16M לשנתיים לעמנואל (ובוא, שנינו יודעים שזה לא באמת 16 מובטחים ושסבירות סופר גבוהה שבמקרה הגרוע ניו אורלינס יוכלו להטיס אותו שנה הבאה עם מעט DEAD MONEY) רחוק מלהיחשב מישכון עתיד בליגה שבה שמות כמו אדם האמפריז/דווין פאנצ'ס וטיירל וויליאמס יושבים על AAV דומה וחוזה כולל גבוה בהרבה. תמיד היה לי מוזר איך אוהדי ומקבלי החלטות בגרין ביי/פיטסבורג/קונטנדרית שמרנית כלשהי לא קולטים את האבסורד כשקבוצות באותו חלון הזדמנויות כמוהם, בין אם במהלך עונה (ניינרס 2019, ניו אינגלנד כל שנה) ובין אם באוף סיזן (ניו אינגלנד כל שנה, סיינטס העונה) עושות את ה-EXTRA MILE כדי להשיג את השחקן שהן רוצות בזמן שכל מה שהם עושים זה לשחרר הדלפות לשפטר שהם "היו קרובים"/IN עליו. מה זה קרובים? 14M לשנתיים זה צעד אחראי ו-VALUE פגז אבל 18 זה כבר "להתאבד" ולמשכן את החיים? בחירת סיבוב 4 בדדליין זה מחיר שפוי ולגיטימי אבל 3 זה טוסו לי מהעיניים ואני אבזבז את שארית העונה על אלן לאזארד כ-#2? FUCK OUTTA HERE. וכן, ברור שקונטקסט זה חשוב. לכן לא מדברים פה עכשיו על "דחוף לשלוח 2 בחירות סיבוב ראשון על אודל!!!11" או " זריז להעמיס ארגזים ולהשוות את ה-100M ל-5 שנים לאמארי קופר" שהם צעדים עם ריצפה מבהילה אלא על שני שחקנים שהתייבשו (ואחד עדיין מתייבש) כבר קרוב לשבוע בשוק. סביר להניח שאתה כבר ממש לא צריך לשבור את הבנק ו/או להתחייב לעידנים כדי להביא אותם. אז שוב, אם אתה כבר בקטע של שחקן ספיציפי וחושב שהוא FIT טוב ולא מנחית אותו בגלל מיליונים בודדים או כי הבחירת סיבוב 3 היא קודש קודשים אז אתה לא באמת שונה במשהו מ-TT הפינגווין. התהליך אולי אחר, השורה התחתונה זהה. והיא המשך מתן קרדיט לכישרון נחות בהרבה מהיריבות הישירות שלך. זה נחמד ורומנטי תמיד לדגול ב"שחקני בית" ושאר השיט מבית מדרשו של רון וולף אבל מותר גם להעיף מבט מסביב ולהבין שהעולם והמציאות הזו הולכת ומשתנה. מקבלי החלטות בליגה הזו רק הופכים להיות אגרסיבים ונועזים יותר משנה לשנה ומתוגמלים על כך בהתאם.
קודם כל, 16 ל-שנתיים זה תעריף ניו אורלינס 2 מטר מהבית במזרח טקסס. ניגרז מהדרום לא בדיוק ששים ללכת לשחק בכפור של גבול קנדה בעיירות לבנות רצח. זה משהו שתמיד שוכחים כשמדברים על גרין ביי והפרי אייג'נסי. כל ההיסטוריה זה טוב ומגניב, אבל בפועל פרט לבאפלו זה בערך המקום האחרון שרוצים ללכת לשחק בו. צריך לשלם פרמיום כדי למשוך לשם שחקנים. וזו לא תיאורייה מונפצת אלא משהו שהודו בו בעבר לא מעט גורמים בפרנצ'ייז. להזכירך גם אני הייתי בעד להחתים את סאנדרס בעונה האחרונה. כי הייתה הזדמנות ולאור הסיטואציה ואיך שהתפתחה העונה, זה היה רעיון טוב לטעמי. לא סתם בהודעה הקודמת שלי כתבתי הפעם אני שלם עם ההחלטה. ניו אינגלנד לא דוגמה כי הם זיינו את עצמם באופן קבוע ללא בחירות דראפט והם עבדו עם תקרה בולשיט שבה הק"ב מקבל משמעותית פחות משווי השוק שלו על מנת לאפשר מרווח וטווח פעולה. אם רודג'רס היה יושב על 20 פר עונה במקום מה שהוא מרוויח עכשיו, סנדרסים למיניהם היו מוחתמים כבר מזמן. סן-פרנסיסקו הרוויחו שחקנים זולים מהדראפט מעצם היותם לא רלוונטיים לכלום במשך כמה עונות טובות. משהו שקשה להוציא לפועל כשאתה כל פעם בוחר במקומות 27 עד 30. הסיינטס בכלל לא מעניינים. עוד 3 עונות מעכשיו הם נכנסים לעשר שנים בלי להתקרב לפלייאוף. גרין ביי לא עובדים ככה, וכמו שאמרתי, טוב שכך. אתה מדבר על גוטה כאילו לא הוציא בפגרה הקודמת. היה צורך, היה מקום בתקרה, השקיעו. אפילו היו שטענו שיותר מדי אחרי ההחתמה של זדאריוס. וכן, ההשוואות האלה של 14 זה סבבה 18 לא וסיבוב רביעי אש סיבוב שלישי חס וחלילה זה בדיוק מה שעושים. אתה יושב ובונה מערכת שלמה שמנתחת VALUE, בהתאם לקונטקסט ולצרכים. הארגונים הגרועים זה אלו שתמיד זורקים לפח את הניתוחים לפח בכל פעם שיש צעצוע נוצץ חדש. 2 מיליון פה, 3 שם, בחירת דראפט פה, עוד אחת שם - בלי לשים לב זה מצטבר ואתה מוצא את עצמך במה שנקרא CAP HELL ועם מעט מדי בחירות דראפט איכותיות לחפות על כך (ניו אורלינס דרך אגב ניצלו לחלוטין עם 2 בחירות בול של קמארה ולאטימור, אחרת האסון שם היה מתרחש כבר עכשיו ולא רק בעוד שנתיים-שלוש מעכשיו). אתה "נועז" כדי לנסות ולקחת אליפות (משהו שלא משנה כמה תשקיע לעולם לא קרוב למובטח) ובתמורה ממשכן את העתיד. בגלל זה מקומות כמו קנזס עוברים 10 שנים גרועות על כל 2 טובות. או ניו אורלינס עם 30 גרועות על כל 8 טובות. כאוהד אני מעדיף תמיד להיות בפלייאוף אפילו עם סיכוי מופחת לאליפות, מאשר לאהוד קבוצה "נועזת" שעושה מהלכים שמעלים את הסיכוי לאליפות מ-8% ל-13% בתמורה לכך שאחרי שהחלון יסגר יחזרו לעשור שבו אפשר רק לחלום על פלייאוף וסוגרים עונות שלמות עם 5 ניצחונות בלבד. FUCK. THAT. SHIT. ולא כולם מתוגמלים בהתאם. הראמס והג'אגס אחלה דוגמה. ותכלס? בעונות האחרונות קנזס היחידה שתוגמלה על אגרסיביות. להגיע לסופרבול או לדיוויז'נל זה לא תגמול. מהלכים אגרסיביים עושים כדי לקחת אליפות.
כן, מודע לתיאוריה. מאמין אבל ששחקן בנקודת הזמן בקריירה של עמנואל שאף למקסם כל דולר ממה שיהיה כמעט בוודאות החוזה האחרון בקריירה שלו. לא חושב שזה מקרי שהוא חתם ביום שישי בלילה אחרי שהבין שאין לאן ואין מהיכן. שחקנים ש"נעולים על הבית" או אנאעארף בסגנון דואגים לסגור את הדברים האלה מוקדם גם במחיר של כמה שקלים. הדוגמאות על הקבוצות שנתתי פחות מתייחסות לכסף ונכסים ויותר על הפילוסופיה שבה אין אבן שלא הופכים במטרה להשתפר כולל מהלכים מחוץ לקופסה. וזה לא חייב להסתיים בסופרבול כדי להיחשב כצעד מוצלח. פילי שולחים בחירת סיבוב 3 על גולדן טייט בדדליין כדי למקסם את שארית העונה מתוך ידיעה שבמקרה הגרוע הם ישיגו עליו COMP PICK דומה/זהה (במקרה הנ"ל - זהה) והוא מזייף פיצוצים כל העונה עד התעלות במהלך אחרון של משחק פלייאוף? הצלחה מסחררת. בשביל הרגע הזה עשית את הצעד. ניו אינגלנד מעמיסים כל מה שזז וזמין תמורת קונדומים משומשים? זה יכול לבוא לידי ביטוי באנטוניו בראונים, קייל ואן נויים ומייקל פלוידים. ברור שה-HIT RATE לא יהיה מושלם וברוב המקרים הרבה מתחת ל-50%, אבל לפחות עושים הכל ולא חיים בפחדים של עצמנו. אותו דבר שאר הדוגמאות. כבר בסביבות ה-3-4 שנים שההפירצה הכי גדולה בשוק היא טריידים של בחירות דראפט אמצעיות-מאוחרות על וטרא'נס מוכחים עם אפסייד שיבואו לסגור פינה. יש בסביבות 4 אירגונים שמנצלים את העניין הזה על בסיס שנתי. גרין ביי לא אחת מהן. למה? גוטי הוציא שנה שעברה, אבל לא מספיק. בהשוואה ל-TT כל מומייה תרגיש כמו עופר מקסימוב בקזינו בבוקרשט אבל חוסר הפעילות בדדליין שנה שעברה היה בלתי נסלח, ושוב, זה לא שרובי/סאנדרס/OJ הווארד או אנאעארף היה עושה את ההבדל ומביא סופרבול אבל זה לא המבחן והשאלה מבחינתי אלא מה וכמה אתה עושה כדי למקסם את הסיכויים של הסגל שלך להגיע הכי רחוק שאפשר, כולל תוך כדי תנועה בהתאם להתפתחויות. ומהבחינה הזאת גוטי איכזב פצצות. גרין ביי "הייתה בפלייאוף" בעונה שעברה אבל היא לא באמת הייתה בו כמו שמינסוטה ויוסטון וטנסי ואפילו ניו אינגלנד לא באמת היו בו. כתבתי את זה בעצמי גם לפני שהוא התחיל כי הפערים בין הטופ 3 לשאר היו עצומים ולגרין ביי היה רק את קלף הביתיות שבקושי החזיק למשחק אחד מול חבורת הגריאטרים מסיאטל. שבוע אל תוך שנת הליגה החדשה אין שום סיבה להעריך שהפערים האלה הצטמצמו, כשאחרי ההחתמה של סאנדרס בסיינטס אפשר לומר שמהם ספציפית הם רק התרחבו. לגרין ביי ולרוב ה-NFC, שלא לומר הליגה אין PRAYER לעצור את החולייה ההתקפית שם. הדרך היחידה שנראית נכון לעכשיו ריאלית היא או לבנות על התפרקות של בריז (אפשרי) או לבנות התקפת על חלל שתעמוד בקצב. אם גוטי לא ינחית בימים הקרובים את רובי או אפילו את ברשאד פרימן (ולא כי הוא איזה שוס אלא נטו בגלל הסקיל סט כ-DEEP THREAT שיוסיף אלמנט שחסר להתקפה ויפתח שטחים) ו/או יפגע בלפחות 2 רסיברים/טייט אנד בדראפט (וזה אומר ברמת ה-AJ בראון/טרי מקלורין, כזאת פגיעה) אין בכלל למה לעלות לדשא בעונה הבאה, עם "הגעה לפלייאוף" או בלי אחת. ועזוב אותך משטויות על CAP HELL. צריך להיות מטומטם אמיתי ברמת הלקדיש 40% מהתקרה ל-4+ שנים ל-3 וחצי שחקנים כמו הראמס כדי להיכנס לאחד. "OVERPAY" של כמה מיליונים על חוזים קצרים או טריידים של בחירות דראפט מ-#100 ואילך הם בקושי מכות קלות בכנף, לא איזו אחריות כלכלית "תחת מגבלות תקציב" או אנאעארף בסגנון שצריך להצדיע לה. לא בליגה עם תקרה שקופצת ב-10M מינימום כל שנה ושאפשר לתמרן כל חוזה שרוצים ב-7590 דרכים. אוהדי ניו אורלינס שומעים את נבואות הזעם על יום הדין מהלילה ההזוי ההוא שהם החתימו את ג'אריוס בירד על חוזה הסייפטי הכי גדול בתולדות הליגה כשהם היו מעל התקרה, וזה היה לפני 6 שנים. בפועל זה לא קרה, לא קורה, כנראה לא יקרה, וגם אם כן, לשלם מחיר של שנה-שנתיים עם טונות DEAD MONEY אחרי שעשית הכל כדי לסחוט את הלימון מהשנים האחרונות של QB היסטורי זה יותר משווה את זה.
מוש. נ.ב - לכל בני האנוש הלא חיוניים פה שבהסגר ומיצו כבר את קטגוריית הגיי פורנו בין גזעי ב-Pornhub כמו ידידנו @Hakeem Nicks ועדיין לא שמעו: ליג פאס חינם עם כל המשחקים מ-2009 בכל הגירסאות (מלאה/דחוסה/coaches film) עד סוף מאי מינימום. הייתי ממליץ לכל מיני בעלי חורים בהשכלה על משחקים נבחרים שרצוי לצפות בהם לפחות פעם אחת לפני המוות בייסורים שמתקרב אבל כל מה שקרה לפני עידן פאטי מרגיש מיותר, קטן ולא רלוונטי לכלום.
מ-2015 נראה לי שהרוב פה התפקסו על החיים שלהם אז אני מתמקד בתקופה לפני: קלאסיקות: 2009 - ניו אורלינס-מינסוטה, גמר ה-NFC - משחק הבאונטי המפורסם על הראש של ברט פארב. מאמין שהוא איבד במשחק הזה בסביבות ה-5-8 שנים מהחיים. 2010 - כל הריצה של גרין ביי לסופרבול. GOAT AT WORK בשיאו מחבר 4 מהתצוגות הטובות שנראו אי פעם מהעמדה. 2011 - סן פרנסיסקו-ניו אורלינס, דיוויז'נל ראונד - דו קרב בצהרי היום, התצוגה הטובה ביותר בקריירה של אלכס סמית 2012 - דנבר-בולטימור, דיוויז'נל ראונד - מאורעות ג'קובי ג'ונס, ראחים מור, טרינדון הולידיי ושאר הזיות ובלאגנים 2012 - סופרבול 2013 - סיאטל-סן פרנסיסקו, גמר ה-NFC - אחד המשחקים הכי אלימים והקרב האפי האחרון בין שתי הקבוצות הטובות בחטיבה בחצי הראשון של העשור. 2014 - סיאטל-גרין ביי, גמר ה-NFC - אין צורך להרחיב בנדון. 2014 - סופרבול - הכי טוב בעשור משחקי עונה רגילה איכותיים: 2009-210 - כל 5 המפגשים בין פיטסבורג לבולטימור בלי יוצא מן הכלל. הגנות היסטוריות תחת חוקים שעדיין איפשרו לפוצץ אחד את השני כאילו אין מחר. 2011 - גרין ביי-ניו אורלינס, מחזור 1 - פתיחת עונה של 400 קמ"ש בלאמבו 2012 - ניו אינגלנד-סן פרנסיסקו, מחזור 15 - קאפרניק לפני הנפילה מהצוק גורם לאנשים להרהר אם הוא GOAT בהתהוות מול QBבינוניעדשיוכחאחרת בתצוגה בינונית כהרגלו. 2013 - דאלאס-דנבר, מחזור 5 - מאנינג ורומו מנצחים על שתי התקפות על חלל ביום היסטורי 2013 - קרוליינה-ניו אינגלנד, מחזור 11 - קרוליינה וקאם בשיאם, ניו אינגלנד בשיאם, מאנדיי נייט פגז עם סיום אדיר 2014 - דאלאס-ניו יורק ג'איינטס, מחזור 15 - התפיסה של אודל. וגם אנטוניו רומו בגדולתו במותחן עד הבאזר 2014 - גרין ביי-ניו אינגלנד, מחזור 13 - המפגש הרציני הראשון מבין שניים בין הקבוצות בעשור בימים שלגרין ביי עוד היה סגל מתפקד לפני ההידרדרות המתמשכת. האנדירידביתספרלאימוןפוטבולבעמ ספיישל: 2010 - וושינגטון-פילדלפיה, מחזור 10 - "THE MONDAY NIGHT MASSACARE". ידידו הטוב של הכלב מעמיד את השורה הסטטיסטית הכי גדולה בתולדות הפנטאזי. טירופיאדה קשה מהמהלך הראשון של המשחק עד סביבות אמצע הרבע השלישי. 2010 - ניו יורק ג'איינטס-פילדלפיה, מחזור 15 - THE MIRCALE AT THE MEADWLANDS, דשון ג'קסון בתצוגה לפנתיאון, המשחק האהוב על @Hakeem Nicks 2013 - אוקלנד-קנזס סיטי, מחזור 15 - גאנגבאנג במעמד צד אחד, ג'מאל צ'ארלס עם 8560 יארד ו-38 טאצ'דאונס פחות או יותר 2014 - קנזס סיטי - ניו אינגלנד, מחזור 4 - המשחק האהוב עליי בעידן אלכס סמית'. מתוייק אצלי ב-8 העתקים בספריית הפורנו הקשה האישית. רצף אורגזמות בלתי נגמר לאורך 60 דקות. אלה המשחקים שעלו לי בשלוף מהראש, אם אני איזכר בימים הקרובים בעוד אני אוסיף.
למה. למה להיות חלאה. בשביל מה. מדוע. למי זה תרם עכשיו. מה זה נתן. למה לשלוף. אתה בטח האפס שמגיע באמצע הלילה לבתים של VETS שנלחמו במלחמת המפרץ ומשמיע הקלטות של מסוקים מרמקול ענקי מחוץ לחלון חדר השינה שלהם, נכון? מדהים אותי לפעמים לאיזה רמות חוסר רגישות הדור הזה יכול להגיע. נ.ב. אין משחקים מלפני 2012. לפחות לא אצלי.
מתוך 22 המלצות יש פה 6 ניצחונות שאחד מהם הוא סופרבול ובסך הכל הפסד אחד, בפעם האחרונה שהגעתם לגמר NFC במצ'אפ יחסית שיוויוני מול אימפריה בניגוד לפעמיים שאחרי בהם היה ברור מראש לכל מי שמבין במה הוא צופה שתפסידו 70 הפרש, ובמקום לקבל מחמאות, טפיחות על השכם ומציצות עומק רטובות ודביקות על שהזכרתי נשכחות שנראה שלא יחזרו בעתיד הנראה והלא נראה לעין מה שאני צריך לסבול פה זה את הבכי והנהי והטרוניות והנאצות הרגילות. יודע מה יעזור לך להרגיש יותר טוב אבל? לפתוח את היוטיוב הקרוב למקום מגוריך ולחפש היילייטס של דווין "קלווין בנג'מין שנכשל בחיים" פאנצ'ס תוך כדי שאתה סופר את כל ה-3-4 מיליון אומללים שנשארו בקופת החזיר במשרד של מרפי הקלאבסה ויכלו להנחית חלילה איזה רסיבר עם טיפת מהירות ואפסייד כמו פרימן שאולי גם יכל להתאים קצת למה שהייתה אמורה להיות השיטה של לאפלור. אבל למיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אכפתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מכללללללללללללללללל נדכאייייייייי וחלכאייייייייייייייייייייייייייי הליגה בזמן שמגיעות אלינו בשורות כאלה מהאירגונים שאשכרה יודעים מה הם עושים ומתעדפים הישגיות במקום גניבת דעת אינסופית: הארכה+restructure שכולל קיצוץ מאסיבי ורוחבי לסמי הכפרה בימים הקרובים והרבה תפילות בהרבה מאוד כנסיות ברחבי ארה"ב הולכות להכיל את שורת התחנונים הבאה : "אנא אדוקרייסט עשה שהדראפט יידחה ו/או בכלל לא יתקיים ואם כבר קרה המחדל אז אפשר בכיף לוותר על העונה הקרובה ולבזבז שנה מהקריירה של פאטיאנדי שגם ככה ברור לכולנו איך הולכת להסתיים, שוב". (גם אצלי הסיפרייה עד 2012 אבל חשבתי שאולי זה רק לשיילוק כמוני שרכש את הגירסה ה"מלאה" של הליג פאס בינואר שבוע לפני הסופרבול תמורת 20$ וזרמתי עם הפירסום השקרי של מערך השיווק של הליגה. כנראה שהדבר הזה תקף רק לאמריקאים )
@Hakeem Nicks מקווה שלמדת מבושות העבר והתקנת Java בלפטופ של סבא גטלמן שלא יהיו פאדיחות וייחסך מאיתנו מופע האימים השנתי חלילה.
החלטתי שאני לא צופה השנה אחרי שהתעקשנו לנצח את הרדסקינס מסיבות שלא מובנות ובכך ויתרנו על הצ'אנס לצ'ייס יאנג. דעתך על ההסכם החדש וההרחבה של העונה והעולות לפלייאוף? אני מאוד אמביוולנטי.
אני מבין ש-Pornhub ריעננו את קטגוריית ה-Midgets Scat שכבר מיצית לפני שבועיים אם אתה מרגיש שאפשר לוותר על צפייה בדבר היחיד שיתקרב ל-Live sporting event נורמלי במי פאקינג יודע כמה חודשים הקרובים, על אחת כמה וכמה קרקס מדראנו עם כל מקבלי ההחלטות הדינוזאורים רדנקים גונבי דעת חסרי מושג כללי שכבר שבועיים אנד קאונטינג לא מפסיקים לבכות שאין להם מושג איך לתפעל מחשב ברמה בסיסית ויצטרכו לעבוד תחת לחץ של זמן מהבית הפרטי שלהם. תחשוב על סבא גטלמן יושב מול המסך באמצע סיבוב שלישי ב22:30 שעון ניו ג'רזי כשהג'איינטס on the clock עם 5 דקות לבחור ומנסה להבין מי בכלל עדיין זמין על הלוח שפתוח לו בטאב התשיעי באקספלורר במקרה הטוב או מחוק במחברת ספירלה במקרה הפחות טוב. עומד לי הזין רק מלדמיין את הסיטואציה. אם זה היה PPV זה היה עושה יותר קניות ממייוות'ר-פאקיאו בקרב מנדינגו. ותרגיע. אתה יותר מכולם צריך לדעת שזה לא ה-NBA פה שבמחזור דראפט טוב יש לך 2.5 שחקנים שמזיזים משהו למישהו. צ'ייסוש אמנם שפיץ על חלל וככל הנראה הדבר שהכי מתקרב לבחירה "בטוחה" בדראפט אבל לא בטוח בכלל שהאימפקט ההגנתי שלו יהיה גדול יותר משל אייזאה סימונס בהנחה שהבן של מארה שמע ומכיר ויודע וחקר והבין שאם הוא יהיה על הלוח בבחירה שלכם אז הוא צריך להיות הבחירה המיידית. כבר למעלה משנה שמדובר בוויכוח הכי רגיש בין "אנשי הפוטבול" לבין זונות האנליטיקס שטוענים ש-Pass Rush<Coverage ומגבים את זה בטונות מספרים ודוגמאות. אני אישית נוטה להסכים כי בעיניי לפאס ראש איכותי יש פיתרון התקפי (לא פשוט אמנם שמצריך צוות אימון בעל מושג ו-QB חכם שיודע לקרוא הגנות לפני הסנאפ ולקבל החלטות מהירת) בדמות שיטת מסירות קצרות ומהירות שמנטרלת אותו כמעט לגמרי. גם שילוב של וון מילר וקאליל מאק לא מתקרב ל-QB שמשחרר מסירה ב2.5 שניות>. אבל אם יש לך את דרווין ג'יימס 1 על 1 עם ה-TE1 או ג'יילן ראמזי על WR1 זו כבר בעיה הרבה יותר מסובכת. לחילופין, קל יותר לייצר פאס ראש גם בלי פרסונל איכותי במיוחד בזכות הפלא שנקרא בליצים. אבל אם אין לך שחקני כיסוי טובים אז לא משנה מה תעשה הם תמיד ייחשפו וההגנה תיטחן קשות. אם זה היה תלוי בי לא הייתי נוגע בכלום אבל בגדול לא צוהל ולא בוכה. וואטאבר. רואה את היתרונות והחסרונות לכאן ולכאן.
