אוברייטד/אנדרייטד

זאת הקבוצה הטובה בעולם. היא משחקת הכי יפה בעולם. יש לה את השחקן הטוב בעולם. איפה הבעיה כאן?

אוברייטד:
פלאפל
חומוס
MTV
עזריאלי
סקס

אנדרייטד
רכבות
מיץ מנגו (בפחית, של פריגת)
הטלוויזיה החינוכית
ניפ\טאק
אול סיינטס
ביקיני

רייטד
הליפה של ליאור שליין
דפי נייר צהובים

 

חומוס האוברייטד הגדול ביותר בהסטוריה! האנדרייטד הגדול הוא צ'יפס שמנת ובצל

 

אני לא אגיד שממש לא אכפת לי מבגדים, כי זה לא נכון. אני אוהב בגדים יפים, גם ללבוש וגם לראות אותם על אחרים (אחרות). להגיד ש"רק צפונבוניות עשירות לא הולכות עם משהו מהקולקציה הקודמת" זה להציג את קצה הסקאלה, שבקצה השני שלה נמצאים לובשי הסמרטוטים והראסטה-מנים.

בנוגע למה שכתבת על no logo ("אבל אני לא אתפלא אם פרטים רבים שם לא נכונים")- זו תגובה שלא מתאימה לך, כי כמו שאמרת- אתה לא יודע על הספר כלום. נעמי קליין הכותבת היא עיתונאית סופר מכובדת ורצינית מקנדה, והספר שלה הזה הוכתר כthe Das Kapital of the growing anti-corporate movement ("הקפיטל" (הספר בו שטח קארל מארקס את עקרונות הקומוניזם) של התנועה האנטי-תאגידית", בתרגום חופשי)- ממליץ לך (בפעם השלישית, זהו, פעם אחרונה) לקרוא את הספר, הוא תורגם לעברית והוא מאוד מהנה ונעים לקריאה.

חברות האופנה ("לי קופר או דיזל אינן מעצמות רשע אלא חברות לגיטימיות שמשווקות את עצמן - אין בזה שום פסול") הן חברות מאוד מצליחות, ועיקר ההצלחה שלהן נובעת מזה שהן מייצרות מוצר מאוד זול ומוכרות אותו מאוד ביוקר. אם אתה רוצה לשתף עם זה פעולה, תפאדל. רק זכור- אתה קונה אימאג'. כמו שאמרתי, אני את כל ה"תחושות הנלוות לחווית הקניה" משתדל לקבל במקומות אחרים.

בנוגע לזיופים מתאילנד- שוב, גיא, אתה חייב להבין שזה לא צפונבוניות עשירות או ראסטאפרים. יש סקאלה, לפעמים אני מוצא את עצמי יותר בצד הזה, לפעמים בצד השני. מעולם לא התיימרתי להיות בעל אידיאולוגיה מוצקה בנוגע למשהו (זה מעייף וטרחני מידיי לטעמי) לכן אמרתי: "כמו שאמרתי בתשובה הראשונה שלי- אם יש משהו שהוא יפה (ובמחיר לא יותר מידיי מופרז)- אני אקנה אותו, מותג או לא מותג. אני לא (בניגוד למה שרובי קין טוען) דון קישוט, ויודע שיש מקרים שכדאי להתיישר עם הזרם- גם כי זה חוסך המון אנרגיה, וגם כי אנחנו חיים בחברה שמקדשת את המיין סטרים, ושאימצה את הקודים של יצרני האופנה כדי לשפוט איכות ויופי."
אני באופן אישי חושב שבזיופים מתאילנד יש משהו שהוא fuck the system כזה, כי הסיבה היחידה שג'אקט שעולה 80 יורו עולה בתאילנד עשרה שקלים זה כי התאילנדים חוסכים את מערך השיווק הבזבזני (שמטרתו לדחוף לצרכנים את המותג)- או במילים פשוטות: הם מייצרים בזול, ומוכרים בזול, לעומת אלה שמייצרים בזול ומוכרים ביוקר. אבל שוב, האידיאולוגיות הגדולות ממני והלאה, זה רק נקודה למחשבה.

 

AW- השאלה המתבקשת, אבל, היא איך בדיוק הגיעו חברות כמו לי-קופר למצב שבו אנשים משלמים סכומים דמיוניים על המוצרים שלהם? התשובה הפשוטה היא- איכות!
החברות האלה יצרו מוצרי איכות שהפכו לבעלי שם ולכן היום הן מרשות לעצמן לגבות 500 שקל על מכנס ועוד לסיים את החודש ברווח. מכעיס? חבל! אותו דבר קורה גם עם רופאים: האורטופד שטופלתי אצלו מרשה לעצמו לגבות 650 שקל על פגישה של 15-20 דקות בגלל שגם הוא וגם אני יודעים שבסוף הפגישה הדיאגנוזה שלו מדויקת והטיפול משתלם.
אם מראש לי-קופר, דיזל ושות' היו מייצרים מוצרים מכוערים מחומרים זולים הם בחיים לא היו מגיעים למצב שבו אנשים באמת היו משלמים כ"כ הרבה כסף על מוצר שלהם. על זה עובדת תרבות המותגים כולה, בין אם זה מותג לבוש, מסעדה, רופא, עו"ד או מכשיר חשמל.
זה נכון שיש חברות כמו Nike שבשנים האחרונות הרשו לעצמם להוריד את איכות המוצרים שלהם בעשרות אחוזים מתוך הנחה שהצרכן ימשיך לקנות את השם ולא את האיכות- אבל הפסדי הענק של נייק בשנים האלה והחזרה למדיניות הישנה הם רק עדות לכך שהתיאוריה שלי נכונה ומתקיימת בפועל.

בשורה התחתונה, אני אומר שרוב מוחלט של המותגים רכש לעצמו את שמו מסיבה מסוימת (ובו נניח שמי שמסכים להפציץ במסע פרסום גרנדיוזי בד"כ מפרסם רק מוצר שהוא איכותי מראש). עדיף לקנות מותגים, אבל גם אז כדאי מאוד לפקוח עיניים ולראות מה אתה קונה (הן מבחינת איכות והן מבחינת מראה).

 

אני לא אמרתי שמה שהוא מותג הוא לא איכות. אני רק אמרתי שהמחיר שאתה משלם הוא לא עבור האיכות הזו. הסיבה שהג'ינס עולה 500 ש"ח זה לא בגלל שזו בערך עלות התפירה שלו. עלות התפירה היא החלק הכי קטן במרכיב של המוצר, והחלק הגדול והמשמעותי זה עלויות השיווק והמיתוג (לכל החוכמולוגים- אני לא אומר שאין הוצאות אחרות כמו איחסון, שינוע וכו'- דיברתי על איזה פרופורציה הם תופסים מסך כל ההוצאות). אני לא מרגיש צורך שישווקו לי וימתגו לי, אני יכול לקבוע בעצמי מה יפה ומה לא ולכן אני לא רואה שום סיבה למה שאני אשלם עבור הנתח הזה, שמורכב מהמשכורת של בר רפאלי, מעלות של דקת שידור בפריים טיים, מתליית שלטי רחוב בכל הארץ וכו' וכו'.

עריכה: ועוד דוגמא קטנה, שלומדים אותה בתואר שני למנהל עסקים- (סיפור אמיתי) המדענים של איזשהי חברה פיתחו לפטופים מאוד קלים (נניח 2 ק"ג).
באו מומחי השיווק של החברה הזו ואמרו, הם מיועדים לשוק של אנשי העסקים, וקבעו את המחיר (נניח 2000 דולר). עד כאן טוב ויפה.
אבל, אנשי השיווק רצו למכור את המוצר הזה גם לקהל יעד של סטודנטים שלא יכול להוציא סכום כזה עבור מחשב. אז הם הוסיפו עוד משקולת (שאין לה שום ערך למחשב!) של 750 גר' למחשב, והוזילו את המחיר שלו (נניח ל1200 דולר).
זה לא העלות של המוצר, זה איך שאתה משווק אותו.

 

מה שמנחה אותי תמיד הוא העיקרון של "מי שקונה בזול משלם ביוקר". לפני חודש הייתי צריך לקנות לפטופ. יכולתי לקנות בחצי מחיר מחשב לא איכותי והעדפתי ללכת על Lenovo שהיא אחת המובילות בתחום.
בבגדים אני מעדיף ללכת על אותו עיקרון. לא תמיד עוקב אחריו, בכל זאת - אני לא מאלה שבחדר כושר שלי שיכולים להרשות לעצמם להתאמן עם בגדי אימונים יקרים של אדידס או נייק, אבל כשאני יוצא מהבית זה תמיד עם משהו שנקנה בחברה אמינה ומוכרת.

מי שאומר על חומוס אוברייטד לא טעם חומוס שלא מקופסה מימיו.

 

טעמתי מספיק. זה נחמד, אבל לא דבר שהייתי מוכן לאכול באופן קבוע או בתור ארוחה שלמה.
בסה"כ זה עניין של טעם.

 

או, מסתבר שאנחנו יכולים גם להסכים לפעמים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx

אז ככה, מהמחקר המעמיק שערכתי בתחום הארץ מתחלקת לשלושה איזורי שליטה:
לצפוניים יש את סעיד, לגוש דן יש את אבו-חסן, לירושלמים יש את אבו-גוש (ואני טוען שגם החומוס של המסעדה הלבנונית בעין-כרם, אבל אף אחד לא מסכים איתי על זה...)

למזלי טעמתי את כולם, והדיאגנוזה שלי- אבו-חסן מס' 1, סעיד צמוד אליו, אבו-גוש ועין-כרם נועלים את הרשימה. וכל אחד מהם שווה את הנסיעה, גם מאילת.


ועוד משהו- אם מישהו טוען שחומוס זה אוברייטד- שינסה בבקשה להכין חומוס בבית, ונראה אם יצא טעים. אני ניסיתי וניסיתי, בדיוק לפי המתכון, עם אלתורים- לא עוזר, לא יוצא טעים כמו בחומוסיות הנ"ל.

 

לירן כבר אמרתי לך שאנחנו אחים שהופרדו בלידתם. מעולה, תמיד רציתי אח! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx

 

יאוו איך אפשר ללכת עם משו שהוא לא מותג? אין כזה דבר. אני חושב שעדיף חולצה אחת עם השם מאשר חמש חולצות מהשוק או מאיפה שקונים חולצות שהן לא מותג...

והחומוס הכי טעים בירושלים הוא בפינתי http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx

 

כן, גאוני אבל עושים ממנו יותר משאוורמה וזה בכלל לא נכון

 

no-no.
אתה חושב הפוך. אם עלות החוזה של רפאלה היתה כ"כ גבוהה לא היו מעלים את המחיר של המוצר רק כדי לממן אותו אלא מוצאים פתרון פרסומי זול יותר.
המחיר בכלכלה העולמית נקבע ע"פ יחסי היצע וביקוש. הרבה אנשים רוצים את המוצר שלך? אתה יכול לגבות עליו יותר כסף.
אם יש יותר ביקוש למוצר שלך ממה שאתה יכול לייצר- מה טוב, אבל גם אם לא, בוא נגיד שאם 20 איש יקנו את המוצר שלך במחיר של 20 שקל (רווח של 400 שקל) ורק 12 איש יקנו את המוצר שלך במחיר של 40 שקל (רווח של 480 שקל ואם תרצה גם פחות השקעה על יצור), אז את המתמטיקה אתה בוחר בעצמך...

לגבי הסיפור שהבאת עם המשקולת והלפטופ- הוא הגיוני כמעט כמו האגדה על הצייד שירה לעצמו בכוונה ברגל כדי לא לירות לעצמו בטעות בראש. מה ההיגיון להוסיף משקולת (ועלויות ייצור) להגביל את מידת הנוחות ולהוריד את המחיר על מוצר מנצח? לא יכלו להוריד את המחיר בלי המשקולת ולכבוש את השוק?

אני אשמח להסבר ברור יותר של המקרה הזה.