני זוכר שהוא היה צעיר וכינור שני לשאק באליפויות עם 20 נק' למשחק. הוא היה כמו הפיפן של ג'ורדן, בול. כוכב, אבל לא מנהיג. היום כאשר הוא כוכב מוביל שאמור לקחת את הקבוצה שלו רחוק, לא הולך לו כבר כמה שנים טובות. איפה מנהיג? אולי זה שהוביל את דאלאס לגמר הוא כבר יותר מנהיג.
מאז ששאק עזב קובי לא עובר סיבוב ראשון בפלייאוף והשחקנים לא ממש אוהבים אותו ואת האנוכיות שלו. העונה חייבים להודות שיש תפנית, ממש שינוי חיובי, אבל עדיין אנשים - פרופוציות. הוא אולי סוג של מנהיג, לכל קבוצה בליגה כולל הקבוצות הקטנות יש כוכב שהוא סטאר והוא המנהיג.
חבר'ה יש לי שאלה. יוסטון עם מאזן טוב יותר מזה של יוטה, אך הג'אז ממוקמת ראשונה בבית שלה, אז מי מעל מי מבין השתיים?
יוטה מעל יוסטון. יש ליוטה מזל גדול שהיא בבית הצפון מערבי. בנתיים בזכות המקום הראשון בבית שלה, היא מעל פיניקס, דאלאס ויוסטון. אגב, שימו לב לג'ייסון קיד ששוב פעם מרחק נגיעה מטריפל דאבל מספר 100 בקריירה. הפעם הוא קלע 21 נקודות (שיא עונה), הוריד 11 ריבואנדים ומסר 9 אסיסטים. וסלע, איך בדיוק הגעת לנצחון מספר 8 ברציפות של דנבר? אם אני לא טועה זה נצחון 2 ברציפות בלבד של הנאגטס.
מה אתה עושה צחוק? אתה משווה את הקבוצה המצחיקה שהייתה לקובי בלי שאק (שלהוביל אותם לפלייאוף זה כבר הישג) לקבוצה שיש לדאלאס? קובי בראיינט זה שחקן שמוזכר באותה נשימה עם צ'מברליין ומייקל (אני לא הייתי מזכיר אבל אם יש כאלה שכן זה כבר אומר משהו), אתם באמת חושבים שהוא לא יכול לקחת קבוצה טובה רחוק? גם מייקל ג'ורדון בעונות הראשונות שלו לא עשה שום דבר בליגה חוץ ממספרים יפים. עד שהוא קיבל קבוצה נורמלית והוא כבר עשה מה שהוא עשה
ואגב היה תענוג לצפות בלילה ב-2 מהרכזים הטובים בליגה אם לא הטובים שבהם. כריס פול מדהים, הוא עושה הכל בצורה קלילה, זה נראה כאילו זה כל כך קל, כל כך פשוט, הוא מחלק אסיסטים להאלי וופים בצורה כל כך אלגנטית, פעם אחר פעם, הוא מהיר, הוא לא מפסיק לרוץ, הוא שד. שחקן אדיר. ודרון וויליאמס די ההיפך ממנו, זה נראה כאילו הוא עושה הכל בכבדות יתר אבל עם עוצמה שפשוט אי אפשר לעצור אותו. כל מה שהוא עושה נראה בלתי אפשרי והגיוני אבל הכל כמעט מצליח לו בזכות חוכמה שאי אפשר לתאר. אם זה זריקות מטורפות, כניסות להר של גבוהים או מסירות שאתה לא מצליח להבין מאיפה הם הגיעו. בתקווה שהוא ישאר נאמן כמו מספר 12 האגדי, יש יורש.
למה אתה מצוטט רק את החלק הזה? גם לדעתי מי שמשווה ביניהם הוא משוגע על הראש, אבל זה אומר משהו שמשווים. לא ישוו סופרסטאר כמו בארון דייוויס לדוגמא עם השחקנים האלה, קובי בראיינט באמת שחקן ענק אם משווים אותו. לא ברמה שלהם אבל שחקן ענק. אז תגידו שהוא שחקן עם אופי חרא, סוליסט, אגואיסט, רואה רק את הסל, אבל מה לעשות, הוא באמת משהו מיוחד.
