זה יותר נכון , לאכול את הדובדבן שעל הקצפת מבלי לאכול את העוגה . השער הראשון שהקדיש מסי היה לבן דוד שלו שאיבד את אביו לאחרונה. אגב , התוצאה 3:3 היא התוצאה הראשונה בהיסטוריה של הקלאסיקו
כמה לא מפתיע התוצאה בריינו דה נבארה עכשיו. אוסאסונה הפסידו 3 משחקי חוץ ברצף, אבל הם עדיין לא עד כדי כך גרועים בשביל לא לנצח אותנו. בגלל זה אני כבר תכף סוגר 3 שנים של התבכיינויות של "למה בניטז עזב? למה??", בגלל שאנחנו לא מסוגלים לנצח בחוץ סעמק(וכמובן בגלל עוד אינספור דברים) בקשר לסופר קלאסיקו אתמול, מדהים, וכל המוסיף גורע. מצד אחד בארסה יכולה להרגיש מקופחת כי היא לא ניצלה את המצבים שלה במחצית הראשונה, ומצד שני ריאל יכולה להרגיש מקופחת כי החמיצה במחצית השנייה 53622289 הזדמנויות לכבוש.
גם פאולסן וקורז'קוב או איך שלא קוראים לו לא שיחקו והם חסרו מאוד לסביליה. אבל עדיין זה לא תירוץ, סבילהי צריכה לנצח את חימנאסטק גם בהרכב שני. כנראה שסביליה זילזלה בחימנאסטיק וקיבלה ממנה בראש, כמו שכבר אמרו פה, סביליה צריכה ללמוד לנצח גם את הקבוצות הקטנות, לא רק את הגדולות אחרת היא לא תזכה באליפות. חאבייר פורטיו ללא ספק הוא השחקן הכי טוב של הקבוצה, כבר שישה שערים יש לחלוץ המוכשר הזה, איזה טעות עשתה ריאל ששיחררה אותו לפני שנתים, ויהיה מעאוד מענין לראות את פורטיו שבוע הבאה נגד הקבוהצ שבא גדל. נצחון חשוב מאוד לאתלטי על דפור בבית. הנצחון הזה מעלה את אתלטי למקום ה-4, מרחק 4 נקודות מהמקום הראשון, ואולי יותר חשוב מזה, הורידה את ריאל מדריד יריבתה העירונית למקום ה-5. לא ראיתי את המשחק אבל ראיתי את התרציר והנצחון הגיע לאתלטי ששיחקה טוב, שערים של גלאטי כבר בדקה הראשונה ומיסטה המחליף בנגיחה נתנו את הנצחון לקלוצ'נרס. איזה צמרת יש לנו עכשיו בליגה הספרדית, מהמקום ה-5 למרום ה-1 מפרידות רק 5 נקוגות, לאלא ספק שנה מצוינת לכדורגל הספרדי, רק חבל שבצ'מפיונס יש לנו רק נציגה אחת ברבע הגמר. גם ולנסיה פספסה הזדמנות להיצמד לבארסה וסביליה בפסגה אחרי שהוציא 1-1 מאוסאסונה בחוץ עם שער בדקה ה-90 של פרננדו מוריינטס. קיקה עשה טעות גדולה שלא העלה את אל מורו והעדיף במקומו את הוגו וייאנה, מה שהעביר את אנגולו לחוד לצד וייה. גם בלי מורו ולנסיה היתה צריכה לנצח את אוסאסונה שהיא לא כזאת קבוצה גדולה, האיבוד נקודות הזה של ולנסיה מתחיל לגרום לי לחשוב שכנראה ולנסיה לא תאבק עד הסוף על האליפות. קבוצה שמאבדת נקודות במקומות שאסור לה לאבד היא לא קבוהצ שיכולה לרוץ לאליפות. למרות זאת ההפרש מבארסה וסביליה רק 3 נקודות וולנסיה כעדין חזק בתמונת האליפות. האמת אחרי שראיתי את התקציר של המשחק לדעתי בכלל לא בטוח שהיה פנדל על ראול גארסיה, מורטי נגע בו אבל אני לא בטוח שזה שווה פנדל.
במחזור הזה אטלטיקו היא היחידה מהעשיריה הראשונה שלקחה 3 נקודות. השניים שעשו את ההבדל לעומת משחק ההפסד החיוור בהואלבה היו לוקסאן וגלטי. עוד שניים שראויים לציון הם לאו פראנקו ששיחק פצוע במחצית השניה ופביאנו אלר. אולי זה נראה משחק קל בשביל אטלטי, אבל לאלר זה היה משחק נורא קשה: הבכורה שלו בספרד אחרי שלא שיחק בכלל הרבה שבועות ועוד הוא היה צריך לחפות על השוער הפצוע. עוד אחד שיזכור את המשחק הרבה זמן הוא חוראדו. האוהדים שרקו בוז כשהוא הוחלף כי הם רצו שאקסמדרידיסטה ימשיך!
כל כך כיף לראות כדורגל מהאיצטדיון. אחרי מעל ל- 1000 משחקים בהם צפיתי בקופסה הקטנה, התחושה להריח את כר הדשא גובלת במה שהדתיים יקראו לו הארה אלוהית. אמנם הייתי צריך לקבל SMS מדני כדי לדעת שהשריקה לפנדל הייתה מוצדקת ושהשער הראשון לא באשמת ואלדז (עדיין לא כ"כ בטוח, אגב), אך החוויה מכפרת על כך. שלא תטעו, אינני מדבר פה על האווירה. על כך שנהנתי מהאמוציות ביציע והשאגות בגולים אין צורך לספר משום שזה ברור מאליו. אני מתייחס דווקא לצפייה ה'מקצעית' במשחק, על 22 השחקנים והכדור. תגובה זו תתבסס על כך, שכן את ההקלטה עדיין לא יצא לי לראות (רק תקציר קצר ביוטיוב). לכן, אולי, תמצאו פה כמה דעות חדשות יחסית, או לפחות כאלה שמתבוננות מזווית אחרת מעט (למשל, קומה שלישית מאחורי דגל הקרן). ארבעה משחקים קריטיים עברו, ואני עדיין מתקשה לגבש דעה חד-משמעית לגבי ה- 3-4-3. האם המשחק היה נגמר טוב יותר במידה וברצלונה הייתה פותחת אותו ב- 4-3-3 הרגיל? אני לא מצליח לנטות לעבר אף ניחוש. ברצלונה ספגה גולים לחלוטין לא מחוייבים למציאות, אך זה היה גם במשחק הראשון מול מדריד עם ארבעה בהגנה. מנגד, ברצלונה הציגה משחק התקפה משובח, אך זה קרה גם שתי שורות של שלושה בעונה שעברה. לטעמי, ההבדל בתוצאות לא כה גדול וקריטי, כאשר הבעיות הגדולות יותר הינן בצד המנטלי והחדות של ליונל מסי וסמואל אטו. התענוג הגדול ביותר שלי מהמשחק היה לראות במו-עיניי את שלישיית R.E.M. הרקורד שלי, פרט לגמר בעונה שעברה ושלושער ישנוני של ריבאלדו מול אוביידו, כולל אך ורק ביקורים במשחקים של נבחרת ישראל ולכן תצוגת התקפה כזו לא ראיתי בחיי. חבל רק שבגלל ההרחקה לא יצא לי לראות את התקפת הקסם בשער הקרוב אליי. זה היה תענוג. השלושה חתכו בהגנת מדריד כמו חמאה, ועשו להם משולשים ברחבה. חבל על ההחמצות. אחת ההנחות בשיטה המדוברת של רייקארד היא שבארסה תצליח לכבוש יותר, ובמחצית הראשונה היא הייתה אמורה לעבוד. אמנם ספגנו צמד שערים מטופשים, אולי בגלל קו הגנה דליל, אבל בארסה הגיעה לדי והותר הזדמנויות כדי לגמור את המפגש במחצית הראשונה. אבל, למרות המשחק הטוב ובעיקר שיתוף הפעולה המצויין, סמואל אטו עדיין חלוד מעט, ואפילו מסי כנראה יכול להיות בכושר טוב יותר. בארסה עוד תשתפר התקפית. במחצית השנייה, נכנס פקטור זווית הראייה שלי. ראיתי תלונות כי בארסה טעתה בהסתגרות בעקבות ההרחקה, אך למעשה לא הייתה ברירה. ברצלונה ניסתה לצאת קדימה, כהרגלה בקודש. אפילו ב- 10 שחקנים וכאשר מדריד שוכבת על השער, נותרו שחקנים מקדימה כדי לנסות להבקיע שער ולנצח. אבל יתרון מספרי הוא יתרון עצום. לפתע, ראיתי את שחקני ריאל מדריד שוכחים את קאפלו והופכים לקבוצת התקפה מצויינת. כל כדור של ריאל מדריד הלך בדיוק למשבצת בה חסר שחקן, ובהתחשב בכך שהמארחת לא ירדה לבונקר תמיד היו כאלה מאחור. מהאיצטדיון, ממש רואים את הכדור נע לעבר השחקן בלבן שלא מכוסה. לא משנה איזו הגנה עומדת ממול - ושלנו הייתה רעה מאוד בערב הזה - אי-אפשר למנוע מקבוצה ביתרון מספרי שמשחקת התקפה טובה ונכונה להגיע לשער. לשמחתנו, ואלדז היה שם. ההצלה שלו באחד-על-אחד על ואן-ניסטלרוי הייתה מדהימה, ותפסתי אותה בזווית ראייה מצויינת. בשער הראשון, הייתי שמח הרבה יותר אם היה מנסה להגיע לכדור, אף שאינני בטוח כי הוא היה מסוגל לכך. פויול אכן הסתיר לו. אך מעבר לכך, משחק מצויין של השוער, אחראי מלא למניעת ההפסד. דווקא לאחר המשחק הזה, באיחור של חצי עונה, אני מבין מדוע פויול ירד ברמתו ב- 2004/5. ככל ששותפיו להגנה משחקים רע יותר, כך פויול משחק טוב יותר. אולגר נראה איום ונורא כבלם ומהווה את אחד מטיעוני הקטגוריה החזקים ביותר נגד ה- 3-4-3. הצפייה בתוראם מהמגרש אכזבה אותי מאוד לאחר שהתרגלתי לאלגנטיות הטלויזיונית. הוא נראה בכושר גופני רע, איטי ועייף. ובכל זאת, לילי כן מסוגל לחפות על כך ביכולות הגנתיות יוצאות מגדר הרגיל, בוודאי עד לסיום העונה. מארקז היה בעוד משחק הגנתי איום, מפוזר ולחוץ. כל זה מותיר את פויול כבור הניקוז של ההתקפות, האיש שמחזיק את האצבע בשכר ומונע מהשטף להציף את ואלדז. דקו היה טוב. התפלאתי לראות את הביקורת נגדו. לא מדובר באחד ממשחקי השיא שלו, אך הוא בהחלט תרם. היה לו חלק חשוב בשני השערים בהראשונים, ומכר הדשא ראו כרגיל את העבודה הרבה שלו במרכז המגרש. אני מודה כי אני מצפה ממנו ליותר, ומתחיל לחשוש שמא ציפיות אלו הפכו להיות מוגזמות. ובכל זאת, הוא היה בסדר גמור. שאבי המשיך בתקופה הטובה, ואנדרס אינייסטה המשיך להיות שחקן העונה. תענוג לראות אותו דוחף את הקבוצה, וגם את הפריצות הנפלאות שלו. אני מאמין שבקיץ יעבוד קשה על שיפור הסיומת, ואנחנו נקבל סופרסטאר ענק. בדומה למקרה ה- 3-4-3, אני לא מצליח לגבש החלטה לגבי הצבתו של אטו בשמאל למשך דקות ארוכות. מצד אחד, התקפה ממוצעת נראית הרבה פחות חלקה וזורמת. מנגד, אי-אפשר לאמר שזה לא להביא למצבים. זה בלבל את הגנת מדריד עוד מעבר למצב הרגיל, ויצר הזדמנויות. לחילופי המקומות בכלל לא הייתה להגנת החזירים תשובה. את רצוני הרב מ- R.E.M כבר הבעתי, אבל למה לא לעשות זאת שוב? פשוט חבורת קוסמים, מגובה בשחקנים קישור יצירתיים ואלגנטיים. אטו היה טוב, בערך כמו דקו. הוא עדיין רחוק משיאו, בעיקר בחדות. את המצב מול קסיאס היה צריך לקחת ישר בשמאל, אבל כנראה הקמרוני עדיין מהסס. גם במצב הזה, הוא עדיף עשרות מונים על סביולה, גודיונסן או חס וחלילה, ג'יולי. חוץ מזה, אם הוא החל לרוץ מספסל המחליפים (אגב, הוא ממש חי את המשחק משם), ואיחר רק אחרי סילביניו בחיבוק הילד, כנראה שבאמת אכפת לו. רונאלדיניו לא תפס את הבמה המרכזית, אבל כרגיל לוקח חלק פעיל בהתקפות ולא פחות חשוב - מושך שחקני הגנה. לא סתם ראינו את אחד משחקני ברצלונה חופשי כל הזמן במחצית הראשונה. אי-אפשר לשמור שלושה שחקנים שמסוגלים להבקיע לבד. הנוסחה חייבת להשמר בקיץ. אמרתי פראפרזה כלשהי של המשפט הבא בעבר מספר פעמים, אבל למה לא לחזור? ליונל מסי הוא השחקן הכי טוב שראיתי בגילו. מעבר לכשרון בו מפוצץ הנער, הוא ניחן ביכולת של הגדולים באמת: להשפיע על משחק, ולהופיע במאני-טיים. תצוגותיו הטובות בקריירה היו בשלושת משחקיו מול ריאל מדריד ובבוץ של צ'לסי, ואחד משעריו המפורסמים הותיר את בארסה בליגת האלופות. בגיל 19 בלבד, הוא כבר עכשיו שחקן בוגר וקר-רוח. תסתכלו על רונאלדו, שלקח שנתיים של שכר לימוד להפוך אותו לשחקן כדורגל. או רוביניו, שנכנס מול קבוצה שמתקשה להגן ומתעקש לכדרר עם הראש בקיר. ליאו מסי מקצוען במשך פחות מעונה נטו! נותר רק להתפלל לכל אל הנמצא בהישג יד כי יחדל ממנהגו המגונה להפצע לתקופות ארוכות. סה"כ: מסי 8.5 - אטו 7 - רונאלדיניו 7 דקו 7 - שאבי 7 - מארקז 4 - אינייסטה 7.5 אולגר 2 - תוראם 3.5 - פויול 7.5 ואלדז 7.5 אונדיאנו מאיינקו היחו דה-פוטה. הפנדלים שהיו או לא היו על בארסה מעניינים הם לא נקודת המחלוקת. מתקבל על הדעת שבמהלך האחרון במשחק מאיינקו לא ראה הכשלה של דיארה על רונאלדיניו. אגב, כאשר אני יודע בזמן בו הגאושו עוד נמצא מחוץ לרחבה (בנקודה הקרובה ביותר אליי במגרש) שהוא הולך ליפול בין אם יכשילו אותו או לא, יש סיכוי טוב שכך גם השופט. בכל אופן, נחזור לנושא. הבעייה היא לא עם ההחלטות האלה. אי-אפשר להאשים שופט במגמתיות כאשר הוא לא רואה משהו. הבעייה היא במקומות בהם השופט ראה והפעיל שיקול דעת אנטי-ביתי מובהק. על אותן העבירות בדיוק, שחקני ברצלונה קיבלו צהובים בעוד המרנגס נקיים כמו החולצה המחורבנת שלהם. כיצד יכול להיות שרק בעבירה השלישית שלו שעוצרת מתפרצת דיארה מקבל צהוב, בעוד עבור דקו ומארקז מספיק נסיון אחד? אבל מעבר לכל, שיקול הדעת הפשיסטי חזק ביותר במקרה של הקיצוץ של ראמוס השמוק על רונאלדיניו. אולגר עושה עבירה, השופט שורק, מחליט לא לוותר ומוציא אדום (בצדק). ראמוס עושה עבירה, השופט שורק, מחליט לוותר ומוציא צהוב בלבד. כאשר זה קורה לפחות 3 פעם שזכורות לי בבירור, זוהי ההגדרה של שיפוט מגמתי, והבכיינים הם אותם מדרידיסטאס שטוענים אחרת. בסך הכל, יש לי רגשות מעורבים לגבי המשחק. בדקות שלפני השוויון האחרון של מסי רעדתי כמו מטורף. לא רוצה ליסוע לקאמפ נואו כדי לראות הפסד לחזירים הפשיסטים! בכורח הנסיבות, אני אמור להיות מרוצה ואכן לא הייתי מדוכא כמו אחרי ה- 1-1 בעונה שעברה. אבל הטעם עדיין מר. יכלנו לעשות את זה, בלי קשר לשופט. עמית אמר לי שאני לא יודע להתאים את הציפיות שלי, והוא צודק. בתור מגולמן גאה, אני רוצה נצחון מול כל יריבה ובכל מצב. אבל בסך הכל, אני בסדר. אם ישומש נכון מנטלית, המשחק הזה יכול להיות נקודת המוצא של סיום עונה יפה מאוד. כאשר שני הצדדים מרגישים כי יצאו פראיירים, וצודקים, תיקו הוא התוצאה המשקפת ביותר. בארסה וריאל יכולות להיות מתוסכלות מהמשחק הזה. כל אחת בתורה, הייתה צריכה לנצח. במאזן הכללי על גבי שתי מחציות, מדובר בסוף הוגן. לא המשחק האיכותי ביותר שנראה בשנים האחרונות - ההגנות מכאן ומכאן היו גרועות - אבל מלהיב, מרתק ומרגש. הכותרת של ה"מארקה" ביום עזיבתי הייתה: "המטרה: 77 נקודות" (לגבי ריאל מדריד, כמובן). אם כך, אני אופטימי. דיברתי לאחרונה על קו 80 הנקודות ואני ממשיך להאמין שמדובר במטרה ריאלית מאוד. אולי אף יותר מאשר לפני איבוד עוד 2 נקודות. כדי להגיע לאותו ציון דרך, בארסה צריכה לאבד לא יותר מ- 6 נקודות. כלומר, 12 משחקים מול קבוצות מהמקום החמישי ומטה ללא הפסד ועם 3 תוצאות תיקו. מנוסח כך, זה לא נראה בלתי-אפשרי. רייקארד צריך לקחת את הדברים הנכונים מהמשחק הזה, לדבוק ב- R.E.M. ולהשקיע את כל שנותר לליגה (פרט להפוגות גביע קצרות). בארסה מסוגלת לכך. למרות התוצאה המאכזבת בקלאסיקו, היא מוציאה את ריאל מדריד מהתמונה, ובכל מקרה בקרוב הם יחזרו לאבד נקודות מול ראסינג סנטאנדר. סביליה לא מסוגלת להגיע לגבהים של בארסה טובה, וולנסיה תשלם בנקודות על אירופה. ברצלונה תזכה באליפות השלישית ברציפות, לטעמי. לסיום, קטנות: * התגובה של לאפורטה לשער האחרון - פרייסלס. * אווירה טובה בסה"כ, עם הסתייגויות מסויימות. את רוב הדברים אני אכתוב ביומן המסע, רק רציתי לציין דבר קטן: כ- 7%-8% מהצופים עזבו באזור הדקה ה- 80. מדובר בבזיון מחליא, ואם יש מביניהם ולא סוסיו אחד הלוואי שכרטיסו ישלל על המקום. מגיע לאוהדי הצלחות כאלה להפסיד את שער השוויון. * כיאה, בסוף כולם השתחוו למשיח. מהרגעים המרגשים בחיי. VISCA EL BARCA, I VISCA CATALUNYA!
בסה"כ ברצלונה צריכה לצאת מרוצה מהמשחק הזה אם תסתכלו על משחקיה האחרונים תראו שהיא לא בתקופה טובה (הפסד 2-1 לליברפול בקאמפ נואו, ונגד סביליה הם איבדו יתרון של שער ונתנו להם לעשות מהפך עם 10 שחקנים. נגד ליברפול בחוץ הם בקושי סחטו שער וזה היה חסר משמעות) ולכן כמו שאמרתי היא צריכה להיות מרוצה מכך שהיא יצאה בלי הפסד מול ריאל עם 10 שחקנים. כמובן שגם ריאל לא באה בתקופה טובה וחוץ מזה לדרבי חוקים משלו... מסי נכנס לפנטאון של כובשי השלושער בסופר קלאסיקו והוא הראשון שעושה זאת מאז זאמורנו ב-95 (ריבאלדו כמעט עשה את זה אילמלא פסלו לו שער חוקי בברנבאו ב2-2). ניסטלרוי ייכנס גם הוא למועדון המכובד של כובשי צמד בקלאסיקו (ריבאלדו, רונאלדיניו) לפי דעתי אינייסטה הוא במיטבו כאשר הוא משחק באגף הימני ושם הוא הוכיח את יכולתו יותר מכל. אני הייתי שם את מארקז ופויול כבלמים ותורם (מגן ימני טבעי) וזאמברוטה כמגנים, וכך מפנה את הצד הימני התקפי לאינייסטה.
קצת (הרבה) באיחור, לכן אגיב על רגל אחת. אין לכם מושג כמה נהנתי לראות את המשחק הזה. כל הזמן אמרתי לעצמי "תגיד, אתה טמבל? מחר תקום עייף לצבא", אבל לא יכולתי להפסיד להוריד את העיניים מהמסך. הכדורגל היה כל כך טוב, האירועים קרו כל כך מהר והמתח היה כה רב, שזה פשוט החזיק אותי ער. לקראות סוף במחצית הראשונה, ברצלונה הוכיחה שוב שהיא הקבוצה הכי טובה בעולם. כשהיא משחקת עם בטחון (ובמשחקים האחרונים זה חוזר אליה, אבל רק לפרקים), אז אי אפשר לעצור אותה. לך תעצור את רונאלדיניו, שבצד השני יש לך את ליונל מסי ובדיוק באמצע יש את סמואל אטו וכאילו שזה לא מספיק, דקו עורב מאחורה שהוא נתמך בידי צ'אבי ואנדרס אינייסטה. בלתי אפשרי לעשות משהו מול ברצלונה, כשהיא במיטבה, וראינו את זה בחלק שעליו אני מדבר עליו במשחק. התוצאה לא משקרת, כי לאף אחת מהקבוצות לא הגיע להפסיד. אם היה אפשר לתת לשתיהם 3 נקודות, אני חושב שאף קבוצה בליגה הספרדית לא הייתה מתלוננת.
פעם ראשוהנ שאני רואה את המחצית הראשונה של המשחק הזה . בינתיים עברו 33 דקות ואנחנו פשוט פראירים היינו , ה3 החמצות של אטו , ההחמצה הזו של מסי מול קאסיאס בדומה לגול הראשון שלו. קחו את קלטת המשחק הזו של אולגר ,קחו את קלטת המשחק של בצלרונה במסטאייה בו אולגר שותף . לא משתפים אותו , תוראם ופויול נוגעים פי 12 ממנו בכדור והוא רק עושה תנועה על המגרש בלי לקבל כדור . ואיך מגיע האדום שלו ?נותנים לו כדור הוא נותן כדור עומק לא מדוייק ראמוס משתלט עליו נותן לגאגו ואז אולגר האידיוט מכשיל את גאגו . אי אפשר לשחק ככה כשלא סומכים על שחקן ולא נותנים לו ךהרגיש את הכדור.
במחצית הראשונה פשוט ניהנתי לראות את הקבוצה שלי. כל מהלך היה טוב וחכם. השיתוף בין REM עבד מעולה, צ'אבי היה טוב עם מסירות מדויקות.. בקיצור הכל היה טוב חוץ מההגנה המססנת שלנו. גוטי חגג ב20 דקות הראשונות עד שריאקרד הבין ששני השערים של ריאל באו מהבישול של גוטי הוא הצמיד עליו את מארקז. במחצית השניה אחרי האדום של אולגר בארסה פשוט לא שיחקה כדורגל. ריקארד מיהר קצת עם החליוף של אטו. אינייסטה היה בגנה ולא יכל לצטרף להתקפה. מחצית שניה גרועה של ברצלונה אבל לא לכולם יש מסי אחד קטן על המגרש http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx ובוריס, היית בקאפנ נואו? אין לך מושג כמה אני מקנא בך http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/sad.Xxx
