רפאל, כנער ראיתי אינספור ראיונות עם קוביין, גרוהל ונובוסליץ', הפעם היחידה ששמעתי את השם של הפיקסיז מוזכר אצלם היה כשנובוסליץ' אמר שהוא מעריך ולומד מהבאסיסט של הפיקסיז. אני לא שמעתי שום דבר של הפיקסיז שמתקרב לייאוש של Smells.
אז הנה, למדת היום משהו חדש http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx אני חושב שזה פשוט שאלה של "מה הנוסטלגיה שלך"- נירוונה פרצו בדיוק שהתודעה המוזיקלית של אדם בגילך מתחילה להתעצב, ואני לא אתפלא אם היו הלהקה הראשונה ששמעת "בזכות עצמך". מי שהקדים אותך כמה שנים ביציאה לאוויר העולם גדל דווקא על הפיקסיז, ולכן זוכר להם את חסד נעוריו עד היום (לא אני, אני לא עד כדי כך קשיש). בשורה התחתונה, ובמבט מפוקח- שתי להקות טובות מאוד, כייפיות להאזנה, אני באופן אישי חושב שהפיקסיז הרבה יותר מעניינים ונעימים להאזנה ואף אחת מהן היא לא ה-להקה.
עד היום, ברגעים של בעסה מוחלטת, נירוונה נותנים לי תחושה של נוסטלגיה יחד עם דיכאון מזוקק לוריד. אני חושב שקוביין, הגאונות שלו באה לידי ביטוי מעבר למוזיקה - היא במסר המצמרר שהוא מעביר, בכאב ששומעים מהקול שלו, מהרקע שלו שכמעט לא בא לידי ביטוי ברוק האמריקני המאוד ערוך, מאוד מחושב מראש ומאוד מהשכל יותר מהלב. קוביין הוא סיפור, הוא אייקון של דור ה-X ומעבר לתופעה תרבותית והשפעה היסטורית, הוא החזיר את הרוק שהיה מאחורה לתודעה אחרי כמעט 2 עשורים, ועשה את זה דווקא בלי לרצות בזה בכלל. הסיפור שלו זה סיפור קלאסי של זמר רוק מיוסר שחי את המוזיקה שלו, ולכן מבחינתי גם פרל ג'אם המאוד סטרייטפורוורד וכמעט ללא עניין סביב המוזיקה וגם הפיקסיז הפוזאיסטים, המאוד לא מאוזנים לדעתי במוזיקה שלהם - נופלים הרבה מאחורי נירוונה. בשורה התחתונה - נירוונה שינו משהו. פיקסיז היו עוד להקת רוק בהיסטוריה הקצרה של הרוק.
יפה. אתה לוקח מידע לא רלוונטי ומנסה לשייך אותו לדיון הזה בגלל שאין לך תגובה הולמת. Keep it up. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx כן. בנוגע לשאלה השניה שלך, תשיג את From Here to Eternity, אלבום הופעה חיה מעולה.
תגובה הולמת למה? כתבת 5 מילים בנושא.... את הדיעה הכללית שלי בנושא אתה יכול למצוא בכמה תגובות כאן. אני לפחות מנמק את עצמי - אתה סתם מטיח דברים.
פרל ג'אם לא יותר טובים. מדובר במוסיקה פשוטה ונעימה לאוזן, ולא יותר מכך. בעוד מנירוונה ניתן לשאוב השראה אמיתית ( לא רק בשברוני לב ודכאונות שנראה לי שעם אהדתך לטוטנהאם אתה חווה יותר מדי,גיא http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx ), פרל ג'ם היא לא יותר מלהקת פופ טובה ששילבה את הרוק/גראנג' בתוכה. היא עשתה זאת בשלמות, אבל בשום פנים ואופן אי אפשר להשוות אף שיר שלה לדחף, הגאונות המוזיקלית והרגש של נירוונה. בשום אופן לא מעניין אותי אם ג'רמי דיבר בכיתה היום, לעומת זאת אני רוצה לדעת איפה היא ישנה אתמול בלילה! לעניין הפיקסיז - להקה נחמדה שידעה ליצור פופ כביכול אלטרנטיבי בצורה עילאית. בעצם, לא מדובר ביותר מהעתק של הקינקס עם קצת מהקשיחות Iggy Pop and the stooges.
קצר ולעניין. לא הולך סחור סחור. דני, אם אדי ודר מתאבד, והופך לגיבור הטראגי של המוזיקה, גם מהשירים שלו היית יכול לקחת השראה. אתה פשוט לא מחפש.
דני, http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx חשוב לציין שגם בפיקסיז האמריקנים כהרגלם מרגישים שהם המציאו את ההומור ברוק, אבל הביטלס, המי והקינקס עשו את זה הרבה לפני כולם. מספיק לשמוע את Sunny afternoon של הקינקס או את Rocky Racoon של הביטלס כדי להבין את זה (האלבומים של הביטלס מלאים בבדיחות עצמיות ובדיחות על תעשיית המוזיקה והתרבות שסביבם החל מהעטיפות וכלה בשירים). אני גם חושב שבסך הכל מהפיקסיז עשו יותר ממה שהם בגלל שהם פעלו בתקופה יחסית יבשה לרוק, אבל הם עדיין לא בשורה אחת עם הגדולים מבחינתי. עמית, העלית נקודה מעניינת. האם כל מוזיקאי שמת בנסיבות טראגיות הופך למוריסון, לנון או קוביין? האם מוות טראגי מכניס אוטומטית את האומן לרשימת הגדולים מכולם? אין ספק שבמקרים שציינתי למעלה, כן - זה האדיר את שמם והפך אותם לקלאסיקה אמיתית, אבל עולם המוזיקה גם ידע את מייקל האצ'נס (סולן INXS שהתאבד), את מארווין גיי (נרצח על ידי אביו) או אליוט סמית (התאבד כשתקע לעצמו סכין ללב, די תיאטרלי אם תשאל אותי) שלא הפכו לאגדות. מה שאני מנסה לומר הוא, שבמקרה של קוביין, הטראגיות של הדבר הייתה כתובה על הקיר ולמעשה כתובה בתסריט שלו, ואין ספק שזה רק הגדיל את האייקון שלו. לנון הדעתן הראה תמיד שהוא לא פוחד לומר מה שבראש שלו ובסופו של דבר הוא אמר כמה מילים יותר מדי למרק צ'פמן וזה הספיק כדי לסיים את הקריירה שלו. מוריסון בעל ההרס העצמי העמיס על הגוף שלו קצת יותר מדי סמים וזה חיסל אותו. אם אדי ויידר היה תוקע לעצמו כדור בראש האם זה היה מתחבר באיזשהי צורה למוזיקה שלו? האם זה היה הופך אותו לאייקון? לאור הנסיבות, אני בספק. אני לא מוצא יותר מדי מהמסר של ויידר - מוזיקה טובה והכל, אבל מסביב אין כלום.
ה-Meat Puppets עשו קאנטרי פסיכדאלי דפוק בשכל, אם אתה לא קורא להם מוזיקה שמחה אני לא יודע למה כן ו-Cactus של הפיקסיז הוא אחד השירים הפחות שמחים ששמעתי... ועוד דבר - הכרזת על דעת עצמך וללא כל ביסוס שהפיקסיז הם סנובים שחושבים שהם המציאו את ההומור ברוק. מאיפה הבאת את השטויות האלה? ביקרת בראש של פרנק בלאק או משהו?
שמעתי פעם ברדיו איזה שיר או שניים של keane. אתמול הייתי בדיסק קלאב, והיה לי דחף לקנות את הדיסק hopes and fears. דרך אגב, ב40 שקל, בלי שום ספק חנות הדיסקים הטובה והזולה בארץ.המבחר, המחירים, העובדים שם, איזה תענוג ללכת לשם. בכל מקרה, דיסק נפלא, הייתי בטוח שאני במקרה הכי טוב יהנה מ2/3 שירים, אבל הדיסק מפתיע אותי ברמות, איזה יופי של דיסק.
בזמן האחרון בדיון הזה עסקנו הרבה בדירוגים, אז הנה דירוג האומנים הטובים ביותר אי פעם של הרולינג סטון. http://rateyourmusic.com/list/therapking/t...stone_magazine/ אמנם הבחירה בביטלס למקום הראשון לדעתי מוצדקת (מכין את עצמי ללגלוגים וירידות), אבל כמו רוב הדירוגים של המגזין הזה, אני לא מסכים להרבה דברים. ראשית, אפסי פופ כמו מדונה ומייקל ג'קסון הצליחו איכשהו למצוא את עצמם מעל אריק קלפטון, שנדחק למקום ה53. שערורייה. דבר נוסף, בחירתו של דילן למקום השני. זה לא שאני נגד דילן, ולדעתי יש לו מקום בעשירייה הראשונה, אבל יש עוד כמה אמנים שלדעתי השפיעו יותר ממנו. ודבר אחרון, לד זפלין מחוץ לעשרת הגדולים?
אני לא מבין איך אתה מעז לומר שמייקל ג'קסון הוא אפס. יש טובים ממנו, זה נכון, אולי מקומו של אריק קלפטון מעליו (לא רוצה להיכנס לסוגיה הזאת), אבל לומר שמייקל ג'קסון הוא אחד מאפסי הפופ ? הגזמת.
לנון 38, קלפטון 53 ורדיוהד 73. הכי גדול, פינק פלויד לא שם http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx שיחפשו ת'חברים שלהם :aaa021:
