עזוב אותך זה כבר מירמור, תן לו. במשחק הזה מכבי נתניה גם כן בעטה לשער שלוש פעמים וכבשה שלוש פעמים. לא עשינו כלום עד לשער הראשון ואז הפעלנו לחץ מטורף. ליפשיץ' היה בשער כמעט כמו נוייר, ימפולסקי או מישהו זינק והציל מהקו. בעונה כזו כל נקודה הייתה קריטית כמאמר הקלישאה והיו לנו כמה ניצחונות בדקות האחרונות חוץ מטדי (באירופה נגד טפליצה עם הסלאלום של גילי, ככה בשלוף, 1:2 בדוחא על סכנין), אבל לרוב לא היינו צריכים כי היה מופע של כדורגל שבוע אחר שבוע. אפשר לחשוב שנתניה של אז הייתה אימפריה, לא היו בפלייאוף העליון אפילו. אגב עונה לאחר מכן שוב חזרנו מ-3:0, הפעם במשחק חוץ נגד אשדוד בי"א המנחוס (מחזור 27), שוב בדקה ה-90 (בן שהר) אתגר עוד יותר לא פשוט, טועמה עלה מהספסל ושיחק עאלק מגן שמאלי. בכל מקרה עם התיקו ההוא אף אחד לא שמח, או חייך, עוד אחת מהבעיטות בדלי שעלו לנו באליפות (הפסדנו לאשדוד בבלומפילד ועשינו מולם נקודה משש). לחובבי הסטטיסטיקה: כמה קבוצות חזרו כאן מפיגור 3:0 בשנות ה-2000, יאללה שוט, ומי יודע יותר ממכבי חיפה נגד אקטובה, ליגת העל בלבד מה שנקרא.
לפני המון שנים הייתי בקריית אליעזר וחיפה ניצחה את באר שבע 5-2 או 5-3 אם אני זוכר נכון. יש למישהו תקציר?
לפי האתר הרשמי של מכבי חיפה, הפעם האחרונה בה חיפה ניצחה את ב"ש כשהיא כובשת חמישה שערים הייתה בשנת 1986, ככה שאתה כנראה טועה בתוצאה. בכל מקרה, אולי זה מה שאתה מחפש? 4-2 בעונת 2001.
נכון, למרות שאני מתאר לעצמי שאין אוהד ב"ש אז שלא קילל אותו על זה(רץ מגרש שלם ודפק סלטה). לדעתי באותו זמן הוא לא תיאר לעצמו שיחזור מתישהו לב"ש, אחרת לא היה חוגג ככה. אם כבר אנחנו בדיון אקסים-חוגגים, אז עברתי המון כאלה, הכי כאב: שאלוי מבקיע לנו במדי הרצליה וקופץ על הגדר כדי לחגוג עם האוהדים הלא רבים שלהם. גם ארבייטמן שהיה אהוב מאוד בתקופה הקצרה שלו אצלנו, דפק לנו גול משוגע במספרת במדי הפועל פ"ת וחגג כמו גדול אחרי שהבטיח לא לחגוג(ככה לפחות אני זוכר). גם הכעיס מאוד במיוחד אחרי איך שהועזב.
במנהרת הזמן והפעם עם השכנה מעבר לכביש - הפועל תל אביב. אז נגד הפועל ברוך השם (או שלא) ידענו הרבה הפסדים בשנות ה2000 המוקדמות. הפסדים כואבים אפילו הייתי אומר, משחקים בהם הייתי בטוח שהנה הפועל מחזירה למכבי על ה5-0 משנת 69/70, משחקים שהפועל גמרה כבר במחצית, משחקים קבועים שבהם הבלם התורן כובש בנגיחה מהקרן אבל יש הפסד אחד שחקוק לי בראש ורק בגלל משפט אחד : איזה שער אומלל לאובארוב מנגד היו הרבה ניצחונות בדרבי. ניצחונות מתוקים, תבוסות שהנחלנו, חיזוק השליטה בעיר והרבה רגעים שכיף לשחזר. הכי קל "לזרוק" את הדרבי של ה3-2 עם זהבי על הבאזר, אולי את ה5-0 עם הבכורה המחודשת של לוזון על הקווים, את ה5-0 משנות ה70 לא ראיתי ואת ה4-0 עם תינוקות גרנט משנת 92 אני זוכר במעומעם. ויש את הדרבי הזה, באליפות עם אוסקר גרסייה, אחרי הפסד להפועל בסיבוב הראשון, הגיע הדרבי בסיבוב השני שמכבי פתחה מבערים ומאז השארנו הרבה אבק במאבק על היוקרה בעיר. מכבי תל אביב - הפועל תל אביב 0:4 - התקציר 11.2.13 - YouTube
לא היה את הקטע של להשפיל מבט ולהרים את היד, אבל זכורים לי שחקנים שפשוט חזרו לעיגול האמצע או לקחו את הכדור וישר סימנו לחברים שלהם לקבוצה שהם לא רוצים לחגוג.
חגג באיפוק יחסית. אם כבר בית"ר מכבי ונימני אז היה את המשחק הזה של בנינימני נגד קלינגר, ממשחקי העבר הגדולים בין בית"ר למכבי שאני ראיתי ועוד בעונה סבירה-מינוס של שתי הקבוצות, טל בנין בגיל 34 פשוט רקד על המגרש.
לא מאמין שעברו 18 שנה מאז, שבוע שבלי קשר למשחק המקולל הזה הסתיים בשלושה ימי אישפוז בבית חולים. אני לא חושב שיש אוהד מכבי הרצליה שלא נצבט לו הלב כל פעם מחדש בתאריך של היום, 18.5, כי היה גם איזה משהו קטן באותו תאריך שלוש שנים אחרי זה. 2002: 2005: עונת 04/05: מכבי ת"א - מכבי הרצליה (גמר גביע) - YouTube