נכון, דירוגי "השחקנים הגדולים אי פעם" מתפרסמים אחת לתקופה ותמיד גורמים לאותן תגובות-"למה ההוא פה ולא שם", "איך ההוא לא נכנס", "אי אפשר להשוות בין שחקנים ששיחקו בתקופת הפלמ"ח עם עששית בגרב לשחקנים של היום", "אין כבוד להיסטוריה, כל דרעק שמשחק היום מקבל יחס ומאגדות העבר מתעלמים". ובכל זאת, המגזין הפופולרי 4-4-2 לקח על עצמו את המשימה: FourFourTwo's 100 Greatest Footballers EVER | FourFourTwo בהחלט ניתן לומר שהמגזין לקח דווקא את הצד המכבד את ההיסטוריה ולא מבטל את הכדורגל של שנות החמישים והשישים ואף מוקדם מכך, תמצאו ברשימה הרבה שמות מהתקופות ההן בעוד שלא מעט מהכוכבים של ימינו ושל שני העשורים האחרונים נשארו בחוץ. אפשר לומר שניתן דגש רב יותר להצלחה בנבחרות. מגמה נוספת היא שלמרות היותו של המגזין בריטי, הדירוג היה אובייקטיבי למדי, הבריטים לא קיבלו יחס מועדף, החלוקה בין אומות העולם שוויונית למדי, ובמקום הראשון נבחר אדם לא פופולרי במיוחד באנגליה. בלי השהיות נוספות, הנה הדירוג המלא לפניכם: 1. דייגו ארמנדו מראדונה 2. ליונל מסי 3. פלה 4. יוהאן קרויף 5. כריסטיאנו רונאלדו 6. אלפרדו די סטפאנו 7. פרנץ בקנבאוור 8. זינאדין זידאן 9. פרנץ פושקאש 10. רונאלדו (ברזיל) 11. גארינצ'ה 12. מישל פלאטיני 13. מרקו ואן באסטן 14. ג'ורג' בסט 15. פרנקו בארזי 16. זיקו 17. גרד מולר 18. ג'וזפה מיאצה 19. בובי צ'רלטון 20. פאולו מאלדיני 21. רומאריו 22. לב יאשין 23. יוזביו 24. רונאלדיניו 25. קרלוס אלברטו 26. ולנטינו מאצולה 27. בובי מור 28. סוקרטס 29. ריימונד קופה 30. לותר מתיאוס 31. חוזה מנואל מורנו 32. פאולו רוסי 33. גינטר נצר 34. סטנלי מת'יוס 35. לואיס סוארס (הספרדי, לא הנשכן) 36. פאקו ג'נטה 37. רוד חוליט 38. ג'יאני ריברה 39. נאנדור הידגקוטי 40. קני דלגליש 41. ג'יאנלואיג'י בופון 42. מתיאס שינדלר 43. פריץ וולטר 44. דידי 45. אולג בלוחין 46. חואן אלברטו סקיאפינו 47. רוברטו ריבלינו 48. מיכאל לאודרופ 49. נילטון סאנטוס 50. צ'אבי 51. ז'אירזיניו 52. רוברטו באג'יו 53. ג'טאנו שיריאה 54. גונאר נורדאל 55. דינו זוף 56. דניאל פסארלה 57. קרל היינץ רומיניגה 58. אדולפו פדרנרה 59. אנדרס אינייסטה 60. קווין קיגן 61. פיטר שמייכל 62. דיקסי דין 63. גורדון בנקס 64. יוהאן נייסקנס 65. ג'ימי ג'ונסטון 66. טאופילו קובילאס 67. פלוריאן אלברט 68. סנדרו מאצולה 69. דניס ברגקאמפ 70. פול ברייטנר 71. ג'ון צ'ארלס 72. ז'וזה אנדרדה 73. עומאר סיבורי 74. ג'וסף מאסופושט 75. קאפו 76. דניס לאו 77. פרנק רייקארד 78. ז'וסט פונטיין 79. ג'יג'י ריבה 80. תיירי הנרי 81. דרגאן דזאז'יץ' 82. הוגו סאנצ'ס 83. ראיין גיגס 84. ג'יאצ'ינטו פאקטי 85. אווה רוסלר 86. גבריאל באטיסטוטה 87. חבייר זאנטי 88. אלן סימונסן 89. חריסטו סטויצ'קוב 90. רוברטו קרלוס 91. ספ מאייר 92. שאנדור קושיץ' 93. פיליפ לאם 94. זלטאן איברהימוביץ' 95. דז'אלמה סאנטוס 96. אובדוליו וארלה 97. ניימאר 98. מאריו קאמפס 99. מאריו קולונה 100. גיאורגי חאג'י מחשבות, הערות, הארות והתמרמרויות (איפה סקולס איפה)-לכאן.
בושה וחרפה שדל פיירו לא ברשימה. אחד השחקנים האיטלקים הכי חשובים אי פעם, לא פחות מאגדות אחרות כמו מאלדיני,בארזי ובופון(שמקומם ברשימה מוצדק כמובן). איך לעזזל אחד שהיה במשך יותר מעשור ה-כוכב של אחת הקבוצות הגדולות ביבשת, שעד היום הוא הסמל הכי גדול של אותה קבוצה,שזכה בכל תואר אפשרי, מוצא עצמו מחוץ לרשימה. מבחינתי זה לא רק להשתין על דל פיירו ופועלו זה להשתין על כל האוהדים של יובנטוס, פשוטו כמשמעו. אני לא אומר שימו אותו בעשירייה הראשונה או השניה, מצידי גם תשימו אותו בעשיריה השביעית, אבל רבאק בחרתם 100 כדורגלנים ולדל פיירו אין אף מקום שם? אם חשבתי שדירוג המאמנים היה הזוי, זה מתעלה עליו בהרבה.
טוטי הוא המוסר הכי טוב בכדורגל בערך מאז מראדונה ולא נמצא לו מקום ברשימה. במחילה מקוראיו אבל המגזין הזה לא שווה יריקה. עריכה: גם לסילביו פיולה מלך השערים של הליגה האיטלקית בכל הזמנים לא נמצא מקום. קיצור, זה טוקבק.
כשעברתי על הרשימה חיכיתי לראות מתי אני אתקל באלכס ובטוטי כי מבחינתי זה היה המובן מאליו שהם ברשימה. התפלאתי לא למצוא אותם שם. אבל באופן טבעי החסרון של אלכס יותר הפריע לי. שילכו לאלף אלפי עזזל. מיכאל יוכינים מסריחים.
שוב, אפשר למנות רשימה ארוכה של כוכבים מהניינטיז צפונה שלא נכנסו-קאנטונה, זולה, ראול, בקהאם, ג'רארד, ריבאלדו, פיגו, שירר, רוי קין, סיידורף, רדונדו, פירלו, שבצ'נקו, אטו, ואן ניסטלרוי-כנראה שהקריטריונים היו אחרים.
פייר לא ברור לי איך רוי קין לא נכנס. לדעתי הוא היה הגדול בתפקידו בהסטוריה של הכדורגל האנגלי. למעשה קשר אחורי במקור שביצע נהדר את מה שנקרא בוקס טו בוקס בשילוב של מנהיגות מטורפת וקשיחות. הגנה על חבריו והטלת פחד על יריביו.
קריטריונים של הייפ. רונאלדניו, two seasons wonder, מקום עשרים ומשהו. אומר הכל. קאריק, כל העדרות של מישהו מהרשימה שהבאת (חוץ מפירלו) מובנת ומעוררת דיון לגיטמי. יש שחקנים שהם קונצנזוס שלא נמצאים רק כי ההייפ לבל שלהם בקרשים בעיני כותבים מסויימים.
אם זה היה מבוסס על הייפ לא היית רואה שחקנים מזרח-אירופאים שבתקופה שהם שיחקו טרומפלדור עוד מחא כפיים מתברגים ברשימה. עם כל הכבוד לטוטי, אני לא חושב שיש קונצנזוס שהוא יותר גדול מפיגו למשל. מן הסתם מיעוט התארים שלו ברומא משחק תפקיד.
איזה קריטריונים? תארים? לדל פיירו יש הכל מהכל. התעלות במאני טיים? גם זה לא חסר לו. יכולת? כל מי שראה אותו בזמן אמת יבין איזה גאון כדורגל הוא היה. אישיות? הבן אדם נשאר ביובה אחרי שירדה ליגה. חיבור למועדון?הסמל הכי גדול בקרב אוהדי יובה. יש עוד קריטריון שפספסתי?
את כל מה שכתבת (חוץ מירידת הליגה) אפשר לכתוב כמעט על כל שם שציינתי. זה מה שהם כתבו על תהליך הבחירה: But in the end, we're had to pick the players we feel were the most influential in their particular era, the most memorable, the players who awed us with their talent and their achievements.
שוב: יש בהיסטוריה של הכדורגל יותר מ-100 שחקנים זכירים ומוכשרים שזכו בתארים. לכל אחד יש פייבוריט שלא נכנס (גם לי-סקולס כמו שציינתי). זה לא הופך את הרשימה למגוחכת.
זה כן כשאתה מוציא משם את גדול השחקנים של אחד ממועדוני הפאר באירופה. לכם יש שם את סר בוב, לריאל את רונאלדו, לבארסה את מחי, לאייאקס את קרויף,אפילו לארסנל נתנו כבוד עם תיירי הנרי. דל פיירו היה צריך להיות שם נקודה.
