עיתונות הספורט אינה נהנית מיוקרה רבה - נהפוך הוא, ובכל יום אנו נתקלים בעיתונאי אחר שמדרדר את עיתונות הספורט למה שאנו קוראים "ירידה לזנות". היום נתקלתי באתר NRG בטור של העיתונאי רון עמיקם : ללא ספק מועמד ראשי לתואר "הסרסור של עיתונות הספורט". בטור שבו ישנם כזבים, והתעלמות מעובדות, מהלל ומשבח העיתונאי רון עמיקם את המאמן אלי אוחנה - אלא שהטור הזה חוטא בשני דברים: 1. זה נראה , ולא בפעם הראשונה אצלו, כיחצ"נות . 2. האיש חוטא באי גילוי נאות : הוא לא מדווח לקוראיו שהוא חבר אישי של אוחנה, ולא רק חבר אישי אלא מעריץ עיוור - " חסיד שוטה ". הנה לינק לכתבה: http://www.nrg.co.il/online/3/ART1/068/463.html והנה כל התגובות נכון לפתיחת הדיון, והן מדברות בעד עצמן ( לא נגעתי ) : ואיפה מועצת העיתונות? בתרדמת?
תכלס....פתאום כולם יוצאים מהחורים...אני מוריד את הכובע בפני אוחנה וכל הכבוד לו.. אבל זה עדיין ברור לי שהוא לא מאמן לגיטמי בליגת העל. ורואים באמת שהכתבה חסרת אובייקטיבות[ליתר דיוק הכותב] וביתרי....במקום לפתוח כל הזמן דיונים על זה..יש פה כבר דיון על תקשורת...
לביתרי מלידה, א. לא ברור לי איך אוהד ביתר יכול לצאת נגד אוחנה, האיש הפך אתכם לאימפריה. ב. תקרא שוב מה כתב עמיקם: יכול להיות שאלי אוחנה מתאים לקבוצות קטנות בלי לחץ תקשורתי לא בדיוק משפט יחצנ"י וחוץ מזה, גם אם עמיקם חבר של אוחנה, מותר לו לכתוב עליו - כל עוד הוא לא מסלף את האמת. זו אמת.
1. הוא לא יכול לכתוב ( אתית לפחות ) מבלי לתת גילוי נאות ולגלות לאלו מקוראיו שאינם יודעים, שהוא חבר אישי ומעריץ אישי של אוחנה. 2. כל הכבוד לך שמתוך הטור הבינוני , הן באורכו ובין באיכותו, הצלחת למצוא שני דברים שהם אמת - אתה זוכה בפרס "עופר אוכל ניירות בחקירה" לשנת 2006 !
אין בארץ שום שחקן כדורגל מוביל שאין לו עיתונאי אחד לפחות ש"שומר עליו". ולגבי פרס "עופר אוכל ניירות בחקירה" לשנת 2006 ! איפה מקבלים את הפרס ? והאם זה רק כבוד או שמקבלים גם כסף ?