שברון הלב הכי גדול שלכם בכדורגל

הנושא בפורום 'פורום כדורגל עולמי' פורסם ע"י SkiMan, ‏20/1/08.

  1. SkiMan Member

    הצטרף ב:
    ‏19/6/06
    הודעות:
    1,758
    לייקים שהתקבלו:
    0
    לכל אחד כאוהד כדורגל היו בחייו רגעים קשים של אכזבה, עצב ודיכאון. זה פשוט חלק בלתי נמנע מהמשחק. אם לא היו לך כאלו - כנראה שאתה לא באמת קשור לספורט הזה ולקבוצה כלשהי.

    אבל מעל כל אלו - ישנם רגעים שבאמת אפשר לקרוא להם 'שיברון לב' - רגעים שנחקקים אצלנו בזיכרון לנצח. רגעים שכשנחשוב עליהם בעתיד יגרמו לנו לרצות ממש להזיל דמעה, כפי שקרה לנו אז, באותו רגע.

    אז מהו שיברון הלב הכי זכור שלכם בכל התקופה שלכם כאוהדי כדורגל? אם יש כמה זכורים ולא רק אחד - שפכו.
     
  2. xavi6 Member

    הצטרף ב:
    ‏16/8/06
    הודעות:
    7,893
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הפועל פ"ת יורדת ליגה. פעם ראשונה שבאמת הזיז לי ממשהו בכדורגל שלא קשור לברצלונה.

    וכמובן, איך אפשר בלי הסיום של העונה שעברה, ועוד משחק שממש ממש הכאיב לי-ריאל ברסה ב4-2, והתיקו עם צ'לסי בבית עם לאמפרד והמסובבת. פשוט ישבתי ואכלתי את הלב ואחד אחד עובר ונותן לי צ'פחה על הראש שאני יתנחם. גם כן לאמפרד הזה.
    המשחק שבו לואיס אנריקה פרש, נהר ירד לי מהעיניים, השחקן האהוב עלי ביותר. רונלדיניו מחבק אותו כמו ילדון קטן ולא מוכן לעזוב, כאילו אומר לו "אל תילך אל תילך".
    יש עוד כ"כ הרבה משחקים, כמעט כל הפסד של ברסה גורר תיסכול של ימים שלמים על למחזור הבא.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏20/1/08
  3. Don Joan Roman Member

    הצטרף ב:
    ‏1/12/06
    הודעות:
    12,160
    לייקים שהתקבלו:
    907
    שיברון הלב הכי גדול שלי כאוהד היה אי שם לפניי 8 שנים בשנת 2000, יותר נכון בגמר הגביע של שנת 99/20000 עת בית"ר ירושלים והפועל ת"א נפגשו למשחק גמר שני ברציפות, גם בגמר הראשון הפסדנו אבל לא בצורה כ"כ אכזרית, עד הדקה ה-86 לא נכבשו שערים בהתמודדות אבל כן היו ארועים כשהובלטים בהם היו 2 האדומים שנשלפו, האחד לרענן דרעי מבית"ר והשני לאייל בן עמי מהפועל, ואז בדקה ה-86 חשכו עייניי, דיאן ראצ'וניצ'ה שחקן הפועל כבש שער יפה והעלה את הקבוצה שלו ל1:0 והאיצטדיון הגועש שהיה מלא בכ32 אלף בית"רים אל מול כ17 אלף אדומים פתאום נראה לי ריק, נראה גדול מאוד ושומם, ללמשך 6 דקות בדיוק הוא היה שומם או אז עלה ויקטור פאצ'ה האלבני לכדור גובה שהועלה לעברו בדקה ה- 92 ונגח בעוצמה לרשת של אלימלך 1:1:, עד מהרה כיסו אותי בחיבוקים ונשיקות עוד 30 אוהדים שהיו מלפניי מאחוריי ומצדדי ותחושה עילאית של אושר הציפה את גופי, תחושה של "הנה חזרנו ואנחנו הולכים לקחת את הגביע" אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, לאחר חלק ראשון מאוד משעמם של הארכה נפתח החלק השני שלה בבעיטה נהדרת של פאצ'ה שאלימלך הדף מעולה, עד הדקה ה-114 המשחק נשמר במצב של תיקו ואז הניף סלים טועמה את הרגל ובבעיטה מצויינת הכניע את קורנפיין שער גדול לטועמה 2:1 להפועל ושוב הדמעות עמדו בעיניי אבל בדיוק כמו בזמן החוקי גם הפעם זה לא היה הסוף, בדקה ה=117 דקות מספר בלבד לפניי שמאיר לוי שורק ומסיים את המשחק בעוד הפסד כואב ועוד הנפת גביע של האדומים זה קרה: כדור קרן הועלה מהאגף הימני של התקפת בית"ר והשמאלי של הגנת הפועל, אל הכדור עלה השוער: איציק קורנפיין שנגח את הכדור בדיוק אל חברו פאצ'ה שהכניס שוב את הראש ושוב השווה את התוצאה, בתום 120 דקות התוצאה הייתה 1:1 וביציע הרגשנו שאם כבר השוונו פעמיים בצורה דרמטית הרי שזה בשביל שניקח בסופו של דבר את הפנדלים אבל לקדוש ברוך הוא כנראה היו תוכניות אחרות: צמד החמצות האחד של גולן דרעי (כדור שאותו הדף אלימלך) ובעיטטה של טיק טאק לשמיים אל מול ארבעה כיבושים מאותה הנקודה של הפועל כשאת המכריע כובש גרשון בישרו את האות לעוד חגיגות אדומות ואני ילד בן 11 או 12 עומד שם באיצטדיון ופשוט בוכה והדמעות לא הפסיקו לזלוג, עברו שעתיים או שלוש והגענו הביתה (בדרך עצרנו לאכול משהו, למרות שלא ממש הצלחנו לאכול רק ישבנו שם ובהינו האחד בשני) נכנסו למיטה כי למחרת היה צריך לקום לבית ספר אבל מי יכל לישון אחריי אותו משחק? זה היה פשוט בלתי אפשרי, רק בסיבות השעה 2 עצמתי עין אבל להירדם? לא יכולתי, היו לי סיוטים מאותו המשחק והדמעות שוב התחילו לזלוג, חודש שלם הייתי הכי מבואס שיש מההפסד הזה ועדיין הוא כואב ונמצא עמוק עמוק בתוך הנשמה והוא ימשיך להיות שם, הוא ימשיך לשכון שם והוא ימשיך לדמם עד שהנקמה תגיע ואז הוא יפסיק לדמם אבל הצלקת עדיין תישאר.

    שונא אותך הפועל.

    ברמת הנבחרות זה גמר יורו 2000 בין איטליה לצרפת.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏20/1/08
  4. Engonga Member

    הצטרף ב:
    ‏13/10/06
    הודעות:
    623
    לייקים שהתקבלו:
    0
    גמר גביע אירופה למחזיקות 99, מאיורקה מול לאציו במצב של 1-1 כמה דקות לפני ההארכה..נדבד הארור שולח כדור אדיר בוולה לחיבורים כשאיבגזה ואנגונגה מסתכלים בחוסר אונים..זה פשוט שבר אותי.
    לא ישנתי שבועיים אחרי המשחק ועדיין יש לי פלאשבקים, ממש סיוט.
    הדבר היחיד שרציתי מאותו גמר זה רגל שבורה של נדבד, אני עדיין ימשיך לקוות.

    במכבי חיפה אני לא זוכר אף שיברון שיתקרב לאותו גמר.
     
  5. Mehmet Member

    הצטרף ב:
    ‏23/8/06
    הודעות:
    1,425
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני אוהד ביירן מינכן, אז אתם יכולים לנחש שגמר הצ'מפיונס ב-99 הוא שיברון הלב הכי גדול שחוויתי כאוהד כדורגל. התמונה של סמי קופור חובט בדשא באגרופיו לא יוצאת לי מהראש עד היום.
     
  6. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    בכיתי פעמיים אחרי משחק כדורגל. בפעם הראשונה זה היה אחרי המשחק הארור ההוא מול אוסטריה בר"ג. אני לא חושב שהיה עוד משחק שאי פעם חיכיתי לו ככה. החדשות על דחייתו בכמעט בחודש הרגו אותי לגמרי. אני זוכר שרעדו לי הרגליים כל המשחק וכשהכדור הזה של הרצוג נכנס, ייאוש מוחלט.

    בפעם השנייה, כמה אירוני, באותה השנה, במאי 2002 כשאינטר הוליכה פעמיים באולימפיקו בדרך לאליפות ראשונה מזה 13 שנה, נכנעה בסוף ללאציו 4-2, וסיימה במקום השלישי. התמונות של רונאלדו, אז אליל, ממרר בבכי על הספסל שברו אותי לגמרי.

    שום דבר אחר לא השתווה. אולי כי מכבי נוהגת לנצח במאני טיים אם היא כבר מועילה בטובה להגיע אליו פעם בעשור http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
     
  7. a.m Member

    הצטרף ב:
    ‏14/11/06
    הודעות:
    1,289
    לייקים שהתקבלו:
    0
    24.8.2004 - מכבי חיפה - רוזנבורג, 1-0 קטן ואנחנו עולים בפעם השנייה לליגת האלופות, אחרי 2-1 לנורבגים במשחק הראשון, מחצית ראשונה דורסנית אחרי האדום של גרייב מביאה ל2-0 לירוקים ור"ג בשמיים, רוני לוי מחזק את ההגנה על חשבונו של קולאוטי, הנורבגים לוחצים על הדוושה ואז הפסקת חשמל ראשונה שעוזרת להגנה שלנו לנשום קצת אוויר, הירוקים חוזרים מהפסקת החשמל עם משחק הקרבה נהדר, 4 דקות לסיום הפסקת חשמל שניה שעצרה את המשחק הטוב של החיפאים ואז 2 דקות לסיום, עבירה מטופשת של באדיר מביאה לכדור חופשי 20 מטר מהשער, בראטבק משחיל את הכדור ברשת, דממה בר"ג, כולם תופסים את הראש, המשך המשחק לא עניין, כולם יודעים, חלום ליגת האלופות נגמר, נשבר, התנפץ, התרסק, כך גם החודש של כל האוהדים. אבל ספגנו עוד שניים אבל את אף אחד זה לא עניין, הלב נקרע באותה בעיטה, הנסיעה הארורה הביתה לחיפה עם דמעות חנוקות בעיניים, כל התכניות של השבוע התבטלו, אווירה של אבל בבית.
     
  8. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    חה, אבל שכחת את החלק הכי טוב, זה היה יום לפני שמכבי עלו לבתים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx
     
  9. Andrea21 Member

    הצטרף ב:
    ‏22/8/05
    הודעות:
    865
    לייקים שהתקבלו:
    79
    בוא אני יזכיר לך משהו,עונת 2000-2001,מכבי תל אביב מארחת את מכבי חיפה צועדת לאליפות בבלומפילד,משחק מצויין של שתי הקבוצות,חיפה ב10 שחקנים אחרי ההרחקה של הבלם הזר שלהם(אוסטרובסקי?לא בטוח שאני זוכר את שמו),דקה 92,שוויון 1-1,בניון מקבל את הכדור,חותך על רחבת ה-16 משמאל לימין,עובר אחד,עובר שני,בועט דרדלה לפינה ו....שטראובר לא מגיע לכדור וזה 2-1 לירוקים שמתחילים לחגוג,אני זוכר את שתינו באים כמו זומבים לבצפר כל השיעור אנחנו עם פרצוף בשולחן.

    עוד רגע מאכזב,השער של אביטן בחצי גמר גביע בדקה ה-90 בעונת האליפות שהעיף אותנו מהגביע.

    בגזרה האירופית,הגמר הארור של 2005,פשוט השוד הכי גדול שהיה אי פעם בגמרים האירופיים.

    וכמובן התבוסה לדפור 4-1 בספרד אחרי שהייתי בטוח שאנחנו צועדים בקלילות לעוד תואר אירופי.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏20/1/08
  10. Obafemi משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/3/04
    הודעות:
    13,886
    לייקים שהתקבלו:
    0
    כן, זה כאב, אבל לא באותה מידה, זה היה בסה"כ עוד משחק ליגה טיפוסי, העולם לא נחרב באותו לילה. אבל אולי זה רק במבט לאחור...

    גם אביטן אגב, העיף אותנו כשהיינו בכושר מצויין ובעיצומו של מאבק האליפות, שלקחנו בסוף, אני זוכר שאמרתי לעצמי אחרי ההדחה שאם ניקח אליפות, באמת שלא מזיז לי.

    ההדיפה של קימנטי מהנגיחה של ג'ובאניני מול יובה, הנה אולי רגע כאוב, אך עדיין מלווה בסוג של תחושה של "טוב עשינו את שלנו".
     
    נערך לאחרונה ב: ‏20/1/08
  11. Bensh Member

    הצטרף ב:
    ‏27/1/05
    הודעות:
    6,643
    לייקים שהתקבלו:
    0
    סוף עונת 2006/2007
    ההפסד בברידג' ב-2004/2005
    הקלאסיקו השנה
    הדעיכה של רונאלדיניו
    הפציעה של אטו נגד אינטר בתחילת השנה (אשכרה ישבתי ומלמלתי לעצמי "זה לא קורה זה לא קורה")

    וכמובן היו גם אותן 4 שנים של בררה... לא בעיה לשלוף משם משהו אם צריך
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏20/1/08
  12. David Seaman Member

    הצטרף ב:
    ‏22/8/07
    הודעות:
    1,347
    לייקים שהתקבלו:
    0

    17 במאי 2006, אותו יום ארור, אחרי השער של קמפבל הייתי בשמיים, אבל אז מהפך תוך 7 דקות, אטו, בלאטי, זה נגמר http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx

     
  13. Voda_Coda Member

    הצטרף ב:
    ‏23/10/07
    הודעות:
    455
    לייקים שהתקבלו:
    0
    האליפות שנחטפה מברצלונה שנה שעברה...הלכתי כמה ימים מבויש לבצפר ומבואס בעיקר...
     
  14. rainman משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/9/02
    הודעות:
    17,976
    לייקים שהתקבלו:
    0
    המשחק בבלומפילד מול מאלמו,אני זוכר שפשוט איזה 20 דקות לא יכלתי לדבר,דיברו איתי ולא יכלתי לענות,הייתי במצב של שוק ועצב ביחד.
    רק בערב של היום אחרי זה התאוששתי לגמרי וחזרתי למצב רוח רגיל.
     
  15. Ralph-Lauren 1909 היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏13/9/06
    הודעות:
    4,959
    לייקים שהתקבלו:
    197


    בורוסיה דורטמונד החלה את העונה עם המון ציפיות וכבר במשחק הראשון בבית הופתעה מהעולה החדשה דויסבורג והפסדנו 3-1, ישבתי ביציע עם כאב ראש בזמן שאבא שלי עומד ומסתכל על המגרש ומחכה שאני אקום בשביל לחזור הביתה. לקח זמן לעכל את ההפסד המבייש. יומיים לאחר המשחק המזכירה של אבא שלי הפתיעה אותי כאשר היא הודיעה לי שיש לה מתנה גדולה עבורי ליומלדת 18, הדרבי בורוסיה דורטמונד נגד שאלקה 04 בגלזנקירשן, איצטדיונה הביתי של שאלקה 04. כל כך שמחתי שאני אזכה לראות משחק דרבי בזמן החופשה שלי בגרמניה אצל אבא, לא האמנתי שאפשר לקבל מתנה יותר גדולה מזאת. יום שבת הגיע, ההכנות בעיצומן אני מתעורר כבר ב6 בבוקר ומחכה למזכירה של אבא שתגיע כבר לקחת אותי, השעון לא זז ואני מפרק קופסאת סיגריות ועוד קופסאת סיגריות עד שהיא מגיעה. סוף סוף זה קורה שומע צפירות למטה ואני בזריזות יורד למטה עטוף בצעיף של הקבוצה ובחולצת המשחק של לארס ריקן. לאחר שעתיים של נסיעה הגענו לאצטדיון המקולל ביותר עלי אדמות, ה'ולטינס ארנה'. ההרגשה פשוט מעולה אצטדיון מפוצץ באוהדים ששומעים עד ישראל. נכנסנו אל תוך האצטדיון הכל כך מפחיד והידוע בעוצמתו, שיערותיי עמדו דום כאשר אוהדי בורוסיה דורטמונד החלו לשיר. המשחק נפתח בהתקפות מהצד של שאלקה בצורה בלתי ניתנת לעצירה. והינה הבום הגיע שאלקה עולה מהר מאוד ל-1-0 ולאחר מכן כבר ל2-0 וזה כבר התחיל לכאוב, דמעות זולגות ושוב הכאב לא מפסיק. שאלקה עולה ל-3-0 וכבר הבנתי שהמשחק גמור והעדפתי לשבת בבית ולראות את המשחק וללכת לישון. תחילת המחצית השנייה דורטמונד עולה באטרף ומצמקת ואני בתוך תוכי יודע שאפשר לעשות את הנס כאשר חייל שלם של אוהדים בצהוב ושחור דוחפים את הקבוצה לעבר הניצחון או התיקו. כנראה הדחף לניצחון במשחק לא היה מספיק, שאלקה עולה ל4-1 וזה גמור. אני יושב בתוך היציע המום, עם דמעות, נחנק מעצבים וכאב. להפסיד בדרבי זה משהו שלא ניתן להסבר כאב עצום.