כשבפאונד היה חור - נושא נוסטלגיה של הכדורגל האנגלי

לא ציפיתי מאוהדי ליברפול להסכים איתי בעניין, הכל טוב

ג'רארד בשיאו היה שחקן עצום, שהיה טוב גם אם לא היה בועט שום בעיטה,
אבל את המשפט הזה אפשר להגיד גם על וויין רוני למשל, שהיה מנסה כמעט בכל משחק שלנו להקשית מעל השוער או להבקיע מחצי מגרש, גם כאשר היו לו אופציות הרבה יותר טובות לבחור בהן.

 

בולטון וונדררס - 2010/11

http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2011/02/13/article-1356604-0D2AFB5E000005DC-840_634x328.Xxx

מקום 14 בפרמייר ליג

גארי קאהיל(היום קפטן צ'לסי ושחקן נבחרת אנגליה) - 36 הופ' ליגה, 4 שערים
מרקוס אלונסו(היום שחקן צ'לסי ונבחרת ספרד) - 4 הופ' ליגה, 0 שערים.
דניאל סטארידג'(היום שחקן ליברפול ונבחרת אנגליה) - 12 הופ' ליגה, 8 שערים. הגיע בינואר.
רודריגו מורנו(היום ולנסיה ומוזמן טרי לנבחרת ספרד) - 16 הופ' ליגה, שער אחד. רק 4 משחקים בהרכב.
וכן גם תמיר כהן היה שם https://www.facebook.com/images/emoji.php/v9/f4c/1/16/1f642.Xxx

 

ועם חתיכת שער מול ארסנל בתוספת של התוספת.

 

סיפור אמיתי נשבע לכם:
רק פתחתי את זה מדגמית בדקה 48:40 ויורם ארבל שידר נגיחה של מארק יוז למשקוף ומוטלה שפיגלר תיקן אותו מהאולפן שזה היה מקלייר שנגח בכלל.
כבר אז הוא התבלבל בשחקנים אה?
מדהים.

 

במשחק הזה איאן ראש כבש סוף סוף מול יונייטד במשחקו ה - 24 נגדם. בהמשך הקריירה הוסיף עוד שני שערים.
השדים היו הנאחס הכי גדול שלו.

 

אותו משחק נערך כמה שעות לפני ערב חג המימונה ככה שלמרוקאים אוהדי יונייטד בארץ(כמוני אבל הייתי אז רק בן 3) זו הייתה מימונה עצובה עם מופלטה ודבש מרים במיוחד.
אני לא מבין איך לעזאזל שיחקה יונייטד בקו הסיום של אותה עונה 5 משחקים בפאקינג 10 ימים?!,כאשר ארבעה מהם שוחקו כל אחד בהפרש של יומיים! אם היה תירוץ טוב לאובדן האליפות אז ללא ספק העומס הבלתי אנושי הזה היווה סיבה מוצדקת.

המשחק אגב לא נערך במחזור ה-38 אלא ב-37, במשחק האחרון שהיה כבר חסר משמעות עבורנו ניצחנו באולד טראפוד את טוטנהאם 1:3 במשחקו האחרון אי פעם של גארי ליניקר בליגה האנגלית.

 

לא, זה היה טוואטחה.

 

האקס כמעט מונע טרבל

ליברפול החלה את עונת 1998/99 עם טנדם מוזר של רוי אוונס והמאמן החדש ז'ראר הויה. זה החזיק מעמד רק עד נובמבר כשאוונס התפטר ומשם הויה התחיל לבד לבנות את הקבוצה שלו. זה לא כל כך הצליח בעונה הראשונה. ליברפול הגיע למשחק הזה כשהיא במקום השמיני ועם סיכוי קטן להשתחל לגביע אופ"א, אך יותר מכל אוהדיה רצו להרוס ליונייטד את חלום האליפות ובעצם גם את חלום הטרבל.
מ שהוסיף לפיקנטיות של המפגש הוא כמובן העובדה שהקפטן של ליברפול היה פול אינס, בעבר חלק חשוב בקבוצה הגדולה הראשונה של פרגי.
יונייטד אומנם הייתה בלתי מנוצחת מחודש דצמבר, אך תיקויים מנעו ממנה לברוח מארסנל. התותחנים הוליכו בנקודה אחת על יונייטד כשנותרו להם 3 משחקים לסיום וליונייטד 4 כאשר על ראש השדים כמובן היו גם הגמרים של הגביע האנגלי וליגת האלופות.

תאריך: 5.5.1999
איצטדיון: אנפילד
מעמד: הפרמייר ליג, מח' 28 (השלמה)



הרכבים:
ליברפול: ברד פרידל, סטיב סטואונטון(79' דיוויד תומפסון), ריגובר סונג(56' פטריק ברגר), פיל באב, דומיניק מתיאו, ג'יימי קראגר, אויבינד לאונרדסן, סטיב מקמנמן, ג'יימי רדנאפ, פול אינס, קרל היינץ רידלה. מאמן: ז'ראר הויה
מנצ'סטר יונייטד: פיטר שמייכל, רוני יונסן, יאפ סתאם, גארי נוויל, דניס ארווין(75' הורחק), דייויד בקהאם, רוי קין, פול סקולס, ג'ספר בלומקוויסט(76' פיל נוויל), אנדי קול(76' ניקי באט), דוויט יורק. מאמן: אלכס פרגוסון

איבוד ראש לא אופייני ליונייטד של אותה תקופה. ארסנל במקביל ניצחה בדרבי את טוטנהאם 3:1 והעלתה את יתרונה בטבלה ל - 3 נקודות(שוב עם משחק עודף) והפרש שערים עדיף בשער אחד.
מה שהכריע לבסוף לא מעט זה ההפסד של ארסנל באלנד רוד נגד לידס שכבר הבטיחה מקום רביעי, במחזור שלאחר מכן.
ליברפול לבסוף לא השיגה כרטיס לאירופה וסיימה את אחת העונות היותר כושלות שלה. בעצם זו גם הייתה שירת הברור של הספייס בויס, כאשר פאולר התחיל לדעוך ומקמנמן עזב לריאל מדריד.

 

כמה מזל היה לנו בסיום אותה עונה! ולמרבה האירוניה דווקא לידס יונייטד יריבתנו המושבעת והשנואה היא זו שבעצם הכתירה אותנו לאלופים במשחק שהיה חסר משמעות עבורה.

כשמסתכלים על ההרכב של ליברפול מאותו משחק מגלים שבקיץ שלפני העונה העוקבת ז'רארו הוייה ביצע שם ניקוי אורוות מאוד אינטנסיבי כאשר כמעט כל הסגל שהיה ברובו בינוני וכושל הוחלף בקאדר חדש לחלוטין(שהמשיך להתחזק גם בקיץ שנה לאחר מכן) שבשלוש העונות הראשונות שלו נדמה היה שבזכותו ליברפול חוזרת לטופ הן באנגליה והן באירופה(בעיקר בזכות טרבל הגביעים המפורסם מ-2001) אבל עונה מזעזעת ב-2003 ניפצה את הבועה הזו והחזירה את ליברפול למציאות האפורה והכל כך מוכרת לה ב-27 השנים האחרונות מאז האליפות האחרונה עם רוזנטל.

האם יש סיכוי שגם יורגן קלופ יועיל בטובו לעשות את מה שהוייה עשה בזמנו וינקה מאנפילד לא מעט שמות בינוניים שיותר מזיקים מאשר מועילים?

 

גם הויה, גם רפא אחריו מילאו אותם בבינוניות. זו המחלה ארוכת שנים של ליברפול שמנג'ר עובד ככה. כמובן היו להם גם הברקות. אבל בסופו של דבר מדיניות כזו מנעה מהם להתחרות על אליפות ברוב העונות.
רק בקיץ האחרון הם הביאו את אוקס. זה הכי רכש "ליברפולי". רק אלוהים יודע למה הם היו צריכים לשים עליו כזה סכום ולא על בלם נורמלי.

 

אני דווקא חושב שרוב הרכישות של הויה היו רכישות מוצלחות שדווקא הביאו לליברפול הישגים יפים ביחס לכישלונות המבישים שהיו לה טרם בואו, אבל הבעיה הגדולה של ליברפול הייתה שהויה לא היה האיש המתאים כדי להביא אותה עד הסוף לזכייה באליפות, בפעם היחידה שליברפול תחתיו הייתה קרובה לאליפות היא סבלה מיותר מדי תוצאות תיקו נגד קבוצות בינוניות ובמשחק המכריע מחזור לסיום היא הפסידה בצורה שלומיאלית לטוטנהאם חסרת העניין(למרות שגם אם הייתה מנצחת זה לא היה עוזר לה).

בניטז שרד לדעתי 6 עונות בליברפול הרבה יותר בגלל ההצלחות שלו בליגת האלופות (ובראשן כמובן הזכייה ההיא ב-2005) מאשר בזכות העונות שלו בפרמיירליג שהיו לא יותר מסבירות(אולי חוץ מ-2009).

יורגן קלופ כרגע לפחות לא שונה מהשניים האחרים בכל הקשור להישגים, ועל הויה עוד לפחות אפשר להגיד שבניגוד לקלופ הוא עשה מאמץ להחתים שחקנים בכל עמדה דרושה גם אם היה מדובר בשמות אלמוניים לחלוטין(כמו למשל הופייה וארנה ריסה).

 

הוייה קנה רוחבית, לא הייתה שם הרבה איכות, הייתה כמות. הוא עשה מהפך כמו שרשמת אבל אחרי כל הרכש שלו הקבוצה נשענה על היכולת של מייקל אואן. רוב הרכישות היו במחירים נמוכים של שחקנים שנראו כמו תג המחיר שלהם, יוצאים מן הכלל יש תמיד אבל בסופו של דבר הגיע בניטז והיה צריך לעשות מהפיכה דומה לזאת שהוייה נאלץ לעשות.
בניטז רכש שחקנים איכותיים יותר מהוייה, הם היו יותר יקרים אבל כבר היו לו כמה וכמה רכישות של שחקנים ברמה גבוהה שלא ראינו בתקופה של הוייה כמעט בכלל. ברור שגם לו היו נפילות ובאופן כללי הקדנציה שלו בליגה הייתה כישלון.

 

יכול להיות שליברפול פשוט סובלת מקללת מאמנים מאז שקני דאלגליש עזב אותה בפברואר 1991? אפילו יורגן קלופ לפחות כרגע לא עונה על הגדרה של מאמן מצליח שמחלץ את ליברפול מהבוץ.