אולי הוא התכוון ל Isle of Dogs שעבר שינויי קיצוני.אך ווסטהאם עדיי מקום לא סימפטי.אך קן לווינגסטון התחיל להשקיע כסף בשיפור האיזור הזה וגם בריקסטון.
West Ham is not in the Isle of dogs (where I live), but anyway, I congratulate the hammers, and I think that I'll gonna see some of their games next season, It's been a long time since my last visit to Upton Park in Zone 3 .
לא אמרתי שווסט האם היא ב Isle of Dogs.אמרתי ששם חל שינויי גדול והאזור התפתח בניגוד לווסט האם. אם כך אני קרובים מאוד RUDESS.אני עובד בDocklands
אני עובד בפלאפל ליד הטבון שם איפה שכול ההונדות עים הספויילרים והמיזרחית בפול ווליום מה אתם מיתלהבים?http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx סתם לא נהרוס לכםם תמשיכו... "בפרק הבא, רודס מגלה שג'רמיין ג'אנס עובד אצלו בביניין ושוכב עים אישתו של אלן שירר ועוד צפו בנו בטלנובלת A"
יום ענק, יום שיזכר לעד כאחד הימים היפים והסמליים בהיסטוריית המועדון שלנו. פרסטון הייתה הקבוצה הראשונה ששיחקנו נגדה לאחר שירדנו ליגה, והיום היא הפכה לקבוצה האחרונה, בשיחזור גמר הגביע של 1964 בוומבלי. המשחק היה יחסית חלש בגלל המתח והפחד לפשל פעם נוספת בקארדיף, אבל אני חושב שבסך הכל הגיע לנו, שיחקנו טוב יותר, החזקנו יותר בכדור, הגענו ליותר הזדמנויות וכנראה רצינו את זה יותר. תענוג לעלות ליגה בצורה כזו. הייתה עונת בלהות, עברנו שינויים גדולים בסגל ונאלצנו להתמודד עם תקופות קשות מאוד, זה נראה לאחר המשחק נגד סנדרלנד שהכל גמור ושניסע ללוטון בעונה הבאה, אך ריצה מדהימה של הפסד אחד ב13 המשחקים האחרונים של העונה הביאה אותנו לפלייאוף, ניצחנו את איפסוויץ' הפייבוריטית בסיכום שני משחקי גומלין בחצי הגמר והפגנו אופי בקארדיף הצבעונית כדי לעשות את מה שחלמנו בשנתיים האחרונות. תודה לאנטון פרדיננד ואליוט וורד, שני בלמים תוצרת בית, כולה בני 19 ו-20, שנתנו עונה גדולה ומשחק ענק היום. קרסוול ונוג'נט שהבקיעו מעל 30 שערים יחד העונה לא הורגשו כלל. כל הכבוד לצעירים הללו, אני לא פוחד כלל לתת להם להמשיך להוביל את ההגנה שלנו גם בעונה הבאה בפרימיירשיפ. תודה גדולה לבובי זאמורה, שהיה שם כשטדי נפצע לנו לפני חודש, כבש ארבעה שערים בשלושת משחקי הפלייאוף ובעצם היה האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. הבחור אוהד של הפטישים מילדות ורואים את זה על הדשא- הוא לעולם לא מוותר על לחץ על בלמים וריצות מטורפות על קו הרוחב. קור רוח נהדר בשער למרות לחץ של בלם מאחוריו. תודה גם לאלו שלא שיחקו טוב היום, מהרווד ומאת'רינגטון ציפיתי ליותר, אבל אי אפשר שלא להודות לשני שחקנים שהיוו חלק כל כך חשוב בעלייה- אחד מלך השערים של הקבוצה והשני המנוע הבלתי פוסק על שמאל וכנראה השחקן הכי יצירתי בקבוצה אחרי טדי. תודה גדולה גם לטדי שרינגהאם על עונה מעוררת השראה. אדם בן 39, הבקיע 21 שערים ובישל לא פחות. היה המנהיג השקט שהמועדון כל כך צריך, והיה המודל לחיקוי עבור הסגל הכל כך צעיר שלנו. אני מודה שלא רציתי אותו בתחילת העונה, אבל אני שמח שהתבדתי, לא נשכח לו את העונה הזו לעולם. תודה לנייג'ל ריאו-קוקר, רק בן 21 וכבר קפטן הקבוצה. פליימייקר ענק, שחקן שמשחק מרחבה לרחבה עם אנרגייה בלתי פוסקת ואינטיליגציית משחק נהדרת (תגידו שמסירות העומק לא מזכירות את ברקו...). הדבק של הקבוצה מחוץ למגרש, תמיד דואג לגיבוש ויחסים חמים בין השחקנים, לידר אמיתי. הרכש הכי חכם שאלן פארדיו עשה בשנתיים האחרונות. ומילה אחרונה לאוהדים המדהימים שלנו היום אחה"צ בקארדיף- עידוד ענק, "באבלס" לא הפסיק להדהד במילניום, בורדו ותכלת הציפו את האצטדיון, השמחה בסיום יחד עם השחקנים הייתה המרגשת ביותר שאי פעם חוויתי כאוהד כדורגל. השנתיים האחרונות היו המבחן הגדול ביותר עבור האוהדים האלו, אבל הם עברו אותו בהצלחה יתרה, מילאו את אפטון פארק כל שבוע מחדש גם נגד יריבות משמימות כמו וולסול ורות'רהאם ודחפו את הקבוצה חזרה לפרימיירשיפ. גאה להיות פטיש, יותר מאי פעם.
האמרס פאן-מה עם תודה לכל הכותבים פה שלפחות רובם כססו ציפורניים בציפיה לראות שוב את אפטון פארק בפרמייר?
תודה ענקית לכולכם, לא רק על התמיכה הרוחנית, אלא גם על יצירת דיון איכותי ונמרץ על ליגת המשנה באנגליה העונה. היה תענוג להחליף דעות עם חבורת אנשים אינטיליגנטים ודעתנים כמוכם על הליגה המרתקת הזו. אני מבטיח, למרות שינוי הכתובת, שאמשיך לעדכן על הקוקה קולה צ'מפיונשיפ הזו גם בעונה הבאה, בתקווה שכולנו נוכל לשבור גם בה שיאים חדשים. אני כבר מכריז מי הקבוצה האהודה עלי בעונה הבאה- ברייטון&הוב אלביון, שתאבק הקיץ על מעבר לאצטדיון פאלמר החדיש בן ה25,000 מקומות ואט אט בונה את עצמה כמועדון צ'מפיונשיפ ראוי לאחר נדידה בת 5 שנים מהליגה הרביעית. שפילד וונסדיי והאל סיטי, העולות החדשות, חולקות אצלי את המקום השני.
וואו ערן המון מזל-טוב, חתיכת יום מרגש היה אתמול עבור כל פטיש וגם עבור מסמפטי פטישים כמוני. שלא יהיה לך ספק קל שבקלים, הגיע לכם לנצח, שלטתם במשחק, הייתם יצירתיים יותר, הגעתם למצבים (בניגוד לפרסטון שפשוט לא הצליחו לפרוץ את ההגנה של האיירונס, כבוד לפרדיננד ג'וניור ווורד כפי שציינת) והמשכתם לשחק כדורגל גם אחרי שער היתרון. אני אישית כבר חששתי מחזרה כאובה של סיפור פאלאס מהעונה שעברה אחרי ההחמצה המשולשת המדהימה בתחילת המחצית השנייה, אבל בובי זי דאג להרגיע אותי, ידעתי שפרסטון בכזה יום רע לא מסוגלים לחזור (אם כי בכדור החופשי אחרי שווקר נפצע ובייווטר נכנס בקושי יכולתי להסתכל על הטלויזיה מרוב לחץ). ריגש אותי לראות את החגיגות של שחקני ווסטהאם אחרי הסיום, רואים שמדובר באוסף שחקנים שמאוד מחובר לקהל ולמועדון שהוא מייצג, הלוואי שכל קבוצה היתה ככה. תתכוננו לדיון הרשמי של הפטישים בעונה הבאה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx . ובעונה הבאה בצ'מפיונשיפ אני כולי לידס יונייטד.
