מחזור 34 בפלייאוף העליון ו-33 בפלייאוף התחתון: קרית שמונה ניצחה והורידה את נס-ציונה ליגה

הצהוב של שכטר חייב להפסל , היה קודם נבדל ואחכ ההתחזות שהשופט חשב שהייתה

 

איזה גול של יונתן כהן.
שכטר אכשרה קיבל צהוב על זה? חחח

 

ואר לא יכול להתערב הצהובים, זה קצת בעייתיאבל באמת איך השופט פספס את המגע הזה זה היה כל כך ברור

 

הבן אפילו יותר מציק מהאב. אבו עלי ושופט רע.

 

הוא לא יכול להתערב בצהובים אבל הוא היה צריך להגיד לשופט שהיה פנדל וצריך לבטל את הצהוב כי הנבדל הקדים את הפנדל.


שניר לוי הוא חתיכת חרא עם פוזה ואגו כאילו הוא קולינה , הוא שופט אותי בליגה למקומות עבודה כאן בב"ש אין משחק שלא רבים איתו.

 

רוקאביצה העונה בליגה עם 22 שערים ו-6 בישולים, וייסמן בליגה האוסטרית עם 27 שערים ו6 בישולים. בלבול צדק, איפה הם ואיפה עוואד ושועה. דריבל זה לא הכל בכדורגל

 

לא יודע אם מבחינת חוקה אפשר לעשות את זה, אבל לגמרי שופט מלא פוזה

 

לא הבנתי מה שאתה רוצה להגיד פה? וייסמן מצליח מעל למצופה. בלבול לא האמין בו, אבל אף בן אדם היה מאמין ששון יכבוש ככה בליגה הרבה יותר טובה מהישראלית.

לגבי רוקאביצה מאמן מכבי חיפה ניצח בגדול. לא הפסדנו את האליפות בגלל ההתקפה. רוקאביצה הוא החלוץ הטוב בליגה. אם זה תלוי בי מנסים להחתים את עוואד ומשאילים אותו לקבוצה טובה בליגה. שועה צריך קודם כל לעבוד על ההתנהגות שלו.

 

https://i.ibb.co/QC8jk6B/Whats-App-Image-2020-07-01-at-22-52-27.Xxx
לא אשקר, צובט.

 

פשכצקי מראיין את רוני לוי ובעצם שופך בשאלות שלו את ההדלפות של רוני לוי.
וזה כתב/שדר הקווים הבכיר של ערוץ הספורט, בדיחה מהלכת.

 

מה לא האמין בו? בלבול היחיד שהאמין בו, הוא שיחק בעונה שעברה יותר מעוואד ושועה. ממליץ לך לא להאמין לכל מה שאתה שומע בתקשורת. וייסמן בכל ראיון לתקשורת בארץ מודה לבלבול על האמון שהוא נתן בו

 

אגב גם כשוייסמן היה בקצה הספסל של קריית שמונה ועכו הוא היה באנקר בהרכב של בלבול בנבחרת הצעירה. אין מאמן שהחזיק מוייסמן יותר מבלבול. אם לא בלבול, וייסמן היום במקרה הטוב שחקן ספסל בקריית שמונה/אשדוד. אין לך מושג על מה אתה מדבר

 

אז אולי גם מצפה התפוצצות של רז מאיר, ונראה אותו עם 20 בישולים בליגה האוסטרית

 

הזיה.

יש תקדים לטעות של הVAR בזיהוי נבדל?

 

"המקום השלישי".

כאילו זה מושג תנכי, משהו פלאי. המקום השלישי, אירופה. בפועל, הישג אמיתי בפלייאוף כזה היה לשנות את המיקום של הקבוצה שלך, לאו דווקא לטובה. ביתר והפועל בש צברו יחדיו 11 נקודות, הפלא ופלא - שתיהן עדיין נמצאות בנקודת הפתיחה. לא רק, ביתר אפילו נמצאת במצב טוב יותר מאשר הייתה במחזור ה-26.

אנחנו אוהדי כדורגל. אנחנו רוצים לראות כדורגל. גם קבוצה שמתבססת על מתפרצות זו קבוצה שבאה לשחק כדורגל, אבל אצל רוני לוי אין כדורגל. אצל רוני לוי יש את הניסיון המהפכני לנצח משחק כדורגל מבלי לנסות לנצח. התקפה מהירה? שטויות. כמות בעיטות למסגרת? זה שולי. העיקר שנהיה שם כדי להאט את הקצב ולהוציא את החשק לראות את המשחק. "אל תתווכח עם מטומטם כי הוא יוריד אותך לרמה שלו וינצח בזכות הניסיון" - זה מה שרוני לוי מנסה לעשות ולרוב מצליח. ביתר מורידה את הרמה לשפל כל כך גדול שהיריבות שלה, שהן לא בדיוק יובה ובאיירן, לא יכולות להימנע מללכת אחריה.

אבל אנחנו הרי כפויי טובה. כי אנחנו רוצים רק לנצח, אנחנו רוצים שלישייה בכל משחק. לא מסתפקים בכלום. הרי עלינו להודות ולשבח את רוני לוי על האנטי כדורגל שיצר, רק מהסיבה שכל מי שיגיע אחריו יתחיל מנקודה שיותר נמוך ממנה אין. היו קבוצות גרועות מזו בתולדות ביתר, לא היו מדכאות ועצובות מזו. היחידה שדומה לה הייתה ביתר של 13/14, של רוני לוי. נעריך מהיום את היציאה קדימה, את הניסיון גם אם הוא כושל, את הרצון הממשי לנצח. כל זה לא קיים בביתר.

זו קבוצה עם פוטנציאל נהדר, באמת. אם היה בא לשחק כדורגל ולנסות לממש את הפוטנציאל הגלום בורד, גרסיה, פלומיין, אדרי, רוטמן (הפתעה נעימה) ואחרים, יכלנו לראות גם אותם פורחים והיינו מאושרים במקום שלנו, בין אם היה ראשון או רביעי. כי מה ביקשנו? כדורגל. כיף. הנאה. לא יותר. יותר נבקש אחר כך.

יש את המשפט הכל כך מוכר "שלאהוב אותך זה לשלם בכאב". מוכר לכל אוהד של כל קבוצה בכל מקום. הכאב הוא חלק מהמשחק והכאב הפעם הוא אדישות. אדישות שהיא כואבת יותר מכל תבוסה. אני מקווה שנהיה טובים יותר, כי מגיע לנו שנהיה טובים יותר.

ורוני - זה הזמן ללכת. זמן ללכת.