הארכיון האיטלקי

הנושא בפורום 'פורום כדורגל איטלקי' פורסם ע"י Nesta, ‏28/8/06.

  1. Nesta Warden of Milano היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏9/1/03
    הודעות:
    15,930
    לייקים שהתקבלו:
    174
    מין:
    זכר
    ללא כל ספק אחד הדיונים שהכי חסרים לנו ובצדק, לצערינו ג'סי כרגע איננה איתנו ולכן הדיון הזה כנראה לא יוכל להיות כפי שהיה אבל אנחנו ננסה לעשות משהו דומה שינסה לעזור לכל המעוניינים בקצת מידע על הכדורגל האיטלקי.

    ולכן חברים בדיון הזה אתם מוזמנים לתת אותה בעובדות, להכין כתבות מידע על אצטדיונים, קבוצות, שחקנים. להביא סטטיסטיקות מעניינות וכל דבר המביא מידע חשוב על הכדורגל באיטליה.

    בואו נקווה שייצא לנו משהו טוב.


    -----------
    מיותר לציין שהודעות ברמה נמוכה לא יהיו בדיון זה. בהצלחה לכולם.
     
  2. Paolo Maldini שחקן ותיקים

    הצטרף ב:
    ‏1/11/03
    הודעות:
    4,350
    לייקים שהתקבלו:
    9
    מין:
    זכר
    באמת אוצר היה לנו פה, אחד הדיונים הגדולים ביותר בפורום האיטלקי וחבל מאוד שפשוט נעלם.
    צריך ליצור איזשהוא קשר עם הכותבים של פעם, אולי יש להם את הכתבות צבע על המחשב.


    אתחיל, ברשותכם, עם כתבה יפה על פאולו מאלדיני ממגזין "שם המשחק", בו אני מנוי, מהגיליון שלפני שלב שמינית גמר ליגת האלופות המפורסם לפני שנתיים (מילאן-מנצ'סטר, באיירן-ארסנל, בארסה-צ'לסי).
    בעונה הקרובה אשתדל להביא לכאן כמה שיותר מידע, כתבות, סטטיסטיקות וסיפורים מעניינים אודות אגדת הכדורגל הזו שפורשת מהמשחק.



    איל קאפיטנו

    החיים בצילו של אבא, הלחצים ב"סרייה אה" והתאווה לפיצות. פאולו מאלדיני, משחקני ההגנה הטובים בעולם, הלובש כבר 20 שנה את המדים האדומים-שחורים של מילאן, מדבר על הכל בראיון נדיר

    ב-1984 זכה מישל פלאטיני באליפות אירופה עם נבחרת צרפת. קאקה, כוכבה של מילאן כיום, היה אז תינוק בן שנתיים, ווין רוני-היריב הגדול של מילאן בשמינית גמר ליגת האלופות-עדיין לא נולד. באותו הזמן, אי שם בצפון איטליה, שגרת היומיום של פאולו מאלדיני בן ה-15 היתה זהה לזו של כל נער מילאנזי אחר. הוא נסע ברכבת התחתית במדי בית הספר שלו, אכל פיצה עם חברים, הסתובב ב"אסלונגה", מרכז הקניות הגדול בעיר, ולא ידע שמסלול חייו עומד להשתנות בקרוב מקצה לקצה.
    כמה חודשים לאחר מכן, בינואר 1985, עלה מאלדיני הצעיר לכר הדשא של אצטדיון סן סירו למשחק הבכורה שלו בליגה האיטלקית מול אודינזה, וחייו השתנו לתמיד. שלוש שנים אחר כך הוא כבר לבש את המדים הכחולים של נבחרת איטליה, בשורותיה הוא ישחק בעוד 126 הזדמנויות, כשהוא צובר יותר הופעות רשמיות מאלו של אליל נעוריו ומורהו הרוחני, פרנקו בארזי, שעימו זכה בכל התארים האפשריים כששיחקו במדים האדומים-שחורים של מילאן.
    אותו נער מילאנזי צנום הוא כיום גבר בן 36, אב לשניים, שתמיד יזכור את הופעת הבכורה המוקדמת שלו: "בגיל 15 היו לי חיים רגילים לגמרי, ואז עברתי פתאום משיטוט יומיומי בקניון לריצה על הדשא של הסן סירו. זה היה פשוט מטורף", הוא צוחק. "כשהייתי בן 16 כבר שיחקתי בקבוצה הבוגרת. הכל קרה כל כך מהר עד שאפילו לא היה לי זמן לעצור ולחשוב מה עובר עלי".

    יום חורף במילאנלו

    זהו יום חורפי לח וקודר, אבל כמה קרני שמש חיוורות מצליחות איכשהו להבקיע דרך העננים הכבדים ולהאיר לכמה רגעים את ה"מילאנלו", מתחם האימונים של איי.סי מילאן. זהו מקום המפלט של אנשי המועדון, קודש הקודשים של כל ה"רוסונרי" (האדומים-שחורים). כאן השחקנים מתאמנים, מקבלים טיפולים רפואיים, אוכלים ולפעמים גם ישנים. במקום הזה הם מוגנים מהעולם החיצון ומכל טרדות היומיום, שנותרות נעולות מאחורי שערים חשמליים ושומרים חמושים חמורי סבר. אני מחפש את מאלדיני ומוצא אותו יושב בשלווה על ספסל עץ המשקיף על גבעה מעל מגורי השחקנים. הסגנון האלגנטי של "איל בלו מאלדיני" (מאלדיני היפה) ובמיוחד המבט התכול והחולמני שלו יכולים אולי לתת תחושה שמדובר בטיפוס עדין ושברירי, מין זמר פופ סכריני או שחקן טלנובלה רומנטי, אבל פלג הגוף העליון, הצר והגמיש, הרגליים החסונות והצלקת הארוכה מעל ברכו הימנית מספרים סיפור אחר לגמרי. סיפור של מאבקים ספורטיביים מרים. סיפור של אלוף.
    מאלדיני משחק כבר שנים רבות ברמות הגבוהות של הכדורגל העולמי. אנחנו כבר יודעים איך התחילה הקריירה שלו, אבל הרבה יותר מעניין לדעת איך הצליח "איל קאפיטנו" להישאר בצמרת זמן רב כל כך. "מדובר בסדרה מורכבת של אירועים. חלקם בשליטתי וחלקים קשור רק למזל", הוא משיב. "תחילת הדרך היתה קצת משונה-זה לא ממש רגיל שמי שנולד במילאנו ישחק במילאן. אין כאן הרבה שחקני בית. אבל למזלי, הגורל שלי היה אחר". מאלדיני, אגב, התגורר במילאנו מאז ומעולם, וגם היום האחוזה הלבנה שלו במערב העיר נמצאת במרחק של כ-15 דקות נסיעה בלבד מאצטדיון סן סירו.
    האם העובדה שאביו צ'זארה היה כדורגלן מפורסם הקשתה עליו בתחילת דרכו? "למדתי מוקדם שבני אדם יכולים להיות אכזריים מאוד", הוא מודה, "תמיד ניסיתי לא להקשיב לדברים הרעים שאומרים לי. ידעתי שאבי היה כדורגלן, אבל בגיל עשר לא יכולתי להבין כמה גדול הוא באמת היה. בתקופה ההיא שיחקתי במגרשים הקטנים בפרברי מילאנו ושמעתי כיצד כמה מהצורפים מקללים אותי ואת אבי. זה לא היה קל. כמה שנים לאחר מכן כבר הייתי צריך להוכיח שאני לא משחק בקבוצה הבוגרת רק בגלל שם המשפחה שלי".
    הופעות הבכורה שלו בנבחרת איטליה עד גיל 21 (בגיל 17) ובנבחרת הבוגרת (בגיל 18) היו אמורות להשתיק את המבקרים, אבל גם אז היה מי שפיקפק ביכולתו של מאלדיני הצעיר. "הם מתחו ביקורת על אבא שלי כשהוא זימן אותי לנבחרת הצעירה. זה היה מגוחך, הייתי רק בן 17 ושיחקתי עם שחקנים שהיו מבוגרים ממני בשלוש-ארבע שנים, אבל גם זה לא היה מספיק טוב עבורם. לאבא שלי היה חלק חשוב בהיסטוריה של המועדון. אני עצמי זכיתי בליגת האלופות כקפטן הקבוצה, וגם אבי זכה בגביע אירופה לאלופות כקפטן. אלה שני סיפורים שמשתלבים זה בתוך זה, אבל יכול להיות שאם הייתי קורא על כך בספר, בכלל לא בטוח שהייתי מאמין שזה באמת קרה".

    האבן, הבן והכדורגל

    פאולו היה חניך של אביו צ'זארה מספר פעמים במהלך הקריירה שלהם, הן בנבחרות הלאומיות של איטליה והן במילאן. באיטליה, השחקנים פונים ביראת כבוד למאמניהם בתואר "איל מיסטר"-כתוצאה מההשפעה האנגלית על האבות המייסדים של הכדורגל האיטלקי-אבל מאלדיני, מתברר, ויתר על הטקס. "קראתי לו פאפה (אבא), פשוט פאפה. איך אני יכול לקרוא לו מיסטר? זה מגוחך". איך בכל זאת הוא הצליח להתמודד עם הסיטואציה היוצאת דופן הזאת? "הייתי בר מזל. היתה לי מערכת יחסים טובה עם אבי", הוא משיב. "מעבר לכך, מה שחשוב זה לא לפחד ממה שאנשים אחרים עלולים להגיד. בתחילת הדרך אמנם הרגשתי לא בנוח בגלל המצב המיוחד הזה, אבל העובדות הן שבסופו של דבר ראשי הכדורגל האיטלקי בחרו את אבי להיות המאמן הלאומי ואני הייתי הקפטן של אותה נבחרת. אז ממה אנחנו בדיוק צריכים לפחד? מה עוד אנחנו צריכים להוכיח?".
    האם העיסוק בכדורגל הפך למרכז החיים בבית משפחת מאלדיני? "לא, לא", משיב פאולו, "אנחנו כמעט ולא מדברים על כדורגל, במיוחד לא בבית. מספיק לנו הכדורגל בחוץ". החוק הזה, שיושם לראשונה בביתו של פאפה מאלדיני, תקף גם היום בביתו של פאולו. "אסור לדבר על כדורגל מסביב לשולחן האוכל", הוא מסביר בחיוך. "לפעמים זה אולי קצת משעמם, אבל לכל הפחות זה מונע מאיתנו כל מיני מריבות על כמה גביעי אלופות זכה כל אחד מאיתנו, או כמה הופעות בינלאומיות השגנו לאורך הקריירה".
    מאלדיני אומר כי הוא לא משחק עבור כסף, אלא רק בשל התשוקה למשחק. "אחרי 20 שנה אני ממש לא דואג למצב הכלכלי שלי, אלא פשוט משתדל להנות מכל רגע על המגרש". אולם, "איל קאפיטנו" לא שוכח לרגע את מעמדו ותפקידו כדמות המובילה והסמל הבולט של אחד התאגידים הכלכליים הגדולים בספורט העולמי. בזמן הראיון נוצר לעיתים הרושם כי הוא התאמן לא מעט מול המראה על ליטוש החיוך הפוטוגני שלו. מאלדיני, בכל אופן, מצהיר כי ההתמודדות עם התקשורת היא החלק הפחות אהוב בעבודתו. "לא קראתי את ה'גאזטה דלו ספורט' (עיתון הספורט המוביל באיטליה) כבר קרוב ל-15 שנה", הוא אומר, "די נמאס לי מההתעסקות של התקשורת בפרטים לא חשובים ומכל הראיונות הסטנדרטיים, שבהם תמיד אפשר לקרוא אותן תשובות משעממות לאותן שאלות לעוסות".

    דמעות, תשוקה ואיזון

    האם זהו "עוד ראיון סטנדרטי"? יתכן מאוד. אבל מה עוד יכול להפתיע את השחקן שזכה בכל התארים האפשריים עם מילאן, האיש שהפסיד בדו קרב פנדלים בגמר המונדיאל והחמיץ רק ב-43 שניות את הזכייה באליפות אירופה. אולי אם נשאל אותו האם הכדורגל גרם לו אי פעם לבכות. "המממ...", הוא ממלמל עוברות עוד כמה שניות ארוכות ושקטות עד שהוא משיב: "אף פעם לא בכיתי כשחקן מקצועי, אבל אני זוכר שפעם, כשהייתי בן שמונה, בכיתי אחרי משחק". עכשיו החיוך של מאלדיני כבר נראה הרבה יותר אמיתי. "אמא שלי ממש כעסה עלי", הוא מספר, "בעיקר כי בכיתי רק בגלל שהקבוצה שלי הפסידה".
    נראה שהכעס של סניורה מאלדיני עשה את שלו. העיניים של בנה מעולם לא דמעו עוד לאחר תבוסה על כר הדשא, אפילו לא כשהאיש הקשוח של נבחרת איטליה, פרנקו בארזי, פרץ בבכי המפורסם שלו לאחר ההפסד לברזיל בדו קרב הפנדלים בגמר מונדיאל 1994. "אלה היו רגעים נוראיים עבור כולנו, אבל האופי שלי הקל עלי את ההתמודדות עם הרגשות השליליים שהציפו אותי. אני יודע שנתתי את כל מה שיש לי. אני יכול להתלונן על התוצאה, אבל לא על שהייתי יכול לעשות יותר כדי לשנותה. התבוסות הן חלק בלתי נפרק מהחיים שלנו".
    הנצחונות הרבים, כמו גם הכשלונות הלא מועטים שהיו מנת חלקו של מאלדיני לאורך השנים, לא פגעו בתיאבון הגדול שלו למשחק ולעבודה קשה באימונים. לג'נארו גאטוסו, הקשר הבלתי נלאה של מילאן, שכבר סומן על ידי רבים כיורשו העתידי של מאלדיני, יש רק דברים טובים להגיד על הקפטן שלו. "מה שהכי מדהים אותי כשאני מסתכל על פאולו היא התשוקה שלו באימונים. אחרי 20 שנה עם מילאן, ברמה הזאת, הוא עדיין מתלהב מכל דבר קטן שקשור למקצוע. אני פשוט מקנא בו. לפעמים אתה פשוט לא רוצה להגיע לאימון, אתה לא מרגיש כל כך טוב. לפעמים אתה מתפתה להמציא איזה צינון או מתיחת שריר קטנה. אבל פאולו? בחיים לא. הוא מנהיג אמיתי. לא בגלל שהוא מרים את הקול שלו וצועק על מישהו. יש לו נוכחות מדהימה ושקטה, וגם מחוץ למגרש אף פעם לא ראיתי אותו כועס".

    משפחה, לחץ ושחקני רומא

    מה מאלדיני עצמו חושב על תדמיתו הציבורית? "השם והפנים שלי אומנם מוכרים כמעט בכל בית באיטליה, אבל אם זה היה תלוי בי, אף אחד לא היה מזהה אותי מחוץ למגרש", הוא אומר. ואכן, ראיונות אישיים הם מצרך די נדיר בקריירה של מאלדיני, כמעט כמו הכרטיסים האדומים לחובתו (רק שלושה, בקריירה שמתקרבת ל-550 הופעות). "היו לי אמנם שתיים או שלוש הופעות טלוויזיוניות בתכניות בידור בחמש השנים האחרונות", אומר מאלדיני, "אבל מבחינתי, ברגע שהאימון או המשחק נגמרים, אני משתדל לחשוב רק על הדברים האישיים שלי". כשמאלדיני מדבר על "דברים אישיים", הוא מתכוון בעיקר לאשתו אדריאנה, דוגמנית עבר ילידת ונצואלה, ולשני ילדיהם, כריסטיאן בן השמונה ודניאל בן השלוש. "זו הדרך שלי לגרום לכך שהדברים יימשכו זמן ארוך יותר. לדעתי, אם אתה הולך הביתה ולוקח את הכדורגל איתך, זה עלול לכלות את האנרגיה שלך יותר מדי מהר. לכל דבר צריך להיות הזמן והמקום המתאימים לו".
    השיחה הזאת, על אורח החיים המודרני של שחקני כדורגל, מובילה את הדיון למעלליהם האחרונים של כוכבי הססגוניים של קבוצת רומא, פרנצ'סקו טוטי (שהושעה בעקבות היריקה שלו על שחקן יריב בטורניר היורו האחרון) ואנטוניו קסאנו, "הילד הרע" של הכדורגל האיטלקי (שמתעמת ללא הפסקה עם שחקנים, מאמנים ושופטים). "אם תיקחו שחקן ותפנקו אותו יותר מדי, או תרשו לו לעשות כרצונו, סביר להניח שהוא יעשה יותר שגיאות. שחקן כזה יתחיל לחיות מחוץ למציאות ולחשוב שהוא גדול יותר מהמשחק, גדול יותר מהחיים", אומר מאלדיני.
    האם התקשורת והקהל האיטלקי באמת מייצרים לחץ בלתי נסבל על השחקנים? "לא, זה בהחלט לא משהו בלתי נסבל. מגיע שלב בקריירה של שלקחן שבו הוא לא יכול להמשיך ולהתנהג כאילו הוא בן 18. אני מדבר על מה שמתרחש ברומא כמי שמתבונן עליהם מבחוץ. מעולם לא חוויתי את מה שקורה שם באופן אישי, אבל אני מתאר לעצמי שעוברת עליהם תקופה לא קלה. אני מכיר שחקנים ששיחקו שם ועברו אלינו, שאמרו לי שלשחק במילאנו זה כמו להגיע לגן עדן, לא רק בגלל הכדורגל, אלא בזכות סגנון החיים. אלסנדרו נסטה (ששיחק בלאציו לפני שעבר למילאן) לא יכול היה לצאת למסעדה בגלל שתמיד נמצאו שם כמה אוהדים של רומא שרצו להתעמת איתו. כאן במילאנו אני יכול ללכת לכל מסעדה שארצה, ודבר כזה לא יקרה לי אף פעם. זה לא שהרומאים פחות מתורבתים", הוא מבהיר, "אבל ברומא חיים את הכדורגל בצורה יותר מדי אינטנסיבית. זה הופך להיות קשה מאוד עבור השחקנים. הם מעלים אותך לשמיים כשאתה מצליח, ולפעמים אתה פשוט לא יכול לחזור לאחר מכן לחיים נורמליים".
    האם הוא היה שמח אם אחד מבניו היה בוחר בקריירה של שחקן כדורגל מקצועי? "אני לא אדחוף אותם לכיוון הזה. אבל אם הייתי יכול לאחל להם חיים נפלאים כמו שלי, אז מדוע לא? למה שלא ארצה שיהיה להם טוב כמו שהיה לי".
    מה עם כל הלחץ והמתח? "אחרי 20 שנה בכדורגל כבר למדתי לקבל בברכה קצת מתח ספורטיבי בריא. זה גורם לך להתפתח ולהתבגר, הן ככדורגלן והן כבן אדם". כשמאלדיני מדבר על בניו, הוא נינוח הרבה יותר, אבל לפתע הוא מציץ אל שעונו ומזנק במהירות ממקומו, כמו תלמיד בית ספר ששומע את הצלצול לסוף ההפסקה. "אני חייב ללכת לאימון. אם אאחר, אקבל קנס...אפילו שאני הקפטן", הוא מסביר וממהר לרדת בשביל המרוצף באבני חצץ, בריצה המעט מסורבלת שלו, שהפכה גם היא לסימן היכר של "איל קאפיטנו". נראה שקרלו אנצ'לוטי, מאמן מילאן, לוקח ברצינות רבה את עניין הקנסות בגין איחורים לאימונים.

    מטרו, פיצה והפרישה מהנבחרת

    כמה ימים לאחר מכן, כאשר שחקן מספר שלוש של מילאן פוסע לעברי בניחותא כדי לסיים את הראיון, הוא מעדכן שבסופו של דבר הוא הצליח להתחמק מהקנס. "למזלי, הגעתי לאימון 30 שניות לפני המאמן", הוא מסביר. אנחנו חוזרים לנקודה שבה הפסקנו את הראיון בפגישה הקודמת. אם מילאנו היא אכן עיר שמאפשרת הרבה חופש ושלווה לשחקנים שלה, מתי היתה הפעם האחרונה שנסעת במטרו? מאלדיני מחייך, "האמת היא שב-18 השנים האחרונות לא נסעתי בתחבורה ציבורית".
    ומתי היתה הפעם האחרונה שיצאת לשתות בירה ולאכול פיצה? "אני לא שותה בירה, אני מעדיף קולה, אבל אני מאוד אוהב פיצה. אני יכול לאכול פיצה שלוש פעמים ביום", הוא מוסיף בקול נמוך יותר, כאילו הוא חושש שאחד מהדיאטנים של הקבוצה מאזין לשיחתנו מעבר לדלת. "בדרך כלל אני מעדיף לאכול טרנסייה". טרנסייה היא פיצה עבת בצק שנחתכת לרצועות ומוגדרת על ידי איטלקים אניני טעם כ"ג'אנק פוד" שמנוני שאינו ראוי למאכל אדם. אולם מאלדיני מונה בגאווה כמה שמות של מזללות טרנסייה אותן הוא נוהג לפקוד בהרפתקאותיו הקולינריות בלילות.
    האם הצוות במסעדות האלו מופתע לראותך שם? "לא, הם כבר התרגלו לזה מזמן".
    אחרי כל הפיצות והקולה, איך מאלדיני מצליח לשמור על רמת משחק גבוהה כל כך בגילו המתקדם? "לא נעים לי כל כך להגיד את זה, אבל יש לי מזל שכבר פרשתי מהנבחרת הלאומית, כך שיש לי יותר זמן פנוי לנוח ובעיקר להתאמן ולפתח את היכולת הגופנית שלי". כשמאלדיני עזב את ה"אזורי" לאחר גביע העולם ב-2002, היו באיטליה שמועות על משבר בינו לבין מאמן הנבחרת, ג'ובאני טראפטוני. בדיעבד התברר כי מאלדיני הודיע ל"טראפ" על כוונתו לפרוש עוד לפני שהנבחרת יצאה ליפן. למרבה הצער, הקריירה הבינלאומית שלו הסתיימה כאשר החלוץ הקוריאני אהן ג'ונג חלף על פניו של מאלדיני העייף כדי לנגוח את שער הזהב שהדיח את איטליה מהטורניר. זה היה אקורד צורם ולא ראוי לקריירה בינלאומית מזהירה.
    בקיץ האחרון ניסה טקרפטוני לפתות אותו לחזור לסגל הנבחרת לקראת יורו 2004, אבל את מאלדיני זה כבר לא עניין. הוא נשאר בבית וצפה מהצד כיצד איטליה מסתבכת בתקרית היריקה המביכה של טוטי ובהמולה התקשורתית שהתעוררה סביב החשדות על התיקו הסקנדינבי הידוע מראש בין שודיה ודנמרק, שהביא להדחה מוקדמת של חבריו לשעבר של פאולו.
    האיכות המתמשכת של הופעותיו לאורך השנים, ובמיוחד בעשור הרביעי לחייו, היא בעיקר תוצאה של הדרך שבה "איל קאפיטנו" נע על המגרש. מאלדיני הופך את עבודת הבלם לאמנות, אף טיפת אנרגיה לא מתבזבזת, התזמון בתנועה ובקבלת ההחלטות הוא הדבר הכי חשוב. הרבה ריצות מעייפות או תיקולים תובעניים נחסכים ממנו רק בגלל החלטות אינטליגנטיות המבוססות על הרבה ניסיון. מאלדיני קורא היטב את מהלכי המשחק בצורה שיכולה להפתיע ולתסכל את השחקנים מסביבו, בעיקר את חלוצי הקבוצה היריבה. כשם שמאלדיני למד את רזי המשחק מהמאסטר פרנקו בארזי, כך גם עושה שותפו של מאלדיני להגנת מילאן, אלסנדרו נסטה, שכבר הודה כי בכל משחק הוא לומד משהו חדש מהקפטן שלו. נסטה, בן 28, כבר לא מתקל במדי מילאן באותה פזיזות שבה שיחק בשורות לאציו. כששני עמודי התווך של מילאן עובדים יחד בלב הרביעייה ההגנתית של הקבוצה, הם מציגים בפני הקהל יכולת הרמונית שמזכירה יותר מכל צמד מלצרים בבית קפה פריזאי, המרחפים ללא מאמץ מסביב לשולחנות ומפנים שאריות מזון וספלי קפה בדרך לעוד לקוח מרוצה. "המינימום שאני יכול לעשות זה להישאר ממוקד במטרות שלי במשחק", הוא אומר. "יש הרבה דברים שליליים בכדורגל, אבל ברגע שאני מגיע לכאן...", הוא מחווה בידיו לעבר המרחבים המוריקים והמטופחים של מתחם המילאנלו, "ואני רואה 25 בחורים שמכייפים, משחקים כדורגל ומקבלים בתמורה הרבה כסף, אני לא יכול לחשוב שאנחנו באמת מבורכים. במועדון עושים הכל כדי שאנחנו נרגיש טוב, כדי שכל הצרות שלנו יישארו מחוץ למגרשים. זו הדרך האידיאלית להוציא משחקים את המיטב שבהם".
    שחקן העבר הידוע סאנדרו מצולה, מי שהיה כוכבה הגדול של היריבה העירונית אינטר בשנות ה-60, סבור שמאלדיני הוא שחקן ההגנה המושלם: "ההבדל בין שחקן טוב לשחקן גדול באמת, הוא הכבוד שרוחשים לו שחקני הקבוצה היריבה. פאולו הרוויח את הכבוד הזה בזכות עבודה קשה ויכולת מצוינת". יריב עיקש שכזה הוא ג'יאנלוקה ויאלי, שחקנה לשעבר של יובנטוס ונבחרת איטליה: "פאולו ואני שיחקנו זה נגד נזה בהרבה הזדמנויות. הוא היה יריב מאיים, אבל הוא תמיד שיחק בהגינות".
    מצולה זוכר שפאולו הצעיר התחיל את דרכו דווקא כחלוץ. "כששמעתי שבנו של צ'זארה משחק בילדים של מילאן, הלכתי למשחק שלהם כדי לצפות בו. הוא היה בן 12 ובגלל שהוא היה השחקן הכי גבוה, המאמן שלו הציב אותו בהתקפה". מאלדיני מאשר: "כן, באמת התחלתי כחלוץ, בעיקר באגף ימין, אחר כך גם כקשר באותו אגף, ואז עברתי לשחק בהגנה, עדיין בצד ימין. רק לאחר מכן שיפרתי את היכולת שלי ברגל שמאל. זה לא היה קל, התאמנתי על זה לא מעט. בהתחלה אפילו לא הצלחתי להוליך את הכדור כמו שצריך בצד הזה, אבל בסוף זה השתלם". האם הצטערת אי פעם על כך שלא שיחקת כחלוץ? "כן, קצת", הוא מודה, "אבל יכול להיות שהייתי מסיים את דרכי כחלוץ בינוני בלבד. מי יודע...כמגן כבשתי 25 שערים בליגה האיטלקית ושבעה שערים בנבחרת, אבל החמצתי המון שערים!" הוא מציין ספק ברצינות, ספק בצחוק. "אבל איך אני בכלל יכול להיות מאוכזב מדבר כזה אחרי קריירה כמו שלי...מה שבטוח הוא שהניסיון המוקדם הזה הועיל לי הרבה בהמשך דרכי. לא נולדתי עם מנטליות של שחקן הגנה שמתעניין רק בניטרול המהלכים ההתקפיים של הקבוצה היריבה".
    ואכן, לא פעם נדמה כי הדומיננטיות של מילאן במשחקיה נמדדת על ידי נכונתו של "שחקן ההגנה המושלם" להניח ל"חלוץ המסתוכל" הפנימי שלו לעלות ולסייע במשחק ההתקפי של הקבוצה. דוגמא טובה לכך היתה מוערבותו בשער של מילאן במשחק הליגה נגד ליבורנו, בחודש ספטמבר האחרון. התקשורת האיטלקית התמקדה במשחק המסירות של קאקה וקלארנס סיידורף, שהוביל לשער הנאה של הקשר ההולנדי, אבל התעלמה כמעט לחלוטין מהמסירה המדודה של מאלדיני מעומק המגרש, שפינתה את קאקה להמשך המהלך. "יש דברים שלא כולם מבחינים בהם", הוא אומר, "אבל אנחנו כקבוצה מבינים את החשיבות של מסירה כזאת. זה לא הכדורגל של שנות ה-70 או ה-80, אז לשחקנים היה יותר זמן לזוז ולחשוב. ככל שאתה נמצא יותר למעלה, כך יש לך פחות זמן כדי למצוא את חברך לקבוצה במצב חופשי. העיתוי של המסירה והדיוק שלה הם קריטיים במצבים הללו".
    קשה לדמיין-גם לנו, גם למאלדיני עצמו-מה יעשה השחקן שכונה "מיכאלנג'לו של ההגנה", כשיפרוש ממשחק פעיל. "בשנתיים-שלוש האחרונות חשבתי מה אעשה אחרי הפרישה", הוא מודה. "במוקדם או במאוחר אצטרך למצוא לעצמי איזו עבודה נורמלית", הוא צוחק, "אבל אני פשוט לא יכול לראות את עצמי עובד באיזה משרד".
    דייגו מראדונה, אחד השחקנים הנערצים על מאלדיני, אמר שהוא חושב שיריבו הוותיק צריך לעבור לתחום הקולנוע. "הוא שחקן כדורגל נהדר שפשוט בחר במקצוע הלא נכון. הוא היה צריך להיות שחקן קולנוע-הוא יפה מכדי להתבזבז בכדורגל".
    מאלדיני היה תמיד נאמן רק למילאן. הוא הפך לסמל הבלתי מעורער של קבוצתו, דבר נדיר למדי הכדורגל התזזיתי של ימינו. כשהוא יחליט, בסופו של דבר, לפרוש מהמשחק, הכדורגל יאבד את אחד מנכסיו הגדולים. אבל בינתיים, יש עוד סקודטו ועוד גביע אלופות שמאלדיני רוצה לזכות בהם עבור המועדון האהוב שלו. הגיע הזמן לחזור לעבודה.


    http://img292.imageshack.us/img292/2483/maldinicaptainmh6.Xxx
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏28/8/06
  3. GUTE Member

    הצטרף ב:
    ‏17/5/06
    הודעות:
    1,300
    לייקים שהתקבלו:
    1
    כל הכבוד! נהנתי מכל מילה ומילה.

    פאולו מאלדיני ללא ספק, שחקן ההגנה הטוב בכל הזמנים!!! אגדה חיה!!
     
  4. cazzo Il Capocuoco

    הצטרף ב:
    ‏28/8/04
    הודעות:
    13,083
    לייקים שהתקבלו:
    827
    http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/drunk.Xxx

    מה זה טרנסייה???
     
  5. Nesta Warden of Milano היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏9/1/03
    הודעות:
    15,930
    לייקים שהתקבלו:
    174
    מין:
    זכר
    מצאתי אצלי במחשב את פרוייקט פתיחת הליגה מעונת 2004/5, בסיקור נמצא לא מעט מידע מעניין ובפרט הבחור האנגלי שחיפש פה מידע על פאלרמו בוודאי יתעניין.

    בסיקור נפקד מקומן של קליארי וליבורנו.
     
  6. מיכל3 Member

    הצטרף ב:
    ‏17/7/06
    הודעות:
    2,427
    לייקים שהתקבלו:
    0
    כל הכבוד איתי, מאוד נהנתי לקרוא את הכתבה.
    את דעתי על מלדיני אמרתי כבר באשכול שפתחתי עליו לא מזמן, פשוט אגדה.
    כן ירבו עוד כתבות כאלו http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx
     
  7. Paolo Maldini שחקן ותיקים

    הצטרף ב:
    ‏1/11/03
    הודעות:
    4,350
    לייקים שהתקבלו:
    9
    מין:
    זכר
    דבר שמעניין אותי בימים אלו, תחילת הקדנציה של דונאדוני בנבחרת איטליה.

    אשמח אם מישהו יספר לי קצת על המאמנים בנבחרת בכמה עשרות שנים האחרונות. היו הרבה צעירים/מבוגרים? האם הצעירים בדרך כלל הצליחו או נכשלו?
     
  8. SeRgInHo Member

    הצטרף ב:
    ‏25/10/05
    הודעות:
    10,627
    לייקים שהתקבלו:
    20
    במידה ואתם מעוניינים, אשמח לעזור לכם לשחזר קצת את הדיון הזה. לאורך השנים אספתי הרבה גליונות של שם המשחק. יש שם כמה כתבות טובות מאד בכל מה שקשור לאיטליה.
     
  9. Alvaro Recoba משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/6/03
    הודעות:
    12,566
    לייקים שהתקבלו:
    0
    יש לי על המחשב כתבה שג'סי ויניב הכינו בעבר על שבצ'נקו, רק אני לא בטוח אם יש לזה ביקוש עכשיו...
     
  10. Kaka' Member

    הצטרף ב:
    ‏12/8/06
    הודעות:
    91
    לייקים שהתקבלו:
    0
    " מילאן אינה מוכרת את שחקניה המובילים, ובפרט את אנדריי שבצ'נקו. "שבה לעולם לא ימכר", הכריז גליאני, ומיהר להחתימו על הארכת חוזה שתקשור אותו למילאן למשך 5 השנים הבאות."
     
  11. Joel Gion Member

    הצטרף ב:
    ‏25/4/04
    הודעות:
    2,874
    לייקים שהתקבלו:
    0
    לא יודע איך זה היה לפני, אבל בעשור וחצי האחרון המאמן הותיק והמנוסה ביותר קיבל את הנבחרת: אריגו סאקי לפני מונדיאל 94, אחרי הכשלון שלו ביורו 96 הגיע צ'זרה מלדיני, דינו זוף החליף אותו לקראת יורו 2000, כשזה עזב הגיע טראפטוני ואחריו כמו שכולם יודעים בא ליפי. זה מעין פרס על מפעל חיים שראשי ההתאחדות העניקו למאמנים המנוסים. ההגיון אומר שקאפלו היה צריך להיות הבא בתור, אבל הוא עזב למדריד וגם בלי קשר הודיע לא פעם שהוא לא יהיה מעוניין לאמן את הנבחרת. בהתאחדות הלכו על שיטה חדשה והעניקו את הג'וב למאמן לא מנוסה שלא זכה בכלום, לא אימן אף קבוצה רצינית ובעצם לא עשה שומדבר משמעותי בקריירה שלו כמאמן, ואת התוצאה אנחנו רואים בחודש האחרון.
     
  12. Alvaro Recoba משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/6/03
    הודעות:
    12,566
    לייקים שהתקבלו:
    0
    כתבה שהכינו יניב וג'סי ב-2004 על אנדריי שבצ'נקו (היו גם מלא תמונות אבל תסתדרו בלי אני מניח):

    חביב האוהדים במילאנו - אנדריי שבצ'נקו

    לאנדריי יש כמעט כל מה שאפשר לבקש מחלוץ. העונה, הוא הוכיח שוב ושוב עד כמה הוא חיוני להתקדמותה של אלופת אירופה, ומהווה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לזכייתה האפשרית בסקודטו השנה. דגלי אוקראינה מתנופפים כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מתפאורת הסאן סירו, ומיליוני אוהדים באיטליה ובעולם מצביעים על אנדריי כיורשו של מרקו ואן באסטן, מגדולי השחקנים בתולדות הכדורגל. רגע לפני הגומלין בגאליסיה, מסכם יניב גולדברג את רגעי הגאות והשפל בקריירה הססגונית של חלוץ מילאן ונבחרת אוקראינה, הפנומן אנדריי "סופרשבה" שבצ'נקו.


    אנדריי שבצ'נקו נולד בדווירקיבשינה, כפר קטן קרוב לבירת אוקראינה, קייב, והצטיין בילדותו בפיטום חזירים ומכירת נקניקים. כמו כמעט כל ילד בגילו, אהב אנדריי לשחק כדורגל בכל הזדמנות שהייתה לו, לרוב על חשבון הלימודים, שם הוא אהב בעיקר את שעורי הסטוריה וספרות. בחלוף הזמן זימן מנהל בית ספרו את הוריו של שבה ודרש מהם להעביר אותו לבית ספר למוגבלים. הוריו, שלא יכלו לקבל את הבושה, החליטו לנטוש את הכפר בו התגוררו ולעבור לקייב, מרכז העניינים של אוקראינה. שם התחיל אנדריי ללמוד בבית הספר לכדורגל של מועדון הכדורגל המצליח ביותר בתולדות הכדורגל הסובייטי, דינמו-קייב, אשר נודע ברחבי העולם כאחת מאדקמיות הכדורגל הטובות בעולם. בגיל תשע היה אחד המצטיינים של קבוצת הילדים, ובעקבות ההצלחה במדי הקבוצה נסע איתה לטורניר נערים עד גיל 14 וזכה, כבר בגיל 13, בתואר מלך השערים של הטורניר, כאשר חלוץ ליברפול לשעבר ואחד ממושאי הערצתו של שבה, איאן ראש, העניק לו את צמד נעליו במחווה.

    בגיל 17 שבצ'נקו היה שוב מלך שערים והפעם במדי דינמו קייב ב', עם 12 שערים. שנה מאוחר לכן שבצ'נקו פנה ללימודים באוניברסיטה, והחליט להתמחות בנושא הספורט. למרבה האירוניה, לאחר שנכשל בבחינה בכדורגל החליט אנדריי כי הוא רוצה להפוך לכדורגלן מקצועי. כבר לאחר מספר חודשים הקפיץ אותו ולרי לובנובסקי, מאמנה ושחקנה האגדי של האלופה האוקראינית, לקבוצה הבכירה של דינמו קייב והוא אף צורף לנבחרת האולימפית של אוקראינה. לאחר שחתם על חוזהו המקצועי הראשון בקריירה, רכש לעצמו כמתנה רכב חדש ודירה ברובע יוקרתי בקייב.

    משחק הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של דינמו קייב היה מול לא אחרת מאשר היריבה השנואה שחטיור דונייצק, באוקטובר 94'. הופעתו הראשונה בליגת האלופות הייתה מול יריבה סובייטית אחרת, ספרטק מוסקבה, ואילו השער הראשון שלו באלופות היה מול באיירן מינכן הגרמנית (משחק אשר לרוע מזלו נגמר בתוצאה 4-1 לגרמנים). "את השער הזה לא אשכח אף פעם. הכדור הגיע אליי אחרי קרן ובעטתי פצצה לרשת העליונה". את הופעת הבכורה בנבחרת הלאומית, אותה הוא כיום מסמל ברחבי העולם, הוא ערך בחודש מארס 95' נגד קרואטיה, ובחודש מאי 96' הוא אף כבש את שערו הראשון במדי הצהובים-כחולים מול טורקיה. את הנבחרת באותה תקופה אימן לא אחר מאשר אותו ולרי לובנובסקי, אשר גילה אותו ככישרון אדיר באקדמיית הכדורגל של דינמו קייב, והיווה השראה גדולה עבור אנדריי במהלך הקריירה, עד אשר נפטר לפני שנתיים מבעיות לב.

    את דינמו קייב באותה עונה הוביל שבצ'נקו עד לרבע הגמר של ליגת האלופות, כשבשלב הבתים הוא כובש שלושער במחצית הראשונה לרשתה של ברצלונה בנואו-קאמפ ומוביל את קייב לניצחון 0:4 הסטורי. ברבע הגמר הוא פוגש את פיליפו אינזאגי ויובנטוס שמדיחה את דינמו קייב ומגיעה עד לגמר, שם היא מפסידה לריאל מדריד משער של פרדראג מיאטוביץ'. בעונה העוקבת שבצ'נקו עבר עונה נפלאה נוספת באירופה כאשר אחד-עשר שעריו מסייעים לאלופת אוקראינה הנצחית להעפיל עד לחצי הגמר. ברבע גמר ליגת האלופות שלושה שערים שלו מדיחים את ריאל מדריד מהמפעל הוקרתי ודינמו קייב עולה לחצי הגמר, שם שבה כבש צמד במשחק הראשון מול באיירן מינכן, במשחק מרתק אשר נגמר בתוצאה 3-3. בגומלין באיירן מנצחת ומעפילה לגמר, שם היא פוגשת את מנצ'סטר יונייטד באותו גמר בלתי נשכח.

    חמש שנים כיכב שבצ'נקו בקבוצה הבוגרת של דינמו קייב, ובמדיה כבש 59 שערים ב-117 הופעות ליגה. באותן חמש שנים הוא זכה איתה בחמש אליפויות ושלושה גביעים, כשלצידו בהתקפה עוד אוקראיני מצויין, סרגיי רברוב. בתום עונת 98-99 נבחר לשחקן השנה באוקראינה ואף במקום השלישי כשחקן השנה בעולם. באותו קיץ הוא הוחתם על-ידי אלופת איטליה, מילאן, בה חלם לשחק מאז גיל עשר. מילאן שילמה עבורו לדינמו קייב סכום שיא במועדון דאז - 26 מיליון אירו, כשהוא רק בן 22. שבצ'נקו צמד לאוליבר ביירהוף הגרמני והחליף בצורה נהדרת את ג'ורג' וואה האגדי, אשר הושאל לצ'לסי. שבצ'נקו בחר ללבוש את חולצה מס' 7, מספר המזל שלו. למרות כישלונה של מילאן בליגת האלופות באותה עונה, הסתגל שבצ'נקו מהר מאוד לסגנון החיים והמשחק של קבוצתו החדשה.


    את הופעת הבכורה שלו במדי הרוסונרי ערך ימים ספורים לאחר הגעתו למילאנו, במשחק סופרקאפ איטלקי נגד פארמה ב-21 באוגוסט 1999, שם זאקרוני, עוד מאמן מילאן, בחר לפתוח בחוד עם שלישיה קטלנית במיוחד – שבצ'נקו, וואה וביירהוף. את הופעת הבכורה בליגה ערך שבצ'נקו מול לצ'ה שבוע לאחר מכן, ואף כבש באותו משחק. בכורה במדי מילאן באירופה ערך שבה מול צ'לסי במשחק שנגמר ללא שערים, אך במחזור העוקב כבש שער לגלטסראי בסאן סירו, כשבוע לפני יום הולדתו. הופעת בכורה בקופה איטליה ערך בראשון בדצמבר 1999 בהפסד 3-2 לאטלאנטה.


    כבר בעונה הראשונה שלו באיטליה הפך שבצ'נקו למלך השערים של הליגה האיטלקית והפך לשחקן הזר הראשון שעושה זאת בעונתו הראשונה מאז מישל פלטיני. בעונה העוקבת המשיך שבצ'נקו לענות את מגיני הסרייה א' וכבש את אותה כמות שערים, 24, אך סיים רק במקום השני אחרי קרספו המצויין. בעונת 01-02 כבש שבצ'נקו 14 שערים ב-29 הופעות בליגה, כאשר פציעות טורדניות בשלהי העונה (החל מאותה שבירת אף מצמררת נגד בולוניה) גורמות לו לאיבוד כושרו וחדות המשחק שלו. באותה עונה כובש שבצ'נקו שער בלתי נשכח בסאן סירו נגד יובנטוס, כאשר הוא מקשית כדור נהדר לחיבורים ממרחק 35 מטרים מעל ג'יאנלואיג'י בופון. עובדה מעניינת היא שכעשירית מ-115 שעריו של שבצ'נקו במדי מילאן היו דווקא מול היריבה העירונית השנואה, אינטרנאציונלה מילאנו (11 שערים ב-10 משחקים נגד הנראצורי), כאשר הוא כובש צמדים בין השאר בניצחונות ה-6-0 וה-4-2, שספק אם אוהדי שתי הקבוצות ישכחו בשנים הקרובות. בנבחרת האוקראינית שבצ'נקו מפסיד בפלייאוף את העלייה למונדיאל 2002, כאשר שער שלו לא מספיק מול גרמניה החזקה שלבסוף הגיעה אף לגמר הטורניר. שבצ'נקו סיים דרכו במוקדמות המונדיאל כמלך השערים.


    את עונת 02-03 יזכור שבצ'נקו בעיקר בזכות אותו סיום מתוק של העונה, אותה פתח ברגל שמאל עם פציעות טורדניות וכושר ירוד שנמשך עוד מהעונה הקודמת. שבצ'נקו התגלה כמפתח של מילאן לזכייה בליגת האלופות לראשונה בחייו, עם שערים מכריעים מול ריאל מדריד, אייאקס אמסטרדם וכמובן בחצי הגמר מול המטרה החביבה שלו, אינטר. ואז הגיע ה-28 במאי 2003, תאריך ששבצ'נקו לא ישכח בחייו – גמר ליגת האלופות באולד טראפורד, איצטדיונה הביתי של מנצ'סטר יונייטד האנגלית ואלופת אירופה בדימוס.

    "הניצחון בעונה שעברה בליגת האלופות היה הישג יוצא דופן עבורי," אומר שבצ'נקו, "זה היה אירוע שללא ספק שינה את חיי. אתה רק יכול לחלום על כך שאתה ילד קטן ואז פתאום החלום הופך למציאות, אך דבר נוסף שאני אזכור מהגמר ההוא זה שהייתי כל כך עייף כשזה נגמר- מנטלית ופיזית כמו שלא הייתי כל החיים שלי, באמת נתתי את כל כולי". שבצ'נקו מספר גם על אותו רגע, על בעיטת הפנדל המכרעת: "ידעתי שהבעיטה הזו יכולה לשנות את הגורל שלנו, אני זוכר שניסיתי להתרכז במאת האחוזים והדאגה היחידה שהייתה לי לפני הבעיטה זה שמשהו יפריע לי להתרכז אבל הצלחתי לשמור על הריכוז לשמחתי. ניסיתי להיות רגוע מה שיותר, ידעתי שהשוער לחוץ יותר ממני. לא בחרתי צד - רצתי אל הכדור בזהירות וחיכיתי לתזוזה ראשונה של השוער." אנדריי שבצ'נקו בעט את אותו פנדל אחרי 120 דקות מייגעות ללא שערים (ואף נפסל לו שער במהלך המשחק) כאשר כל מילאן ומיליוני אוהדיה על כתפיו, פנדל אותו כבש בהצלחה וסימן אולי את חזרתה של מילאן הגדולה למרכז הבמה האירופית. לאחר שכבש את הפנדל, ידע שבצ'נקו כי עליו להקדיש את הזכייה לאדם אחד, אותו אדם אשר בלעדיו אולי לא היה כל זה קורה. שבצ'נקו לקח את הגביע וטס לאוקראינה מולדתו, שם הוא הניח את הגביע על מצבתו של ולרי לובנובסקי, אשר חלומו היה לראות את אנדריי זוכה באליפות אירופה, חלום שהוא לא הספיק לראות מתגשם. אלפי האוהדים האוקראינים התאספו סביב גיבורם, וידעו שהם חבים את תודתם ללובנובסקי, מורו הרוחני של אנדריי במשך הקריירה. בתום אותה עונה נבחר שוב, כמובן, לשחקן השנה באוקראינה ואף העניק לו נשיא אוקראינה, לאוניד קוצ'מה, אות גבורה על הכבוד שהביא לארצו. כזכור, הניף שבצ'נקו את דגל אוקראינה בתום הגמר באולד טראפורד, כאות אהבה למולדת. בקיץ האחרון התאכזב שבצ'נקו לגלות כי שוב לא ישתתף עם נבחרתו, בה הוא משמש כקפטן, בטורניר יורו 2004 בפורטוגל. למעשה, טרם השתתף שבצ'נקו בשלבי גמר של תחרויות בינלאומיות לנבחרות.

    השנה, אחרי התחלה מקרטעת משהו בקמפיין האירופי, מדליק שבצ'נקו את המבערים לקראת הסיום, כאשר רשומים לזכותו ארבעה שערים בליגת האלופות העונה, בתקווה שיוכל לכבוש שערים מכריעים נוספים ולזכות פעם נוספת בתואר היוקרתי ביותר למועדוני כדורגל בעולם. "כקבוצה מילאן תמיד רוצה להוכיח כי היא מאוד חזקה, אנחנו תמיד חושבים לנצח כל משחק, המטרה שלנו היא להגיע לגמר אך בינתיים זה רק חלום כי יש במפעל הזה הרבה קבוצות קשות". בליגה כבר הספיק האוקראיני לעלות לראש רשימת הכובשים עם 20 שערים, כשהרגל עוד נטויה. השער בדקה ה-97' לפני כשבוע מול קייבו, אגב, הוא המאוחר ביותר שכבש במדי הרוסונרי. שבה, יחד עם מלדיני, פירלו ונסטה, הוא השחקן היחיד במילאן בעל מקום קבוע בהרכב, ואם יהיה כשיר, צפו לראותו בכל אחד מעשרת המשחקים שנותרו לקבוצתו לשחק העונה.

    אנדריי שבצ'נקו נחשב כיום לאחד מהחלוצים המסוכנים ביותר בעולם, ומשלב מגוון רחב של כישורים - משחק ראש נהדר, עקביות, בעיטה חזקה, יכולת פיזית, יכולת טכנית מצויינת בשתי הרגליים, שליטה בכדור תוך כדי מהירות מסחררת ואינסטינקט טבעי לכיבוש שערים - אשר הופכים אותו למה שניתן להגדיר כ"חלוץ מושלם". הופעותיו המרשימות במדי מילאן הפכו אותו לשחקן הנערץ ביותר בקבוצה ע"י האוהדים אחרי פאולו מלדיני, והוא נכנס לאיטו לספרי ההסטוריה הארוכים של המועדון. בהנהלת מילאן כבר הבהירו כי שבצ'נקו "לעולם לא ימכר", מה שלא הרתיע את ריאל מדריד וצ'לסי מלהציע עבורו סכומי שיא בעולם הכדורגל (חוזהו, אגב, מסתיים ב-2006). גם מחוץ למגרש הכדורגל הפך שבצ'נקו להצלחה, כאשר הוא נוהג לדגמן עבור מותגי הבגדים "ג'יאני ורסאצ'ה", "דולצ'ה וגבאנה" ו"ג'ורג'יו ארמאני" (שאגב הפך כבר לידיד קרוב שלו), ובזירה הספורטיבית, הוא חתום על חוזה פירסום עם חברת הלבשת הספורט האיטלקית "לוטו", ונחשב לאחד הרווקים הנחשקים באיטליה. כשעוד היה ילד, נדלק שבצ'נקו על ילדה בשם הלנה, אשר לא הייתה מעוניינת בו בזמנו. כשעבר לאיטליה, התברר לו שהלנה גם היא עובדת באיטליה כדוגמנית, אך הרגשות פגו לא מכבר. שבצ'נקו עצמו טען כי הנשים החשובות בחייו הן אימו ואחותו, ושהוא לא מעוניין להתחתן כל עוד הוא שחקן כדורגל. שבה יוצא כיום עם הדוגמנית כריסטיאן פאזיק, איתה הוא נוהג לצאת לקניות ברחבי העיר מילאנו, אחת הערים היפות בעולם לדבריו (בה הוא מתגורר, ברחוב ויה מאריני 8, ויש לו דירה יפהפיה נוספת במונאקו). הוא אוהב לרקוד, מכוניות (אביו הוא מהנדס רכב), לשחק ביליארד וטניס, כלבים, ואת קעקוע הדרקון שעל זרועו השמאלית. אם יש דבר אחד ששבצ'נקו לא יודע לעשות, הרי זה לבשל. אנדריי הוא פשוט אסון במטבח. לרוב הוא נוהג לאכול במסעדות סיניות ויפניות, ובבית הוא אוהב לאכול בעיקר דגים ו'בורשט', מאכל מרק אוקראיני מסורתי.

    דפורטיבו לה קורוניה מחפשת נקמה אחרי ההפסד 4-1 במשחק הראשון, בו אנדריי שבצ'נקו הפך למלך השערים של מילאן בתחרויות אירופיות בכל הזמנים, תוך שהוא שובר את שיאו של חוזה אלטפיני האגדי עם 22 שערים במסגרות האירופיות במדי מילאן. שבצ'נקו לא מזלזל בדרך אל הגמר השנה, " בשנה שעברה זכינו בתואר, כך שאנו יודעים כמה זה קשה לזכות בליגת האלופות. אנחנו בהחלט מודעים לחוזקן של היריבות שלנו, ואנחנו מתכוננים לכל משחק בצורה הטובה ביותר שאנו יכולים". החלוץ נמצא כעת בכושר מצויין, אך החמיץ את משחק קבוצתו מול מודנה ביום ראשון האחרון בשל פציעה באפו, אשר נגרמה לו במשחק ידידות של נבחרת אוקראינה בשבוע שעבר. בין אם יפתח לצד תומאסון או אינזאגי, שימו עין על החלוץ הנהדר הזה, שינסה לספק לאוהדים עוד תצוגה משכנעת.
    שבצ'נקו, שכאמור הפך לאוקראיני הראשון שזכה בליגת האלופות, לא נח ומחפש אחר תארים נוספים. "אני אופטימי, אני תמיד חושב על העתיד, אני יודע שהקריירה שלי תסתיים עוד כמה שנים אז אני חושב על הטוב שאני יכול להשיג ולזכות בתארים כמה שאפשר". לשבצ'נקו חסרים 10 שערים בלבד על מנת לעקוף את מרקו ואן באסטן בטבלת הכובשים המצטיינים של מילאן בכל הזמנים, ולהגיע למקום החמישי עם 125 שערים. על מנת להגיע ל-100 שערי ליגה עליו לכבוש 13 שערים נוספים, הישג שכולנו תקווה לראות בעונה הבאה. עד כה כבש שבצ'נקו במדי מילאן 115 שערים ב-209 הופעות (31 מהם עם הראש, 20 ברגל שמאל, ו-64 ברגל ימין. עד כה, יש לו 23 צמדים במדי מילאן). בפני החלוץ המצויין עוד מספר שנים טובות לשחק, מספר שנים בהן הוא ינסה לכבוש ולשבור מה שיותר שיאים ותארים. נאחל לו בהצלחה!


    Andriy Shevchenko. Siamo sempre con te! Forza Milan!

    ____________________________________________________________________________
    2004 - כל הזכויות שמורות ליניב גולדשטיין ומערכת ASOCCER™ © אין לשכפל, להעתיק, לשנות, להפיץ או להשתמש בכל רעיון, ביטוי, תמליל או ניסוח, בכל אמצעי כל שהוא לרבות אמצעי אלקטרוני או מכני, אין לשמור ולאגור במאגר מידע, מסמך זה או קטעים ממנו. אסור להעזר בחומר המובא בכתבה לשימוש חיצוני או מסחרי, לכל מטרה וצורה שהיא, אלא בהרשאה מפורשת בכתב מיניב גולדשטיין או ראשי הנהלת מערכת הפורומים אייסוקר.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏16/9/06
  13. Nesta Warden of Milano היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏9/1/03
    הודעות:
    15,930
    לייקים שהתקבלו:
    174
    מין:
    זכר
    ממש חביב האוהדים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx
     
  14. מיכל3 Member

    הצטרף ב:
    ‏17/7/06
    הודעות:
    2,427
    לייקים שהתקבלו:
    0
    יופי של כתבה, רק חבל שהיא כבר לא ממש ריאלית http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx
     
  15. Chievo Member

    הצטרף ב:
    ‏26/8/06
    הודעות:
    2,891
    לייקים שהתקבלו:
    6
    אין מקום כמו בית

    UEFA magazine, by Paolo Menicucci.

    כתבה שבאמת אהבתי שקראתי באתר האופ"א של כותב ממילאנו קוראים לו פאולו מניקוצ'י.

    כשהגיע חאבייר זאנטי בן ה22 לאינטר בשנת 1995 מסי.אי באנפילד, אף אחד חשב מה המגן הימני הארגנטינאי יעשה למועדון האיטקלי הענק. יש כל כך הרבה שחקנים שלבשו את מדי הניראזורי במשך ה12 שנים שעברו, יותר מחמש מאות משחקים במדי אינטר, חאבייר זאנטי הבטיח שהוא באמת "לה באנדירה", הסמל של אינטר. הקפטן של הקבוצה ישלים את המאה הראשונה שלו במספר ההופעות האירופאיות שלו במדי אינטר ביום רביעי מול ספארטה, כך שהוא עומד על 99 הופעות עד עתה.

    "...הייתי צעיר כשהצטרפתי לקבוצה, ואני מאמין שלא כל קבוצה הייתה יכולה לתת את הביטחון ואת האמנות לילד בן 22 שאינטר נתנה לי מרגע שהגעתי פה, אני לעולם לא אשכח את זה. תמיד הרגשתי כמו בית כאן באינטר, בגלל זה אף פעם חשבתי לעזוב אותה".

    חוץ מכל מה שנתן זאנטי לקבוצה, השחקן הוותיק של אינטר נתן שם טוב לקבוצה בחלון ההעברות. לראות את כל השחקנים שבאים ועוזבים, זה גם נתן הרגשה לשחקן שהוא הגשים משהו. "כשאני מסתכל על כל השנים בה שחקתי בקבוצה, אני יכול להיות מאוד גאה" אמר חאבייר. הרגע הכי טוב באינטר בכל הזמנים? "גמר גביע האופ"א בשנת 1998 בפאריס, זכינו בגביע וכבשתי שער, לעולם לא אשכח אותו לילה".

    http://www.uefa.com/MultimediaFiles/Photo/magazine/Magazine2005/479019_BIGLANDSCAPE.Xxx
    זאנטי חוגג את השער שכבש נגד אסקולי...חכה לו ארבע שנים.

    לכתבה מלאה באנגלית:
    ח'אבייר זאנטי
     
    נערך לאחרונה ב: ‏2/8/08