עוד ככה רבע שעה-חצי שעה אני מעלה את 6, שגבי ביקש(משורר שכמוני) מחר אני מעלה את לילה לבן ראשון, ואז אני אתפנה. אני אודה מאוד לכל מי שגם יש לו שיעזור לי להעלות את הכתבות.
כן כן! עבדתי על זה ברוטו שלוש שעות, והרי התוצאות: (אם אתם רואים במהלך הכתבה את הסימן מ.י., תדעו שזה מנצ'סטר יונייטד, פשוט אין לי כוח לכתוב את כל השם). כל מה שמסומן בשחור, זה הכתב אומר. --------------------------- ב19 באפריל 2001 זכה אדם אחד להופיע על כל העמודים הראשונים של עיתוני אנגליה,. "הסאן" אפילו הקדיש לו את העמוד הראשון כמעט כולו, אבל איש לא ידע מה שמו. לילה קודם עלה האיש האלמוני לדשא של האצטדיון האולימפי במינכן והצטלם עם שחקנים מנצ'סטר יונייטד, שניו לפני תיחת המשחק מול ביירן מינכן במסגרת רבע גמר ליגת האלופות. האלמוני הצטרף לצילום הקבוצתי כשחקן ה-12 של אלופת אנגליה, ולמרבה הבלבול, הזכיר במראהו את אריק קנטונה, שחקן העבר של הקבוצה. למחרת היום נפתרה התעלומה. האיש ה-12 של יונייטד היה קארל פאוור, מובטל ממנצ'סטר. "הסאן" זכה לראיון בלעדי איתו בתמורה לאלפי פאונדים, רשתות הטלוויזיה שידרו שוב ושוב, ופאוור, או ליתר דיוק, טומי דאן, האיש שהגה את המבצע, גם הוא מובטל ממנצ'סטר, הבין שמדובר בהרבה יותר מסתם מתיחה מוצלחת. תעלולים דומים עשויים להיות דרך להתפרסם ולמלא את חייהם בתוכן. הם הבטיחו להשלים עוד4 תעלולים שידהימו את עולם הספורט והחלו לפנטז על המכה הגדולה שתבוא בעקבותיהם. עכשיו, יותר משנה אחרי הפרסום העולמי,מציינים השניים בגאווה את השלמת חמשת המבצעים. המכה הגדולה עדיין מחכה. תחמונים, מזימות ותרגילים פאוור, 34, הוא דמות מוכרת במנצ'סטר עוד לפני המתיחות, אם כי איש לא קורא לו קארל, אלא fat neck(צוואר עבה). במאי 96 הגיע שיר בשם זהה של להקת בלייק גרייפס למקום העשירי במצעד הבריטי. בלייק גרייפס היא להקתם של שון ריידר ובז, דמויות מרכזיות בסצנת הדאנס המנצ'סטרית של שנות ה-90 עם להקתם הקודמת, ההפי מנדיז, וחברים קרובים של קארל. "פט נק, יש לך פט נק", שר ריידר, ופאוור לא שוכח להזכיר את השיר בגאווה, ובצדק. כמה אנשים יכולים להתגאות ששיר שנכתב עליהם נכנס לעשירייה הראשונה במצעד הבריטי? דאן, מצידו, מתגאה בחברות עם ג'ו סטרמר, סולן להקת הקלאש שכתב עליו שיר, ושניהם משוויצים בהיכרות עם שאר גיבורים מקומיים כמו חברי להקת ניו אורדר, הסטון רוזס והאמן דמיין הירסט. רשימת ההישגים שלהם בתחום התעסוקה, לעומת זאת, קצרה בהרבה. "תחמונים, מזימות ותרגילים", מתאר פאוור את עברו המקצועי, במבטא מנצ'סטרי כבד. הוא גם בילה תקופות קצרות בבתי כלא על עבירות פעוטות. דאן, גבר מאסיבי בעל קול רועם ונטייה לשימוש במילה "פוקין" (פאקינג במבטא צפוני) בכל הזדמנות, מתהדר בעובדה שהוא מעולם לא עבד במשרה של תשע עד חמש. "יש כאן בעיה קשה של אבטלה", הוא אומר. שניהם אוהדים מושבעים של מנצ'סטר יונייטד, ולא במקרה החלה סדרת המבצעים במשחק של הקבוצה. דאן נכנס במשך שנים למשחקי קבוצה מבלי לשלם. בעונת הטרבל של הקבוצה הוא ליווה את השדים האדומים לכל משחקי החוץ ושוב, מבלי לשלם אגורה. השיטה הייתה פשוטה. מצויד במצלמת וידאו הוא התיימר להיות צלם, ומצא את עצמו בד"כ מאחורי אחד השערים אחרי שחלף על פני הסדרנים בקלילות. בסיום המשחק, הוא פנה כמו כל עיתונאי חרוץ למסיבת העיתונאים. "האם נכונה השמועה שאתה עובד לאמן את מנצ'סטר סיטי?" הוא שאל בהזדמנות את אלכס פרגוסון, שפרץ בצחוק יחד עם כל הקהל. בפעמים אחרות הוא עלה לאוטובוס של הקבוצה או ללימוזינה שחיכתה לפרגוסון, שדווקא שמח לפגוש את דאן. "הרעיון צץ אצלי אחרי שצילמתי את מ.י. בכל מגרש", אומר דאן. "אני רגיל לעשות את זה, יש לי את הביטחון. זו לא בעיה בשבילי". אבל דאן הוא בחור גדול מדי בכדי להתחזות לכדורגלן, ומכאן שהיה טבעי להכניס את פאט נק לתמונה. הם חברים מילדות בשכונות הקשות של מנצ'סטר, אוהדים את הקבוצה ו"בלגרים" באופי. Blager פירושו תחמן, אדם ערמומי, אחד שיודע להסתדר מבלי להוציא כסף, ודאן הוא הבלגר האולטימטיבי בעיר שמעריצה טיפוסים כמוהו. מדי שנה עורכת תחנת רדיו מקומית תחרות בלגרים, בה מוענקת מכונית לאדם שמצליח לטוס בחנים למרחק הגדול ביותר ממנצ'סטר. השנה זכה אדם שהצליח להגיע לאיים הקריביים וחזרה בחינם. דאן יכול להעביר באוניברסיטה המקומית קורס בנושא. "טומי הגיע אלי ושאל אותי אם אני רוצה לעשות מבצע במשחק במינכן לעלות לצילום הקבוצתי", מספר פאוור. "זה היה כמו חלום עבורי, לעמוד יחד עם מ.י.. ואז התחלנו לעבוד על התרגיל, הסתכלנו על צילומי וידאו ממשחקים שוב ושוב, וטומי הכין אותי בפרטי פרטים לקראת המבצע במינכן: מאיפה להיכנס, איפה לעמוד ומתי לעלות על הדשא". איך הגעת למסלול הריצה סביב המגרש? דאן: "פשוט הלכנו לשם. אמרנו שאנחנו עיתונאים. יש לי אישור כניסה מטעם מצלמת הוידאו שלי". "כשעזבתי את טומי", ממשיך פאוור, "ועליתי למגרש, האדרנלין התחיל לפמפם. עוד לני כן עברנו על פני בובי צ'רלטון ופרנץ בקנבאואר שהתראיינו, והיינו צריכים לחכות עד שהם יפנו לנו את הדרך. ידענו בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות אחרי שהתאמנתי במשך שבועיים על התרגיל. קנינו את שלוש התלבושות של הקבוצה וביררנו במלון שלהם עם איזו תלבושת הם ישחקו. ידעתי מתי אני צריך לעלות על המגרש, להוריד את הטרנינג ולהישאר עם תלבושת הקבוצה. הכי חשוב היה לא לרוץ, לעשות הכל כמו השחקנים, לעלות בשקט על הדשא. הטיימינג היה קריטי, וידענו שיש לנו שמונה שניות מרגע שהשחקן האחרון לוחץ ידיים עם היריב. הייתה לי מסיכה של אריק, אבל כשיצאתי לדשא, שכחתי לקחת אותה. אבל זה עבד ונראיתי כמוהו, עמדתי עם החזה מובלט". לרגע אחד היה נדמה שגרי נוויל יהרוס את הרגע הגדול של פאוור. גרי נוויל הצביע לעבר וניסה לגרש אותו, אבל פאוור, שיכור כלוט מההצלחה, צרח עליו: "אני עושה את זה בשביל אריק קנטונה, אז סתום את הפה!". נוויל סתם, ואנדי קול נדחק לאחור מעט אחרי פאוור, שתפס את מקומו. גם למזל היה משקל: רוי קין עמד בקצה הרחוק של שורת השחקנים ולא יכל לנפנף את פאוור, ולידו ממש עמד דוויט יורק, "בלגר" לא קטן בזכות עצמו. "אנחנו קוראים לו מיסטר סמיילי", סיפר פאוור ל"סאן", "והוא חייך לעברי את החיוך הכי גדול שלו. זה כל מה שהייתי צריך. בזכות החיוך היה לי את הביטחון להישאר שם עד שהצלמים סיימו לצלם". אילו תגובות קיבלתם משחקני יונייטד? טומי: "צילמנו אותם אחרי משחק של אנגליה, והם אהבו כולם אהבו את זה כי הורדנו מהם את הלחץ. בזכות הסיפור שלנו, שהופיע בעמודים הראשונים, לא התייחסו להפסד שלהם. רוי קין אמר שחבל שפאט-נק לא נשאר על המגרש, כי הוא היה נלחם יותר מכמה שחקנים". מי מימן את התרגיל? בזמנו פורסם שמגזין גברים עמד מאחוריכם טומי: "רק אחרי שעשינו את המבצע, הזמנו אותם לתת חסות". קארל: "הם טענו שזה מבצע לונדוני, אבל לא, זה היה רעיון שלנו, זה רעיון מנצ'סטרי מובהק. איזה יום זה היה, היום הכי גדול בחיי. מ.י. הפסידו, אבל בדרך חזרה ברכבת התחתית שכחנו לרדת בתחנה כי הסתכלנו על הווידיאו וצחקנו". דאן: "אחרי שכל המדיה רצה אחרינו ושילמה לנו עבור ראיונות, הבנתי שיש בזה עתיד, והחלטנו ללכת עם זה הלאה. תגיד לי, אכלת כבר, כי אנחנו לא אכלנו כלום. זה יהיה בסדר אם נזמין משהו? ובקבוק שמפניה?" אפשר להירגע. השניים התחשבו בי (הארוחה על חשבוני, זה הסיכום שהגענו אליו אחרי שהתברר להם שהם לא יקבלו תשלום על הראיון), הסתפקו בהמבורגר ופסטה, דילגו על הסטייקים, והמשיכו לתיאור: מבצע מספר 2 מכדורגל הם עברו לקריקט והמטרה הפעם הייתה יומרנית יותר: לקחת חלק של ממש במפגש היוקרתי בין אנגליה לאוסטרליה. ברעיון היה שפאוור יתחזה לשחקן נבחרת אנגליה וימתין, כשהוא לובש את מלוא הציוד, לפסילה של חובט אנגלי. בשלב זה הוא היה אמור לעלות על המגרש, לתפוס את מקומו בחסות הקסדה של שחקני קריקט, ולענות על כדור שיגיש לו, כך קיוו השניים, שיין וורן האוסטרלי, המגיש הטוב בעולם. כמו תמיד פילסו השניים את דרכם להדינגלי, אצטדיון הקריקט בלידס, וחיכו להזדמנות. פאוור התחבא בתא השירותים וחיכה לצלצול הטלפון הסלולארי, שיבשר על פסילת שחקן אנגלי. הצלצול הגיע בלווית רעש מהיציעים, ופאט-נק יצא לדרכו. אך מה לעשות, זאת הייתה רק אחייניתו על הקו. שחקן אנגלי מן השורה, הקפטן נאסר חוסיין, כבר תפס את מקומו. דאן לא הצליח לעצור את פאוור שהסתער על הדשא. מבוכה השתררה על פני השחקנים כולם, כולל הקפטן, אבל ברגע שהצופים זיהו את פאוור, עלו חיוכים על פני האנגלים, לראשונה במהלך התחרות. הפעם המבצע לא הצליח באותה דייקנות כמו במינכן, אבל בכל השניים סיכמו את המהלך כמוצלח, פאוור התפרסם עוד יותר, קיבל תשלום על ראיונות נוספים, הוזמן לתוכניות טלוויזיה שונות, והפנטזיות רק התעצמו. "אלו לא רק מתיחות", נראה דאן אומר לזוגתו בסרט התיעודי, "זה יכול להיות רציני". מבצע מספר 3 המבצע הבא זכה לשם קוד "הג'וב האיטלקי", על שם סרט פולחן אנגלי. השניים הצליחו לקבל לצורך המבצע מכונית מיני קופר אדומה, כמו בסרט, עלו על מעבורת ועשו את דרכם לרומא. המטרה הייתה לעלות עם נבחרת אנגליה בראגבי למשחק מול איטליה באצטדיון פלמיניו ברומא. פאט-נק היה אמור לרקוד מול שחקני הנבחרת את ה"האקה", ריקוד המלחמה המאורי שנבחרת ניו-זילנד מבצעת לפני כל משחק. פאוור קנה תלבושת של הנבחרת, אם כי הפעם החליף את הספרה 7 של קנטונה ל-69. "זה היה בשבוע האבל על המלכה האם", אומר פאוור, ומצטלב, "לכן לכל השחקנים היה סרט שחור על הזרוע, וגם לי היה". המבצע כולו מתואר בסרט התיעודי. יום לפני המשחק הם אספו מודיעין באצטדיון וביום המשחק נראה דאן ניגש לשער העיתונות. הוא העיף מבט חטוף ברשימה והתחזה לצלם של "הסאן". באותה הזדמנות הוא אסף גופיית צלמים עבור צלם אחר, והופ, שנים בפנים. השניים עמדו בצידי המגרש כשהם מחכים לנבחרת האנגלית שתעלה, אבל אז התברר שהמודיעין לא היה מדיוק. הנבחרת עלתה למגרש מכניסה אחרת ופנתה לצידו השני של המגרש. פאוור פרץ למגרש והחל לבצע את ריקוד המלחמה הלא מפחיד שלו בחצי המגרש הלא נכון, מול תזמורת צבאית. איש כמעט לא שם לב אליו, בטח לא הטלוויזיה. מחוץ למגרש התפתח ויכוח בין השניים. טומי, מדוכדך, הבין שהמבצע נכשל, כי בלי רעש תקשורתי, אין סיכוי להרוויח מהמבצע היקר יחסית. קרח היה זחוח, "עשינו את הג'וב האיטלקי", הוא אמר במידה מסוימת של צדק. בדרך הארוכה חזרה לאנגליה, הם שקעו לדיכאון של ממש. חברתו של טומי זרקה אותו מהבית, היא לא השתכנעה שיש עתיד כלכלי בהיותו יגאל שילון האנגלי. מבצע מספר 4 המבצע הבא היה חייב להצליח, ודאן המוח בחר את הזירה הבאה היטב. קיץ באנגליה פירושו אירוע ספורט מרכזי אחד: ווימבלדון. המגרש הביתי של האליטות, משטח הדשא הקדוש, המגרש עליו שיחקו גדולי השחקנים, היה אמור לאחר את קארל פאוור וטומי דאן ג'וניור, בנו בן ה-20 של דאן האב. המטרה הייתה לעלות כמה רגעים לפני משחקו של טים הנמן, האליל המקומי, באצטדיון המרכזי, מול 14 אלף צופים ביציעים ומיליונים בטלוויזיה. יום קודם התפלחו השניים למתחם ווימבלדון בשיטה החביבה על דאן. הוא חולף על פני השומרים, לבוש בחליפה, מצויד בביטחון עצמי נדיר תוך כדי שהוא מדבר בטלפון הסלולארי שלו. איש לא מעז לעצור אותו. השלב הבא היה לבדוק את הכניסות לאצטדיון המרכזי, שעבורן מונפקים כרטיסים מיוחדים. הפעם הוא מתחזה לאיש ביטחון תוך כדי שהוא מערים על השומרים, כמה מאבטחים וכמה חיילים שגויסו למטרה. למחרת, בדרכם למתחם (אחרי שהתפלחו לרכבת התחתית), הם עברו על אלפים שישנו כל הלילה בהמתנה לכרטיסים. השניים גאים שהם לא גרמו נזק של ממש, אלא רק העלו חיוכים, אבל ספק עם הפראיירים שעמדו 12 שעות בתור חייכו למול מבצעיהם. הפעם נכנס דאן בזכות ידידותו עם אנשי הביטחון מאתמול, והמבצע יצא לדרך. מתחת ליציע הסנטר קורט חיפש המוח פרצה, ורק אחרי שלושה ניסיונות, בהפסקה שבין משחקה של מוניקה סלש ורבע הגמר של הנמן, נמצאה כזו. בעת שהשניים פשטו את הטרנינג, הסיח דאן את תשומת לב המאבטח באופן אמנותי, והזירה התפנתה. בבי.בי.סי העבירו את הזמן בשיחות בטלות לקראת משחקו של הנמן, עד שהתקבל איתות מהמגרש המרכזי. התמונה עברה למגרש ועל הדשא הטוב בעולם עלו שני השחקנים הגרועים בעולם, פאוור ודאן ג'וניור. כמה שעות קודם לכן הם החזיקו מחבט לראשונה בחייהם, הם בקושי הצליחו להעביר כדור מעבר לרשת, אבל הקהל אהב אותם והבי.בי.סי נשאר איתם. סו ברקר, טניסאית העבר ושדרנית הבי.בי.סי, פרשנה את המבצעים, תוך כדי שהיא מתייחסת לגרביים השחורים של דאן, לראשונה בתולדות הטורניר. "הוא לא היה מכון ללבוש גרביים לבנות", מסביר פאט-נק, "הוא אמר שרק בתולות מסתובבות עם גרביים כאלה. איכפת לך אם אני אזמין עוד בירה?" השניים שיחקו יותר מדקה, בשידור חי, פאוור אף הספיק לעשות חיקוי של ג'ון מקנרו, וכשכל כדוריהם התפזרו, הם ירדו מהמשטח. דאן ג'וניור החווה קידה לתא המלכותי, שהחזיר במחיאות כפיים. זו הייתה הצלחה מפוארת, חשיפה ענקית בטלוויזיה ובעיתונות. "זה היה היום המאושר בחייו", אומר דאם האב הגאה, "הוא עדיין לא נרגע. זה עוזר לו עם הבחורות". מבצע מספר 5 המבצע החמישי סיפק להם 10 ימים בלבד של הכנה, אבל בינתיים צצה בעיה חדשה. העיתונות, שהפכה את פאוור לגיבור, החלה למאוס בו. ה"דיילי מייל" מצא שהוא מקבל קצבת נכות, והטיל ספק בנכותו לאור ביצועיו בווימבלדון. לפני מספר שנים הוא שוחח בתא טלפון ציבורי במוס סייד, שכונה מסוכנת במנצ'סטר, והותקף ע"י חבורת עבריינים שטעתה בזהותו. עצב מרכזי ברגלו נקטע והוא שכב בבית חולים כחמישה חודשים. עד היום הוא סובל מצליעה, אם כי מצבו השתפר בהרבה. "המבצעים האלה נותנים לי כוח. אתה יודע מה זה בשבילי לעמוד יחד עם הקבוצה שלי?" הוא אומר, "אני, ששכבתי בבית חולים והייתי תלוי באחיות, עולה למגרש עם הגיבורים שלי. הייתי בכזה היי, יותר מהיי של המורפיום שקיבלתי בבית החולים. הם, בעיתון, רוצים שאני אהיה מסכן לכל החיים. פוקין מאנייקים." דאן מצידו טרוד בבעיה אחרת. הוא רוצה, כמו שראוי, לסיים את חמשת המבצעים על בימת המנצחים, על בפודיום במסלול המרוצים בסילברסטון, במרוץ פורמולה אחת הבריטי. מכל המשימות, זאת הקשה ביותר. מארגני המרוץ השקיעו מיליונים באבטחה אחרי אירועי ה-11.9, ובפודיום, שניות לפני שמייקל שומאכר עולה עליו בפעם המי יודע כמה, הוא האזור המאובטח ביותר. יום קודם הוא מתגנב לשטח וחוזר עם שלל – מדבקה לאוטו המאפשרת כניסה לאזור המוסכים. "מישהו נתן לי אותה", הוא אומר בחיוך ערמומי למצלמות ערוץ 4. 4 סיבובים לסיום הם עלו על סרבלי נהגים: פאוור ודאן האב והבן. תרגיל הטלפון מאפשר להם כניסה דרך השער המרכזי, אבל השער לפודיום סגור. "ספונסרים" הוא אומר בזעף למאבטח שממהר לפתוח את השער. שומר נוסף עומד עם גבו אליהם, ומעבר לפינה – הפודיום. הם עולים, מבצעים ריקוד דבילי ויורדים. המשימה החמישית הושלמה. ומה עכשיו? טומי חזר לחיות עם חברתו, חברתו של פאט-נק עדיין לא השתכנעה לקבל אותו בחזרה. הם עדיין מפנטזים על מיליונים. "כולם מזהים אותי היום", אומר פאוור. "אני מאמן ילדים להתאגרף, וזה הכיף שלי בחיים, לקחת ילדים מהרחוב וללמד אותם. התגובות הן חיוביות, כולם אוהבים את המבצעים האלה, אך הם לא שינו את חיי, עדיין לא"". דאן: "ברגע שהסרט ייצא, אנשים יובכו מאוד. יש הרבה הזדמנויות בתחום הזה – להמשיך בכיוון הזה או לעבוד בתחום הביטחון או משהו בטלוויזיה. בהמשך אמור להיות סרט על החיים שלנו". קיבלתם תגובות מאנשים אבטחה? דאן: "לא דיברנו עם האבטחה, אבל אני משער שהם לא יאהבו את הסרט. זה לא אמור להיות ככה, זה הולך להיות נושא לדיון". פאוור: "אנחנו רק עושים מתיחות, ליצנים, רק מנסים להצחיק, אבל ברצינות, מפחיד לחשוב מה היה קורה אם טרוריסטים היו רוצים לעשות משהו באירוע ספורט. כמה אנשים הולכים להיות מובכים, אבל המטרה היא להשיג ג'וב רציני בזכות הסרט". מה דעתכם על המתחרה שלכם, מרק רוברטס, המתפשט הסדרתי? גם הוא היה השנה בווימבלדון. פאוור: "הוא התקשר אלי בשבוע שעבר וביקש לעשות משהו יחד איתי, אבל אמרתי שאין סיכוי. הוא לא לובש כלום ואי אפשר לצלם את זה. זה כ"כ שנות ה-60, זה לא רציני. הוא בסה"כ עולה עירום. האמן דמיין הירסט אמר עלינו שאנחנו עושים אמנות מודרנית, מיצג". דאן: "זה הפך ליותר ממתיחה. ידעתי שזה קל, אני עושה את זה כל החיים. ידעתי שזה פשוט, וזו הייתה הרגשה נפלאה להבטיח חמישה מבצעים ולעמוד בזה. רק הפורמולה 1 הייתה קשה, יום לפני לא הייתי בטוח שנצליח, וזו הסיבה ששם אני הכי שמח. שם פשוט הלכנו וחיפשנו את הפרצה, עד שמצאנו אותה. עכשיו אני צריך למצוא עבודה אמיתי, כמו גבר אמיתי" אתם מרגישים כמו אנדרדוג ליד כל הגופים שעשיתם מהם צחוק? "אחרי מה שעשינו, אנחנו ווינרים" צ'קים לחשבון מס' 12345 בבנק אוצר החייל.
ניצן אני יכול רשמית להגיד שאתה חולה על כל הראש... תודה אבל לא חבל על הידיים??? ועל הזמן??? אם אני אגיד שזו ההשקעה הגדולה ביותר בהסטוריית הפורום זה יהיה אנדרסטייטמנט... אז רק תודה רבה, מאוד נהניתי לקרוא את הכתבה.
אני באמת חולה... ולא, לא חבל על הזמן. כל החברים שלי חזרו מטיול שנתי, וכולם ישנים, וחיכיתי שיהיה חברים ב2:20, ולא היה לי מה לעשות, אז כתבתי את זה. ובעניין היידים- שתי דקות במים חמים פותרות את הכול.
אני לא קראתי כי אני לא רוצה שתקלקל לי הכל... אני בקרוב אשיג את המגזין, ואז אם תרצו אני אביא לכם חלק מהכתבה וניצן את החלק השני...
אין להם איזה שהוא אתר שאפשר להעתיק משם את הכתבות במחשבה שנייה לא יוצא להם כלום מזה,כי אז אף אחד לא יעשה מנוי..
