Atom Heart Mother הוא פרוגרסיב בתולי ודי בינוני בסך הכל. Animals הוא דווקא דיסק מדהים בעיניי, האנדרייטד הכי גדול של פינק פלויד, יצירת אמנות קונספטית שלמה עם רצף נפלא, מלודיות מהממות, דיסק שמן הסתם רבים לא מתים עליו כי הוא יחסית מורכב, כמעט כולו אינסטרומנטלי עם מעט מאוד ליריקה, לכן לחלק ובוודאי מאזיני הקז'ואל קצת קשה לעכל אותו. Animals הוא גם האלבום הכי פרוגרסיב של להקה שאמנם לקחה חלק משמעותי בפיתוח הפרוגרסיב אבל מעולם לא עשתה אותו באופן מובלט מדי. Wish you were here ודארק סייד הם אלבומי פרוגרסיב-לייט, שנועדו יותר למאזינים מזדמנים. אני אמנם לא חובב גדול של פרוגרסיב, אבל אם כבר אז לדעתי אנימאלס הוא הביצוע הכי שלם של פרוגרסיב רוק שפינק פלויד עשו. אני נדהם מ-Dogs כל פעם מחדש, אם גיטרה יכלה לנגן כלב באופן מושלם, היא הייתה מנגנת את גילמור ב-Dogs. בסופו של דבר פינק פלויד עשו דברים גדולים וכתבו שירים שקשה לתאר, אבל בעיניי משהו בקריירה שלהם חסר, סוג של ניצוץ יוצא דופן, משהו קצת מעבר למוזיקה, ולכן בעיניי הם לא הגדולים מכולם. לגבי בואי. יש לו שירים שאני מאוד אוהב, אבל אם בשמיעה של Hunky Dory, הדיסק האהוב עליי שלו, אני מוצא את עצמי מעביר טרקים לא מעט, זה לדעתי אומר הכל. הוא עשה קריירה יפה שעם הזמן קצת נחלדה, הלהיטים שלו ועוד כמה שירים באמת יפהפיים (Quiksand למשל, שיר פשוט מדהים) הייתי אומר שהוא לא כל כך שרד את מבחן הזמן. החשיבות שלו בזמנו הייתה אדירה בעיקר כי הוא המציא את הגלאם ברוק, המצאה שהייתה טובה ונוראית כאחד. קריירת האייטיז שלו הייתה אשפה מוחלטת וכמה שירים בשלושת האלבומים האחרונים הצילו קצת את כבודו. בסופו של דבר - בינוני.
ודיון די מעניין למען האמת,Animals הוא ללא ספק האנדרייטד של הפלויד אבל כך או כך אני עדיין חושב שהדארק סייד וגם וויש יו הם פשוט הרבה יותר גדולים,ולא סתם למאזינים מזדמנים. חוץ מזה אני חייב להגיד שהחומה נופל משניהם וכמה שהגדולה של ווטרס יוצאת בו החוצה,את הגדולה שלהם כלהקה והגיוון כלהקה בשני האלבומים הנ"ל אהבתי יותר...
מילא אם זה נושא שהיה אפשר לסיים אותו...אבל פינק פלויד כל כך אדירים שכל מה שיש להתווכח בנושא זה איזה אלבום יותר מדהים מהשני...
וגם זה עניין של דיעה, ואני דווקא בין רבים שחושבים שבארץ באופן ספציפי, הרבה יותר מאשר מחוצה לה... פינק פלויד די אוברייטד (שלא תביני, מעולים לכל דבר, אבל אנשים הגזימו בערכם לדעתי).
אחרי שלכלכת עם הפיינל קאט אני חייב להסכים איתך. אנימלס אלבום גאוני. האלבום הכי פרוגרסיבי של הפלויד. הקטע האהוב עליי הוא דווקא הכבשים, אבל כל הקטעים אדירים. ואם כבר פרוגרסיב, לאחרונה נכנסתי ללהקה קאמל, כל יום שעובר אני אוהב אותם יותר. למאזיני הפרוג' הכבדים יותר הייתי ממליץ על האלבום "The Snow Goose" שהוא פשוט מאסטרפיס. יש להם גם חומרים קצת יותר קלילים כמו Moonmadness ו-Mirage (הנהדר).
The Snow Goose אכן מדהים. חבר בזמנו הפנה אותי אליו, איזה יופי של דיסק. באמת נפלא. רועי, למקרה שאתה לא מכיר אותם כבר, שמע את Emerson, Lake and Palmer.
מכיר כמובן, אבל לא יודע למה, הם לא בטופ שלי. חסר להם משהו שיש ללהקות אחרות, אני לא יכול להצביע על משהו ספציפי אבל אני אוהב אותם פחות.
דווקא הוא האלבום הכי פחות פרוגרסיבי מבין ארבעת האלבומים בשנים 73-79. הוא נע בין הרמוניות בלוזיות להרמוניות קלאסיות פשוטות. למרות שהשירים מאד ארוכים המבנה הוא יחסית אחיד. בכל מקרה, גילמור על הגיטרה ורייט על הסינת' הופכים כל קטע לתענוג. גם עבודת הבס מאד מעניינת (בעיקר ב-Pigs). לגבי The Snow Goose, הזכרתי אותו לא מעט פעמים בדיון הזה. פשוט מדהים. אלבום הסימפוניק פרוג האהוב עלי. לאורך כל הקטעים אפשר להרגיש את החיבור הנפלא בלהקה שעושה פה ביצוע מושלם.
אני יודע דבר אחד - אם הם באים, אני נכנס לממ"ד עם ה-iAudio שלי, ננעל בפנים עם אספקה ויוצא רק ברגע שמבטיחים לי שהאיום חלף.
חדשות נפלאות, היו שמועות על זה ועכשיו רשמי. אמנם קשישים ובלי בונהם הגאון, אבל עדיין הופעה שכדאי מאוד לתפוס.
