מעריך מאד את מליקסון, אבל לדעתי מגזימים עכשיו. אוחנה אמר שהוא אחד הכי טובים שהיו לנו. זה כמובן שטויות. למה? לא הצליח באירופה. מה לעשות, זו עובדה. לא הצליח בנבחרת. זו עובדה. זה לא אומר שמליקסון לא השאיר מאחוריו שביל של רגעים מאד יפים, אבל צריך לנתח את הדברים בצורה יותר אובייקטיבית. רביבו וברקוביץ הצליחו באירופה, וזה בתקופה שעוד לא היה חוק בוסמן. הם נחשבו לזרים והם הרשימו הרבה יותר ממליקסון. בניון כבר שיחק בעידן אחר, אבל גם הוא כמובן היה שחקן יותר טוב. אני בהחלט לא רוצה לרדת על השחקן המצוין שפורש עכשיו, אבל מותר לציין שמליקסון לא הצליח באירופה ולא הפך לבורג מרכזי בנבחרת. אלא בעיניי שני דברים ששחקן צריך לבלוט בהם כדי שיקבל את התואר "אחד הטובים אי פעם".
מהגדולים בתולדות הפועל באר שבע (ויש היאמרו הכי גדול) ומהטובים ביותר בדור האחרון לדעתי זו הגדרה הולמת יותר. ברור שמפריזים בשבחו עכשיו כפי שקורה עם כל שחקן שפורש. אבל אני כן חושב שמליקסון מהשחקנים הבודדים שצריך לשפוט בזווית רחבה יותר של כמה שערים הוא כבש וכמה הוא בישל למרות שהוא קשר התקפי הרי סביר להניח שדוד רביבו הציג סטטיסטיקה יותר טובה למשל, היה לו קסם מדהים ברגליים, אני אפנה לאילן גבוה ואשווה למשל לאנדרס אינייסטה. כמובן שיש גם דעות של אוהדים שרופים שהתחברו אליו מאוד, גדלו עליו, אפשר להבין. הוא כן מהשחקנים המשמעותיים האחרונים בליגה הזו שהם סמל, מנהיגים ויש להם נוכחות. נבחרת ישראל היא לא מדד הצלחה נורמלי לפי דעתי, יש מספיק שחקני ליגה מעולים בשנים האחרונות שנכשלו שם, ובכלל. הנבחרת הייתה מועדון סגור לאותם שחקנים בשנים האחרונות ויש היאמרו שקודם. לגבי התקופה באירופה - כבש שם שער אליפות ותרם תרומה נכבדת בעונתו האחרונה, זה מספיק. אוסיף ואומר שהוא חלק מהדור הזה של ברק יצחקי, שלומי ארבייטמן, אבירם ברוכיאן. יצחקי היה חצי אלוהים והכל הצליח לו בגיל צעיר יותר ומי זוכר אותו בכלל חוץ מהמספרת ההיא? הוא גם עבר למכבי, אמנם בעל כורחו..מליקסון בגיל 25 שיחק בליגה הלאומית ואמרו שלא ייצא ממנו כלום. איזה עשור היה לו -וואו. אגב זה רצף אירועים של מזל רע כמובן, מליקסון לא ילד, כבר עשה מספיק ויש דברים חשובים בחיים כמו משפחה, לא רצה לסכן את הבריאות שלו ולא רצה לבזות את עצמו כנראה, מניח שאם באר שבע הייתה חלילה בקרבות תחתית כמו לפני למעלה מעשור הוא כן היה לוקח סיכון. יש אפשרות שהוא ייעלה לכר הדשא לשחק דקה בעיקר כדי להיפרד מהקהל במשחק הבית הבא נגד הפועל חיפה, הייתי אומר שחבל שזה לא יכול לקרות נגד יריבה אחרת, אבל החשש שהוא יספוג בוז לדוגמא נגד מכבי תל אביב. אולי נגד בית"ר ירושלים בטדי או בפלייאוף העליון בטרנר זה יכול להיות מרגש.
קודם כל אוחנה אמר שהוא השחקן הכי גדול שהוא אימן, ובהתחשב בעובדה שאוחנה זה לא אריגו סאקי אז האמירה הזאת לא כזאת מנופחת. גם על יניב קטן אמרו שהוא אחד הגדולים שהיו, גם על איציק זוהר, ועוד המון שחקנים שאני לא זוכר שהצליחו בנבחרת יותר מדי. ממתי הנבחרת זה מדד למשהו? מליקסון אולי לא היה הליגיונר הכי גדול שהיה אבל הוא נחשב לאגדה בויסלה קראקוב, במשחק החזרה שלו לבאר שבע בגביע הטוטו נגד הפועל פתח תקווה הגיע מפולין אוהד של ויסלה על כיסא גלגלים כדי להודות לו, מול ביתר העונה הגיעו שלושה אוהדי ויסלה כדי לראות אותו, הם מחשיבים אותו לאחד השחקנים הכי גדולים שלהם שבשיאו היה צריך לעבור לנאפולי אבל לא זכור לי למה זה לא הסתדר. בליגה שלנו הוא היה אחד השחקנים הגדולים שהיו, בטח ובטח בעשור האחרון, מסוג השחקנים שאפשר לראות את הגדולה שלהם מעבר למספרים.
להגיד שמליקסון לא הצליח באירופה זה כמו להגיד שברדה לא הצליח באירופה. מי שלא משחק בספרד או אנגליה=לא הצליח באירופה? מליקסון לקח אליפות בפולין כשחקן המצטיין של קבוצתו(לא בכדי קיבל זימון לנבחרת פולין), עבר לצרפת ועשה אחלה של עונה וחצי(היו לו הצעות מהליגה הראשונה לאחר שקבוצתו ירדה ליגה, בחר לחזור בסופו של דבר לארץ). אוהדי ויסלה עד היום מגיעים לטרנר לראות את מליקסון. הוא אגדה שם.
מליקסון בהחלט לא בלבל של רביבו/ברקוביץ/בניון ושות', לא חושב שמישהו טוען ככה. הוא כן אחד משחקני הליגה הטובים ביותר ועשה קדנציה מרשימה מאוד בפולין ולא רעה בכלל בצרפת (למרות פירוק של הקבוצה שלו). לנבחרת אין מה להתייחס. רק לראות מי זומן/שיחק במקומו בשנים שהוא היה בשיאו...
בעונת 2004/05, שהייתי עדיין יחסית ילד, היה אירוע במגה ספורט ירושלים עם שחקני בית"ר. במסגרת האירוע, שחקני בית"ר דאז כמו טל בנין, יצחקי, נימני, אלי אוחנה כמאמן וכו' הגיעו למקום כדי לחלק חתימות וכל מיני שטויות. בתור ילד מתלהב הלכתי כמובן, אבל עם הכבוד לכולם, רציתי רק תמונה עם מליקסון וחתימה שלו. לא היה אכפת לי מאף אחד אחר. הוא הגיע די באיחור ועד שלא קיבלתי את מה שרציתי לא הייתי מוכן ללכת. בבית"ר של אז זה היה קודם כל מליקסון ואז השאר. הוא עזב אותנו והשאר היסטוריה, והוא הפך לשחקן שבאמת לא אהבתי לראות. כל דקה במדי קבוצה אחרת לא סבלתי לראות, וכשהוא רק השתפר כך גם חוסר האהבה, שלא לומר שנאה, גדל בהתאם. אבל בסופו של דבר, צריך להודות שזה הכל נבע מאהבה. אהבה שגרמה לאכזבה קשה שהוא לא עשה את ההצלחה אצלנו, שהוא לא הפך למה שהיה אמור להיות בבית"ר. היה לי קשה לראות אותו מצליח בקבוצה אחרת כי מליקסון הוא אכזבת הילדות שלי מבחינת הכדורגל, יותר מכל אחד אחר. לדעתי הוא לא היה אחד מהגדולים בהיסטוריה, אבל בהחלט יותר גדול ממה שהרוב חושבים. מוכשר ברמות יוצאות דופן, שחקן אדיר בתקופתו בב"ש ובחו"ל, ובעיקר צנוע ואחלה גבר. תודה על רגעים יפים, והיו כאלה.
אליניב ברדה היה מלך שערים בבלגיה ואחד השחקנים הגדולים בליגה הזו, הוא כבש שם הרבה שערים ובממוצע טוב יותר מאשר בארץ נדמה לי, ההשוואה למאור מליקסון לא במקום. גם ברדה היה יכול להישאר ואפילו לפרוש שם אבל החיידק שקוראים לו הפועל באר שבע - בהחלט דיגדג לו, הפריח את השממה מה שנקרא. לגבי מליקסון - זה לא שהוא הפך לכוכב על במכבי חיפה, ביריבה גדולה כמו הפועל תל אביב או קבוצה 'כותשת' כמו מכבי תל אביב, הוא עשה את זה בהפועל באר שבע שבינה ובין בית"ר ירושלים אין דם רע וכאלה, אני משוכנע שלא היית מעדיף שהוא ייגמור כמו איזה שי בירוק או משהו כזה. אגב, בהקשר זה, מתגעגע לקבוצה ההיא של אלי אוחנה ב-2003/04? יצחקי, ברוכיאן, ארבייטמן, מליקסון, צעירים חסרי מנוח. לא ממש עם הגנה, לא ממש נאבקים על אירופה, יכולים לנצח קבוצה גדולה ושבוע אחר כך לקבל בראש, אבל קבוצה כיפית. הוא גם אחד השחקנים האחרונים עם סגנון משחק שובה עין בליגה הזו, רוב השחקנים היצירתיים בליגה, אלה שנחשבים כאלה - דוהרים קדימה עם המהירות, משתחררים לבעיטה. מליקסון היה דריבליסט בחסד, מכדרר מדהים כמו ורמוט ויצחקי, אשכרה כאלה שאפשר להכין סרטון יוטיוב מהמהלכים שלהם. * לא מבין למה ב'ידיעות אחרונות' לא יכלו להואיל בטובם ולהעלות לאינטרנט את הכתבה - מליקסון בחר את חמשת הרגעים הגדולים בקריירה שלו: - הופעת הבכורה בבית"ר ירושלים 14.9.2002 - היה בן 17, הוזמן לסגל לראשונה, נכנס בדקה ה-80 במקומו של זוהר - מאותו רגע טוען שחייו השתנו. את שער הבכורה שלו כבש בסיבוב לאחר מכן נגד אותה מכבי נתניה. - משחק השלום נגד ברצלונה בקאמפ נואו - בגיל 18 הודיע לו אברהם לוי על כך שהוא הוזמן למשחק. הוא רצה להחליף חולצות עם ליאו מסי, ניגש אליו בסוף והצליח במשימה. החולצה שמורה אצלו עד היום. - המעבר מהפועל באר שבע לליגה הפולנית - 22.1.2001 - משחק הפרידה הראשון היה אולי הרגע המרגש בקריירה שלו - "פשוט נשברתי ובכיתי כי פחדתי שלא אחזור אליה. כל אהבה שקיבלתי באותו רגע, זה כל כך עוצמתי, גרם לי להבין כמה אני אוהב את המועדון". - שער האליפות במדי ויסלה קראקוב 15.5.2011 - הדרבי של קראקוב לקראת סיום העונה, הוא כבש 0:1 בנגיחה. אביו הגיע לאצטדיון יחד עם אמו. הוא מספר שאביו ראה הרבה משחקים שלו בטלוויזיה אך מיעט להגיע למגרשים. מליקסון נתן לו את חולצת המשחק שלו בסיום. - משחק האליפות עם הפועל באר שבע נגד בני סכנין 21.5.2016 - "40 שנה אחרי האליפות האחרונה, הגיע המשחק שהיה יכול להחזיר את הצלחת לנגב. שבוע לפני, הפסדנו למכבי חיפה והלחץ היה מטורף והורגש היטב בעיר. בכל השבוע שקדם למשחק הזה היינו בסוג של מחנה אימונים באשדוד כדי להתרחק. סכנין הובילה 0:1 ואני זוכר את השקט בטרנר באותו רגע. "שקט מחריש אזניים". יצא לי לבשל וגם לכבוש את השער שקבע מהפך 1:2 לטובתנו. אני גם זוכר את הרעש באצטדיון לאחר מכן. רגע מדהים". הנה התקציר - בישול לבוזגלו בדריבל אופייני ואז שער בבעיטה מסובבת לקורה ופנימה!
לא זוכר את עצמי מחפש כבר הרבה זמן כל פיסת מידע על שחקן שפרש כאן, אולי מאז שמעון גרשון שהיה גיבור הילדות שלי. בכל מרה, דף וסרמיליה כמובן מקבץ לנו את כל הטוב הזה: דודו דהאן סוכנו של מליקסון : https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/81768682_3641466219227119_5746474055146405888_n.Xxx?_nc_cat=100&_nc_ohc=tINbhKaHhY8AQmy_FCk5ie5rGe7n23anw6QLRCLeCsT9dPNV2ci_Zyrcg&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=2a35e1ba45b75680698176c701b7ba93&oe=5E68D904 אתמול בבוקר קיבלתי סמס על הצג הופיע המאסטרו. ככה מאור מליקסון רשום אצלי באנשי הקשר. חשבתי שזאת הזמנה לבריתה אבל לא זאת היתה הודעת פרישה. היה לו חשוב שאדע ושאבוא לטרנר לפרידה. הוא בעיקר הודה לי על הכל בהרבה רגש,עדינות והכרת תודה. אני לא אמרתי מילה. עדיין שוכב במיטה שמסביבי מלא ניירות מלא עבודה . רציתי לכתוב לו מיד חזרה אבל משום מה עצרתי לדקה. הרגשה מוזרה. הבנתי מיד שתמה לה תקופה. 10 שנים איתך של חוויות, הצלחות, משברים, טיסות וישיבות ששנינו לא נשכח לעולם. הלויאליות שלך היא יוצאת דופן. בהצלחות, סוכנים צלצלו וניסו לקחת אותך; ביכשלונות ,סוכנים צלצלו וניסו לשכנע אותך; ואתה כמו במגרש נתת להם ״קטנה״ לפני 10 שנים חתמת אצלי לשנה - ומאז אני ואתה ללא צורך בניירות חתומים בנשמה. שלום אביטן,ברד,ברדה,נומה,וואקמה וכן, גם אתה נכנס היום להיכל התהילה של מועדון חם וקהל נפלא שתמיד עטף אותך באהבה. תודה מאסטרו❤️
שחקן שהוא אגדה מבחינתי. הוא שחקן חכם ומוכשר שעובד. הוא גם קוסם. אין עוד שחקן ישראלי שמסוגל לעשות דברים כמו שהוא עשה. אולי בעתיד יהיה. וכן הוא לא ברמה של חיים רביבו ברקוביץ ובניון אבל הוא בין הגדולים שהיו. ומבחינתי אחריי ברדה ווואקמה הוא הכי גדול ששיחק אצלנו.
צריך לזכור שמליקסון הגיע אלינו בגיל מאוחר יחסית ופרץ בגיל מאוחר יחסית, לפולין הוא הגיע כשהוא כבר בן 27, עשה שם שנתיים מצוינות שבשיאו רצו לאזרח אותו לנבחרת כשסיטי ונאפולי כבר התחילו במגעים עם הפולנים אבל בדיוק אז מליקסון שבר את כף הרגל ונעדר 4 חודשים. לאחר מכן הוא נרכש על ידי ואלנסיין שהייתה לפני המשבר הכלכלי באמצע הטבלה בליגה הראשונה בצרפת וגם שם היו מדדים שבהם היה בין עשרת הטובים בליגה (מסירות מפתח למשל). ואלנסיין אגב סירבה לשחרר ולמכור אותו עד שפורקה רשמית, כלומר גם שם היה מהבולטים בקבוצה. ככה שמליקסון בוודאי שלא נכשל באירופה, צריך לבדוק טוב על כמה שחקנים ישראלים מדינה כמו פולין נאבקה כדי לאזרח וכמה שחקנים ישראלים נרכשו על ידי קבוצה מליגה כמו הצרפתית מקבוצה אחרת. גם בנוגע לפציעות, מליקסון היה סופר מקצוען, פרש בגיל 35 עם 6% שומן בגוף, שנה שעברה בגיל 34 הוא היה מהראשונים אצלנו בכל המבחנים כולל כושר גופני, פשוט מבחינה גנטית הוא שחקן יחסית קטן ולכן היה חשוף יותר לפציעות כמו שברים וחבלות בטל בסגנון המשחק שלו שגרם ליריבים לעשות עליו המון עבירות. מליקסון הוא אנדרייטד גדול מחוץ לבאר שבע, גם בנבחרת זכה להתעלמות מוחלטת למרות היכולת אצלנו ובפולין ונזכרו בו רק כשבפולין רצו לאזרח אותו בשביל היורו, וגם כששיחק, לא אשכח איך הגאונים אצלנו שיחקו איתו בטדי כמגן שמאלי במערך של שלושה בלמים. מדובר בגאון כדורגל, לא פחות, ואין לי ספק שאם את ההצלחה היה עושה בקבוצה מתוקשרת יותר היו זוכרים אותו גם מחוץ לבאר שבע באותה צורה.
ברק בכר: 10 סיפורים מעונת הקסם של מאמן הפועל באר שבע - וואלה! ספורט " . בעקבות המסע האירופי, לא מעט שחקנים נרשמו בפנקסים של קבוצות מאירופה. ריאל בטיס רצתה לראות את ג'ון אוגו מגיע אליה, אולימפיאקוס עקבה אחרי טוני וואקמה וגנט ככל הנראה תעביר לשורותיה את בן ביטון. וזו רשימה חלקית. השבוע נודע לוואלה! ספורט שלא רק השחקנים היו בפנקסים, אלא גם בכר. ולא סתם בפנקסים אלא זכה להצעה לא רשמית של ממש. כזו שהעמידה במבחן משמעותי את המאמן. כמה ימים לאחר המפגש השני בין סלטיק להפועל באר שבע, שוחח ברנדן רוג'רס המאמן של הסקוטים עם נציגיו של המאמן ותהה האם יש אפשרות לצרף את בכר לצוות המקצועי כעוזר הבכיר שלו. רוג'רס לא הסתפק בכך ושוחח על כר הדשא דקות ארוכות עם בכר. מאמן סלטיק לא הפסיק להחמיא, ולפי גורמים מהאי הבריטי המעורים בפרטים רוג'רס רצה מאוד לצרף את בכר לצוות והיה משוכנע שהוא יוסיף לו המון. בכר סירב בנימוס. הנימוק: הוא כבר לא בשלב שהוא רוצה להיות עוזר. לאחר מכן הגיע הסוכן דודו דהאן והודיע למאמן שיש עוד כמה קבוצות באירופה שרוצות אותו כמאמן ראשי. בכר, מספרים, הוריד את העניין מיידית מסדר היום והבהיר שכרגע הוא מרגיש שהדבר הטוב ביותר בשבילו הוא להצליח עם באר שבע. יש מאמנים שהיו ממהרים, אבל בכר הוא איש מקצוע ישראלי שונה." דיווח: נאפולי מעוניינת לצרף את מאור מליקסון - וואלה! ספורט דהאן צוטט בדיווח, ואמר: "אני רק יכול להגיד שהוא מבוקש במועדון אירופי גדול. היו עבורו שתי הצעות מקבוצות בלגיות שזכו לסירוב, ועכשיו המחיר תמורתו לא עומד ביכולת שלהן" ???? ???????: ?????? ???????? ????? ??????? "בעקבות ההצלחה האדירה, הגיעו לא מעט הצעות בעונה השניה כולל מבחנים במנצ’סטר סיטי (מאור לא רצה להיבחן). ההצעה הרצינית היתה מנאפולי האיטלקית כאשר יושב ראש הקבוצה הגיעה למשחק נגד בחוץ בוורשה נגד היריבה המושבעת לגיה. לרוע מזלו של מאור כבר אחרי חמש דק הוא נאלץ לנטוש את כר הדשא בעקבות פציעה(שבר בכף הרגל). פציעה שהביאה להיעדרות של למעלה מ 9 שבועות." ביטון: גם סיטי ונאפולי התעניינו במליקסון "ביטון שפך אור על מעמדו של הקשר באותה תקופה: "העונה בה שיחקנו יחד הייתה הטובה ביותר שלו בקריירה, הוא זכה להתעניינות מאיטליה (נאפולי) ומאנגליה (מנצ'סטר סיטי). בוויסלה תכננו למכור אותו ואז הגיע השבר בכף הרגל והוא נעדר לארבעה חודשים".
