ג'וליאני הפסיד בפלורידה וצפוי להודיע על פרישה ותמיכה בג'ון מקיין, שניצח ביתרון קל את מיט רומני. קלינטון ניצחה אצל הדמקורטים. זה יותר ויותר נראה שכל התחזיות המוקדמות של 2007 היו נכונות, זה יהיה בין הילארי לאובמה.
לא ידעתי שהמפלגה הדמוקרטית תתחרה בבחירות הכלליות עם שני מועמדים, והרפובליקאנים לא יתחרו כלל... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx וג'וליאני? טקטיקת המירוץ שלו היתה מוזרה ושגויה, הוא ויתר על מדינות "לא חשובות" , ולכן הוא הפסיד לדעתי את כל הקמפיין.
חיים, התכוונתי שהנשיא הבא ייצא מהשניים, השיטה האמריקאית אמנם מסובכת ברמות אבל יש גבול גם לאטימות שלי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
זה מזכיר לי את מה ששאל ג'ון סטיאורט לפני כמה ימים בדיילי שואו: "הפעם הבחירות מונחות מול הדמוקרטים בצלחת. איך, איך למען השם הם יפשלו הפעם?" כל השאלה היא האם אישה וגבר שחור הם עדיין סטיריאוטיפים מרתיעים מספיק בארה"ב. איך אומר אסי כהן בחיכוי של גיא זוהר - נחיה ונראה, אבל אחייב אותך על ההודעה הזאת ביום נאום ההשבעה של הילארי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
אני לא אשנה את דעתי: האומה האמריקאית המטומטמת הפסידה ( בינתיים...) את מי שהיה יכול להיות הטוב בנשיאים שלה מאז ומעולם. אם הם עד כדי כך מטומטמים לבחור פוסטמה או כלומניק - זו בעיה שלהם. אני אמשיך להעריץ את רודי, ולא משנה לי איפה הוא יהיה.
לא ניתחתי אותך בשום צורה שהיא. כתבתי שסילפת\הוצאת את דברי מהקשרם מספר פעמים בדיון הזה ואין בכך שום טעות: זה בדיוק מה שעשית, נוסף לקביעות אחרות שהן די מפוקפקות מבחינה עובדתית, בלשון המעטה. מה שעשית בתום ההודעה שלך מסכם את הרוח שלה: סרבתי לשלוף מהמותן תגובה לגבי דיווחים עיתונאים בנושא מחד גיסא אך הבטחתי לבדוק את הדברים בצורה רצינית וראויה מאוחר יותר מאידך, אך אתה קיבלת את זה כ"התעלמות". לא היה לי זמן לעמוד במילתי, אך אני מקווה שעתה שהסמסטר החל אני אהיה עסוק פחות בעניינים חשובים ויותר בלימודים חסרי משמעות, מה שישאיר אותי עם יותר פנאי לשיטוטים שטותיים מהסוג הזה. לדמוקרטים יש מתכון בלתי מתפשר לכישלון: הם הולכים לבחור כמועמדת שלהם אישה שחצי מהאומה האמריקאית שונאת. לפני שנה וחצי התומך הכלכלי הכי גדול של הריצה של הילארי לסנאט האמריקאי, חבר קרוב של הזוג, התחנן בפניה שלא תרוץ לנשיאות. הוא הבטיח שיתמוך בה, אך אמר לה שהוא חושש שהיא תפסיד מכיוון שהסקרים - מזה שנים - אומרים בדיוק את אותו הדבר: חצי מארה"ב לא יצביע למענה תחת שום תואנה. כל מה שהדמוקרטים היו צריכים לעשות זה להוציא מועמד אחד ויחיד ולהתאחד מאחוריו. לו היה זה אובאמה, הוא כנראה היה זוכה. לו זו הייתה הילארי עדיין היו בעיות, אבל זה יכול היה לעבוד כי היא הייתה נאלצת להילחם בצורה מלוכלכת רק מול רפובליקני שנוא (המירוץ שלה לסנאט מול ג'וליאני היה מטונף באופן מדהים). כשהיא שולפת את כל הסכינים מול אובאמה, שעושה עובדה נהדרת בכך שהוא מרסן את עצמו, היא הורסת את עצמה מול כל ציבור מצביעים אפשרי. מבחינה סטטיסטית, המפלגה שמתאחדת מאחורי מועמד בודד ראשונה היא זו שמנצחת ברוב המוחלט של הבחירות. הפעם אלו הרפובליקנים שהתאפסו על עצמם ראשונים. הרוב המוחלט של הגזענים של ארצות הברית הם מצביעים של המפלגה הרפובליקנית במדינות שהמפלגה הרפובליקנית תמיד זוכה בהם. הרוב המוחלט של שחורי העור של ארה"ב גר בערים הגדולות, שנמצאות במדינות חשובות שעלולות להטות את הכף בבחירות, והיה מחוסר כל עניין בפוליטיקה, אך נראה שהוא מוצא בה עניין מחודש עתה שהופיע אובאמה (דרום קרלוינה כמשל). אף אחד כאן לא מתייחס לגזע של אובאמה כחסרון מהרגע בו הוא זכה באיווה, מדינה לבנה לחלוטין, והיה צמוד לקלינטון בניו המפשיר (עוד מדינה לבנה לחלוטין, ועוד אחת שמלאה בעשירים משתמטי מס). אובאמה הוא לא שחור (בראש ובראשונה) שרץ לנשיאות על אג'נדה של שנאת לבנים (כמו ג'סי ג'קסון השפל ב88 אליו ביל קלינטון השפל ניסה להשוות אותו אחרי דרום קרולינה), אלא בן אדם שרץ לנשיאות שהוא במקרה גם שחור. מרוב שזה לא עלה על הפרק, ביל קלינטון ניסה להעלות את זה על הפרק, ו"סידר" בכך לאובאמה את הגיבוי היוקרתי והנחשק מאוד של משפחת קנדי, שהייתה אמורה לתמוך באישתו. הילארי היא אישה, אבל יש לה ביצים מברזל ובעל שהוא נשיא לשעבר, שהפך את עצמו לחצי מהמועמדות שלה בשבוע האחרון. היא יותר גבר מכל מועמד במירוץ הזה שלא קוראים לו מקיין. ______________________________________________________ האסטרטגיה של רודי - שכנראה הייתה הימור על כך שמקיין גמור - כשלה: הם מתחרים על אותו קהל בוחרים והיעדרותו של ג'וליאני מהפריימריז במדינות הראשונות איפשרה למקיין לזכות בכמה קרבות צמודים (בהם היה לבטח מאבד קולות חשובים מאוד אם ג'וליאני היה פעיל בסביבה), לצבור מומנטום ולהפוך למועמד הנבחר של החצי השפוי של הרפובליקנים של ארה"ב. רודי יפרוש מהמירוץ אחרי התבוסה בפלורידה ויעניק את התמיכה שלו למקיין, שהופך בזכות כך למועמד המוביל - באופן ברור - של המפלגה הרפובליקנית. מיט רומני, המתמודד הנוסף שיש לו סיכוי כלשהו, יסבול מנוכחותו של האקבי, שיחלוק עימו את קהל המצביעים הנוצרים, ובכך כמעט יבטיח ניצחון קל למקיין במירוץ. הייתי אומר שאחרי אתמול החצי הזה תם ונשלם. אצל הדמוקרטים המירוץ ממשיך להתלכלך בקצב מסחרר, לאחר שביל קלינטון נכנס למערכה והשניא את עצמו ואת אישתו גם בעיני חופן האנשים ששכחו שמדובר במפלצת דו-ראשית עם ריח רע מהפה. הניצחון של אובאמה בדרום קרולינה לא משנה את העובדה שהילארי מחזיקה ביתרון - לעיתים דו-ספרתי - ברוב המדינות החשובות (ניו יורק, ניו ג'רזי, קליפורניה, מסצ'וסטס ועוד) והפרישה של ג'ון אדוארדס גם היא לא לטובתו: תומכיו משוייכים יותר להילארי מאשר אליו. הסיפור לא סגור כאן, אבל הילארי עדיין מובילה ואובאמה בונה על מומנטום חיובי שיציל אותו. מירוץ של מקיין מול הילארי הוא הדבר האידאלי מבחינתי, שכן הילארי מבחילה חלק גדול מהדמוקרטים המסורתים והקלינטונים הם שנואי ליבם של כל אלו שלא משויכים למלפגה. מקיין הוא המותק של כל הבלתי-משוייכים והתקשורת, וזוכה לכבוד רב גם בקרב הדמוקרטים. הבעיה שלו היא העובדה שהעורף שלו - הבסיס הרפובליקני המסורתי - נוטר לו לא מעט טינה על שנים של הליכה לפי צו מצפונו, שלא תמיד היה מקביל לקו של המפלגה. עם זאת, הרפובליקנים מצביעים כבלוק אחד ונוטים להתאחד מאחורי המנהיג, יהיה אשר יהיה (על זה רודי הימר וזה מה שדפק אותו: הוא הוביל בסקרים כי הוא נחשב למועמד עם הסיכוי הטוב ביותר לנצח את הדמוקרטים והימר על כך שהתעלמות מהתחרויות במדינות הראשונות לא תשנה כי רומני, האקבי ושות' לא יחשבו לרציניים מול הילארי; במקום זאת מקיין, בעל אג'נדה דומה מאוד לשלו, הפך את עצמו למועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר להיבחר וכל התמיכה של מצביעי פלורידה, עליהם ג'וליאני בנה, הלכה אילו במקומו), כך שהאתגר הקשה ביותר של מקיין הוא דווקא מועמדות המפלגה שלו: כולם תמיד ידעו שבמירוץ לנשיאות יש לו סיכוי טוב, אך עד לא מזמן אף אחד לא ספר אותו במפלגתו שלו. בית"רי מלידה: מעבר לחיבה אישית שיש לך לרודי, מה ההבדל האידאולוגי בינו לבין מקיין (ואני לא אדבר על העובדה שמבין המועמדים של שתי המפלגות הוא הבן אדם המכובד ביותר בהפרש עצום) שגורם לך לחשוב שאסון קרה? עם כל הצער שבכישלונו של ג'וליאני, הוא לא היה המועמד הטוב ביותר של המפלגה (ואני לא מדבר מבחינה אידאולוגית, אלא מבחינה אלקטורלית). כתבתי לך שמקיין השיג אותו כמועמד לאומי לפני כמה זמן ומאז הוא גם עקף אותו - אפילו בניו יורק. מקיין וג'וליאני התחרו בדיוק על אותו קבל מצביעים: ליברלים חברתיים ושמרנים לאומיים, שמתנגדים למיסים גבוהים, אך לא להפלות; כאלו שרוצים לקרוע לטרוריסטים את הצורה, אבל בלי לערבב דת ומדינה. ג'וליאני היה קיצוני יותר, אך מקיין כנה ואמין יותר כאדם. מבחינתי אין הבדל גדול.
טוב, אפשר כנראה להכתיר את מקיין כנשיא הבא של ארה"ב. סה"כ גם הדמוקרטים יהיו מרוצים מהבחירה הזאת כי מקיין ידוע בתור אחד המתונים במפלגה הרפובליקנית.
כן, אני יודע את זה כבר מאתמול. את ג'וליאני התחלתי להעריץ כבר ב 1997 , והוא יישאר בשבילי המשיח עד יומי האחרון. יותר מאשר אני הפסדתי - האומה האמריקאית הפסידה, אבל מה כבר יש לי לצפות מטמבלים שבחרו בקרטר? ולא, לא יהיה שינוי בחתימה שלי. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
אתה עושה מעצמך אידיוט, זה כזה חמוד http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx לא שלהעריץ אנשים זה דבר טוב (כי זה לא וזה גם טיפשי), אבל אם כבר אז אלי אוחנה כבר עשה יותר ונשמע לי יותר הגיוני http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
