שהייתי בתיכון מאוד רציתי להצטרף למסע, בגלל בעיות התנהגות לא אישרו לי לצאת... חברים שלי שחזרו משם כולם לקחו המון מהחוויה הזאת וזה השפיע על כולם בהרבה מובנים. לדעתי צריך להמשיך לקיים את המסעות האלה ולא לשכוח, ממש חבל שאנשים אפילו לא מוכנים להקדיש לזה התיחסות באופן הכי אלמנטרי. זאת בעיה של אנוכיות רבה אצל הרבה בדור של היום.
זה פשוט משעמם אותי בטירוף. אז לא נסעתי, אני אחד שהמוח שלו נמס מהר מאוד ואני פשוט לא יכול להחזיק יותר מרבע שעה. אבל אם הייתי נוסע הייתי מדבר אחרת בטח.
לא נסעתי, אחת מהסיבות המרכזיות כמו שהזכירו כאן זה כל העבודה בבית ספר, לבוא לכל מיני הסברים, לעשות עבודות, לבוא בערב ובימי שישי לבית ספר, הוציא לי את החשק
הייתי בטיול לפולין בשנה שעברה וממש לא התחברתי או הרגשתי משהו ששווה ליסוע בשבילו, אולי זה בגלל שאין לי קרובי משפחה שנספו בשואה, או בגלל שאני לא מחובר לעם/דת/הסטוריה של העם שלי אבל ככה הרגשתי תוך כדי המסע וגם אחריו. רצח של שישה מיליון אנשים זה לא דבר שאני יכול לעכל, משום סיבה, רצח מכל סוג שהוא הוא כל כך רחוק ממני ככה שרצח המוני שכזה בכלל לא נראה לי הגיוני ולכן רציתי לנסוע ולחוות את החוויה הזאת, אבל האמת שחוץ מבמיידאנק ,מה שראיתי לא ממש הצליח לזעזע אותי ולגרום לי איכשהו להבין מה קרה במחנות האלה. לפני המסע לא הייתי בטוח אם לסוע או לא, כמו בדיון הזה רוב האנשים המליצו לי לסוע, אז אני מציג גישה אחרת ולדעתי למי שהשואה לא נוגעת אליו באופן אישי לא צריך לצפות להמון מהנסיעה הזאת ובטח לא "חייב" לשלם הרבה כסף רק כי הוא מרגיש אשם שהוא לא מרגיש את מה שהשאר מרגישים.
אצלנו בביה"ס כולם נוסעים, וכך יוצא שיש גם כמה חארות שמתיחסים לזה כמו לטיול שנתי עם טיסה והורסים לכולם. אבל הצלחנו להתעלם מהם. היו כמה קטעים ממש חזקים כמו הערימת אפר במיידנק והבית של סבתא. חוויות מיוחדות היה הגשם, שהתחיל בכל פעם שנכנסו למחנה השמדה ונגמר איך שיצאנו. אומרים שזה קורה להרבה משלחות. מתוכנת גם נסיעה נוספת עם הסבא.
לא הייתי. לא רציתי לנסוע, והיו לי דברים יותר חשובים על הראש. בנוסף, את טיול השורשים שלי (בהונגריה) כבר עשיתי עם סבא שלי (ומה יותר טוב מזה?!). ומצטער, אני ממש לא מתחבר לפולין, והיא לא מעניינת אותי, ואני לא רוצה להיות בהרגשה של דיכאון כל הזמן. (והכי חשוב, אני לא רוטשילד).
אני השנה ביא', והמשלחת שלנו נסעה באוקטובר, יחד איתי כמובן. זה היה מסע מדהים, וכ"כ עצוב ומרגש ומעלה שאלות ותהיות. עם זאת, גם מאוד מגבש וגורם לך להבין לא מעט דברים. הבאסה שלא ירד שלג, יכל להוסיף למוחשיות, וכשהיינו בבירקנאו היו שמיים כחולים והכל ירוק, ירוווק - זה משגע !! (לרעה כמובן, איך במקום כזה...)
לא נסעתי כשהייתי בתיכון כי בזמנו לא חשבתי שלהורים שלי יש כסף לממן את הטיול הזה ועד היום אני מצטער שאפילו לא שאלתי אותם. חבר טוב שלי נסע לאותו טיול והוא אמר לי שזה חובה,חזק ומרגש, מעבר לזה היו כמובן סיפורים מהחדרים במלון עם בנות מתיכונים שונים שזה גם כן משהו שאני מצטער שפספסתי. אני כן מתכוון לעשות מסע שכזה בעתיד, אין לי מושג איך אני אתנהג במחנות,בכי או בקור רוח, הנושא מאוד מאוד מאוד מעניין אותי,גם כמובן בגלל קשר משפחתי, קראתי הרבה מאוד ספרים בנושא(ברחתי מאשוויץ הוא החזק מכולם)סרטים ראיתי בוודאי כמו כולם(לא יודע מה טוב יותר,שינדלר או הפסנתרן) אני תמיד מדמיין את עצמי כילד,נער ואפילו כאדם בוגר במחנה ריכוז או השמדה ואין לי ספק,לא הייתי שורד.
מה שהרבה מספרים וגם אני הרגשתי ככה, שהמסע למרות שהוא בחו"ל הוא מרגיש בארץ, למרות השלג הכבד ופולנים בכל פינה אני הרגשתי בישראל, למרות שזה היה מרגש וכיף החלטתי שאני ממשיך במסורת ובחיים לא נוסע יותר בטיול מאורגן.
אנחנו היינו בסביבות מרץ, והיה לנו רק יום אחד שלג וביתר גשם. במאידנק היה פשוט קפוא, הייתי עליי עם איזה 5 שכבות ורעדתי (באמת) מקור. הקור זו גם אחת הסיבות שהנאצים הקימו בשטחים פתוחים את המחנות, ומאידנק הוא אחד המקומות הכי קרים שם לפי מה שהבנתי. המסע הזה באמת חשוב, ואני ממש לא מתחרט שיצאתי אליו, הוא ענה על הציפיות שלי ואפילו עלה עליהן. זה גורם לך לקחת הכל בפרופורציה ולהעריך את מה שיש לך, ואלה לא סתם קלישאות. באמת התבגרתי אחרי המסע הזה וסה"כ אני ממליץ לכל אחד ליסוע אם יש באפשרותו.
גורם להעריך כל בלטה בבית וכל ביס מהלחם,חוויה מעשירה ומאוד חברתית מצד שני,במלון היו המון צחוקים ויש המון מעברים מרצינות לצחוק,ובכל זאת זה חלק מהעניין חובה,חובה,חובה.
