פינת הטור של רועי

הנושא בפורום 'פורום ספורט כללי' פורסם ע"י Der Kaiser, ‏5/10/06.

  1. Der Kaiser Manuel Neuer מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏7/9/04
    הודעות:
    24,805
    לייקים שהתקבלו:
    335
    אני גאה להציג בפורום שלנו את רועי רובינשטיין בן ה-26 מרעננה, כתב אתר האינטרנט של טלספורט וספסל, אשר יכתוב לנו כאן מידי תקופה טור אישי בכל נושא הקשור לספורט בארץ ובעולם.

    האהדה החדשה

    מאת רועי רובינשטיין

    הביטו שלוש שנים אחורה ותגלו איך השתנינו, רגע אחרי שדריק שארפ קבר את חלומותיה של ז'לגיריס קובנה והמשולש שאראס-באסטון-פארקר עף אל על והניף את גביע אירופה. דווקא אז בין חגיגות הזכייה בפארק הירקון לריקודי השמחה במסעדת 206, השתנינו.

    זה החל כמו כמעט תמיד במדינתנו הקטנה עם גאווה לאומית. העם שחודשיים לפני כן הרים את כוכבי מכבי, שכירי חרב של העולם החדש, לגבהים חדשים, גילה באתונה את פעימותיו החדשות של הספורט האינדיבידואלי בתחפושת בצבעי כחול לבן. היו רבים לפניו שנגעו בתהילה במקצועות האולימפיים, אך גל פרידמן בדרכו הגלויה לתקשורת ונטולת אור הזרקורים עצמיים כבש לא מעט לבבות בארץ הקודש.

    http://www.telesport.co.il/article/pictures/PADDD.Xxx
    שבתה את ליבנו, שחר פאר

    מיד אחר כך פרצו לחיינו הצמד אנדי רם ויוני ארליך שכל זכייה של השניים בטורניר זעיר הותירה אחריה שובל של מילים טובות בטולקבקים השונים. עימם גם הגיחה שחר פאר בפריחת אביב לתוך סבב הטניס העולמי ואנו הוקסמנו. מי שלא התאהב במשחקה של פאר לא יכל לעמוד בצד מבלי להתפעל מכוחה המנטאלי של השחקנית שעשתה את הטיפוס המשמעותי ביותר בסבב ה-WTA בשנתיים האחרונות.

    שנה לאחר מכן למרות עוד ניצחון של מכבי, הצהוב ששלט אז ברחובות המדינה בפרט וברחבי העולם בכלל לא היה קשור לכדורסל. כבכל נקודה עם קליטה ביקום, גם כאן התאגדו להם חובבי ספורט ושאר מתלהבים ועודדו כל דיווש במסעו של לאנס ארמסטרונג בהרי הפירנאים של דרום צרפת. בפעם הראשונה בהיסטוריה הפך צמיד צהוב אחד לפריט הלבוש שייצג את האהדה של כולם למלחמתו של אחד והעפיל על כל חולצה של קבוצה.

    http://www.kackad.com/i171/amstrong.Xxx
    סיפור אישי מרגש, לאנס אמסטרונג

    מונדיאל שלם עבר עלינו לטובה ופרט לנגיחה של זידאן לא הניב מזכרת מיוחדת. אך מי שלא ראה [ובכה] את דמעותיו של אנדרי אגאסי אי שם בזריחה קיצית אחת השנה לא יוכל להגיד שהוא באמת חובב ספורט אמיתי.

    נשאלת השאלה איך הפכו ענפי היחיד לכה פופולאריים בארצנו הקטנה? ייתכן וכי הקרב בין שני אנשים פשוט מייצר מתח אחר מכל מפגש בין שתי קבוצות ספורט. אך יתרה מזאת נדמה כי בעולמות הכדורגל והכדורסל אין כבר לאוהדים שום דבר להיאחז בו.

    כשזהותן של רוב הקבוצות הגדולות בעולם נאבד בריצתם מלאת היוקרה אחר תארים, והן נבנות על גבם של שכירי חרב מודרנים. בהיעדר השייכות שלנו האוהדים לגיבורים שיכולים בתמורת מעט בצע לעזוב למועדון אחר, פנה חלקנו לעודד ספורטאים בודדים. כאלו שלעולם לא יוכלו לברוח לנו מבין הידיים בעודם משילים עורם מגופם ומחליפים צבעים.

    בעוד שבועיים צ'לסי תגיע לנואו קאמפ למפגש גאלקטי מול ברצלונה. לא אשקר, אני כמו כולכם יהיה דבוק למסך. אבל כבר היום אני מוכן להישבע כי מה ששנים מעכשיו אני ורבים מחובבי הספורט בעולם נזכור מהשבועיים הבאים הם לא את פניהם של רונאלדיניו או מוריניו. אלא את מבטו הקפוא להפליא של נהג מרוצים גרמני אחד, מיכאל שומאכר.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏26/10/06
  2. אלמוג23 Member

    הצטרף ב:
    ‏24/8/06
    הודעות:
    255
    לייקים שהתקבלו:
    0
    פשוט ת-ע-נ-ו-ג אחד הטורים החכמים והיפים שקראתי בחיי!!

    הכדורגל והכדורסל כבר לא מה שהיה פעם ,התופעה התחילה בפרמייר-ליג שהיום כבר
    אין כמעט שחקנים אנגליים ,שלא נדבר על שחקני בית שאין דבר כזה יותר שחקן בית..
    והתופעה הלכה וגדלה והפכה ממש למגפה , היום בכל העולם חושבים רק איך להפוך
    את הקבוצה לאימפריה ולא חושבים על שחקני בית , ללא ספק סיכמת הכל במשפט:

    זכייתו של שומאכר באליפות האחרונה ודמעתו אחרי פרישתו ירגש אותי יותר מאשר
    עוד משחק של חבורת שחצנים שאין עם מי להזדהות שם אפילו!

    כל הכבוד , המשך כך! http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

    http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
     
  3. rainman משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/9/02
    הודעות:
    17,976
    לייקים שהתקבלו:
    0
    רק אני לא מזדהה עם הכתבה?הספורט היחידי כמעט ולא מעניין אותי,אני די נרדם אחרי 5 דקות של טניס
    גם אם פאר משחקת בגמר ואני בכלל לא רוצה להתחיל לספר לכם איך העיניים שלי במירוץ מכוניות או חס
    וחלילה אופניים,הדבר היחיד שפשוט העלה את האהדה בדברים האלה זה שבזכות הקידמה הכל נהיה יותר
    נגיש והפריקים לדברים האלה שפעם לא יכלו לראות כמעט בחיים את טניס או סייף יכולים לראות את זה היום.

    בקשר לענפים הישראלים שמצליחים בחו"ל-האהדה פה לענף תישאר כל עוד יהיה לנו מישהו בטופ,ברגע
    שזאבי כבר נהיה פחות טוב מג'ודו הג'ודו כבר לא מעניין כמעט וככה יהיה ברגע שפאר,רם וארליך ירדו..
    כמו שקרה שמנסדרוף ירד.

    1.בקיצור אני לא מסכים עם הכתבה.
    2.סלע[קרימי] כל הכבוד על הרעיון.
    3.אני מקווה שגם רועי יגיב לנו.
     
  4. יוגב אסולין Guest

    בהחלט טור מעניין מאוד

    ונעבור לדעתי,

    קודם כל שלוקחים קבוצת כדורגל לדוגמא או קבוצת כדורסל, מתייחסים לזה כיחיד. אני חושב שבעולם היום הכדורגל והכדורסל איבדו הרבה מהסמליות שלהם ומהגאווה שלהם, היום אין שחקני בית בקבוצות אין סמלים, האהדה נשארת בעיקר כלפי הסמל כלפי המועדון ולא כלפי שחקן כזה או אחר. גם אם לדוגמא מכבי חיפה מעפילה בזכות משחק ענק של קטן או נבחרת ישראל מנצחת בזכות משחק ענק של שחקן אחר, אנחנו נזקוף את ההצלחה לזכות הקבוצה או לזכות הנבחרת כיחיד ולא לכל שחקן נעניק את הציון בנפרד (לאורך זמן כמובן).
    בעוד שאולי בשנים עברו, היינו יכולים הלזדהות יותרע ם שחקנים, להיות יותר מזוההים עם דברים פנימים שהם מעבר לסמל שעל החולצה ולחיות את תחושת השייכות ברגע ששכן שלך, כן זה שגר בדיוק בקומה למעלה ולפני שנתיים העברת לו כדור בין הרגלים, כבש איזה שלושער חשוב היום.

    ופה אני מציג את עמדתי באשר לעניין של "האם אנחנו אוהדים את היחיד ולא את הרבים" ובאשר לזהות וסמליות בענפי הכדור.

    עכשיו איך קורה שענפי הספורט הקטנים כביכול מצליחים לתפוס גבוהה כל כך. ראשית כל אין ספק שהעניין שהתקשורת היום נותנת יותר במה לענפים מאשר בעבר, העלתה את הנושא לידיעת הציבור ושדבר מקבל חשיפה הוא מקבל אהדה בהתחלה ובשלב יותר מאוחר גם שנאה.
    אין לי כל ספק, שללא העלילה שיש מאחורי כל ספורטאי כמו לאנס או בלי העלילה סביב גל פרידמן אז העניין סביבם היה פוחת, ולא משנה מה העלילה מעניינת מסקרת או משעממת ולא עניינית העיקר שמדברים שזה בכותרות שכתוב על זה וכו'.

    עכשיו, בשילוב של שתי הסיבות שאמרתי פה. שקל יותר להתחבר היום לענפים הקטנים שקל יותר היום לאהוב את היחיד להרגיש שייכות עליו. שהיום קל יותר לדעת לעקוב שקל יותר להרגיש ולהיות שייך. שהיום בענפי הכדור השונים אין זהות יש רק משכר וכסף, אין תחרות יש רק שחיתות, אין רגע יש רק עצבים, אין אהבה יש רק מזימות.

    אז הרבה הרבה יותר קל לאהוב את שחקן הטניס שהשיג הכל בעצמו, להיות מעריץ של רוכב אופניים שניצח את הכל או לשמוח בשמחתו של אלוף העולם בגלישת גלים.
     
  5. Rosner VFB 1893 מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏29/5/05
    הודעות:
    21,635
    לייקים שהתקבלו:
    300
    מין:
    זכר
    קודם כל אני מצטרף לברכות על הרעיון, ואני גם מקווה שרועי יוכל להמשיך לספר לנו את דיעותיו ואולי להגיב לשלנו, סלע לצומת ליבך.

    לגבי הנושא עצמו, אני עדיין בתוכי מעדיף את המשחק הרבים על היחיד, אבל אחרי שהות ארוכה בחו"ל אני חייב להגיד שזה לא הדבר היחיד שמעניין אותי.
    לא רק טניס, מירוצי אופניים ופורמולה אחד מצאו מקום בליבי אלא גם תחרויות הסקי השונות ( חבל שאין יותר אנשים שמבינים בעניין , הביאטלון זה אחד מענפי הספורט הכי מדהימים ומרתקים שיצא לי איי פעם לראות).
    לא יודע אם זה גרמניה שהשפיעה עלי, או אולי אני בתוכי התבגרתי, נפתחתי לעולמות חדשים, אבל זה פשוט תענוג לצפות ברוג'ר פדרר הבלתי נלאה, בשחר פאר ילדת הפלא תוצרת כחול לבן, בשניות שמפרידות בין אלונוסו לבין חלומו הגדול ביותר להרוס לשומאכר את עונת הפרישה שלו, לראות את לאנס ארמסטרונג מזיל דמעה.
    פשוט תענוג.

    אז אוקיי, כמו שרועי אמר, אנחנו עדיין גדלנו בדור שחיי על כדורגל, כדורסל ומשחקי הרבים. אבל אי אפשר כבר להתעלם מענפי היחיד שמרגשים לא פחות ואולי לפעמים יותר מלאי עניין.
     
    נערך לאחרונה ע"י מנהל: ‏5/10/06
  6. לירן מנהל כללי מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏5/8/02
    הודעות:
    38,751
    לייקים שהתקבלו:
    8,305
    כתבה טובה, אבל עם הרעיון גם אני לא מסכים.

    ואני אחד שפתוח באהדה רבה לכל מקצועות הספורט. אני מאוד נהנה לצפות (ולשחק) בטניס, אני מאוד אוהב את הפורמולה 1, בכל אולימפיאדה אני לא כמעט לא קם ורואה כל תחרות ריצה אםשרית.

    אבל.... כדורגל זה כדורגל. אולי הפנים של שומאכר יזכרו לעד, אבל זה אירוע שאפשר להבין את זה. מעבר לכך אין מה להשוות את המשמעות של פורמולה 1 לזאת של הכדורגל. כדורגל זו שפה בינלאומית. נכון שבארה"ב מעדיפים את הפוטבול ובהודו את הקריקט אבל בכלליות הכדורגל זה חלק בלתי נפרד מכל מדינה על הפלנטה הזו. (הרוב כמובן.) ההתרגשות שנמצא בכדורגל ובכדורסל לא נוכל למצוא בטניס או בפורמולה בשום פנים ואופן. ספורט קבוצתי זה ספורט שהרבה יותר כיף לאהוב ולעודד מאשר ספורט יחיד. וכמובן יותר מרגש.
     
  7. Alvaro Recoba משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/6/03
    הודעות:
    12,566
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני לחלוטין לא מסכים, וכמובן שהדברים הוצגו בצורה ממש לא פרופורציונית, בצורה שמשרתת את מטרת הכתבה.
    על הדרמה של איטליה-גרמניה חצי שעה אחר כך אף אחד לא דיבר, ואף אחד לא עשה עניין מהגול הסטנדרטי של מקסי רודריגז, גמר ליגת האלופות בשתי העונות האחרונות לא הניבו מהפכים מרתקים.
    אבל על הפרישה של אגאסי אנחנו עדיין מדברים, שחר פאר מופיעה בכל שער עיתון אפשרי, וסדרת גמר הכדוריד (שברצינות הייתה פשוט מדהימה) לא ירדה מהכותרות וסרט תיעודי עליה אף מוקרן כעת על המסכים והוא שובר קופות.

    זה בערך הסגנון שבו הדברים מובאים בכתבה (למרות שטיפה הקצנתי את זה) ואני לא מסכים לרעיון הכללי שלה גם. אני חושב שאם הדברים היו נלקחים בפרופורציות הנכונות וההוגנות, היה ניתן לראות שאמנם אנחנו מצליחים יותר בענפי ספורט שבהם הפופולריות נמוכה, אבל זה לא משפיע על כך שבראש ובראשונה כולנו כדורגל, קצת אחר כך כדורסל ושנות אור מאחורה שאר ענפי הספורט. לגבי שומאכר ואגאסי, תמיד פרישות זה מרגש, גם ג'ורדן ושירר ריגשו, ולגבי בארסה-צ'לסי, אני מקווה בשביל שומאכר שלא יקרה משהו בסגנון חזרה של צ'לסי מ 0-2 ל 2-3, אם הבנתם למה אני מתכוון.
     
  8. Rosner VFB 1893 מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏29/5/05
    הודעות:
    21,635
    לייקים שהתקבלו:
    300
    מין:
    זכר
    גל תסכים איתי, שחייב להיות בזה משהו עילאי שבן אדם יחיד רושם הישגים מרשימים תוך כדי כך שהוא חייב לשמור על יציבות, תוך כדי כף שהוא חייב להיזהר מפציעות, תוך כדי כך שהוא חייב לדרבן את עצמו, תוך כדי שהוא יודע , אם הוא לא לוקח את עצמו בידיים אף אחד לא ידאג לו וכו ..
    לעומת קבוצה, שהיכולת הקבוצתית היא הקובעת, שתמיד ששחקן יפצע אפשר למצא לו מחליף, שתמיד שחקן ידרבן (תוך כדי משחק) את עמיתו וכו...

    אפשר לראות את זה משני ההיבטים ידידי.
     
  9. Alvaro Recoba משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/6/03
    הודעות:
    12,566
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני מסכים איתך שאין קשר בין מה שכתבת הרגע למה שאני כתבתי, ולנושא הכתבה והדיון http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
     
  10. Hotspur משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏3/1/04
    הודעות:
    19,692
    לייקים שהתקבלו:
    0
    כתוב יפה, אפשר להסכים עם התוכן, אליי לא מדבר.
    למה? כי לדעתי הבסיס שעליהן מבוסס העסק הזה לא כל כך מכוון נכון.
    נתחיל בזה שבארץ אין תרבות אהדה. בכלל. אי אפשר להשוות מה שיש פה לאנגליה ואפילו לא לאיטליה, ארגנטינה או גרמניה. כאן הספורט תופס צד יותר שולי.
    מעבר לכך, הצמיד של ארמסטרונג היה אופנה חולפת, ממש כמו טמאגוצ'י, פוקימון ובגדים של קסטרו. מעט ידעו מה מאחורי זה ומה החשיבות, וגם אלה שידעו קנו פשוט כי היה אופנתי. מעבר לכך - כמעט כל הצמידים בארץ היו מ-ז-ו-י-פ-י-ם. הטור דה פראנס עניין מעט אנשים וגם הם פריקים של ספורט.
    אגאסי? אם לא היו מדברים על זה כאן בקושי הייתי יודע שפרש. יכול להיות שהפסדתי המון, אבל זה המצב.
    בקיצור, לא שחר פאר ולא אריק זאבי יוציאו 150,000 איש לרחובות. מכבי ת"א כדורסל, בזוייה ועלובה ככל שתהיה בעיניי, כן.
    גמר הרולאן גארוס, גם עם גברת פאר, לא יקבל עשירית מהרייטינג של גמר הצ'מפיונס ליג, שלא יכיל קבוצה ישראילת.

    כך שאל תכריזו על מהפכה כל כך מהר.
     
  11. Royrubi Member

    הצטרף ב:
    ‏11/3/06
    הודעות:
    154
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ok its roy rubinstein, i'm sorry i couldn't join the forum yesterday as i was on my way to england.

    i can agree with most of you, and yes i do think that football and basketball are the two big sports there are and i love them both like all of you.But I do think that in the last few years Israelis have become aware of other sports and this is good.

    bye from london
     
  12. Der Kaiser Manuel Neuer מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏7/9/04
    הודעות:
    24,805
    לייקים שהתקבלו:
    335
    אין ספק שהזדהות אנושית עם דמות עוברת מספורטאי לאדם, אבל לא מחייב שזה יקרה רק בספורט אינדוידואלי, אלא אפשר להזדהות עם שחקן בודד מתוך קבוצה שלמה.

    כמה סיבות הביאו אותנו לראות ספורט בחיים. זה התחיל בארץ הרבה לפני שנולדנו עם פלה, בקאנבאוור וקרויף. המשיך למרדונה שכבר כבש את המסכים ברחבי העולם, והגיע עד לעידן היום. הכדורסל התחיל להיות משודר בארץ (ערוצים ישראלים) רק ב 91 שמייקל ג'ורדן היה ה-דבר. אגאסי ושומי קיבלו במה בסוף שנות ה 90 בהתאם להתפתחות המדיה.
    הנקודה היא כמובן, שבסופו של דבר גם בספורט קבוצתי וגם בספורט אישי, הכל מתחיל מהדמויות שמביאות את כולם לראות ענפי ספורט, וזה לא משנה מאיזה סוג.
     
  13. Alvaro Recoba משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏12/6/03
    הודעות:
    12,566
    לייקים שהתקבלו:
    0
    Aware זו מילה נכונה, אבל מכאן ועד התיאורים ששטחת בטור? זה עדיין מטולה-אילת...
     
  14. Royrubi Member

    הצטרף ב:
    ‏11/3/06
    הודעות:
    154
    לייקים שהתקבלו:
    0
    הרמוניה/ רועי רובינשטיין

    אוהדי הכדורסל בארץ זכו בשבועות האחרונים להצצה על מכבי ת"א החדשה במהלך מסע המשחקים שלה מול קבוצות ה-NBA באירופה וארה"ב. באופן הכי ישראלי שיש רוב חובבי הכדורסל בארץ כבר הביעו את עמדתם הנחרצת בעניין מכבי ת"א החדשה, הם טוענים בהשאלה ש"מדובר באוסף של כלום ושום דבר". למרות שהאמת מאד רחוקה מטענותיהם צריך להבין מהיכן הביקורת באה, האוהדים האלו צמאים לראות על הפרקט משהו שמכבי שידרה לאורך כל העונות האחרונות-הרמוניה.

    המילה הרמוניה לקוחה מהשיח המוסיקלי משמעותה: "שימוש בו-זמני בגובהי צלילים ואקורדים שונים" הרמוניה מושלמת כפי שיודע כל בן אדם ששמע פעם מוזיקה קלאסית היא אחת הדרכים בהן הגיעה האנושות לשלמות. כמו במוזיקה גם בספורט רבים מנסים להגיע להרמוניה קבוצתית כפי שהייתה למכבי הישנה, מעטים מצליחים. עם פירוק הקבוצה בסיום העונה שעברה פנתה מכבי לנבן ספאחיה בכדי שהוא ירכיב את ההרמוניה הבאה של מכבי. הקרואטי לא היסס לרגע, עזב את הפרויקט שלו בוילנה ובא.

    אם יש דבר אחד מעודד במיוחד במכבי של העונה הוא על הקווים, אומרים שספאחיה הוא המוצארט של הכדורסל האירופי ומוצארט כידוע החל כבר לנגן בגיל שלוש....

    כרגע חמישה ימים לפני פתיחת המשחקים ביורוליג נדמה כי התזמורת של מכבי מוכנה, היא רק לא יודעת בדיוק מה היא מנגנת. אם תשאלו את ספאחיה הוא יידע לומר לכם איזו מנגינה הוא שומע ועל איזו הוא חולם בלילה, אותה מנגינה שהוא מנסה להפיק מ-13 השחקנים בסגל של סגנית אלופת אירופה.

    לפי משחקי ההכנה האחרונים אנו צפויים לראות העונה במכבי מפגש מוזיקלי מעניין, ספאחיה מתכנן לרקום לנו מוזיקה בעלת גוון מזרח תיכוני חזק [הלפרין, אליהו, גרין ואפילו ששון שרפו את המגרש מול שחקני ה-NBA בחודש האחרון והגשימו חלום ילדות]. אליהם יצטרף גם הקצב הליטאי של יסאיטיס שנראה כמו אחת ההבטחות של העונה הקרובה אחד שיוכל ברגע שירגיש בבית למצוא את הבלטה שלו בהיכל ולהניע את מכבי אל עבר פתיחת יתרון מול היריב. את הכינור הראשון נתן ספאחיה לבן ארצו הקרואטי ניקולה וויצ'יץ' שנראה כמי שמגיע לעונה הקרובה על תקן המאזן של הקבוצה. עדיין קשה לדעת כיצד קצב ההיפ הופ של ביינום וביופורד ישתלב בנגינה החדשה ונואל פליקס יצטרך למהר וללמוד את התווים ששאר חבריו כבר למדו בחודש האחרון, בינתיים הוא נראה כאחד שהקצב אינו זר לו במיוחד בהגנה.

    אוהדי הקבוצה יצטרכו ללמוד לחיות עם המנגינה החדשה, וכמו תמיד לאחר שנשמע אותה מספיק פעמים נתאהב. עד שהכל יהיה מושלם [ וכן במקרה הזה שלמות היא דבר יחסי, אל תצפו לגדולות] על האוהדים להגיע בימי ראשון וחמישי להיכל ולקוות שההרמוניה שתבקע ממנו החוצה תשטלת על אירופה כבעבר. מה שהם צריכים לעשות בינתיים זה רק להופיע ולבחון, אבל בשום פנים ואופן לא לשבת בשקט, היי הרי ההיכל שלהם הוא עדיין לא אולם קונצרטים.


     
  15. לירן מנהל כללי מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏5/8/02
    הודעות:
    38,751
    לייקים שהתקבלו:
    8,305
    המפתח טמון במשפט האחרון. "אוהדי הקבוצה יצטרכו ללמוד עם המנגינה החדשה".

    השאלה מתי זה יקרה ואם בכלל זה יקרה.

    אוהדי מכבי הורגלו בעשור האחרון לקבוצה שהיא הטובה באירופה, הם הורגלו לראות הצגות, הורגלו לראות את מכבי בלתי מנוצחת כמעט ביד אליהו והורגלו באמת לשואו טיים אמיתי. השנה לא בטוח שזה יהיה. ביינום לא שאראס, ביופורד בטוח לא פארקר ופליקס הוא גם כנראה לא באסטון. אבל אולי אני חורץ את גורלם פה מהר מדי והם דווקא כן יצליחו להיכנס לנעליים הגדולות שציינתי. מה שבטוח המשחק יהיה שונה. מכבי תבנה השנה יותר על הישראלים, מה שלא היה בעידן גרשון. התפקיד של ליאור אליהו, טל בורשטיין ויותם הלפרין יהיה מכריע וקובע הרבה יותר. כי יש לנו זרים שיקח להם זמן להיכנס לעיניינים.
    ללא ספק ממה שראינו במשחקי ההכנה האחרונים יש הרבה סיבות לדאגה, אבל זה מול קבוצות אנ.בי.איי כך שאתה לא באמת יודע איך לאכול את זה.

    אוהדי מכבי הם לא סבלניים, אם הקבוצה לא תקטוף את הפירות בחודשיים הראשונים העסק שם יפול, נחזור לחחלופי זרים באמצע העונה והמוניטין של מכבי יפול. מכבי תחזור לימים של לפני מקדונלד והאפמן, הימים שמכבי הייתה בינונית.
    אבל על כל השאלות יהיה הרבה יותר קל לענות אחי שנראה 3-4 משחקי יורוגליג. המבחן הגדול של ספאחיה.