כמו בכל דבר יש תקלות. זה לא 100%. אתמול קראתי ש2500 חולים מאומתים אותרו ע״י השב״כ. זה המון. נכון, כנראה שיש כמות נכבדת שסתם יושבים בבידוד, אבל לפחות בעיניי זה שווה את זה(ואני ביום השלישי שלי לבידוד אחרי הודעה שכזאת).
השיטה של פריימריז פשטה את הרגל. אף אחד לא מכריח את מצביעי יש עתיד להצביע ללפיד הדיקטטור. יש מפלגה ויש יו"ר -take it or leave it, וכנראה שיש אנשים שמרוצים מהסחורה אם הוא ממשיך לקבל +10 מנדטים. מעניין לדעת אם מצביעי הליכוד מרוצים מכל שם ברשימה (כנראה שלא). ואגב הנזק של מי שיוצא נגד ביבי בליכוד כיום שווה ערך לאם זה היה ביש עתיד. ** אם אין גרוש על התחת לפחות שיהיה מצחיק.
ההבדל אמור להיות כזה: במפלגה עם פריימריז צריך לרכוש את אמונם של חברי המפלגה. או לרכוש את חברי המפלגה. במפלגה בלי פריימריז צריך להתחבב על הראיס. אבל איך שנתניהו מתנהל, הוא לא כל כך שונה מלפיד וליברמן.
ומיהם חברי המפלגה? כל אותם חברי ועדים שבינם לבין האג'נדה של המפלגה אין דבר וחצי דבר ומכניסים את הלוביסטים שלהם לרשימה על חשבון אנשים ערכיים. שיטת הפריימריז היא כביוכול יותר דמוקרטית אבל היא מעודדת שחיתות. אני לא בהכרח נגד אבל צריך לחשוב איך משכללים אותה. לא ייתכן שכל אדם חסר כישרון שנולד למשפחה עם 10 נפשות או נציג של ועד עובדים יכול להיכנס לכנסת.
בשבועות האחרונים יש את איזה תחושה קצת מוזרה. כאילו מצד אחד יש עליה דרסטית במספר הנדבקים, שהיתה כביכול אמורה להכניס אותנו לפאניקה, אבל מצד שני יש הרגשה של עסקים כרגיל, מעין אדישות כזאת לקורונה. אני שם רגע בצד את ההפחדות של משרד הבריאות שזה ברור שהם מכסתחים את עצמם. אז או שהנגיף נחלש, או שברגע שיותר "שומרים" על הקשישים או שהם שומרים על עצמם הנגיף מאבד מהאפקטיביות שלו.
הנגיף לא חלש יותר. הזקנים מן הסתם שומרים על עצמם יותר טוב, אבל גם זה לא באמת משמעותי כרגע. כרגע המצב לא טוב ואנחנו רחוקים מאוד משתהיה לנו שליטה על המגיפה. יש לנו עוד כמה שבועות לפני שיתחיל להיות בעייתי, בהנחה וממשיכים בקצב הידבקות הזה.
זה לא יאומן, הונג קונג הודיעה על סגירת מכוני הכושר בגלל פאקינג סך הכל 173 מקרי קורונה בשבוע! מה שהם מכנים "גל שלישי", בשבוע אחד! ופה פתחו את מכוני הכושר בחזרה על 8000 מקרים בשבוע! מי כאן הבסדר ומי לא? Sent from my SM-N960F using Tapatalk
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8988621 אני באמת שואל, בכל המדינות המערביות זה כל כך סטנדרטי ששר לענייני X לא מקדיש אפילו 1% מהזמן שלו לנושא שעליו הוא ממונה, שכשזה מתגלה בתקשורת הכל עובר כל כך בשקט? בכל העולם המערבי הפוליטיקה כל כך רקובה או שזה רק ברפובליקת הבננות שלנו?
במדינה שבה הנושא הכי בוער זה האם ביבי קיבל סיגרים בתמורה לויזה של איזה עשיר או לא, כאילו שזה רלוונטי אפילו לחיים של כלב רחוב בארץ, באמת שאין הרבה סיבות שהידיעה הזו תעניין.
אם אפשר לקנות אותו בשביל זה, אפשר לקנות אותו באופן כללי. מילצ'ן אישית זה לא אינטרס שלי. מיסמוס הרפורמה בשוק התקשורת כן. צוללות גרעיניות למצרים זה כן.
