http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/812020.html http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/5eek.Xxx , אני מקווה שזו השעה, שזה העורך ההזוי של "הארץ" שלא הבין הומור בריטי, שמוריסי מריץ דאחקות עם העיתונאים הבריטים, אני אקנה כל דבר...
ראיתי עכשיו את "השתולים" וחוץ מזה שזה סרט סבבה לגמריי, יש לו ממש אחלה של פסקול: במיוטחד אהבתי את המין סוג של מוזיקת אייריש-רוק-מטאל. פרטים מישהו?
יש לך טעות כתיב: אירובזיון. זו תחרות פוליטית ברמה הנמוכה ביותר. כוריאוגרפיה לא רעה, ככיסוי למוזיקה(?) ירודה וחסרת טעם....נו, טוף, חוץ מאן מארי דויד.
http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/ph34r.Xxx , "בכיין קיטשי"?? קיטשי?? האיש אולי הכי שנון, ציני ומתוחכם במוזיקה ב25 שנה האחרונות קיטשי? כנס ל http://www.lyricsmania.com/lyrics/smiths_the_lyrics_333/ , קרא קצת מהמילים שהגאון הזה כתב, תן להם לשקוע איזה שנתיים, ואז תחשוב שוב אם הוא קיטשי או לא...
כבר כתבתי בעבר בדיון זה על Ayreon, אך אני רוצה להרחיב מעט על פועלו של האיש מאחורי הפרוייקט הכביר הזה, אריין לוקאסן, Arjen Lucassen, ההולנדי. מדובר, לפי היכרותי הצנועה עם עולם המוזיקה, ביוצר המטאל הטוב ביותר בעולם היום. גאון-על, עם טווח מוזיקלי בלתי נתפס (ולכן פרוייקט אחד לא מסוגל להכיל את כולו). היכולות שלו לקחת All-Star Cast של זמרים, להלקיט אותם בנפרד וליצור אופרת רוק עם צליל כה עשיר פשוט יוצאות מגדר הרגיל. שורשיו דווקא במטאל סטנדרטי, עם הלהקות (שאני לא מכיר) Bodine ו- Vengeance. לאחר שעזב להקות אלו, השתעשע מעט באלבומי סולו, וב- 1995 פנה לפרוייקט נסיוני: The Final Experiment, לראשונה תחת השם Ayreon. פה לוקאסן עיצב לראשונה את הגרעין שילווה אותו בכל אלבומי Ayreon: מוזיקת פרוגרסיב מטאל/רוק מגוונת, כאשר הוא מנגן על כמעט כל הכלים (וזה כולל חלילים, סינתיסייזרים, ומה לא), ועל הצד הווקלי ממונים זמרים שונים. כמו כן, מדובר בקונספט אלבום עם רעיון מדע-בדיוני בבסיסו, הראשון מבין רבים. הניסוי היה מוצלח. האלבום עצמו הוא האזנה נחמדה מאוד, אך רואים בבירור שמדובר בפרוייקט בתולי. ההפקה לא נקייה כפי שהיא תהפוך להיות מאוחר יותר (וזה חשוב מאוד באלבום מהסוג הזה), והזמרים אנונימיים (כאשר מאוחר יותר לוקאסן יעבוד עם העילית של זמרי המטאל). ועדיין, מדובר באלבום נחמד ביותר, עם צליל Ayreon-י מובהק, שנעים לשוב לשמוע מדי פעם. בעקבות הצלחת האנדרגראונד המפתיעה, לוקאסן המשיך עם פרוייקט Ayreon נוסף, Actual Fantasy. פה כבר לא הייתה עלילה רציפה, אבל העקרונות המוזיקליים נשמרו עם קונספט מד"בי כללי. האלבום ברובו המוחלט לא כבד, ומזכיר בהרבה מאוד את הפסיכודליה של ה- 60 ו- 70 עליה לוקאסן גדל. לאחר מכן לוקאסן עשה הפוגה קצרה מ- Ayreon עם אלבום קאברים אנונימי תחת השם Strange Hobby, וב- 1998 פנה לפרוייקט השאפתני ביותר שלו. זוג האלבומים המוקדמים שלו הקנה להולנדי בסיס מעריצים מצומצמם, ואפשר לו להשתדרג בקנה המידה של יצירתו. Into the Electric Castle הייתה רוק אופרה בת 105 דקות, עם אינטרקצייה של זמרים רבים, כולל שמות בולטים כמו שרון דל אדל (Within Temptation) ודמיאן ווילסון (אח של סטיב, Threshold). התוצאה הסופית היא אלבום פרוג רוק (עדיין נגיעות מטאל קלות בלבד) מצויין, שאמור להתאים לאוזנם של אנשים רבים פה, כולל אלה שסולדים ממטאל. הצליל נשמע מושפע מאוד משורשי הפרוג והפסיכודליה (ביטלס, פינק פלויד, קינג קרימסון), והקולות השונים מוסיפים המון. הפרוייקט הזה באמת שם את השם Ayreon על המפה, וכעת לעבוד עם היוצר ההולנדי הוא אות כבוד למוזיקאים בז'אנר. מפה ואילך, מן הסתם, האפשרויות של לוקאסן צמחו והוא ניצל זאת. ב- 2000 הוא שיחרר במקביל את The Universel Migrator Part I and II. שניהם עסקו בנושא זהו, אך היו שונים באופי המוזיקה. החלק הראשון הוא כנראה הדבר הכי פרוג רוקי שלוקאסן יצר, כאשר דווקא השני מפגין לראשונה במלואן את יכולות המטאל של ההולנדי, עם מגוון עצום של זמרי פאוור מפורסמים. זמרים ונגנים מ- Symphony X, Helloween, After Forever, Primal Fear, Tiamat, ומעל כולם, ברוס דיקינסון האגדי מ- Iron Maiden לקחו חלק בפרוייקט הזה. לאחר האלבום הכפול הזה, לקח לוקאסן הפסקה מ- Ayreon, אך כלל לא ממוזיקה. באלפיים ואחת הוציא את האלבום Fate of a Dreamer, תחת השם Ambeon. מדובר ביצירת אמביינט-רוק שקטה ונעימה מאוד לאוזן, עם קולה של הזמרת ההולנדית בת ה- 14 אסטריד ואן דר דין. כקונטרה לשיר הרגוע, הקים לוקאסן להקת מטאל Star One, עם שמות בולטים מאוד מעולם המטאל. הלהקה הוציאה אלבום אחד, Space Metal, והשם הוא הגדרה טובה מאוד של מה שיש בתוכו. הריפים הם מטאל ללא ספק, אך עם שימוש רחב מאוד בסינתיסייזרים והפקה אינטסיבית. לאחר האלבום, הלהקה גם יצאה לסיבוב הופעות קצר, אך על נושא זה בהמשך. ב- 2004 שב לוקאסן לעשות פרוייקטים של Ayreon, ויצר את מה שכבר ביסס את עצמו כבאנקר ברשימת 5 האלבומים הטובים ביותר שלי: The Human Equation. על היצירה המופלאה הזו כבר הרחבתי בעבר בדיון זה, ולכן אני אמהר להתקדם לפואנטה. http://static.flickr.com/52/139076531_af9e475399.Xxx אז אחרי כל ההקדמה המיותרת הזו, אפשר להתקדם למה שאני באמת רוצה לכתוב עליו. אחרי ההצלחה המסחררת של The Human Equation, חזר לוקאסן למתכונת של להקה. כמובן, גם את זה הוא לא מסוגל לעשות באופן שגרתי. הוא החליט לאסוף מוזיקאים לא מוכרים, ובנוסף לכך מארצות ויבשות שונות ומרוחקות. מרסלה בוביו (Marcela Bovio) המקסיקנית, שנתנה הופעה ענקית ב- The Human Equation, נבחרה לזמרת ובנוסף לכך צורפו באסיסט ומתופף הולנדים, גיטרסטית אמריקאית שגרה בשבדיה וקלידן מקסיקני. האלבום הראשון והיחיד שלהם, Embrace the Storm, חובר, הוקלט והופק על ידי החלפת קבצי MP3 באינטרנט, כאשר כל אחד מצרף את חלקו! הישג כביר, והתוצאה מפתיעה. ללוקאסן כמובן לא די בכך, ולאחר הוצאת האלבום נאספו חברי הלהקה ויצאו לסיבוב הופעות. שוב, מדובר בלהקה עם אלבום אחד שהוקלט כאשר חברי הלהקה לא מנגנים יחד. יתר על כן, בכדי למלא סט של הופעה, הלהקה הייתה חייבת לבצע שירים מפרוייקטים אחרים של לוקאסן, רבים מהם מלאי לוליינות מחשבים וקשים מאוד לביצוע חי. אבל, לוקאסן כבר הוכיח בעבר שלא רק שהוא לא מפחד מאתגרים - הוא גם עומד מולם בכבוד. וכך, בטור הזה, הוקלט ה- DVD הופעה של Live in the Real World. ההופעה נפתחת בשירים מקוריים של Stream of Passion, והסגנון שלהם מיוחד מאוד. לרוב, בייחוד במטאל, הכלים מנגנים יחד בהרמוניה, אך פה נראה כאילו כל אחד מהם עושה זאת בנפרד. יתכן מאוד שזה תוצר של האופן בו האלבום נוצר. יש פה צליל ממש ייחודי. אני, למשל, בדרך כלל מתקשה לזהות גיטרת בס בקטעים עמוסים, אך פה הוא נשמע בבירור ויתר על כן, פשוט מנגנים עליו. בכלל הבס עושה עבודה אדירה, בייחוד כאשר הוא מלווה את הקול הנפלא של בוביו. שמים לזה לב במיוחד ב- Spellbound, Out in the Real World ובמידה פחותה Passion. רק כמחצית מההופעה מורכבת משירי Stream of Passion, שכן מן הסתם להקה בת אלבום אחד תתקשה לעשות סט של 100 דקות. החצי השני מורכב משירים נבחרים של אריין לוקאסן, מכל הפרוייקטים והאלבומים שלו. רובם, מן הסתם, מ- Ayreon. המעבר מגרסאות הסטודיו כבדות המחשב ללייב עם צליל עשיר ומלא רבדים מעורר כבוד. שירים רבים גם מקבלים גרסא כבדה ומהירה יותר. במיוחד אהבתי את הגרסה מובלת הגיטרו של Valley of the Queens (במקום הכינורים + חלילים של המקור), החלק המוצלח של Songs of the Ocean של Star One ו- Cold Metal של Ambeon. יש רק נפילה אחת בחומרים של Ayreon, וזה הביצוע ל- Day 3: Pain. פרט לכך שהמוזיקה לא נשמעת נכון, אי-אפשר פשוט להחליף את שאגות הזעם של דבין טאונסנד בקול הנשי היפיפה של מרסלה בוביו ואחותה דיאנה. אגב מרסלה, היא בהחלט ההימור שלי לקול הנשי הבא של המטאל. אחריה פיטוריה של טרייה מ- Nightwish, קול שכל חובב מטאל באשר הוא מכיר, עדיין אין מישהי שהגיע למעמדה. לבוביו קול ענק פשוט, ועל בסיס הקליפים האלה מיו-טיוב גם המראה והנוכחות. היא באמת נראית כמו מלכת מטאל, אפלה וגותית. כמו כן, התמיכה של מפיק-על כמו לוקאסן בוודאי לא יכולה להפריע. את ההופעה סוגר ביצוע מצויין של Day 11: Love, כאשר לוקאסן עם הקול הביטלסי שלו ממלא את התפקיד המקורי של ג'יימס לברי. כדי לסכם את גיבוב המילים האקראי הזה: אריין לוקאסן גאון. ובסוף 2006 הוא גם פרסם באתרו שהחלה העבודה על פרוייקט Ayreon חדש. בהחלט מועמד מוקדם לאלבום השנה של 2007.
ריקי, שירן, סלע, אל תנסו להתווכח עם ארתור. הוא לא באמת מתכוון לזה, אלא סתם מנסה להרגיז אותי, ויודע שזה עובד. או שהוא מפגר בלי הבנה בסיסית במוזיקה. אני עדיין נוטה לעבר האפשרות הראשונה. אגב, לפחות תנסה לדייק הסטורית. איך מטאליקה יכולה להעתיק מ- MEGADETH אם מוסטיין היה חלק מכתיבת והקלטת האלבום הראשון Kill 'Em All, שהגדיר את הסגנון בו מטאליקה המשיכה לכתוב את כל החומרים הטובים שלהם עד (וכולל) And Justice For All ב- 1989?
אם לא המלצתי עד עכשיו, זה רק מחוסר תשומת לב- אחד מהאלבומים הטובים של 2006 לטעמי: squarepusher-hello everything לא easy listening בכלל, לדעתי אחד מהטובים שלו בכלל (וזה לא דבר קל ליוצר כ"כ מוכשר). אה, זה האלבום שאיתו פתרתי את כל המטלות במתמטיקה הסמסטר הזה, מתוך תפיסה שדפיקות מצד אחד תאזן את הדפיקות מהצד השני...
מוריסיי זו ציניות בשקל, רוב המוזיקה שלו היא בכיינות על איזה גבר אומלל הוא. שלא לדבר על המלודיות הכי מסורסות שמשום מה הוגדרו כ"רוק".