אף שחקן של אינטר לא מסוגל לזוז אחרי העונה הזו גם אם היה איזשהו פוטנציאל מול הנורבגים. זה כולל את באסטוני ובארלה, בוודאי ובוודאי את דימרקו. וספאלטי לא אשם שהסגל לא טוב. אבל הוא כ״כ בלתי נסבל ובטוח בעצמו, מוכן להודות בטעויות רק חודשים לאחר מכן. זה לא ישנה הרבה עם מאמן אחר, אבל הוא פשוט בלתי נסבל.
National team, it's an unprecedented crisis ⚽️ There's a risk that our World Cup qualification round will be over before it even started. The National Team seen in Oslo yesterday was embarrassing and it is forbidden to doubt everything, expect the worst of the worst. Here we are, and we are poor, empty. Actually, empty and that's it. Overwhelmed by events, oversized weights and a hailstorm of injuries, Luciano Spalletti seems to have reached the technical leading line, confused. In the face of a disaster of such proportions, the most logical solution would be a radical change in direction. On to the next one, in the hope that I can put together the broken pieces of a national team, beaten to the European Championship in 2024 and humiliated yesterday in the rain in Oslo, as rarely happened. For Gabriele Gravina the same speech made on Spalletti is worth it. Gravina cannot live forever on the income of the European won in 2021. Gravina has already missed the 2022 World Cup and could be the center of a disastrous encore. For direct entry to the 2026 World Cup, without going through the drawstring, the situation is already compromised: in case we end up on a tie in the first place, for which it will be mandatory to beat Norway in Italy, the general net difference will count. And under this view today Norway and Italy are already divided by an abyss: Haaland and his teammates are up to 10, we are down to 3. Thirteen networks of difference You need a shake, you need a stir. An unprecedented technical crisis, we can’t remember an Italy of such a low level. Mediocrity as my hallmark. Spalletti has its own guilt and responsibilities. He didn’t get in tune with many players, he got stiff, he got wrapped in words, he lost clarity. Norway made of us what we would have done of Norway thirty-forty years ago. ✍️ Sebastiano Vernazza
״איטליה מעולם לא הייתה גרועה כל כך״ זה משפט שאני שומע מאז 2010. אולי פשוט צריך להבין שאיטליה תהיה גרועה יותר ויותר, אלא אם משהו ישתנה. וזה מתחיל מהדינוזאור גראווינה שכבר בשנות ה-90 בקסטל די סנגרו היה מושחת.
הכדורגל האיטלקי מנוהל בצורה מחפירה ומבזה. בדברים הבסיסיים אניילי צדק מההתחלה. היה מהבולטים שזיהה את הזוהמה בהתאחדות ואת הריקבון בהתנהלות וניסה למשוך לכיוון אחר. המאפיה של גארבינה חיסלה אותו יחד עם היהירות שלו עצמו. התוצר המקומי רק הולך ומדרדר. אין היום שום כשרון צעיר בולט, אין שום שחקן מוכח. זו נבחרת דרג ב-ג ולא נראה שזה ישתפר. זו האמת.
כשלממשלה אין עניין בכדורגל, כשלראש ההתאחדות מה שחשוב זה הכיסא ליד צפרין ולמאמן של הנבחרת חשוב יותר למצוא חן בעיניי הבוס שלו והעסקנים מאשר לבחור מי שבכושר יותר טוב ובמצב פיזי ומנטלי יותר טוב - ככה זה נראה. האיטלקים יכולים להאשים רק את עצמם ונראה שהם מסרבים לבדוק את עצמם, די ברור למה אבל היי, הכי חשוב שנשיא ההתאחדות הוא הסגן של צפרין, כל השאר בטל בשישים.
ברור שאכפת לו מיובנטוס, זה המועדון שהוא היה אחראי עליו. אם תוציא את הראש מסיפורי הרומנטיקה ורובין הוד הסוציאליסטים שלך תבין שאין בזה רע. יובנטוס חזקה צריכה כדורגל איטלקי חזק, כי זה יעלה את הערך שלה כדורגל איטלקי חזק צריך תוצר מקומי חזק כי אי אפשר להשען רק על זרים, אפילו בפרמיירליג הבינו את זה הלכה למעשה יובנטוס של אניילי הייתה הראשונה לפתוח קבוצת ב׳ - הדבר הכי משמעותי שקבוצה יכולה לעשות לקדם צעירים. איך אפשר שיהיה לו אכפת מיובנטוס אבל לא מהכדורגל? מה הוא מוכר אונליפאנס? רומנטיקה בשקל, שבנתיים מעודדת את השתלטות הערבים על הכדורגל. במצב הנוכחי, הכדורגל האיטלקי בגסיסה איטית. מה אתה מציע? לצעוק יחי הרומנטיקה?
אין ספק שבראש מעייניו של אנדראה אניילי נמצאת יובנטוס וכל פעולה שהוא עשה היא ממקום לדאגה ליובנטוס קודם כל אבל הגיע הזמן שבאיטליה לא ינסו לפגוע ביובנטוס ולנסות להוריד אותה כי הכדורגל האיטלקי צריך גם את יובנטוס חזקה.
דל פיירו, פירלו = ברשיה * עריכה: פאדובה בופון = פארמה זאמברוטה = קומו גאטוסו = פרוג׳ה האחים לבית משפחת אינזאגי = פיאצ׳נזה אם אתה רוצה לבדוק מה השתבש בכדורגל האיטלקי שבשנות ה90 ייצר מפלצות כאלה וכיום המקסימום שהוא מייצר זה איזה באסטוני אחת ל - אני מציע שתתחיל לחפש במועדונים האלה ותשאיר את יובנטוס, שכאמור לא גידלה דבר (גם שאר כוכבי הזכייה במונדיאל 2006 שגדלו במועדונים יותר בכירים כמו טוטי, קנבארו, דה רוסי ונסטה - לא גדלו בקבוצות הצפוניות שאתה כל כך רוצה לעטוף ולשמור בצמר גפן), מחוץ לדיון על מצבו הגרוע של הכדורגל האיטלקי.
האנשים הללו הפכו לאלופים ביובנטוס, מילאן, אינטר וכו' לא בברשיה וקומו עם כל הכבוד להן. עוד לא קמה נבחרת איטלקית או נבחרת גדולה בכל מקום אחר בלי שחקנים מרכזיים שהתפתחו והתקדמו בקבוצות הגדולות שנאבקו בטורנירים המרכזיים. אגב, אני לא אומר שזו הבעיה היחידה, את הבעיות בכללן מניתי בדיונים קודמים אבל לומר שזו לא אחת הסיבות...
האנשים הללו נקנו מוכנים (או קרוב לכך) והפכו לאלופים כי אפשר היה לקבץ אותם לאותה הקבוצה יחד עם שחקנים מוכשרים אחרים שנקנו גם כן + זרים איכותיים. את זה יובנטוס, אינטר ומילאן יכולות לעשות גם כיום (ועושות: קייזה, לוקאטלי, באסטוני כאמור, טונאלי, בארלה), הן לא צריכות שום סופרליג או טובות מההתאחדות לשם כך. הבעיה שבעבר השמות שהן רכשו הפכו לאגדות כדורגל והשמות שהן רוכשות כיום במקרה הטוב בונים קריירה על שנתיים מרשימות.
2 סיבות עיקריות: 1. הגירה לאיטליה אין את הפריבילגיה של צרפת לקחת ילד בן 12 מקמרון בשם קיליאן אמבפה ולקרוא לו צרפתי, כך שpool השחקנים מראש מצומצם יותר. גם בהולנד, גרמניה, אנגליה ולאחרונה גם ספרד (לאמין, וויליאמס וגם לחכימי הייתה את האופציה) למדו את הטריק הזה. זה הופך את המדינות האלה לאימפריות ספורט ובאותו הזמן הופך את החיים בהן לhellhole. יש דברים מעבר לספורט, מה לעשות. ומנגד מדינות כמו שוויץ גם כן מצמצמות פערים באותה הדרך, מה שהופך את איטליה לסתם עוד נבחרת ביניים, הרחק מהטופ. 2. באיטליה כל מועדון שלא נמצא בסריה A נמצא בסכנה של פשיטת רגל. באנגליה מועדונים בצ׳מפיונצ׳יפ מגדלים את הדור הבא של הנבחרת ברגע זה ממש, זו אולי הליגה ה7-8 בטיבה באירופה כיום. ובצרפת וגרמניה מכיוון שאין לאף קבוצה יומרות להתחרות בPSG או בבאיירן, גם קבוצות מהליגה העליונה פונות לאפשרות הכי טובה שנותרה והיא: לטפח צעירים ולמכור אותם ברווח.
הם ממש לא נקנו מוכנים. למעט בופון ששיחק בפארמה שבאותן שנים הייתה בעצמה קבוצה מצויינת שהתחרתה בתחרויות אירופאיות, פירלו נכשל כישלון חרוץ באינטר והפך להיות כוכב רק במילאן, דל פיירו הגיע "מוכן" עם 10 הופעות בוגרים בסרייה B. הם הפכו לאלופים בקבוצות הגדולות שיכלו לספק להן את התנאים לגדול לאלופים (ובין התנאים זה להתאמן עם אנשי מקצוע טובים, מול שחקנים טובים ולהתמודד על בסיס שבועי מול הטובים ביותר) ומה לעשות שהיום הקבוצות הגדולות באיטליה לא יכולות לספק את זה, לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל חוסר יכולת. לא יודע מה דחפת את הסופר ליג, זה לא הדיון ולא הטענה. מדברים פה על הכדורגל האיטלקי וחוסר הרצון של הממשלה וההתאחדות לקדם אותו תוך כדי התעלמות מכל ניסיון למודרניזציה ושינויים בכל הרמות. דבר המתבטא במגוון אופנים שאחד מהם זה היחלשות המועדונים הגדולים והמרכזיים בליגה.
הם נקנו מוכנים? תשמע אתה היום על סמים קשים. דל פיירו הספיק לזכות באליפות הפרימברה עם הנוער היובנטיני. הוא הגיע ככשרון זה נכון, אבל להגיד שהוא הגיע מוכן זו בדיחה. זה נכון גם לכל האחרים. מישהו זוכר משהו מהקדנציה של פירלו באינטר? מה עם קנאברו? שכחנו שהפך לשם דבר רק בשלב מאוחר? אתה קשקשן, סורי. המבנה הישן של מרבית המועדונים בעולם, ולמען האמת של מרבית הכלכלה המערבית היה כזה של פרמידה. פאדובה, ברשיה וכו - זה היה המפעל שלהן, גם של האקדמיה המצוינת בברגמו אגב - לגדל ולמכור. זה שירת אותם בדיוק כמו את הגדולות. קבוצות גדולות, עם תוצר מקומי חזק, בכלל שוק מקומי חזק זה מה שייצר נבחרת חזקה ומה שיגרום לליגה לצאת קדימה. זה באספקט המקצועי. מעבר לכך יש כמובן את נושא התשתיות, השיווק, ומעל הכל - הניהול העסקני.
