גיא, זה בטח אתה תדע- בשיר Day in a life של הביטלס, בסוף השיר, בגרסה אחת ששמעתי (לא זו שמשמיעים ברדיו) יש בסוף אחרי השיר טקסט שלפי מה שאני מתאר לעצמי, מוקרא הפוך. יש לך מושג מה אומרים שם?
Pual Is Dead, miss him, miss him,,miss him אם אתה רוצה אני יכול להביא לך את זה בנט, פשוט אין לי כרגע כוח לחפש...
Joe cool,נראה לי שתדע-יש לאיציק קלה שיר ענק שבפזמון הוא אומר אם אני זוכר טוב "אוהב אני כשאת איתי"...משהו כזה.בקיצור,איך קוראים לו?דרך אגב,לדעתי איציק קלה זה אחד מזמרי המזרחית הטובים שיש כיום.כמה רגש יש בשירים שלו... נ.ב-אם כבר מזרחית אז "הילד שביקשתי" של סטאלוס ואורן חן שיר מדהים פשוט.
לא ב-day in a life, אלא בשיר I'm so tired, ממש בסוף, ג'ון לנון הוקלט במהופך כשהוא אומר את מה שמקס כתב. זו רק דוגמא אחת. לצערי אין לי תקליטים של הביטלס, שם זה הרבה יותר קל, פשוט "מושכים" את התקליט אחורה ושומעים את הרצועה, כמובן שהכל בדיחה אחת ומבודחת כמו שרק הביטלס יודעים לצחוק על עצמם, ורכיבה על גל הקונספירציה. מבחינתי ההוכחה לכך שמקרטני לא מת מעולם היא פשוט העובדה שלא הגיוני שנולדו שני גאונים כמותו. עוד "רמיזות" של הביטלס למותו של מקרטני: http://www.turnmeondeadman.net/IBP/IBPX/HandOverHead.Xxx על העטיפה של סרג'נט פפר, כומר מרים את ידו מעל ראשו של מקרטני, כביכול לברך אותו. http://www.turnmeondeadman.net/IBP/IBPX/HeDie.Xxx עוד מהסרג'נט - אם תשים מראה במרכז עטיפת האלבום, תראה חץ מצביע על מקרטני עם הכיתובית He Die. http://www.turnmeondeadman.net/IBP/IBPX/JPWithoutYou.Xxx תמונה נוספת הפעם מתוך החוברת של האלבום, פול היחיד שעומד עם הגב ללהקה. חשוד??... http://www.turnmeondeadman.net/IBP/IBPX/IWas.Xxx מתוך המג'יקל מיסטרי טור, עמוד שלישי בספר, שני רמזים. פול עם שלט "I was", דהיינו הייתי, ושני דגלים של אנגליה מוצלבים - אלמנט של הלוויה צבאית. http://www.turnmeondeadman.net/IBP/IBPX/AbbeyRoad.Xxx אולי הסימן הממשי ביותר, ואחד הידועים - לנון בלבן (הכומר), רינגו בשחור (הקברן) וג'ורג' מאחור בבגדי עבודה (חופר הקבר). פול שלישי, עיניים עצומות ורגליים יחפות (בניגוד לכולם שהולכים עם נעליים). אלה רק חלק מעשרות דוגמאות שיש. בגרסה המקורית של "While My Guitar Gently Weeps" האריסון מייבב "פול, פול, פול". אולי זה היה גימיק מסחרי (גאוני לחלוטין), אבל זה בהחלט מופיע בהמון דוגמאות. הביטלס מדהימים אותי כל פעם מחדש. הקריירה המקצועית שלהם יחד החזיקה בקושי עשור ולמרות זאת יצרה כל כך הרבה מיתוסים. הלהקה הזאת היא ה-סיקסטיז. תנו כבוד לגדולים מכולם.
במקרה יש לי את שני השירים ואני מארגן לך עד הצהריים... איציק קלה נכנס אצלי בין מקום 2-4 יחד עם משה כהן ועופר לוי, לפני ראובן המלאך ואחרי ערן סופר, שבאמת כל שיר שלו זה לדעתי הדבר הכי יפה במזרחית. שמתי בקבצים 3 שירים שלו אני ממליץ בחום לשמוע. עריכה: איציק קלה - ספרי לי סטלוס ואורן חן - הילד שביקשתי
לא אותם, אותו. ראג'ה ראם. שפונגל זה שם ההרכב שלו. בניגוד למה שהוא מנגן, שפונגל זה הרכב של יותר אמביינט פחות טראנס. שפונגל זה הצד החלש יותר של ראם, יותר מדהים לאוספים לשמוע בבית, פחות למסיבות. בכל אופן, יש לו דיי הרבה דיסקים תחת השם הזה, אם תרצה אני אברר לך על זה.
בושה. גיא קורע ת'תחת שלו, מחפש תמונות ברשת, מרחיב בנושא, וכל מה שיש לכם לכתוב זה על איזה דיג'יי וזמר מזרחי? Shame on You! גיא, מאוכזב.
אני אישית נקרע מצחוק מהשירים של איציק קלה. "למה לא" הוא דוגמה מצוינת למה שאני אוהב בזמר הזה. ג'ו ויובנטיני, אני אשמח אם תענו על שאלה שבאמת מטרידה אותי- מה גורם לאנשים להנות לשמוע אנשים אחרים שרים (יותר נכון מזייפים) על הבעיות שלהם בחיים, לדוגמה אבא התמכר לקלפים, האחות ירדה לזנות, האמא מתמכרת לשתיה והאח התאבד?
תכלס, עם כל הפרטים המעניינים האלה, לא ענית לי לשאלה... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx
ואני אשאל אותך למה אנשים נהנים לשמוע אנשים מדברים יחד עם מוזיקה ומקללים חצי עולם או כל מני אנשים "מנגנים" בגיטרות בפול ווליום וצועקים למיקרופון? מה גורם למיליונים לשמוע את בריטני ספירס? דבר ראשון אני נהנה לשמוע אנשים עם קול יפה שרים, הם מכניסים את הנשמה לשירים שלהם, בניגוד להרבה זמרים אחרים, ואצלם זה בולט בקול. עדיף זמרים שמחים מדי כמו כל מי שיש באם טי וי? הביטלס וכל שאר הלהקות שאתם מדברים עליהן פה, זה קצת יותר טוב, יש איזושהי אומנות במה שהם עושים, הבעיה שאני לא מתחבר לכל "הגאוניות" במוזיקה אני מעדיף קול יפה ורגש על שאר הדברים. עוד סיבה, שזה מוציא מדיכאון, ככה אתה יודע שלא משנה באיזה בעיה אתה נמצא, תמיד יש מישהו במצב יותר גרוע ממך. ד"א, "למה לא" זה לא שיר של איציק קלה, זה של שריף.
זולה, אני יודע שזה הרכב של ראג'ה ראם, אבל יש שם עוד 2 אומנים איתו, הוא הוציא 3 אלבומים תחת השם הזה. אני יותר בקטע של אמביאנט מאשר טראנסים כי אני לא בראש של מסיבות אלא באמת, לשמוע יותר בבית, ככה שאני מעדיף את זה. לגבי מזרחית, קול עמוק וכו', קודם כל, כדי לדעת שלאנשים יותר חרא ממך, תפתח חדשות, דרך הרבה פחות מכאיבה לאוזן, דבר שני, זמרים עם קול עמוק ועם רגש יש לך בג'אז, בלוז, פולק, רוק וכו' (איאן גילן? בוב דילן? לאונרד כהן? ג'ף באקלי? לנון? לא מספיק רגש? שלא נדבר על שרה וון, ארמסטרונג, ביבי קינג, קלפטון ואחרים). אבל בוא לא נפתח את הויכוח הזה, זו שאלה של טעם, ולרוב גם אי ידיעה.
אני לפחות(לא יודע מה עם ג'ו קול)לא נהנה לשמוע דכאון.ההיפך,אני לא מסוגל לשמוע את החרא הזה.המוסיקה המזרחית שאני אוהב זה שירי אהבה עם מלא רגש כמו זה שקול העלה פה,שירים של שלומי שבת ובגדול זהו.הספרייה המזרחית שלי במחשב לא עולה על 30 שירים.
דיכאון ממש אני לא אוהב במיוחד, את הזמרים הפחות כבדים אני אוהב. תנסו את הקבצים שהבאתי, אף אחד מהשירים שבהם לא דיכאוני, חלק יותר שקטים ועצובים, אבל גם לביטלס ולפינק פלוייד יש שירים שמחים, לא?
