הוא סיים את העונה שעברה עם מספרים נהדרים כן? אגב לא יודע כמה רומא עד DDR הייתה אינדיקציה למה לוקאקו היה עושה באינטר שהרבה יותר טובה לשחקני התקפה בגלל הסגנון שלה והאיכות שלה בכל חלקי המגרש. אבל בסוף השינוי אכן נעשה בעקבות לוקאקו. כי אם לוקאקו לא מטומטם וסמרדזיץ' סניור לא מטומטם, אז לא היינו רוכשים את פבאר שהוא לדעתי השדרוג האמיתי במשחק שלנו.
הכסף היה מיועד ללוקאקו בתחילה ואחרי מה שהיה איתו התחילו לחפש אופציות אחרות. בסוף הכסף הלך על ארנה ואלכסיס כדי שנוכל להביא את פבאר.
גולים בגארבג' טיים לא מעניינים אותי. מבחינתי כשהיה על מה לשחק לוקאקו החמיץ שוב ושוב ושוב מצבים שחלוץ בעלות שלו צריך לשים ברשת בעיניים עצומות. חלוץ שהקבוצה שלו לא מייצרת לו מצבים מבחינתי זו בעיה באימון ואילו שחקן שמחמיץ ללא הפסקה מצבים איכותיים (לעיתים אף איכותיים מאוד) זה מספר על בעיה שלו בעיקר.
איציק, נשמה, אי אפשר להתדיין כשצד אחד מבטל כל מה שהצד השני אומר בלי שום נימוק הגיוני. זה חוזר על עצמו בדיונים על אלגרי וזה חוזר על עצמו גם כאן. זו טבלת הליגה האיטלקית במחזור ה-33 בעונה שעברה (ניסיתי לצרף סקרינשוט אבל זה לא עובד): 1. נאפולי 79 נק 2. לאציו 64 3. יובה 63 4. אינטר 60 5. אטלנטה 58 6. מילאן 58 7. רומא 58 אז כן, ברור שאני מאמין לזה. גם עם הורדת הנקודות ליובה, שעד אז לא היה ברור אם תקרה, היו 3 קבוצות באותה רמה על הזנב שלנו כשיש שתיים בפער גדול לפנינו.
היה ברור שתהיה הורדת נקודות מ-Day one, רק לא ידעו כמה ואני מודע לטבלה ולניקוד בה, יחד עם זאת שנינו יודעים היטב שלא היה סיכוי אמיתי שתאבדו טופ 4, בייחוד אחרי העונש ליובה. מקצועית לא הייתה אף קבוצה שיכולה לאיים על כך. אלגרי? אני חושב שהוכח בחודש האחרון שצדקתי בכל מה שאמרתי לגביו.
היה ברור, השאלה כמה. השתפרנו מאוד לקראת סיום העונה בזכות לוקאקו שנתן גול בכל משחק בערך. אי אפשר להמעיט ממה שנתן לנו בסיום העונה שעברה. אני עדיין לא מסכים עם זה. עם היכולת והביקורת על הסגנון תמיד הסכמתי, אבל נטו תוצאות אני עדיין חושב שזה מה שהסגל של יובה שווה.
"אתה לומד דרך עשיה ונפילה" אמר פעם ריצ'רד ברנסון. כולנו ידענו שבאינטר הזו יש את הפוטנציאל להיות הקבוצה הכי טובה באיטליה. אני גם חושב שלמעט עונת האליפות של נאפולי, מאז שנת 2020 היא באמת הקבוצה שמציגה את היכולת הכי טובה באופן עקבי, ולמרות זאת כנראה שהיינו צריכים את אובדן האליפות למילאן לפניי שנתיים ואת העונה החמצמצה מתוקה של העונה שעברה כדי להגיע למשהו הגדול. הנכסף. זו הייתה עונה נהדרת של אינטר. ההדחה מהאלופות הייתה מבאסת אבל לא מעיבה לרגע על ההישג הענק שכל כך חיכינו לו. ב-20 שנה שאני אוהד את הקבוצה, זו כנראה הקבוצה הכי איכותית שראיתי ממנה, גם אם זה לא משתווה להישגים שקבוצות אחרות עשו. לא היה משחק אחד העונה שאמרתי "וואלה היינו צריכים להפסיד את זה". אחד. היו משחקים שהיינו ממש טובים, היו כאלה שהיינו פחות טובים, אבל תמיד היינו טובים ולרוב זה גם בא לידי ביטוי על המגרש. כל שם מהסגל וההנהלה שתגידו ראוי למחמאות. יש כאלה שראויים לגרם ויש כאלה שראויים לעשרה טון. גם השוליים ביותר כמו קלאסן ואאודרו היו חיוניים לתואר הזה. אני יכול להרעיף מחמאות על הסגל הזה עד אוגוסט ואני גם אשחיל כאלה מדי פעם, אבל מרגיש לי מיותר. כולם ראו מה הם עשו, כולם יודעים מה הם שווים. כולם גם יודעים מי הביא אותם במציאות כלכלית מאוד מוגבלת ועל כך מגיע הכבוד לבפה, אוסיליו ובאקין שעושים עבודת ניהול למופת מדי שנה. אבל בסוף, יש מישהו שצריך לקחת את כל החלקים ולהרכיב אותם לכדי שלם איכותי. אני רציתי שיעזוב בעונה שעברה. אני חשבתי ועודני חושב שהוא עשה הרבה טעויות בתחילת העונה שמנעו מאיתנו להתמודד בצמרת. אני שמחתי שהוא תיקן את הטעויות האלה במהלך העונה, אבל חשבתי שיש לו תקרה מאוד ברורה. מאמן של נוקאאוט, לא של ליגה. לא חשבתי לרגע שהוא מאמן גרוע, פשוט לא מתאים לשאיפות. והשנה הוא סתם לי את הפה. שבוע אחר שבוע, משחק אחר משחק, התהפכתי. הפכתי למעריץ. אותו אחד שרציתי להעיף הפך מבחינתי לאיש הכי חשוב במועדון. סלע של יציבות ושקט, מקצוען, איכותי, נדיר. מבחינתי אינטר צריכה להחתים אותו ל-5 שנים קדימה, לא רק עד 2027. זו האליפות של סימונה אינזאגי, שלמד מהטעויות של העונה שעברה וההפסד הכואב של האליפות ב-2022. אין ראוי ממנו. בראבו מיסטר, בראבו רגאצי, בראבו אינטר. תודה על רגעים גדולים בתוך ים של שחור מסביב.
הסקודטו הזה הוא בעיני קודם כל של מאמן (אינזאגי), ומנכ״ל על (מארוטה). ניהול הוא הכל. יציבות היא כ״כ חשובה. לא להיות אימפוליסיביים. הקבוצה שלי בכדורגל (אינטר) ובכדורסל (פיניקס) הן 180 מעלות זו מזו. האיטלקית היא קבוצה, שהכל בה מתוכנן. תבניות המשחק ברורות. הכדור עובר מרגל לרגל, אין אנוכיות. פיניקס היא קבוצה שמבוססת על בידודים. הקבוצה אינה קבוצה. נותנים את הכדור לכוכב ומצפים שהוא יעשה נקודות מכלום. אינטר של אינזאגי יודעת תמיד איך לשחק. ההתקפה תתחיל משמאל אצל באסטוני, מימין אצל פבאר, או מהמרכז אצל הקאן. יהיה ניסיון לשתף כמה שיותר שחקנים במשחק, ללכת מהצדדים בדרך כלל, הבלמים משתתפים קבועים בהתקפה. לא מעיפים את הכדור ללא תכלית למעלה. וההתפתחות של אינזאגי עצמו מרשימה מאד. הוא החזיק בשתי המשרות מהמלחיצות ביותר באיטליה. לאציו אצל נשיא מטורלל, ואינטר אצל קהל שתמיד רוצה הכל ולא מסתפק בפחות מזכייה תמיד. רק ברומא האווירה הזויה יותר. מה שעוד מעניין העונה באיטליה, זו שקיעתה של הגנת הברזל כתכלית הכל. המאמן היחיד בטופ7 באיטליה שמקדש הגנה ואין לו תבנית התקפית בכלל הוא כמובן אלגרי. אלגרי, שנמצא בדרך החוצה מיובנטוס למרות כ״כ הרבה אליפויות ברציפות. כבר אי אפשר לנצח באיטליה בלי שההתקפה תראה כמו משהו מתוכנן. כשאין אינסוף כסף כמו בתחילת שנות ה-2000, צריך אימון איכותי מאד. צריך שכל שחקן יהיה עם הבנה של מה שהוא צריך לעשות. כישרון לבד לא יכול לזכות. למוריניו, עוד דינוזאור, היה המון כישרון בהתקפה ברומא. ועדיין היא נראתה כמו טורינו משנות ה-50. כי באיטליה כבר אי אפשר לנצח יותר רק עם הגנה. אני לא אומר שאין שחקנים מצוינים באינטר, ודאי שיש. אבל אני חושב שזו קבוצה של מאמן קודם כל. ולפני הכל.
