אני לא בקיא במפת רוסיה אבל יכול להיות שזה קשור במרחקי טיסות. או שסתם רמי וייץ כמנהל סידר לעצמו יום חופש.
שאלה טובה. בנתיים שואלים את זה בפלטפורמות הדיגיטליות של כאן ובדרך כלל הם עונים מהר אבל מזה מתעלמים. בהודעה הראשונה באשכול כתוב לצד המשחק הזה "טרם נקבע" באשר מי ישדר אז כנראה באמת היה עניין של מגרשים, מרחקים וימים וכך הם ויתרו מראש על המשחק הזה לשידור במגרש עצמו
אגב, הרייטינג של המונדיאל הזה בהחלט מפתיע. אני זוכר שציינתי שהיה משחק שהתקיים ב 6 בערב והיה לו רייטינג גבוה, אז הטענה היתה שבשעה הזאת אין שום דבר אחר לראות וזה לא באמת בפריים טיים. המשחק אתמול מול גרמניה ששודר בערוץ 12, היה זה שהוביל ברשימת הרייטינג מאותו הערב עם 27.1 אחוז. האמת שזה די מעניין, כי לדעתי גם במשחקים שמשודרים בערוצים הפתוחים 12/13 של משחקי חצי וגמר ליגת האלופות, אני לא זוכר שהיו גורפים רייטינג גבוה במיחד.
יש טרנד עכשיו שאנשים שלא מתעניינים בכדורגל ביום יום מתחילים לעקוב..זה תמיד ככה במונדיאל אבל לא זכור לי אף פעם שזה הגיע לרמת התעניינות כזאת. נראה לי שבגלל זה הרייטינג הגבוה.
בדיוק כשהעברתי ערוץ לאולפן הם עברו לחסות אבל האם ראיתי את קלינגר ובנין אחד ליד השני באולפן ? גדול. היה משהו מעניין ?
היום רק כדורגל\ שרון ניסים שרון ניסים, שליח ספורט1\מעריב לרוסיה, הופתע לגלות עד כמה הקלישאות לפיהן באירועי ספורט גדולים נופלים כל הגשרים והמחסומים בין אוהדים של מדינות "יריבות" נכונות. אז מי בכל זאת הכי הפתיע אותו? אומרים שספורט מחבר בין לאומים, מחבר בין דתות, וכשאוהדי ספורט נפגשים באירוע גדול בין אם באולימפיאדה ובין אם במונדיאל כל המחסומים נופלים וכל הגשרים מתגלים, האמנם? בביקורי בערי המונדיאל ברוסיה יצא לי לפגוש אוהדים מאיראן, מצרים, סעודיה ועוד אוהד אחד מפתיע שעוד מעט תשמעו עליו. נתחיל עם האיראנים, כן דווקא האיראנים היו הנחמדים ביותר, עד כמה שזה ישמע מפתיע. הם לא חוששים מהישראלים (לפחות אלה שפגשתי) והם מקפידים לומר שבין העמים אין בכלל בעיה. מי שהפתיע אותי יותר מכל אלו האוהדים המצריים אותם פגשתי בסנט פטרסבורג לפני המפגש מול רוסיה. ניסינו להעביר דיווח לקראת המשחק המדובר וביקשנו בנימוס מעשרות אוהדים מצרים ששהו במלון בו התאכסנו, הם שמחו, ואז שאלו מהיכן אתם, כשסיפרנו החיוך נעלם מפניהם מיד. קיבלנו גם סירוב להשתתף בצילום, פעם מנומס יותר ופעם הרבה פחות, כזה עם טון דיבור גבוה, עצבני ובוודאי לא מסביר פנים, כשניסיתי לרכך אותם ואמרתי שאני מקווה שינצחו ומוחמד סלאח יכבוש התשובה הייתה "אל תדבר על מוחמד סלאח בכלל". אוהד מצרי אחד קרא לי לאחת מפינות הלובי והסביר: "אין לך סיכוי למצוא מישהו שיסכים להצטלם לכתב ישראלי, שונאים אתכם פה, אף אחד לא יסכים", סיפרתי לו שאימי ילידת אלכסנדריה ואבי נולד בבצרה הוא קטע אותי ואמר: "עזוב זה לא יעזור לך". למפגש הבא ברוסטוב עם האוהדים הסעודים הגעתי עם מעט חשש, מצד אחד יש רוחות של שינוי בסעודיה כלפי הישראלים מצד שני יש שלום עם המצרים אז לכו תדעו. תחילה הבטתי מהצד לראות את מצב הרוח שלהם, החיבוקים עם האורוגוואים היו רבים והאווירה הייתה טובה, חבורה של אוהדים משני הצדדים נעמדו ביחד כשהיה ברור מי לצד מי, הצטרפתי לתמונה ונשאלתי בחיוך לטובת מי אני, עניתי "לטובת הכדורגל". הסעודי הקשה, "מאיפה אתה?", "ישראל", עניתי, הוא חשב לרגע ואמר: "לא מעניין אותי מאיפה אתה היום רק כדורגל". המפגש הכי מפתיע היה בכלל בסוצ'י. משחק של פנמה מול בלגיה, אנחנו צועדים למגרש משוחחים בעברית ופתאום ניגש אלינו בחור עטוף בדגל פלסטין ואמר: "מה קורה בני דודים שלי". תחילה לא שמנו לב לדגל, שאלנו מאיפה העברית, הוא סיפר שהוא עובד בבניה בפנמה והגיע עם חברים לעודד את הנבחרת, נולד ליד בית לחם וחי רחוק מהבית. מדהים היה לראות שבפעם הראשונה הוא זה שבחן את היחס שלנו אליו ולא ההפך, שוחחנו מעט, הוא איחל לשלום בין העמים ורץ לעודד את הנבחרת הפנמית. כמעט בכל מגרש אנחנו רואים את דגל ישראל מתנופף לו אבל נדמה לי שבכמויות פחותות ממה שהתרגלנו לראות באירועי ספורט אחרים בעבר. בשבוע הבא נגיע לשיא המפגש עם שכנינו, במשחק בין מצרים לערב הסעודית, מדובר במשחק חסר חשיבות מבחינת הטורניר כזה שהוא לפרוטוקול בלבד אחרי ששתי הנבחרות הפסידו את שני המשחקים הראשונים שלה והודחו, מדובר במשחק שהוא בעיקר על הכבוד הערבי בין שתי השכנות לנילוס. לומר לכם אם אצליח לייצר תמונת סלפי של מצרי וסעודי גם יחד? לא בטוח, אבל מתחייב לנסות.
