נראה לי שאנשים רגילים לסרטים מהוליווד ומארה"ב יותר מאשר לסרטים שמחוץ. למשל אני הכרתי בהוט את הערוץ סינמה פריים ולפעמים אני מוצא את עצמי רואה סרט בוסני,ברזילאי או גרמני מעניין. לא הכל זה פעלולים,אקשן והפקות ענק נוסח אמריקה,הכל ובגדול...
גרוע מאוד. הוליווד הוא מקום בו עושים סרטים באמת איכותיים וטובים אחת ל-. וכשאני אומרת "אחת ל-", אני מתכוונת: "אחת לשנה." אולי לשנתיים. הוט פריים באמת ערוץ מעולה (ואני לא אומרת את זה רק בגלל שהוא התחיל לשדר לאחרונה מרתון סרטים של "סם שפיגל" בו אני לומדת. אבל גם). אך סרטי המאסט הרציניים והכבדים הם בעצם כאלה שאין בהם טאץ' אמריקאי כלל. מישהו פה ראה את TRAINSPOTTING?
משהו שאני רוצה לכתוב כבר הרבה, הרבה זמן. אה, וכן: הדרך הכי טובה לגשת לסרט טוב היא בלי לדעת עליו כלום. המלצה שלי: תכבו את המחשב עכשיו, סעו לבלוקבאסט הקרוב, וקחו את "שבעה צעדים". את הביקורת קראו אח"כ. מומלץ בחום. שבעה צעדים - 10/10 לצופה הסרטים היום, שמואכל בסרטים אמרקיאים ללא הרף, כל מבט חטוף לעבר הקולנוע האסייתי מהווה תמיד רענון. אפילו הסרטים הפחות טובים של המזרח מצליחים למשוך, ולו לזמן מועט, בגלל השוני ביניהם לבין בני-דודם האמרקיאים - ויזואלית, ואטמוספרית. ובכן, שבעה צעדים הוא סרט קוריאני. והוא מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, פאקינג טוב. סופר-טוב. מדהים. למעשה, בלי הגזמה, מדובר באחד מ- 5 הסרטים הכי טובים שראיתי בחיים שלי. אז אין זה מפתיע שהסרט פשוט שובה את הצופה, אינטלקטואלית, ויזואלית, פילוסופית, ואיך לא, בעצם? שלמות. מדובר בטרגדיה השייקספירית האולטימטיבית, כמו שבמערב אף פעם לא הצליחו לעשות. אותו הקונטראסט בין הקולנוע האמרקיאי לאסייתי הוא שמדאיג אותי ביותר ביוזמה ההוליוודית לעשות רימייק לסרט. הסיכוי של האמריקאים לשמור על הטון, האווירה, והרגשות שהסרט מעביר בצופה שקול לסיכויים של ניקולס קייג' לשחק גיבור אפל (הוא אכן קושר לתפקיד הראשי ברימייק האמריקאי). בין לבין, הם גם יאבדו את כל המסר והפואנטה, כמו שנוהגים לעשות בהוליווד ליצירות מופת אקזוטית. "שבעה צעדים" הוא אחד מאותם סרטים בהם מתיישבים בכורסא ושואפים את הגאונות. כמו השער של רונאלדיניו מול צ'לסי, כמו "אדון האור" של רוג'ר ז'לזני, מדובר ביותר מהבאת כל האספקטים של היצירה לשלמות - מדובר במאסטרפיס שנוצר כתוצאה מהארה רגעית של היוצרים. הסיפור, ממבט שטחי, ישמע מוכר ביותר לכל צופה קולנוע ממוצע. אדם, שהוחזק כלוא במשך 15 שנה, יוצא ומחפש נקמה. מדהים אם כך לגלות כמה הסיפור נראה עמוק, מלא ברבדים. בשום רגע, העלילה לא מרגישה מאוסה ומטופשת, ומצליחה לרתק ללא הרף, כולל טוויסט ענק בסוף. מעל לכולם, בולטת דינמיקת הנקמה. בסרט פשוט יותר, דמויות הנוקם והננקם היו מוגדרות באופן ברור, כאשר סביר להניח שאחד מהם מאופיין באופן ברור כקורבן, והשני כרשע חסר המצפון. לא ב"שבעה צעדים". תפקידי הנוקם והננקם משתנים ללא הרף, ולבסוף כולם יוצאים כפושעים וכקורבנות גם יחד. דינמיקה זו מעצימה את האפקט הטרגי של הסרט. ויזואלית, כפי שכבר ציינתי, הסרט מבריק. הסגנון הסמי-סוריאליסטי מונע מהסרט להתפס כריאליסטי מדי. השימוש הרב בקומבינציות של אדום ושחור (ולבן בוהק בפלאשבקים) תורם רבות לסרט. כמו כן, הסרט בלתי מתפשר בצילומים רבים, שעלולים להיות לא נעימים לאנשים מסויימים. טוב, למעשה הסרט די ברוטאלי ומכיל קטעים קשים רבים. אבל למה שזה יפריע לנו? אחד משוטים המרהיבים בסרט הוא סצינת קרב המונית שצולמה במשך כ- 2-3 דקות, ללא כל חיתוכים. ח"ח לכוריאוגרפים. ולבסוף, פילוסופית. "שבעה צעדים" פותח את הנפש האנושית, פורש אותה, חותך אותה לגזרים, ועדיין מאפשר לכל צופה לצאת עם התובנות שלו. בכל מקרה, את הקתרזיס שלכם תקבלו. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx http://i.imdb.com/mptv1.Xxx
ראיתי אותו מזמן (3 פעמים, למעשה). התחשק לי לכתוב משהו. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
נזכרתי בסרטים לא הוליוודים שעשו לי את זה. אני אצטרך לעשות רשימה של קולנוע בריטי, צרפתי ואיטלקי מומלץ מתישהו. כשיהיה לי זמן. וכשאני באמת אאמין שמישהו פה אוהב קולנוע צרפתי ואיטלקי, כמובן.
עברו שנתיים מאז שראיתי אותו לראשונה והפסקתי באמצע כי לא הבנתי כלום עד לפני כמה חודשים שראיית אותו שוב והבנתי כמה גדול היה הסרט. ארתור, שנ?ל
דווקא לא סרטים כאלה,מהמדינות האלה,למשל,ראיתי את "באראן",על ילדה שחושבים שהיא ילד ומחליפה איש שנפל באתר בנייה בטהרן,ונרקם סיפור אהבה,אבל בלי "נגיעות" רק בעיינים. או למשל "עיר האלוהים",על הפאבלות של ריו,כשבמאי לקח ילדים מהרחוב וליהק אותם לסרט. עוד סרט יפה שראיתי לאחרונה היה "להתראות לנין",שנער ואחותו מנסים להסתיר את מאמא את נפילת החומה בברלין. גם אני זוכר שראיתי את "רספירו" עם ולריה גולינו,היה יפה לראות את החיים בלמפדוזה,למרות הדיאלקט הקשה להבנה. היו עוד כמה כאלה,רק הם לא עולים לי לראש.
מי שרוצה סרט חק...הוא יצא ב-93... נקרא "ליל הדין"...עם קובה גודינג ג'וניור, אמיליו אסטבז, דניס לירי ועוד... Judgment Night
חבר'ה, להירגע. 12 המושבעים - חובה, פשוט חובה!!! אני לא יכול להסביר לכם כמה הסרט הזה מדהים, פשוט פנסטסטי!!!
