גם אני לא הייתי מתנגד להראות כמו אלבארן, אבל אני מניח שאילמלא הוא לא היה חבר בלהקה, ודייב המתופף היה הסולן-הקהל של בלר היה יותר מצומצם. גם ליאם גלאגר נראה טוב, אבל המוזיקה של אואזיס לא מכוונת לבנות 12, אלא היא להקת גיטרות של כולם. פארקלייף דיסק טוב, אבל אין שום שיר שאני יכול להגיד עליו שהוא גדול. המוזיקה של בלר היא הרבה יותר רכה ונעימה לאוזן מזו של אואזיס. נכון שהאחרונים לא רחוקים מהפופ, אבל בניגוד לבלר הם עושים רוק ולא פופ.
http://news.bbc.co.uk/sport2/hi/football/t...own/6909924.stm לא יודע מי זה, אולי אחד מהוותיקים כאן שמע עליו..
אני לא מבין על סמך מה אתה אומר "מוזיקה לילדות בנות 12", כי זה מעולם לא היה גרעין המעריצים של בלר, שדווקא נתפסו בעיקר ע"י הקהל היותר אליטיסטי שאהב להתהדר בדעות אנטי-אואזיס, מעבר לכך אני בספק אם את האלבומים האחרונים שלהם ילדות בנות 12 (טוב, רוב הילדות בנות 12) יוכלו לעכל. אתה נדבק למודל של אלבארן בגלל שהוא יפה, אבל הבן אדם כשרוני ברמות ועשה דברים נפלאים למוזיקה בכל הפרוייקטים שלו.
זה לא קטע של מכירים או לא. פשוט לא רואה את אואסיס מנגנים שירים כמו אלה שציינת... זה נשמע פופ שעושים בו תנועות עם הראש לצדדים כמו נשים. תנסה לדמיין... לבלר יש גם שירים טובים מאוד אבל התכוונתי שאואסיס לא יעלו בחיים לבמה ויבצעו שירים כאלה.
מתוך מה שהספקתי לראות בהופעות, הקהל שהולך אחרי הפופ הוא לרוב בנות 12. בפארקלייף אתה רק צריך להוריד את ג'ובילי הרועש יחסית ובלר נשמעים כמו להקת בנים. האלבום האחרון של בלר היה השפעה של מוזיקת עולם שנחתה על דיימון ולא מאייפנת את הלהקה לאורך השנים. האלבום לפני זה ,13, הוא קצת דרמטי ועצוב אבל עדיין פופי. אני לא נדבק אל אלברן בגלל שהוא יפה. השילוב של היופי והמוזיקה הקליטה שלו (והמיינסטרימית) הביאה לבלר ולו את קהל המעריצות. אותו קהל מעצבן שמגיע להופעות ורק צורח את השם של החתיך התורן.
אני מאוד לא מסכים ולדעתי זה מעיד על חוסר תשומת לב לקריירה של בלר. גם ב-Parklife וגם ב-The great Escape יש לחני רוק פנטסטיים (שלא לדבר על Blur שהוא אלבום רוק למהדרין ששואב ישירות מתקופת הגראנג', גם די הרבה מהסטון רוזס), קוקסון כגיטריסט הוא מהמוכשרים ברוק הבריטי! להקת בנים? אתה משווה את הליריקס הסכריני והמלודיה המסורסת של בוי בנדז לבלר???? קהל פופי? הם הרבה יותר נותנים בראש מאואזיס, אני ראיתי את שתי הלהקות ואואזיס לא ממש להקה שנותנת שואו, בלר דווקא כן.
אני אוהב את בלר, אחלה להקה בעיני, יש לי כמה דיסקים(2 למען האמת) שלהם וגם הופעה, אבל יש להם לא מעט שירים מעט דביליים בעייני, אני לא יכול לתאר את אואזיס מנגנים שיר כמו charmless man למשל, או country house כמו שהבורר(ערן) אמר, וחוץ מזה, לבלר אין יותר מדי שירים שמשתווים ל דונט לוק בק אין אנגר, דה מאסטרפלן, וונדרוול, ליסטן אפ, שמפיין סופרנובה וכו', בלר להקה טובה, מאוד שמחתי לשמוע על האיחוד שלהם ועל הדיסק ההולך וקרב, אבל אואזיס, למרות אהדתם של הגלאגרים לשיטי החלאות, הם עדיין ב2 רמות מעל בלר. אני בכלל מאמין שכיום אואזיס היא להקת הרוק הטובה ביותר, ותיחשב כמעולה בעתיד, בלר..לא אותה רמה.
ההסתכלות שלך לא נכונה אריאל, מוזיקה זה לא כדורגל ואין "רמות", זה עניין של טעם בסופו של דבר. ברור שאואזיס לא היו מנגנים את Charmless Man (כדאי לך לקרוא את המילים השנונות של השיר הזה), העובדה ששתי הלהקות ניגנו אותו סגנון לא אומר שהן לקחו את אותו כיוון מוזיקלי, למה בכלל הן אמורות לנגן את השירים הללו? בלר יכלו לנגן את D'you know what I mean (אני מניח שיכלו, איך זה היה נשמע אני לא יודע). אני לא יודע איזה דיסקים של בלר שמעת אריאל אבל בסופו של דבר הלהקה הזו הרבה יותר הייתה נכונה להיפתח ולהתפתח מוזיקלית מאשר אואזיס הדי מוגבלים ומקובעים, היא עשתה הרבה דברים וכל מה שהיא עשתה היא עשתה נפלא. ואגב, הם עדיין לא התאחדו, הם רק מוציאים דיסק חדש אבל לא בהכרח עם גרהם קוקסון.
האלבום בלר הושפע מהג'ארנג'. הוא היחיד שאפשר להגיד עליו בפירוש- זה רוק. אחריו בלר חזרו לפופ. אני משווה את בלר ללהקת בנים כי הלחנים שלהם נעים על אותו קו. היית משנה את המילם בשירים של בלר ל"אני אוהב אותך" וקיבלת את היי פייב. יכול להיות שבלר יודעים לתת בראש בהופעה, אבל בסופו של דבר המוזיקה שלהם היא לא כזאת. בחיים בלר לא יעשו את "ד יו נוו וואט איי מין". בלר ממעטים בסולו גיטרה ,בניגוד לאואזיס. השירים של בלר הם חמודים מידי, גם כשהם עצובים. את הבריט פופ צריך לחלק לשניים: להקות שעושות פופ\רוק רך כמו בלר וטראוויס ולהקות שבנויות על גיטרות חשמליויות כמו אואזיס, סוויד ומאניק סטריט פריצ'רס.
אתה כנראה צריך לעשות איזשהו ריפרייזינג ללהקות בנים, לומר שבלר פועלת על אותו קו של בוי-בנד זו בורות וצרות אופקין מוחלטת, כי אין שום הקבלה וואטסואבר, לך תשמע בקסטריט בויז, מוזיקה שבה כל מנגינת הרקע מסומפלת על ידי סינתיסייזרים ותשווה את זה לבלר שהיא להקת גיטרות ברורה, 2 גיטרות-בס-תופים, מרכיב בסיסי בלהקות רוק. ממעטים בסולו גיטרה? בכמעט כל שיר שלהם יש סולו ויש להם במה להתהדר, יש להם גיטריסט אדיר בשם גרהאם קוקסון שכל מבקר בבריטניה תופס ממנו. סולואים כמו של קוקסון בטח לא תשמע בלהקות בנים! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/bduh.Xxx אולי גם התפיסה של רוק אצלך קצת מעוותת כי להגדיר את בלר כפופ ילדותי כמו של להקות בנים זה ללא ספק הדבר הכי מופרך ששמעתי ואתה צריך להודות לאלוהים שדיימון אלבארן לא יודע עברית כי היה תובע אותך על הוצאת דיבה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dunno.Xxx אני לא מבין איך אפשר להקביל את בלר ללהקת בנים, זה ללא ספק הדבר הכי טיפשי ששמעתי. ועוד להשוות לטראביס, להקה שכל השירים שלה נשמעים אותו דבר, להקה שבכלל הגיעה אחרי הבריטפופ, אם כבר תשווה להקות כמו אש ואואזיס שעשו מוצר מחוספס יותר לבלר וסוויד (להקה שבסוף ימיה עשתה מוזיקה הרבה יותר קיטשית מבלר). כמעט כל הבריטפופ נשמע בין בלר לאואזיס, שהיו קצוות לא כאלה רחוקים. אני לא מבין איזה מין טיעון זה שבלר לא היו מבצעים את D'you know what I mean, זו הקבלה מפגרת, שתי להקות שונות, סגונות שונים, אתה צריך לדמיין אותם שרים משהו אחר? איזו אינדיקציה זה נותן בדיוק? האם D'you know what I mean הוא איזשהו סוג של מבחן מעבר??
גיא, גם בשירים של להקות בנים יש גיטרה,באס ותופים בחלק מהשירים. לכלים האלה גם יש שימושים שונים. מה שאני מנסה להגיד זה שהשילוב הזה לא בהכרח מעיד על רוק. אני יכול להשוות שירים של בקסטריט בויז לאלו שבלר עשו בפארקלייף. אולי אין בשירים של הבקסטריט גיטרות מחוספות והם מאוד שטחיים מבחינת המילים, אבל מבחינת הלחן יש דימיון. מה שקובע סגנון מוזיקלי הוא הלחן. לא אם יש סינתזרים או גיטרות ולא אם הסולן נראה טוב. כל הלהיטים הגדולים של בלר (צ'ארמלס מן, גירלז אנד בויז, קאונטרי האוס, אנד אוף א סנטורי, דה יוניברסל) למעט סונג 2 (העתקה מסמלס לייק.. של נירוונה) הם פופים. אי אפשר להכחש לזה. אי אפשר להתכחש לעובדה שכמעט כל שאר השירים של בלר הולכים באותו קו. טראוויס הגיע אחרי הבריטפופ? מה הוא מת?. הבריטפופ קיים כל עוד להקות בסגנון הזה קיימות. את טראוויס אני לא אוהב ,אבל להגיד שכל השירים שלהם אותו דבר זו טעות. אני מציע לך לשמוע את האלבום "דה מן או". אמנם הבכיינות אכן חוזרת, ואכן פה ושם יש דימיון- אבל זה טבעי שמוזיקאים קצת יחזרו על עצמם. אפילו בלר... dyou know what i mean זה לא מבחן. זה נועד להמחיש לך את ההבדל בסגנונות של בלר והגלאגרים. בלר עושים שירים נעימים לאוזן, אפילו כשזה פאנק (בנק הולידיי ועוד אחד אחד מ"דה גרייט אסקייפ"). בעוד אואזיס עושים רוק שלא מכוון לגלגלצ (למעט אולי וונדרוול).
די נו, עכשיו אתה נותן טיעונים של מישהו שנגמרו לו הטיעונים. אף פעם לא חשבתי על סונג 2 כ"העתקה" של משהו, אני גם לא חושב שהעובדה שיש הקבלה שלו לשיר אחר הופכת אותו להעתקה, אלה שני שירים עם לחן שונה. אני מצטער, אני שמעתי את The Great Escape ואת Parklife מאות פעמים באופן משוקלל ואם אתה לא נותן לי הקבלה אחת לשיר מסויים של הבקסטריט בויז אני אפילו לא אגיב על זה כי אני לא מסוגל להיאבק בטיעונים ללא נסיון הוכחה אפילו. כל הלהיטים של בלר הם פופיים... 1. לא נכון בכלל (סונג 2 פופי? קופי & TV פופי? קרייזי ביט פופי?) 2. להיטים מעידים על משהו? אלבומים מעידים על משהו! לומר שכל השירים הולכים על אותו קו זה להכניס את עצמך למלכודת שלא תוכל לצאת ממנה וזה כמעט קל מדי אבל... אותו קו????? איך אתה יכול להשוות את Modern life is Rubbish ל-13 או ל-Think Tank??? ועוד לאהוב את אואזיס?? הרי כל הטענות סביב אואזיס במשך השנים היו שהלהקה הזאת לא מסוגלת לקחת את עצמה קדימה, שהיא מתמחזרת, שהם איבדו גובה, שהקו שלהם התיישן והם לא מסוגלים לקחת אחד חדש. הרי בינינו, אואזיס מעולם לא החליפו סגנון. כשהם ניסו לעשות את זה יצא Heathen Chemistry שהיה כל כך גרוע מלבד 2-3 שירים בו שהלהקה כמעט התפרקה בעקבותיו! אואזיס להקה נפלאה אבל היא להקה שמוגבלת בדיוק לקו אחד, דיברתם על זה מבצע זה וזה לא יכול לבצע ככה, אבל ליאם גלאגר הוא זמר שלא יכול לבצע כלום חוץ מהשירים שנואל כותב, הוא זמר מונוטוני שיכול לשיר מקסימום בלדות נואל או "תן בראש" נואל, וההוכחה הטובה ביותר לכך היא שהקאברים שהלהקה עושה - נוראים! (כשהיוצא דופן היחיד הוא Cum on feel the noise) ושהיא נשמעת על הפרצוף בהופעות. ולא סתם! הטענות כלפי אואזיס הן שהם לא מחדשים כלום, מאז Be here now אותו דיסק בעטיפה אחרת פלוס מינוס, D'you know what I mean שדיברנו עליו - אותם אקורדים כמו Wonderwall!!! רק באפקט שונה. אפשר לומר הרבה דברים על בלר, אבל כל השירים אותו דבר? אחת הלהקות הכי מגוונות שיצאו מבריטניה ב-20 השנים האחרונות, להקה סופר גמישה בסגנון שלה, שכמעט ואין לה אלבומים מקבילים, שעברה בהצלחה שני שינויי סגנון, להקה שהסולן שלה הוא סופר מוכשר ויכול מצד אחד לעשות משהו כזה ומצד שני משהו כזה, להקה שידעה להתפתח ולהשתנות עם התקופה, ולכן בסופו של דבר אואזיס יכולים לנוח על זרי דפנה שהונחו למענם לפני 10 שנים בעוד שאלבארן הופך לאחד האנשים המוערכים בתעשייה. אה, ולסיום - כן, הבריטפופ מת, לצערי היה סגנון נפלא אבל לא היה לו הרבה לאן להתפתח ועובדה שהוא גווע, ולהקות רוק חדשות כיום לא עושות כלום בסגנון הזה, היחידה שעוד שמרה מעט על הגחלת היא קולדפליי המאוסה. אה אה, עוד משהו קטן.. אואזיס לא מכוונים גלגלצ? אואזיס רוק מיינסטרים לחלוטין, גלגלצ לא פקטור אבל שמע וירג'ין רדיו פעם (אפשר בריל פלייר) ותראה כמה סינגלים של אואזיס מותאמים לרדיו). אואזיס לא באמת חידשו משהו, הם עשו רוק קליט ומצויין.
