קודם כל תוריד את הטונים, אני מנסה לנהל כאן דיון של מבוגרים. הקרדיט לאיכות השחקנים הוא של מחלקות הנוער של הקבוצות. אני מדבר על האקדמיות של ההתאחדות. באותו טור של דסקל שדיברתי עליו הוא הילל את האקדמיות "שמזמנות שחקנים מכל המדינה מאז שהם ילדים וככה הם משחקים זה עם זה מגיל צעיר באותה השיטה ויש ביניהם תיאום על עיוור"
אני לא אוהב טיעונים של יציע העיתונות. זה שספרד הפסידו היום לא מעיד על שום דבר מלבד על העובדה שהם הפסידו במשחק נתון. לא משנה מה הספרדים עושים, הם עושים את זה טוב בהרבה מהשאר. מה שעושה את הטיעון שלך לכל כך ישראלי זאת ההסתכלות על כל נבחרת כאילו היא חיה בואקום, כאילו היא לא משחקת מול נבחרות שמתכוננות מולה ומנסות לנצח אותה וכאילו אין מאמן שיכול לעשות טעויות ומאמן מצד שני שיכול לנצל את הטעויות האלו. כמובן שאם 11 שחקנים של מדינה אחת מפסידים, אז כנראה שכל הכדורגל במדינה דפוק.
כצופה נייטרלי וכמי שלא מתיימר ״להבין״ את ההרצאות אני יודע לומר שאני נהנה במשחק קרואטיה-דנמרק הרבה יותר מכדור השינה הספרדי. בסוף בסוף זהו בידור להמונים שאוהבים את המשחק הזה וככזה הוא אמור לספק את הסחורה וספרד לא סיפקה
דנמרק החליטה לשחק כדורגל ולכן קיבלנו משחק דו צדדי. על הנייר יש לקרואטים יותר איכות, אבל שחקן כמו אריקסן גם מסוגל לנצח את המשחק לבד. הכל פתוח לחצי השני.
ספרד היא לא הנבחרת הראשונה שבאה כפייבוריטית ברורה, ועדיין המשחקים שלה היו משעממים בהרבה. החזקת כדור זה נחמד כשיש לך מה לעשות עם זה. אם יש לך את רונאלדיניו אתה רוצה להחזיק בכדור כמה שיותר. להחזיק 5 שחקני קישור שרובם המוחלט לא שחקנים תכליתיים זה לא חכם ולא יפה. שחקן כמו סוסו לדוג' (וכן, אני אוהד מילאן) זה מה שצריך כשכבר מחזיקים בכדור כל הזמן. גם בוסקטס וגם קוקה וגם סילבה וגם איסקו ואח"כ גם אינייסטה, כשמקדימה יש רק את אסנסיו וקוסטה - זה הרבה יותר מדי החזקת כדור והרבה פחות מדי יצירתיות התקפית. אני היחיד שחולם על גמר אורוגוואי-קולומביה?...
נראה לי שזה בגלל הקהל המנומנם. כאילו עד עכשיו זה משחק לא רע, משחק מונדיאל סטנדרטי כזה, אבל האווירה תורמת לכך שזה נראה יותר רע ממה שזה באמת.
את 90 הדק' ראיתי בבית, את ההארכה והפנדלים כבר על ההליכון. האמנתי שלמרות הכדורגל העלוב אנחנו ננצח. לקראת הדקה האחרונה, אולי עם איזו נגיחה של ראמוס, מקסימום בהארכה, הרי הרוסים רצים ורצים ורצים והם יתעייפו מהנעת הכדור שלנו, ואם לא אז בפנדלים - אוהד יונייטד ראה אותי עם גופייה של ספרד וחולצה של ראול על ההליכון וסיפר לזה שלידו - 'הוא אוהד כדורגל מטורף', ואמר לי בקריצה - 'אל תדאג - זמן דה-חאה. אני מבואס כי נגמר לי המונדיאל אבל אולי אני אתחיל ללמוד כמו שצריך למבחנים. https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/07/01/15304642183607.Xxx 1. "ספרד של העבר", זו הייתה הכותרת במארקה. ספרד של לפני עידן ההצלחות, שכל מה שיכול להשתבש - ישתבש. אין תירוצים, אין הסבר. אני קורא חלק מהתגובות ומתפלא. אף אחד לא מודה שהיינו חלשים, לא המאמן ולא השחקנים. כישלון של כ-ו-ל-ם. ותודה להתאחדות שפיטרה את לופטגי. למרות שהיירו שינה מערכים כל הזמן - כמובן שזה כישלון שלו 2. 1114 מסירות - ופנדלים. משחק רע מתחילתו ועד סופו, אפס רעיונות התקפיים, רודריגו ואספאס צריכים להציל את המולדת. העיקר שברו שיא מסירות. יש תכלית להנעת הכדור הזו. משחק שתופס מקום של כבוד בביזיונות של הנבחרת, יחד עם המונדיאל בברזיל על דל-בוסקה. פייר, בראייה הכללית - היורו היה יותר טוב. 3. לא נכון לנתב את האשמה על שחקן אחד. לא רוצה לתפוס את פיקה כשעיר לעזאזל על הפנדל - זה מתאים יותר לראמוס לעשות דבר כזה, אסנסיו איכזב בגדול, אבל זה מעבר. מה שכן - דויד סילבה פשוט לא הופיע. וגם דויד דה-חאה. אני חושב שבוסקטס לא נתן אף פס קדימה, אולי מאז הקלאסיקו בברנבאו והמהלך הנפלא ההוא. רק איסקו הגיע למונדיאל באמת. 4. לפעמים הכדורגל אכזר. לא מגיע לאינייסטה להיפרד ככה, אפילו לא פתח בהרכב. אבל אין מה לעשות. תודה רבה על הכל, אנדרס. על המשחקים בהם יכולתי ליהנות ממך, בנבחרת ספרד. על נגיעות הקסם בכדור, על האצילות. על השער המדהים ההוא בגמר המונדיאל. "הייתי רוצה שאנדרס ייקח עוד זיכרון אחד"(ראמוס). 5. העתיד. 'לא נורא קפטן ראמוס. גביע הצ'מפיונס הבא כבר מחכה לך,' כתבתי בפייסבוק של האתר, וכמעט גם בפייסבוק הפרטי שלי. וברצינות - כואב לראות את ראמוס בוכה. אבל האמת? זה פיאסקו גדול אבל אחרי כשלונות אחרים הייתי יותר עצוב. 'הדחה עם דמעות', כתבו במארקה, ממש לא. ובמבט לעתיד - ראמוס אמר - "אני מקווה שזה לא הסוף של הדור הזה". אבל זה לא רק מקצועית, שספרד מצמיחה רק קשרים וקשרים - זו המנהיגות. אינייסטה עוזב, אפילו פיקה, ולכו תדעו מה יהיה עם ראמוס, אני מניח שהוא רוצה להמשיך, וקשה לתאר את הנבחרת בלעדיו. העתיד זה איסקו.
