חחחחחח כמו לישון באיסט האם לא בטוח אז בהסיפורים הקרועים מי מוביל סטרטפורד איסטלנדס או גרמיין אני אומר סטרטפורד
בעוד כמה שנים כשאני ישתחרר מהצבא והשנה באוגוסט אני מקווה ועונה הבאה מגרמניה אתם עוד תישמעו עליי בדיון הזה...
לפני הדרבי מחר עוד משהו מהעבר שלי במנצסטר, כמה ימים לפני הדרבי באולד-טראפורד לפני שנתיים עבדתי כמאבטח באיזה תיאטרון במנצסטר(מול הבניין של אולפני הבי בי סי בעיר), כמה דקות לפני ההצגה ניגש אלי חבר שעבד איתי,בחור אירי בשם וינס(גם כן אוהד יונייטד) ואמר לי שרוד ואן ניסטלרוי מגיע להצגה,חשבתי שהוא צוחק עלי אבל כשההצגה כבר עמדה להתחיל וכל האנשים כבר היו ישובים נכנס רוד עם מי שאז היתה חברה שלו והיום אשתו מהכניסה האחורית, בהפסקה ניגש אלי שוב וינס(איבטח אותו אישית שלא יציקו לו יותר מדי) ואמר לי כי הוא דיבר עם רוד,סיפר לו עלי(בחור מישראל,בא במיוחד לגור בעיר בגלל יונייטד...)הוא אמר לי שרוד מעוניין לפגוש אותי, כמובן שלא האמנתי לו אבל הלכתי אחריו ובאמת במדרגות החירום של הכניסה האחורית של הכניסה לאולם עצמו עמד רוד,וינס פנה אליו ואמר זה הבחור שסיפרתי לך עליו,רוד הושיט יד ואמר נעים מאוד ובמשך דקה או שתיים שבשבילי נמשכו כנצח דיברנו על שום דבר באמת(הוא שאל איך אני מסתדר בעיר,אני שאלתי איך ההצגה...)לאחר מכן הוא היה צריך לחזור פנימה,נפרדנו לשלום ורגע לפני שהוא נכנס אמרתי לו,רוד תעשה לי טובה אחת,מה הוא שאל,תנצחו את שיטי בשבת,הוא הסתכל עלי הזיז את ראשו כאילו אין בעיה,הזיז את היד בביטול ואמר :don't worry ונכנס פנימה. לאחר ההצגה התחברתי אל וינס,רוד ואשתו וליוונו אותם עד לרכב מרחק חמש דקות הליכה מהתיאטרון, שוב דיברנו הפעם גם קצת על כדורגל,דיברתי עם אישתו(סופר נחמדה,בלי פוזה)בסוף שוב לחצנו ידיים הם הודו לנו ואני ואיחלתי לו בהצלחה בשבת. למשחק עצמו נכנסתי בלי כרטיס(גם באנגליה מתפלחים לאיצטדיון אפילו שזה האולד-טראפורד אבל זה כבר סיפור אחר)הצטופפתי על כסא אחד עם חבר שלי,סקולס עשה 1-0 ואז הגבהה של גיגס מצד שמאל ומי אם לא רוד ואן ניסטלרוי בנגיחה כבש את השני ובסוף ניצחנו 3-1, רוד ואן ניסטלרוי,הבטיח וקיים, שיהיה לנו בהצלחה מחר.
אחלה סיפור. ואשמח לשמוע איך מתפלחים לאולד טרפורד http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
לא מבין את הפליאה הגדולה - מה נראה לך ששחקן תאטרון בקליבר של מפקד השייטת לא יראה מדי פעם איזו הצגה טובה?!? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_dance.Xxx
עדיף שאת ההצגות הטובות ישמור לדרבי, אין כמו לרמות את החלאות... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx
איזה סיפור http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/eusa_clap.Xxx צריך להודות לך שחזרת לארץ ושלא תפגוש עוד עגבניות רקובות. אחרת נפסיד כל משחק בגלל שהבטיחו לך.
סחתיין. אחלה הסיפור. כיף לשמוע על כדורגלנים שלא תופסים תחת - חבר שלי, אוהד מכבי ת"א מושבע, ניגש פעם אל ניר קלינגר שהיה מתנשא ומגעיל. יחי ההבדל הקטן. זה מזכיר לי סיפור ששמעתי מפי בן דוד שלי שגר בלונדון. לפני שנתיים ככה, כשלא היו לנו שום אופציות בקישור השמאלי, תפס את מקומו בהרכב הספרס ג'וני ג'קסון, בחור עם הרבה הקרבה אבל מעט מאוד כישרון. בן דוד שלי וחבר שלו אכלו במסעדה כשבאותו מקום סעד לא אחר מג'וני ג'קסון יחד עם ידידה של החבר של בן דוד שלי. כמובן שהחבר ניגש לידידה שלו לומר לה שלום, אך לא ממש ייחס משמעות מיוחדת לאותו ג'קסון (למרות היותו אוהד ספרס מושבע). והמשיך לדבר עם הידידה שלו. את ג'וני שלנו זה עצבן - כנראה קצת עלה לו השתן לראש - אז הוא פנה לחבר של בן דוד שלי: "Hey! Do you know who I am?" אז החבר ענה לו בנונשלנטיות: "I'm a lifelong Tottenham fan. You're Johnny Jackson and you're fuckin' shite!". כמובן שאדון ג'קסון הנכבד סתם את הפה מאותו רגע. אגב, אם לידידנו ערן (ג'רמיין דפו) הקונטקסט הזה מוכר - הוא גם הזכיר את זה בגלורי גלורי בזמנו.
ערן הפנה אותי לדיון הזה ובאמת סבבה. חבל שנגמרו הסיפורים, אחרת איזו סיבה יש להיעלמות הדיון הזה? ב-99' הייתי בכיתה י"ב. הייתי בבי"ס אזורי של קצת מושבים ובעיקר קיבוצים, והיינו כל השכבה בנתב"ג בדרכינו לפולין, כשהגיעו שחקני מכבי חיפה בדרכם לגומלין ברוסיה מול לוקומוטיב מוסקבה ברבע-גמר גביע המחזיקות. בידיעה שבפולין יהיה קר, הבאתי איתי צעיף ולמרות החמימות בנתב"ג, דאגתי להוציאו ולכרוך סביב צווארי. שיידעו, גם הפועל פה. בדיוק כשאני מעביר ארבעה פקטים לקופאית, יוסי בניון נכנס לחנות שהייתי בה. תמיד שנאתי את הבן-זונה. "יוסי" קראתי לעברו. הוא נופף והמשיך ללכת. אפילו לא הסתכל בכיוון שלי. "לך, לך יא בכיין" הפטרתי בכיוונו. באותה תקופה הוא היה נוהג לבכות בכל שבת שנייה וכנראה נעלב. הסתובבתי לקופאית כששמעתי אותו מצייץ מאחורי. הסתובבתי אליו והוא נצמד אליי והציע לי לחטוף פיצוץ. סירבתי בנימוס. הייתי שמח להזדמנות אבל לא הייתי מוכן להתעסק עם מחנך פסיכי שהיה מעיף אותי מהמשלחת לפולין ונאלצתי להרגיע את העניינים. כשיהיה לי זמן בימים הקרובים אני אוסיף סיפורים על טרמפים לשכונת התקווה ומעבר מסוכן דרך השוק עד למגרש. מכות עם שמעון מזרחי אחרי דרבי כדורסל. מרדף מכוניות חביב אחרי סרג'ן צולקוביץ (בית-שאן) שנגמר בקופסת חומוס בחלון שלו. הברזות מבית-ספר, חצי הברזה מבגרות, חוויות מחדר החקירות באצטדיון שכונת התקווה (אף פעם לא היה לי מזל שם), וכסא מאצטדיון ר"ג שנלקח כמזכרת לגביע של 99'. היום אני כמובן אדם הגון ומהוגן שמתנהג למופת.
נראה לי ללכת מכות עם צ'ולקוביץ' היה יותר קל..גם אם הוא היה מנסה לפגוע בך במילא הוא היה מחטיא http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx חוץ מזה לא היו לא ידיים כי שניהם תמיד על הראש[מאז אותו משחק מול בית"ר... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx ]
אחחח כמה שהם כולם זונות כשאין מצלמות.. אחלה סיפור שגיב, מחכה כבר להבאים בתור! אגב, לאן נעלם יוגב שהבטיח לנו לקחת את השלישייה בהליכה עם הסיפורים שלו? http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
טוב, יום חדש. הסיפור עם צולקוביץ' כך היה: בעונה שלאחר עונת השרוכים, בית-שאן אירחה אותנו ביום שישי בסביבות 3-2. גם אז הייתי בכיתה י"ב (היו לי ימים סוערים) ולמשחק נסעתי עם חברים מקיבוץ קרוב לקיבוץ שלי. לא היו לי עצבים להישאר ללימודים אבל הרגשתי חובה ללכת ולהודיע למורה שלי לספרות שאני לא מגיע לשיעור הכפול והחשוב של היום בגלל שאני נוסע למשחק בבית-שאן. לשמחתי היא גילתה הבנה ואף הוסיפה שבנה נוסע איתי. חתכנו מהר לקיבוץ השכן, תפסנו קצת שמש וטחנו בערך חצי קופסת סיגריות בשעה. לבסוף הגיעו שאר החברים, העמסנו את עצמינו על טנדר ישן ומקרטע ויצאנו. מפאת המרחק והרצון לנסוע בסבבה יצאנו מוקדם, חמושים באלות בייסבול ושאר חפצים (לטדי אני עדיין מחמש את עצמי בכל שנה-ליתר ביטחון. פעם גז מדמיע פעם אלת עץ וכו'). כביש 6 עוד לא היה קיים, ואני, דרומי שכמוני למדתי את הארץ. בדרך עצרנו על איזו גבעה מסולעת, אי שם בכביש המוביל מירושלים לבקעה. התיישבנו, הוצאנו פינג'ן, פיתות וחומוס, וחיזקנו את עצמינו בשאכטה ירוקה לקראת המשך הדרך. עד שהגענו למשחק השפעת החסה פגה והגענו במצב האידיאלי - עצבניים. את המשחק ניצחנו 1-3 אם אני לא טועה והיציאה הביתה הייתה חלקה אלא ש... באורח פלא, באחד הרמזורים הראשונים אחרי היציאה מהמעברה, אנחנו מגלים שבאוטו לידנו יושב לא אחר מסרג'ן צולקוביץ. בהחלט מוזר שהוא כבר הספיק להתארגן אחרי המשחק ונסע אבל למי איכפת. מבטינו (לא רק שלי אלא של כל יושבי הטנדר האדום) הצטלבו ובדקות הבאות התפתח מרדף מכוניות שמתאים לסצנה מסרט הוליוודי. הוא ברכב פרייבט שכור, לא מצליח לברוח בגלל התנועה, ואנחנו בטנדר ישן שסוחב איתו משקל של שישה או שבעה אנשים, מנסים להיצמד אליו ולחמם אותו. לאורך כמה קילומטרים רדפנו אחריו עד שהוא במפתיע חתך נתיבים וסטה ליציאה לכיוון חיפה. כמו שכבר כתבתי אתמול, לפחות החלון שלו ספג קופסת חומוס צנובר. העונש שלנו על כל הארוע הגיע בדמות פנצ'ר איפשהו בין הרצליה לת"א.
