בעבר היו מדברים הרבה על מנטליות השחקן הישראלי. הכוונה לאופי שלו עם זה בזה שהוא לא נילחם לא יודע להיות מקצוען קשה לשמור אותו על ריכוז לטווח ארוך. בעקבות ההצלחות באירופה ואולי בגלל שנמאס לדבר עלז ה (וגם כי שלמה ירד מהכותרות) המושג הזה קצת הלך אחורה ונעלם. אבל עכשיו אני שומע אותו מידי פעם. והוא ניהיה חם. כמה דוגמאות של התקופה הממש אחרונה. מכבי חיפה - יש לה את הסגל הטוב בליגה ההפרש הגדול שלה על כל הליגה גורם לחוסר ריכוז חוסר רצינות בהכנה לשמחק באימונים של הקבוצה. והנה עכשיו אפשר ליראות את זה בתוצאות לא רק זה אלא גם הם נשארים אדישים במקום להתעורר אחרי ההספד לת"א קיבלו 5 בראש מפ"ת. הפועל פ"ת - אם הזכרנו אותה.. אותו סגל החלפת אממן בלי שינוים יותר מידי. פתאום שינוי מרעננים הצלחה בליגה חסרת תקדים בגביע הטוטו ואיפה לא. הכל עניין של חוסר אמונה שלא היה לה בתחילת עונה. מכבי ת"א - מגיע מאמן של קבוצה ואומר כדי שהשחקנים שלי יציגו כדורגל טוב אנחנו צריכים לעשות להם כל משחק הכנה כאילו זה ליגת אלופות? נו באמת זה מקצוענות זה? שחקן צריך להבין שכל משחק זה מלחמה זה העבודה שלו וכו'.. ולא צריך לעבוד לו על הראש כדי שירוץ ירד לגליץ ולילחם.. למה אני מעלה את כל הנושא הזה בכלל? אז בגלל המשחק הקרוב של הנבחרת. שמה ניראה איזה מנטליות תיהיה לנו. האם זה האופי של השחקן שנכשל במעמדים מחיבים או זה שילחם ויציג כדורגל איראוי דוקא כרגע.. מה לכם יש להגיד על האופי שלה כדורגלן הישראלי ואיך הופכים את זה במקום לכדורגל לפי חשק למקצוע..
שחקני מכבי חיפה הראו ב-2 המשחקים האחרונים שכנראה אין להם אופי-כשהקבוצה בפיגור הם מתעצבנים, לא מדויקים, לא מרוכזים, לא חדים, מרבים לטעות וכו'.
