I Don't Want To Miss A Thing נו באמת, רק עכשיו אתה עולה על השיר הזה? אני סיימתי לשמוע אותו תוך כדי בכי רק אחרי כמה שבועות אחרי ארמגדון http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
אחד השירים הכי עצובים ששמעתי, תוסיפו לזה את ברוס וויליס מפוצץ אטום על אסטרואיד ומת לבד, עיניים יפות כמו של גרייס בסרט בוכות ותקבלו מתכון לבכי! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
אני מדבר באופן כללי, אבל ממה שידוע לי - לא, אין לו משהו חדש. הקטע שחיפשתי פה לפני כמה ימים מסתבר שזה שלו, הנה זה, http://youtube.com/watch?v=9DSzGQVTTRs וכמובן איך אפשר בלי המנגינה הבלתי נשכחת מ"היו זמנים באמריקה", אחד משלושת הסרטים האהובים עלי. http://youtube.com/watch?v=hpJkwQxf2_k תענוג.
הקטע מארמגדון מבכי אתכם??? תהיו לי בריאים, קיטש הוליוודי טהור. קטעים מצמררים של מוזיקה בסרטים לא חסרים, ואגנר באפוקליפסה עכשיו למשל, או הסימפוניה ברקוויאם לחלום, אבל בעיניי הקטע שהכי גורם ללב שלי לצנוח מבחינת רגש זה הפתיחה של הסרט "פלאטון", כשהמסוק חג בשמיים וברקע Scarborough Fair של סיימון וגרפונקל.
באפוקליפסה עכשיו יש עוד כמה קטעים טובים עם המוזיקה. ביניהם הפתיחה עם The End של הדלתות - פתיחה גאונית. גם בתפוז מכני יש שימוש מצמרר במיוחד של מוזיקה קלאסית (אם הזכרת את ואגנר או הסימפוניה ברקויאם לחלום). באמת אני לא מבין אתכם בקטע של ארמגדון... סרט לבנות, שיר לבנות, אמן לבנות (איירוסמית).
סימפוניה שמורכבת משלושה תוים. כנראה שכינורות עושים משהו לאנשים... אני בכל מקרה לא התלהבתי כ"כ מהמלודיה עצמה, אלא מהתבנית שמעניק הפסקול לסרט (שלושה קטעים עיקריים שחוזרים על עצמם מס' פעמים בסרט). ואם כבר סרג'יניו הזכיר את אניו מוריקונה הגאון, הנה הקטע האהוב עלי שלו, מ-"היו זמנים במערב": http://www.youtube.com/watch?v=ErtRKdpncyk (למי שלא ראה את הסרט, עדיף רק לשמוע ולא להסתכל, כי מראים שם את הסוף)
"עיר" של שלומי שבן הוא ללא ספק הדיסק הישראלי הכי טוב ששמעתי בשנה האחרונה יחד עם הדיסק של ערן צור. כל מי שעוד לא קנה, אני ממליץ לו לרוץ ולקנות. 6 שנות ציפייה עשו את הבילד-אפ הראוי ליצירה המעולה הזאת של אחד מכותבי השירים והמלחינים הישראליים הטובים שאני מכיר.
אני לא כל כך מתלהב משלומי שבן. ידוע שהוא פסנתרן עילאי אבל עדיין המלודיות שלו מאוד שבלוניות, זניחות ולא בולטות מספיק במוזיקה שלו. אם כבר דיסק שבכל זאת מצליח להישמע נחמד בביצה שלנו השנה זה הדיסק של יוני בלוך שאני שוקל לקנות. הרבה יותר שנון משבן והוא לפחות לא משתדל יותר מדי להישמע מתוחכם במלודיות שלו. לגבי הסימפוניה מרקוויאם לחלום, העובדה שהיא פשטנית יחסית לא הופך אותה למאוד חזקה. זה סרט טוב שהסיום שלו כל כך פוער לך חור בלב שהוא פשוט מאיים להתפוצץ, והשילוב של הסוף החזק הזה עם המוזיקה הזאת הוא ללא ספק ההיילייט בו. אתה רואה את זה ונשבע לא לגעת בחיים שלך בהרואין. פסקול ענק.