מנצ'סטר יונייטד 2018/19-ימי סולשיאר

לא חושב שפוגבה מתנהג בצורה מכוונת כדי שנמכור אותו. מדובר בשחקן שמבין שיש לו מספר שנים מוגבל לעסוק במקצוע שנקרא ככדורגלן, והוא לא רוצה לבזבז אותם עם מאמן שמסרס אותו ואת הקבוצה. בגלל שיש לו אוגו גדול זה יוצא בצורה הזאת, אבל לפי הפרסומים פוגבה לחלוטין לא לבד, את השמועות על מרסיאל אנחנו כבר מכירים, ועכשיו יש שמועות על באיי, ג'ונס וראשפורד שלא מסתדרים עם מוריניו. במקום להפך את זה לפוגבה הסורר נגד מוריניו, כדי שנפנים שזה לאט לאט הופך לחדר ההלבשה נגד מוריניו.

נ.ב
בהמשך לדיון על למה האזרד בכל פעם מאריך חוזה בצ'לסי, כדאי שאנשים יבינו ששחקנים כמו האזרד ופוגבה לא עוברים בקלות באיזה העברה שמתבשלת תוך יום יומיים. מדובר בשחקנים עם תג מחיר גבוה מאוד, עם דרישות שכר גבוהות מאוד, כלומר גם אם יש מועדון שרוצה לרכוש אותם, מדובר במהלך שצריך להתכונן אליו, במהלך יקר מאוד מבחינה כלכלית. אז אותם שחקנים, שכבר עכשיו משחקים במועדון גדול, ומקבלים משכורת יפה, מעדיפים לפעמים להישאר ואפילו להאריך חוזה שיכניס להם עוד כסף מתוך ההבנה שגם אם הם רוצים לעזוב זאת לא העברה שקל לבצע, בטח במחירים ובמשכורות היום, ויכול להיות שגם אם הם מאוד רוצים לעזוב, בסופו של דבר הם לא ירוויחו כלום אם לא יהיה את המועדון ישכול לעמוד בעלויות שלהם אז הם מעדיפים כבר למקסם את התקופה במועדון הנוכחי שלהם מבחינת שכר עד שיבשיל הרגע שהמועדון האחר כן יוכל לרכוש אותם.
בנוגע לפוגבה ספציפית, אנחנו רק בחודש ספטמבר, יש עוד 3 חודשים עד שחלון העברות נפתח, גם הוא מבין שעד ינואר אין בכלל מה לדבר על מעבר לקבוצה אחרת ולכן לא חושב שהמהלכים שלו עכשיו הם בשביל להשיג מעבר, בטח בסכומים שיצטרכו לשלם עליו וגם לו כי כמו שכתבתי מדובר בהעברה בסכומים גבוהים מאוד. פוגבה פשוט מתוסכל ובגלל האגו שלו הדברים יוצאים כפי שהם יוצאים...

 

אני לא יכול להתייחס ברצינות למישהו שאומר שמוריניו הוא דוגמה לאיך שצריך לנהל חדר הלבשה.
פוגבה לא קדוש מעונה אבל אני מעיף את מוריניו, ממנה אותו ומעיף אותו שוב לפני שאני נוגע בשערה צבועה אחת מהראש שלו.

 

לצערי, כמו שקרה להרבה מאמנים אחרים, מוריניו פשוט נשאר בעבר ולא התקדם עם הכדורגל של היום.
האגו שלו הוא הדבר היחידי שנשאר ממוריניו הישן, מכל שאר הבחינות הוא פשוט נשאר מאחור.
איזה הבדלים בינו לבין פפ, מבחינת היכולת להשתנות עם הזמנים.
איפה התקופה של פרגוסון, שלא הפסיק לדבר על העובדה שלכל קבוצה מצליחה יש את הפרק זמן שלה ולאחר מכן צריך לבנות קבוצה חדשה הרבה פעמים בצורה אחרת עם כלים שונים ועם סגנון אחר, וזאת הייתה הסיבה שפרגוסון הצליח לשמור על ההצלחה אצלנו כל כך הרבה שנים, כל כמה שנים הוא בנה קבוצה חדשה, הרבה פעמים עם שחקנים בסגנון אחר, כשכל פעם הוא משנה את עצמו למציאות שהשתנתה, אפילו מבחינת הצורה שבה הוא מדבר ונוהג עם שחקנים אחרי שהבין שגם האופי של הכדורגלנים השתנה עם הזמנים.

 

אז אולי הבעיה היא מי שממנה (וכרגע מי שלא מפטר) את המאמנים.

בנוגע לזה שהיא לא טובה באף עמדה, זה פועל יוצא של אותם דברים - המינויים הלא מוצלחים והמאמנים הגרועים. ככה מקבלים רכש לא טוב, או לא מחושב מספיק. כך מקבלים שחקנים שהם כן טובים מספיק, אבל לא יכולים להראות את זה. כך מקבלים כישרונות גדולים, שתקועים כבר שנתיים במקום במקום לעבוד אצל מאמן שיקדם אותם.

 

מעניין מה קרה עם מוריניו מבחינת יחסי אנוש. הרי בקדנציה הראשונה בצ'לסי ובאינטר הוא היה אליל בעיני השחקנים, יש מספיק דוגמאות וציטוטים משחקנים בכירים כמו דרוגבה, למפארד, טרי (ראיתי אותו אומר שמוריניו המודל שלו לחיקוי כמאמן בעתיד) ובאינטר בכו כשהוא הלך. משהו שם השתבש לגמרי במהלך השנים. היום זה נראה מגוחך, הסכסוך שלו עם פוגבה הוא אחד המתוקשרים ביותר שאני זוכר ברמות האלו ודי ברור מי יצא כאן המנצח.

 

לדעתי יש קשר ישיר לשיטות משחק שלו שהפכו למיושנות ומשעממות. השחקנים רוצים לשחק כדורגל ולא למלא הוראות מגוחכות של מאמן. רוצים להרגיש שהם מתקדמים במשחק שלהם.

זה גם חלק מההסבר לדעתי למה יונייטד בקיץ 2013 הנחיתה רק את הליפה ואף לא שם משמעותי אחר.

 

ריאל מדריד... לא אותו בנאדם מאז.

 

נראה לי גם שהוא עצמו הפך להיות יותר מדוכא. בעשור הקודם הרבה פעמים הוא היה נותן שואו במסיבות עיתונאים ומריץ בדיחות חופשי עם העיתונאים, ועם השנים הסגנון שלו הפך להיות יותר מריר ואפור (במגרש ומחוצה לו) ורוב הזמן הוא נראה מת מבפנים.

 

התיאוריה שלי היא שהוא היה אליל במקומות "קטנים" שהוא לקח אותם מבינוניות אירופאית למצוינות בזכות סגנון האימון שלו והביטחון העצמי הגבוה,לעומת זאת במועדונים גדולים הגישה שלו פחות מתאימה כי הדברים האלה הרבה יותר "מובנים".
בנוסף, התקופה בריאל מדריד והיריבות עם בארסה ופפ הובילה אותו להפוך לגירסא הכי מוגזמת של אותם דברים.

כמובן שזה רק תיאוריה.

 

מוריניו אדם מאוד אסרטיבי וכוחני.בעיני רוחו הוא המיוחד 4EVER .אז כמו בספר הזיזו לו את הגבינה והוא עדיין יושב וממתין שיתחדש המלאי.
עם גישה שכזו המרמור מתפתח כלפי מי ש"מורד" בך או לא מסכים לרצות אותך במיוחד בפרהסיה.
שימשיך לחכות! בקצב הזה מגבינות פרמז'ן רוקפור קממבר ישאר רק זיכרון טעים כי הגבינה היחידה שתוצע לו היא גבינה כחושה .

http://basher.co.il/wp-content/uploads/2014/05/%D7%93%D7%A3-%D7%91%D7%99%D7%AA1.Xxx

 

כשעסוקים בלהכניס אצבעות לעיניים אין זמן ללמוד דברים חדשים ולהתפתח כמאמן. תכליתו של מוריניו הפך לאיך להפריע במקום איך ליצור. ובסופו של דבר זה נגמר באיך אני מפריע לוולבס ולדרבי לשחק באולד טראפורד.

 

האמת היא שזה באמת מעניין.

אני חושב שנגעו פה בגדול מה הוביל למוריניו להיות כמו שהוא היום:
הגישה שלו של "כל העולם נגדינו" שוחקת. היא גם לא תופסת כל כך במקרים של המועדונים הכי חזקים, הכי עשירים, הכי אהודים והכי "לא סובלים" משופטים כמו ריאל ויונייטד. לשחק את המסכן במועדונים האלה פשוט לא תופס.

השחקנים השתנו. למפארד, טרי, דרוגבה וכו' הם מקצוענים אבל לא היו סופרסטארים כמו שהכוכבים הגדולים של היום סופרסטארים. היום כל ילד מוכשר בן 20 כבר עם מיליוני עוקבים ברשתות חברתיות ומסריח מכסף. צריך גישה אחרת איתם.

הכדורגל השתנה. אפשר להצליח עם כדורגל שלילי (והכדורגל שלו שלילי), אבל זה לא חובה. המנג'ר הכי מצליח בעשור האחרון דוגל בכדורגל התקפי ושמח. סביר להניח ששחקנים מעדיפים לשחק כדורגל שהם יכולים לבוא בו לידי ביטוי במקום להיות "מכונות טקטיות".
הוא לא התקדם, הוא נשאר תקוע באותו מקום שהיה בו כשפרץ לזירה.
זה ברור שהשחקנים שלו לא נהנים, אז גם התוצאות לא מי יודע מה.

כשאתם לא נהנים בעבודה אתם נותנים את המקסימום? כנראה שלא.

מעל כל אלה, יש את העובדה שהוא הושפל בספרד. כן, לקח אליפות אבל בגדול - פפ חגג לו על התחת. נתן לו חמישייה. האגו של מוריניו כל כך גדול שזה פשוט ריסק אותו לדעתי.
הגיע מאמן אחר שהוא פשוט לא מסוגל עליו. לא בקרב ישיר ולא במרתון של ליגה. כל זה בזמן שהשני משחק כדורגל שזוכה לתשבוחות והכדורגל שלו עצמו מוביל רק לביקורת.
מנג'ר אחר אולי היה יכול להתמודד עם זה, אבל מישהו עם אגו כמו שלו ושרוצה להיזכר\להיתפס כטוב ביותר - זה לא מתקבל על הדעת.

הוא כל הזמן נראה סובל, כל הזמן עגום. כשהוא תוקף, הוא לא עושה את זה בקריצה כמו פעם אלא פשוט תוקף (מילולית, לא על הדשא חס וחלילה). הוא לא "משחק" עם התקשורת, הוא פשוט יורה עליה סיסמאות.

אני חושב שהוא היה שמח לפרוש האמת. היה שמח לרדת מהבמה כי הוא פשוט לא מצליח לנצח. הוא רואה את פפ מול העיניים ובא לו למות.
אבל זה כמו להודות בתבוסה.


אני נהנה מכל רגע.

 

החלק הראשון של ההודעה - בול. השאלה היא לאמץ גישה מתרפסת כלפי אותם שחקנים ולהעביר את השליטה בנעשה בקבוצה מאלה שמונו לשם כך לאנשים הכי נמוכים בהיררכיה (השחקנים). למה במקום ללמוד ממנצ'סטר יונייטד של פרגי שהייתה מופת לניהול מועדון כדורגל בכל המישורים (שזה אגב בדיוק מה שמוריניו עשה, פרגוסון הוא הגורו שלו, עד כמה שלאנשים כאן יהיה קשה להודות בזה) בחרו ללמוד מכל מיני אנצ'לוטים רופסים למיניהם.

אם אלכס פרגוסון היה מתמנה למאמן מנצ'סטר יונייטד כיום ולא 25 שנה (או כל מספר גנרי אחר שנראה קצת פחות יפה) קודם לכן הוא לא היה שורד שישה חודשים בתפקיד.