ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

מודריץ' מגיב למבקרים בנוגע לזכייתו בכדור הזהב

לא פשוט לעצבן את לוקה מודריץ', אבל עובדה שהצליחו. הקשר הקרואטי התרגש מהזכייה בכדור הזהב אך מייד אמר שהיה מוותר על כל הפרסים האישיים לטובת זכייה במונדיאל, ומעבר לכך - לא אהב את הביקורת הקשה נגדו. בראיון במולדתו לעיתון הקרואטי 'Sportske Novosti' הוא עולה להתקפה כפי שלא עלה לעולם, הנה דבריו::

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/12/15/15448730294503.Xxx

כריסטיאנו ומסי. "שני שחקני על ואפילו תופעות של כדורגל, משחקים תפקיד דומיננטי במשך למעלה מעשור. יש להם אינסוף איכותי. אבל כאן - כדור הזהב - מדובר על הביצועים העונתיים וההצבעה מורכבת מקולות של מאמנים, שחקנים, אגדות כדורגל, עיתונאים ואוהדים. האם כולם טוענים ועושים עוול? כולם לא בסדר? אם אנחנו רוצים לדבר על איכות השחקנים אז בכל שנה צריך לחלק את הפרס בין כריסטיאנו ומסי ולבטל את האפשרות להצבעה".

הקשר עם כריסטיאנו. "חלקנו שש עונות נפלאות יחד, כנראה השנים הכי טובות בקריירה שלי. עשינו הרבה יחד. אני זוכר את הרגעים היפים שלי איתו".

דבריו של כריסטיאנו על חדר ההלבשה של יובה. "אני נמצא כאן שש וחצי שנים כבר ואני יכול לומר בוודאות שחדר ההלבשה שלנו מדהים, אנשים מבוגרים, צעירים, כולם ביחסים טובים. האיכות לא רק על הדשא אלא גם בפן האישי. האווירה כאן מעולה תמיד. באופן טבעי יש ימים טובים יותר וטובים פחות, אבל הכוח של ריאל מדריד הוא הקבוצה, אחרת לא היינו זוכים בכל התארים האלה".

עונה לצ'ולו. "אני מעריך את צ'ולו מאוד ומסכים לחלוטין עם הדרך שלו לפיה צריך לשמור על השחקן בקבוצה שלו בפנים ובחוץ ולתת לו את כל הביטחון, אבל יחד עם זאת אני לא אוהב את הדברים שהוא משמיע נגד ריאל מדריד, יש לו צורך תמידי לערער בנו ולפקפק בנו וזה חוסר כבוד, גם עבור אתלטיקו שהיא מועדון גדל. כאשר הם ניצחו אותנו - ידענו לברך אותם ביושר אחרי הסופר-קאפ. זה לא הוגן שאחרי שניצחנו אותם פעמיים בגמר ליגת האלופות בצורה מכובדת - הוא מדבר בצורה אחרת".

תשואות כמו אינייסטה. "אני מודה לקהל של הואסקה. אני לא יודע אם אפשר להשוות ביני לבין אינייסטה הנפלא, אבל כבר קרה לי בספרד שאוהדי היריבה מחאו לי כאפיים, וגם במדינות אחרות. זו מבחינתי ההכרה הכי טובה עבור הכדורגל שלי ועבור מי שאני".

ענייני המיסים. "כל מה שאני עושה הוא לפי החוקים בספרד, הבעייה הייתה כאשר שינו את הקריטריונים. יש לי עסק נוסף בתוך האיחוד האירופי".

 

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/48964933_1703009756466698_8307058983504445440_o.Xxx?_nc_cat=109&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=e141c9ac3fb77e2baf83c8ca529aa94d&oe=5C9D4E03

קצת נוסטלגיה מרגשת, אנחנו זקוקים לזה: לפני שנתיים ושבוע ימים - אתם מכירים בעל-פה את התמונה הזו. שוב פעם סרחיו ראמוס, שוב בדקה ה-90 בנגיחה, דרמה אדירה(מחזור אחד אחרי הקלאסיקו) והברנבאו עף באוויר עם ה-3:2 נגד דפורטיבו לה-קורוניה. עד הדקה ה-60 זה היה משחק מנומנם, הרכב משני בחלקו, מוראטה כבש בגולאסו בבעיטה מסובבת מחוץ לרחבה.

הסיקור המלא - ‘אחד בדורו’ - לחצו כאן| התגובות - לחצו כאן| הכותרות לאחר המשחק| תקציר המשחק - בואו להתרגש מחדש -לחצו כאן

כמה דברים:
* מריאנו עם המהלך הכי טוב בחיים שלו - הגול המטורף בכתף! נכנס ברבאק, התנפל על הכדור הזה.
* ראמוס המלך, והגולים במצבים הנייחים - כמה זה חסר לנו העונה.
* החואניטו, הרמונטדות, הברנבאו - איך כתבו הגולשים בפייסבוק על הפוסט הזה - ‘איזה תקופה, כל משחק האמנת עד הרגע האחרון שריאל תעשה הכל כדי לנצח את המשחק, כל מצב נייח היה חצי גול’. [העונה ריאל עשתה רק רמונטדה אחת - נגד ג’ירונה]
* ההרכב - איסקו, חאמס, אסנסיו ומוראטה בחלק הקדמי - זה היה ‘ההרכב המשני’. כריסטיאנו ובייל קיבלו חופש.

אני לא רוצה להרוס את 'החגיגה' אבל מי שסקרן לקרוא את הנתונים הקשים על משחק ההתקפה(כמה גולים היו לנו אחרי 16 מחזורים בשנות ה-2000 ומי הכובש הבכיר) - באתר.

 

200 ימים עברו מעזיבת זידאן

הגעתו המוזרה של לופטגי והסיפור עם ההתאחדות| עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו שייתכן שהייתה נמנעת| מפסידים בסופר-קאפ האירופי לאתלטיקו מדריד| 'משבר השעון' - ריאל משווה שיא שלילי מ-1984 ולא כובשת במשך 485 דקות| תבוסה קשה בקאמפ-נואו כשברצלונה ללא מסי| פיטורי לופטגי כתוצאה מכך והגעתו של סולארי| קיילור, איסקו ואסנסיו נדחקים לפינה, בעוד סבאיוס, רגילון וצעירים אחרים מקבלים דקות| מרקוס יורנטה הוא המחליף של קאסמירו הפצוע| ו..אליפות העולם למועדונים. במארקה אמנם ניסו לתמצת לנו מה שקרה בריאל מדריד מאז רעידת האדמה ב-31 במאי כשזינדין זידאן התפטר מאימון ריאל מדריד, אבל נראה שבלתי-אפשרי להסביר. אני לא יודע מאיפה להתחיל, כפי שכתבתי בפייסבוק.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/12/16/15449856641197.Xxx

תראו את הפנים של פלורנטינו פרס, אנחנו זוכרים את הקול הכמעט חנוק במסיבת העיתונאים, העצב, האכזבה וההפתעה על פניו. אף אחד לא ציפה לזה, זידאן הטיל סוג של 'פצצה', הרגיש שמיצה את עצמו והקבוצה חייבת משהו חדש. רבים אמרו כבר אז שהוא גאון, יודע לעזוב בזמן אחרי שהותיר מורשת שלא יהיה אפשר להכתים לעולם - תשעה תארים בשנתיים וחצי ושלוש זכיות רצופות בליגת האלופות. ועכשיו גם מעט מתנגדיו מבינים, בזמן שהמועדון? מתדרדר מרגע לרגע.

כתבתי בזמנו שההישג הכי גדול של זידאן כמאמן הוא שיזכרו אותו באותה נשימה כמו זידאן השחקן, שהיה שחקן יוצא דופן ואחד הגדולים בהיסטוריה, ואפילו כיניתי אותו, ייתכן ברגע של פזיזות - כמאמן הגדול בהיסטוריה של ריאל מדריד. לא במקרה, כך זה נראה, היום תיערך הגרלת 1/8 גמר ליגת האלופות, וכמו שכתבנו לכם אתמול, לפני שנתיים ושבוע ריאל ביצעה קאמבק גדול נגד דפורטיבו לה-קורוניה בברנבאו - שוב ראמוס, שוב בנגיחה בדקה ה-90 והברנבאו עף באוויר.

כי כזו הייתה ריאל מדריד של זידאן. המשחק ההוא לא היה סתם משחק ליגה איזה שיקוף מדהים. הכדורגל לא היה גדול, רחוק מזה, בליגה לא תמיד הצגנו עניין, והכוכבים הראשיים לא תמיד תפקדו(אם ניכנס לעובי הקורה: באותו משחק, כריסטיאנו ובייל קיבלו חופש וגם בנזמה הפצוע נעדר). זה היה שילוב מדהים בין וותיקים לצעירים ושחקנים מרגשים, בין ניצוצות של כדורגל לבין אופי עצום ומלחמה עד הדקה ה-90 וכמובן סגל ארוך ורחב שהיה בעיקר בשנה השנייה של זידאן בתפקיד(מוראטה הסופר-סאב כבש בגולאסו מחוץ לרחבה). זו הייתה ריאל מדריד עוצמתית, חזקה ומפחידה שכבשה בכל משחק(השוותה את הרצף של סאנטוס ופלה) וידעת שבכל רגע הגול יגיע, זה שלנו.

זו הייתה ריאל מדריד שתנצח בכל משחק גדול. גם את יובנטוס הגדולה בגמר במחצית שנייה מחשמלת, למשל. גם את פאריס סן-ז'רמן בשמינית הגמר בפברואר, כששתי הקבוצות הגיעו במגמות הפוכות לחלוטין. זו הייתה ריאל מדריד שידעה לסבך את עצמה בכל משחק גדול בצ'מפיונס, ותמיד לצאת מהברוך, ראו ערך באיירן. קבוצה שניצחה בכל משחקי החוץ הקשים בעונה שעברה - פאריס-טורינו-מינכן, וברבע וחצי הגמר סיבכה לעצמה את החיים, הרגישה משועממת. גם את בארסה בסופר-קופה הספרדי בעשרה שחקנים, עם הבונבון של כריסטיאנו והגולאסו של אסנסיו. קבוצה שידעת שבליגת האלופות הכל יסתדר לה, גם אם בעיקר בזכות כריסטיאנו רונאלדו. קבוצה של ווינריות ורמונטדות. קבוצה, שמותר היה לתהות בשקט ואולי בקול רם, אם היא הגדולה ביותר בתולדות המועדון, כי מה לעשות - היא זו שהביאה את הגביע עם האזניים הגדולות שלוש פעמים ברציפות(בניגוד לקינטה דל-בויטרה), והיא עכשווית(בניגוד לקבוצה של שנות ה-50).

אתמול ראינו את ליברפול מנצחת 3:1 את מנצ'סטר יונייטד בליגה האנגלית. נשים בצד את הקצב, המהירות, התשוקה, לעתים הייתה ביקורת על הכדורגל של ריאל מדריד תחת זידאן למרות שגם איתה אני לא שלם(צריך מזל כדי לזכות פעם אחת בליגת האלופות, אז כדי לזכות שלוש פעמים במפעל? צריך ים וטונות של מזל. ורק בצמד המשחקים נגד באיירן זו הייתה הפעם הראשונה שריאל עברה 'שלא בצדק'). בסיום המשחק קלופ התחבק ארוכות ונתן צ'אפחה לכל שחקני הסגל, ראו את האידיליה במועדון. אז בריאל מדריד לא כך היה המצב, אבל קשה לשכוח את כריסטיאנו וראמוס קופצים על זידאן בגול באולימפיקו, את מרסלו כורע ברך וחוגג איתו באהבה נגד פאריס, ועוד ועוד ועוד.

http://www.egypttoday.com/images/larg/34521.Xxx

זה הזמן להביט שוב בקטעי הוידאו - והנה הקליפ שפירסמתי לא אחת, להצטמרר ולהתרגש מחדש, כי רגעי השיא שהקבוצה הזו הביאה לנו בשנים האחרונות היו יוצאי דופן. זה הזמן לשים בצד את הבאסה העכשווית ולהגיד תודה, גם לכבוד הנשיא פלורנטינו פרס. זה שקשר את ההיסטוריה של ריאל מדריד עם זידאן. תחילה בתור שחקן - השחקן הטוב ביותר בעולם והיקר מכולם, ובהמשך כמאמן צעיר וחסר ניסיון אבל גאון. תודה, זיזו.

 

תמיד מרגש לראות את ראמוס מניף מתכת אבל עזבו שהשנה בכלל לא בטוח שזוכים - זה ירגיש כמו התואר הכי עלוב/ מנותק/לא משמעותי שלנו. מזל שיש את יוטיוב להיזכר שאנחנו אלופי אירופה. אפילו אני כבוי ולא מתרגש(שמתם לב שלא כתבתי פריויו? - לא מתאים לי), נסיעה מיותרת ובזבוז זמן(מה עם הליגה!). קורא את הקלישאות שהכריחו את השחקנים להגיד לפני המשחק('רוצים לעשות היסטוריה', 'תואר חשוב') וצוחק. זה ברמה כזו שהמשחק הערב לא משתלב בלו"ז ואני אצטרף כנראה רק למחצית השנייה. ככה בשתי מילים מקצועית: אסנסיו בחוץ ובייל וקארים התותחים בפנים. ואמוס.

 

כמה משחקים השנה גמרנו אחרי 55 דקות? לפחות זה לא היה קשה לצפייה מהדקה ה-30 בערך, ואני לא שוכח את קורטואה שהדף כדור מסוכן בהתחלה. המשחקים האלה האמת תמיד משעממים. אני מחכה שהגולים יתחילו להיכנס גם בליגה, לפחות בברנבאו. רק מרסלו אגב יכול לחשוב על עקב כזה כמו שבישל לבייל את השער הראשון.

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/48416719_1707484636019210_8710314571027447808_n.Xxx?_nc_cat=109&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=133b5632e4a6d3f4c6face58f994cc67&oe=5C9DD273

כשבייל משותלל. בייל הופך למלך השערים שלנו במפעל הזניח הזה, אבל עזבו: שלושער ראשון העונה, הגיע הזמן, שער שלישי לתפארת, ממש קרע את החיבור. זה גארת’ בייל שאנחנו רוצים לראות, זה הפיתרון היחיד שלנו בדרך להישאר קבוצה תחרותית סבירה עד לעונה הבאה. אני מקווה שיש עוד כמה כאלה בקנה להמשך הדרך, וחבל שלא כבש עוד שער-שניים לפני שהיה שם אותנו בעמדה קצת טובה יותר בליגה.
הייתי רוצה לראות את יורנטה מקבל קצת מנוחה, הוא משחק גם בגביע, גם נגד צסק"א במשחק חסר החשיבות, שלא ייפצע, למרות שקאסמירו חוזר. חבל על אסנסיו, וגם על איסקו, כל אחד בדרכו הוא.

 

https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/12/19/internacional/1545251738_810855_1545251957_noticia_normal.Xxx

אני שם בצד וחוסך ממכם את כל כותרות העיתונים וכדומה לגבי בייל, גם את השיאים הלא-רלוונטים ששבר - עוד לא זכינו בתואר הזה בכלל, וידוע שהוא מתקרב למאה גולים. מה שכן, חבייר סליאס מה-AS עם הפינה הטקטקית הקבועה והפעם: מדוע גארת’ בייל טוב יותר בצד שמאל. הנושא נתון לויכוח, בטח בהתחשב בפרטנר - אם בייל בשמאל יהיה ניתן להפיק יותר מאסנסיו בימין, הרי אסנסיו נוח לו מאוד עם רגל הפוכה.
בצד שמאל אין לבייל את החיתוך לבעיטה כמובן, ומעבר לכך הוא מונע מקארים לגשת לכנף כמו שהוא אוהב, והתחושה היא שאין מספיק נוכחות ברחבה - לוקאס תמיד שם אבל לא מצליח להגיע לכדורים, ובנזמה זה לא מספיק. מצד שני, שימו לב, בייל יכול לכדרר במהירות ולבשל שערים(דוגמא: השער של כריסטיאנו בדרבי בקאלדרון ב-2017). מעבר לכך, הגולים מס’ 1 ומס’ 3 של בייל אתמול הגיעו משמאל, וכך גם נגד רומא בברנבאו, וכך גם הוולה נגד הואסקה ואפשר להיזכר בעוד. קל לו יותר לעשות תנועה לעומק מצד שמאל. הוא מחשב היטב את הזווית הזו והרבה גולים שלו מאוד דומים. דעתכם?

 

יצא לי אתמול לראות שידור חוזר של הגמר מ-2017 נגד יובה, איזה ימים, מחצית שנייה שבאמת כדאי לשמור בקלטת מה שנקרא. יש הרבה דברים לכתוב, אבל דבר אחד גם כן בלט: איסקו שהועדף בהרכב על פני גארת' בייל, מערך היהלום שאיתו ריאל מדריד סיימה את העונה חזק מאוד. איסקו בלט בשלושה אופנים: ראשית - עבודה, הוא עזר להפעיל לחץ ולייצר את הקישור. שנית - קבלת ההחלטות - ידע מתי לכדרר, מתי לשחרר לחבר, מתי להגביר קצב, מתי להרגיע. ודבר אחרון - הקסם, איך לא, שחקני יובה לא היו יכולים להוציא לו כדור בלי פאול, תשאלו את דניאל אלבס. הטעיות הגוף הקטנות האלה, עצירות הכדור, הדריבלים, גם אם לא קרוב לשער.

איסקו הוא מהאכזבות הגדולות ביותר, הוא העונה לא נראה כמו כדורגלן. מה שכן, בתחילת העונה הימרתי שהוא לא יעמוד בציפיות החדשות(כביכול עצם זה שהוא משחק תחת לופטגי). הטעות שלי הייתה לגבי אסנסיו..

 

תואר מס’ 20 לראמוס במדי ריאל מדריד. תואר ראשון למאמן סולארי, וגם לקורטואה. תואר חסר משמעות, התואר היחיד שנניף העונה. דמיינו כאן תמונה עם הגביע, עוד כמה דקות…

אין ספק שזה התואר הכי לא מרגש בהיסטוריה עם כל הכבוד לכל מיני מספרים לא מעניינים. ולמרות זאת - התגעגעתי לגולים של ראמוס בנגיחה, רק חבל שזה משחק על כלום, וזה לא מגיע בליגה כשצריכים את זה באמת, והגול של יורנטה היה מרגש. דפק וולה מהסרטים, שער בכורה בריאל מדריד וכמה זה מגיע לו, השחקן הכי טוב בקבוצה בתקופת סולארי.
דבר נוסף, כבשנו שתי שלישיות ברצף אבל נגד יריבות כאלה, נו, אתם יודעים. יש לנו בעייה ענקית בהתקפה, אין שחקן אחד שיכול לתת גול שני משחקים ברציפות או לשמור על רמה גבוהה. בנזמה כובש ואז נכנס לתרדמת של חודש פתאום בלי לשים לב, בייל היה היום מאוד מרושל. אי-אפשר לקחת כלום מהמשחקים האלה אבל מודריץ’ מתחיל אולי קצת להתניע, שייבעט תמיד בשמאל וזהו-זה.

 

לא כלכך מדויק, אסנסיו פצוע וייעדר לעוד שלושה שבועות, הוא כן יקבל עוד הזדמנויות רבות עד לסיום(בצד ימין, בבקשה). לגבי איסקו אני פחות בטוח להוציא את משחקי הגביע. אבל איסקו רע: לא בקצב המשחק, חלוד, לא ממושמע טקטית, אולי גם לא רציני באימונים. הוא לא כלכך יכול לבוא בתלונות. מה שכן, איך אמר מרקוס יורנטה, התגלית של העונה(לא רע גם התקפית - מהיר וחכם) - "הכדורגל יכול להשתנות בין-לילה". חברה שלו בכתה בגול שלו - מרגש.

ההתקפה שלנו חלשה מאוד וכבר כתבתי על כך בפוסט שלי לאחר המשחק, ואנחנו נואשים לחיזוק בינואר. מתאים לי משהו סטייל אדבאיור ב-2011.