מחזור 14 בליגת העל: מכבי מנצחת בטדי; ב"ש מפסידה בנתניה

משחק מעניין היום בטדי ללא ספק, משחק שמקבל משמעות גדולה אחרי ההפסד של באר-שבע אתמול לדעתי. מכבי יכולה לחזור למירוץ בכל הכח ולסמן V גדול על השבוע הזה בעוד בית"ר יודעת שהמקום הראשון הוא דחיפה גדולה. דיברו כאן הרבה על החסרונות של בית"ר, בין היתר בעמדת המאמן, אבל המצ'אפ שלה מול מכבי מצוין ואני עדיין משוכנע שטדי הוא כוח. מכבי לא יכולה להרשות לעצמה פחות מניצחון.

אני חושב שבמשחקים האלה נראה את בית"ר יותר מחוייבת, הן כקבוצה והן כיחידים, קונטה יפסיק עם השטויות שלו(אגב, טביב רצה אותו בלם, אז מי אשם?), ויהיה לה נוח לחכות מאחור ולצאת למתפרצות בזכות עידן ורד בעיקר. בית"ר סופגת הרבה בכדורי עומק אבל שימו לב - למכבי אין מוסרים חוץ ממיכה ומעבר לכך אין שחקן שייכנס לעומק במהירות. עטר לא מצטיין בזה, קיארטנסון מאוד איטי וכבד ועוד ועוד. ההיעדרות של קליימן יכולה להיות מכרעת ללא ספק. אני סקרן לראות את מכבי משחקת עם אצילי ומיכה ביחד אבל זה יקח עוד זמן וחבל שאצילי פצוע.

 

לא מבין את הדחף של אוהדי באר-שבע להזכיר לאוהדי מכבי נתניה - 'כאן הורדנו אתכם ליגה', נראה אפילו די פאתטי בעיניי, עבר המון זמן ומעבר לכך באר-שבע במקום אחר לגמריי.
אני מסכים שהיה אתמול משחק מהיר כששני המאמנים רצו לנצח ולמרות שהכדורגל היה לא איכותי ומאוד מסורבל - היה כיף לצפות במשחק. מה זה אומר על נתניה שהיא מנצחת את באר-שבע כשהיא בכושר לא טוב? אוי ואבוי אם היא לא תהיה בפלייאוף העליון. ברק בכר מצידו צודק - מי שלא מנסה לא טועה. עדיף לנסות ולהתבלבל מאשר קרויף למשל שמקובע על אותו מערך.

מי שהעיר את הדיון 'למי יש יותר גדול' - שכטר או מליקסון - זה מיותר, זה ילדותי, זה לא מוביל לשום מקום וזה לא כדורגל, לא מעניין לדבר על זה.

בוזגלו מאוד לא רלוונטי לדיונים של באר-שבע משתי סיבות: א) הציעו לו להישאר ב) הוא רוב הזמן היה פצוע, זה לא מעניין 'מה היה קורה אם'. הבעייה היא לא עזיבת בוזגלו, שגם אם ידרוס את הליגה עכשיו - מכבי חיפה לא שייכת לאיזור הזה בכלל. הבעייה היא שקוואנקה כישלון חרוץ ואם הוא לא מקבל דקות אז אולי בכר ויתר עליו לגמריי כרגע. אני חושב שאין כמו נאווקמה אבל בוזגלו כן לוקח על עצמו ויותר יוזם מאשר מליקסון שלא פעם נחבא אל הכלים למרות שבכל דריבל הוא משאיר אותנו עם הפה פעור, וברוב השנים בוזגלו היה שחקן של מספרים הרבה יותר ממליקסון. באר-שבע נשנעת כרגע בפועל על קאדר שחקנים מאוד מצומצם כשיש יותר מדי כאלה שלא תורמים מספיק.

 

שעה לפתיחת המשחק ורגע לפני שנגלה את ההרכבים::
אתר 'סקורר' מכין אתכם לקראת המשחק עם כמה נתונים

https://img.wcdn.co.il/f_auto,w_700/2/5/2/8/2528966-46.Xxx

פותחת בסערה. הקבוצה מהבירה כבשה ארבע פעמים במהלך רבע השעה הראשונה של המשחק (הכי הרבה בליגה). מנגד, התל אביבים עשו זאת רק פעם אחת, בניצחון 0:1 על הפועל רעננה.
מדויקת יותר. אומנם מכבי תל אביב מאיימת על השער ארבע פעמים יותר בממוצע למשחק (16.4 לעומת 12.4), אך בית"ר עושה זאת באחוזי דיוק למסגרת טובים בהרבה (44% לעומת 35%). גם יחס האיומים לשערים של הירושלמים איכותי מזה של התל אביבים. בעוד שמכבי תל אביב כובשת שער כל 11 איומים, בית"ר מוצאת הרשת כל חמישה איומים בממוצע.
מצבים נייחים. 14 שערי ליגה כבשה עד כה בית"ר בדרך זו (6 מקרנות, 5 מבעיטות חופשיות, 3 מפנדלים). זה שבעה שערים יותר ממה שכבשה מכבי נתניה, השנייה בטבלה בפרמטר זה, ותשעה יותר ממה שהשיגו הצהובים מתל אביב.

למרות שמכבי תל אביב מאיימת על השער יותר פעמים בממוצע למשחק, רק 46% מהבעיטות שלה נבעטות מתוך רחבת ה- 16 של היריבה, לעומת 55% מהבעיטות של הירושלמים.

*אומנם בית"ר מוסרת 491 פעמים בממוצע למשחק, לעומת 600 מסירות של מכבי, אך היא מחלקת יותר מסירות מפתח מאשר קבוצתו של ג'ורדי קרויף (15 לעומת 13 בממוצע למשחק).

בית"ר ירושלים היא הקבוצה שמבצעת הכי הרבה דריבלים העונה בממוצע למשחק (31). הירושלמים עושים זאת ב- 59% הצלחה (אחוז ההצלחה הגבוה ביותר). מנגד, מכבי תל אביב מדורגת רק במקום העשירי בליגה בפרמטר זה, כאשר היא מבצעת 24 דריבלים במשחק ב- 55% הצלחה.

מבין 20 השחקנים שביצעו את מספר הדריבלים הגבוה בליגה, דוד קלטינס מחזיק באחוז ההצלחה השני בטיבו (70%) ואילו אריק סאבו בשלישי (68%). גם חן עזרא נמצא בין 20 השחקנים שכדררו הכי הרבה העונה. מנגד, למכבי תל אביב רק נציג אחד ברשימה, ניק בלקמן, שרושם את אחד מאחוזי ההצלחה הנמוכים ברשימה.

אם נחזור אחורה, למשחק הראשון העונה ביו השתיים (0:3 לבית"ר), נגלה כי מכבי תל אביב החזיקה בכדור 60% מהזמן, מסרה 625 פעמים ב- 88% דיוק, לעומת 366 מסירות ב- 79% דיוק של בית"ר. ומה הירושלמים עשו יותר? דריבלים. הצהובים- שחורים רשמו 46 ניסיונות כדרור ב- 59% הצלחה, לעומת 30 ניסיונות של הצהובים- כחולים שהצליחו ב- 53% מתוכם.

רק שלוש קבוצות ספגו העונה יותר שערים מבית"ר ירושלים (19). מנגד, מכבי תל אביב, ספגה 15 שערים עד כה (רק שלוש קבוצות ספגו פחות ממנה). למרות זאת, הצהובים מתל אביב ספגו שני שערים יותר מהירושלמים במהלך רבע השעה האחרונה של המשחק (5-3).

אז מהיכן הגיעו רוב הספיגות של בית"ר ירושלים? מהאגף השמאלי. האגף עליו אחראי המגן הימני של הקבוצה. שמונה מתוך 14 שערי השדה שספגה העונה הקבוצה הגיעו דרך שם. אז מיהו בכלל המגן הימני של בית"ר? לא ברור. בהתחלה זה היה אריק סאבו, אחרי זה עופר ורטה, מעט דוד קלטינס ועכשיו זה אנטואן קונט. בקיצור, זו נקודת התורפה של הצהובים- שחורים. אלירן עטר, שמעת?
ומה לגבי מכבי תל אביב? היא דווקא אוהבת לספוג דרך האמצע. שבעה מתוך 12 שערי השדה שספגה קבוצתו של ההולנדי הגיעו דרך שם. אין ספק כי חזרתו של חוסה רודריגז להרכב הפותח היא קריטית עבור מרכז השדה ומשחק ההגנה של הצהובים, שאמור כעת להיות פיזי ויציב יותר.

אם נשווה את הנתונים הסטטיסטים של רודריגז, לאלו של קודמיו בתפקיד (ייני ובאטוקיו), נגלה כי הקשר הספרדי מנצח יותר מאבקים, מתקל יותר פעמים ומחלץ יותר כדורים מהם בממוצע למשחק.


נרגיש בחסרונם - מלך הבישולים של הליגה - עידן ורד(6) מהצד הצהוב-שחור, ומהצד של מכבי - מלך השערים שלה, עומר אצילי(5)