אז כן, בחרתי כותרת קצת יצירתית לסיפור של בטיס. זה התחיל אי שם ב95, כאשר איש עשיר מאד, העונה לשם מנואל רויז דה לופרה, קנה מניות מריאל בטיס בלומפיה (השם שלה הוא סיפור בפני עצמו) ותפס עלייה שליטה מלאה, כשהוא הפך לבעל המניות הגדול ביותר בקבוצה. מאז, הוא שם לעצמו מטרה- הפיכת בטיס הקטנה לאימפריה בקנה מידה אירופאי. האיש ידע, שלפני שמסתכלים איך לחזק את הקבוצה בהיבט המקצועי (רק לפני 6 שנים בטיס שיחקה בסגונדה- הליגה השנייה), תהליך שייקח שנים עד להפיכת הקבוצה לקבוצת צמרת קבועה, הוא חיפש איך לתת לקבוצה את הבסיס שצריכה כל קבוצה גדולה. ואכן, כך הוא עשה. הוא העמיד את הבסיס אותה צריכה כל קבוצה גדולה, בזכות הכסף והשאפתנות שלו. הוא בנה אצטדיון גדול, המכיל כמעט 60 אלף מקומות, אבל קרא לאצטדיון על שמו, ואולי זה מסמל בעצם את הסיפור של בטיס ולופרה. במהלך עשר השנים האחרונות לופרה עשה הרבה מאד כותרות, ולאו דווקא בגלל דברים שיהללו את שמו. כיום לופרה ידוע באישיותו ה'צבעונית', אבל אף אחד... טוב, לפחות לא אני חשב שזה יגיע עד למצב בו אנו נמצאים היום. אחרי שהקבוצה הגיעה לליגת האלופות, ה'בטיקוס' (כך מכונים אוהדי הקבוצה) היו בעננים. הקבוצה שלהם הייתה אחרי עונה בה הם זכו בגביע, וגם השיגו את הכרטיס לסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות. אחרי שתי משחקים מול מונאקו, בטיס הבטיחה את השתתפותה בליגת האלופות ועשתה היסטוריה. הקבוצה ממש נגעה בשמיים, והייתה נראת בדרך להגשמת חזונו של לופרה. אבל את העונה ההיסטורית הזאת מבחינתה של בטיס, אולי לא ירצו לזכור. בצל ההגעה לליגת האלופות, הקבוצה לא פתחה בצורה טובה את העונה. אם זה לא מספיק, פציעות פקדו את הקבוצה על ימין ועל שמאל, כשהמרכזית ביניהן היא פציעתו של הסקורר המוביל שלה, ריקרדו אוליברה, כמעט עד לסיום העונה. אז אמנם גם עד לפציעתו, בטיס הייתה בין שתי קבוצות ההתקפה הגרועות בליגה, וזאת לאור יכולת לא טובה של אוליברה עד לפציעתו, אבל הפציעה שלו הייתה מכה גדולה מאד לקבוצה. בנוסף, מכת פציעות ארוכה, שהגיעה עד ל11 שחקנים (!), לא תרמה לקבוצה להחלץ מהמצב אליו נקלעה. כשחלום ליגת האלופות נגמר, אחרי הופעה מכובדת מאד במפעל, בה בטיס ניצחה 1-0 את צ'לסי בסטמפורד ברידג' והפגינה את עוצמת ה'בטיקוס' בשיאה, הבינה בטיס שהיא חייבת לחזור להלחם על הלחם שלה, הליגה. ברגע אחד ה'ורדי בלנקוס' הבינו, שהם צריכים להלחם על הזכות להשאר עוד עונה בליגה הראשונה, בפרימרה. וכאן התברר, שבטיס לא הייתה מוכנה מנטאלית למפלה שכזאת. ההגנה הייתה נראית לעיתים מפורקת, קישור אחורי פרוץ, שוער שעושה שטויות ומחסור באחד שיודע לכבוש שערים. בגדול, בעיות בכל החוליות, מקצה אחד של המגרש עד לקצה השני. וכאן לופרה נשבר. האיש שניסה להיות הכל יכול בבטיס, האיש שרצה להלל את שמו ולהפוך את בטיס לענקית בקנה מיה אירופאית, לא ידע מה לעשות. הוא הפסיק להגיע למשחקי הקבוצה וראה אותם מהבית, במסכי הטלויזיה. לאווירת הקבוצה, שגם ככה הייתה במצב לא קל, זה לא עזר. זה הגיע עד לכך, שחואניטו, הקפיטן של בטיס והלב והנשמה של הקבוצה, ביקש ממנו דרך התקשורת לחזור ולראות את משחקי הקבוצה מיציע הכבוד. אבל לופרה המשיך להיות מדוכא נוכח מצב הקבוצה. למרות שהיה נראה שבטיס תשאר בסופו של דבר בליגה, התדמית שיצאה ללופרה העיקה עליו, ובזמן האחרון יש פירסומים על רצונו של לופרה למכור את הקבוצה. אחרי תבוסה של 6-0 למלאגה במהלך העונה, השיא היה עוד לפניה. שלשום, כשבטיס אירחה במנואל רויז דה לופרה את סיטואה בוקרשט בגומלין שמינית גמר גביע אופ"א, אחרי 0-0 מהמשחק הראשון בבירת רומניה. אחרי 52 דקות מאופסות, טעות גדולה של הבלם נאנו, שהגיע בקיץ לקבוצה מחטאפה, ומכאן זה 1-0 לסיטואה בוקרשט. בטיס המשיכה ללחוץ עם הדחיפה של הבטיקוס מהיציעים, אבל החמצות של שחקני הקבוצה, בין השאר החמצה גדולה של דני, השאירו את התוצאה על 1-0. בדקה ה60, אחרי שכל המשחק חואקין, כוכב הקבוצה, קיבל בעיטות ברגליים וכל דבר אפשרי משחקני סיטואה כדי לעצור אותו, דווקא הוא איבד את העשתונות ונתן מכה קטנה לשחקן סיטואה, שהוסיף בהצגה. התוצאה- אדום לחואקין, ומכאן הסיפור נגמר ב3-0 לסיטואה בוקרשט. בטיס מודחת סופית מאירופה, הדבר הטוב היחיד שהיה לה עונה, ותמונה אחת שאפשר היה לראות ביציעים אמרה הכל- תינוק הבחין בעצב הגדול בעקבות התבוסה הכואבת והחל לבכות. על זה אומרים- לפעמים תמונה אחת שווה 1000 מילים. כעת הקבוצה פשוט שבורה מנטאלית. למרות שלופרה, שכאמור אהב מאד את התקשורת אבל לא העונה, הצהיר: "נלך עד המוות עם המאמן שלנו", על מנת להרגיע את המערכת, מתפרסמות ידיעות על כך שהוא החליט למכור את הקבוצה. עונה אחת והחלום הפך לסיוט, ולופרה השאפתן, שחלם בגדול, לא יכל להתמודד עם זה. כרגע, בטיס נמצאת מתחת לקו האדום, לפני משחק קשה מאד בברנבאו והמצב לא נראה טוב. הקבוצה פשוט נראית שבורה מנטאלית אחרי התבוסה הכואבת לסיטואה, וההתנהלות של לופרה לא מטיבה לכל המערכת של בטיס. העתיד בקבוצת הכדורגל של העיר סביליה, שחייה ונושמת כדורגל, אפל ולא ברור. בטיס עלולה שלא להתעשת מבחינה מנטאלית, ולמצוא את עצמה בסיום העונה מתרסקת ויורדת לליגה השנייה (הסגונדה).
בטיס לא ידעו להכין את עצמם לעונה ארוכה ומותשת , הם לא רגילים לעונה שהם מתחילים לשחק בשבת ואז בשלישי ושוב שבת ואז רביעי ושוב שבת ושוב באמצע השבוע. בבטיס היו צריכים להכין סגל רחב שיהיה רוטציה , שיהיו כוחות לסיים את העונה , הם חזרו בדיוק על הטעות של ריאל סוסידאד שהשתתפה באותו מפעל. בטיס הייתה צריכה לקחת דוגמא מהצוללת הצהובה , לראות איך מכינים קבוצה לליגה ולאירופה ושלא נשברים בליגה וגם מצליחים באירופה
הראל, הרוטציה שלהם התקצרה בגלל מכת הפציעות, וגם למרות בקשתו של סרה, לא נרכש חלוץ בקיץ, ובדיעבד, אם היה עוד חלוץ בבטיס, היה מצב שפציעתו של אוליברה לא הייתה כל כך משמעותית בשביל בטיס. דני קיבל דקות משחק רק אחרי הפציעה של אוליברה בלית ברירה. לפני פציעתו של אוליברה, הוא לא ראה דשא. ככה שאם היה עוד חלוץ (היו דיבורים על אדאביור, שעבר בינואר לארסנל, פרננדו ביאנו ועוד שמות), גם לפני פציעתו של אוליברה, כשהוא לא הציג את אותה יכולת כמו בעונה שעברה, עוד חלוץ ברוטציה היה אולי פותר את בעיית המחסור בשערים שהייתה לה, ואז בטיס לא הייתה מגיעה למצב המלחיץ אליו היא הגיעה בתחתית.
כל קבוצה שמגיעה לאירופה חייבת להחתים לפחות עוד ארבעה שחקנים נוספים לסגל כדי להוריד את העומס, קבוצה שלא עושה את זה צפויה לסבול מפציעות וחסרונות במשך רוב העונה. זה קרה למכבי פ"ת בישראל, לאברטון בתחילת העונה באנגליה וזה קרה גם לבטיס. עוד בעיה היא המעבר מאירופה לליגה, מעבר הגורם לירידת מתח גדולה אצל השחקנים, וצריך מאמן שידע לשמור את השחקנים שלו עם מוטיבציה מלאה בכל משחק. לקבוצות הגדולות זה לא קורה כי הן רגילות לשחק גם באירופה וגם בליגה, לקבוצה שעושה את המעבר בפעם הראשונה זה יכול להיות בעיה רצינית.
לטעמי, הבעיה הכי גדולה של בטיס העונה היא משבר האמון. השחקנים, האוהדים וגם הנשיא מתקשים להביט מעבר לדכאון. במקום לחפש את הפתרונות, הבטיקוס מצליחים לחשוב רק על הבעיות. העובדה היא שגם עם מכת פציעות קשה, יש לבטיס סגל טוב הרבה יותר מאשר של יריבותיה לקרב ההשרדות. במקום לנצל זאת, הם רק דועכים. פעם אחת, צריכה בטיס לעלות למגרש כמו הקבוצה הגאה מהעונה שעברה ולא הקבוצה המפוחדת של העונה. אם האנדלוסים ישחזרו את הגישה שהביאה להם תיקו 3-3 ומשחק נפלא בקאמפ נואו, ב- 9 מתוך 10 מקרים זה יספיק גם מול קאדיס ואלאבס.
בטיס היא קבוצה שאני מאוד מחבב בכדורגל הספרדי , בעיקר בגלל האוהדים והעוצמה שהיא משדרת. והעונה, אין עוצמה ואין נעליים. לפחות האוהדים נשארו על הקרקע. בטיס לטעמי עוד לא הגיע לשלב ההתפרקות הטוטלית כאשר כולם אומרים " זה אבוד" , או "די , אי אפשר יותר" (ראה מקרה סלטה ויגו האומללה מלפני שנתיים). אבל אם זה יקרה, ובמיוחד במאבקי התחתית בהם היא תפסיד לקאדיס ואלאבס או קבוצות שמנדנדות מעליה אני לא רוצה לחשוב על מה שיקרה למועדון הסימפטי ביותר בספרד (דעתי).
הטעות הכי גדולה של בטיס למעשה היתה ברכש הבינוני. בטיס חיזקה את הקישור שלה בלבד, כשהביאה את מיגל אנחל וריוורה המעולים, אבל מסיבה שלא ברורה לי ויתרה על רכש של שחקנים איכותיים להגנה, שגם בעונה שעברה לא הייתה מי יודע מה... דה- לופרה, הנשיא הקמצן שלהם, לא נענה לבקשתו של סרה פרר, שביקש ממנו בתחילת הקיץ מזומנים בכדי להביא קשר שמאלי וחלוץ נוסף ברמה גבוהה. בסופו של דבר הגיעו לקבוצה שחקנים סוג ג' כמו החלוץ סיסקו והקשר השמאלי חואנלו (שנתן עונה אחת טובה בנומנסיה, אבל נעלם לגמרי השנה וכבר הספיק להיזרק לאלבסטה). אי-אפשר להתעלם גם ממכת הפציעות, שגם כן תרמה רבות להידרדרות של הקבוצה. מיגל אנחל, נאנו ואוליבירה, שלושה מהשחקנים היותר חשובים של בטיס, סיימו את העונה בערך במחזור ה8, וההעדרותם פגעה באיזון של הקבוצה. בנוסף, שני הברזילאים, אדו ואוססונה, שהיו בין האחראים העיקריים להצלחה של בטיס אשתקד, נותנים עונה זוועתית. התרומה הדלה של אסונסאו השנה לא כ"כ מפתיעה אותי, שכן מדובר בשחקן שמיעט לשמור על יציבות לאורך הקריירה שלו. אך מאדו ציפיתי להרבה יותר. תמיד החזקתי ממנו כשחקן ברמה הגבוהה ביותר שיש, והשנה לצערי הוא מאכזב ובגדול.
