מנצ'סטר יונייטד 2016/17-אימפריות נופלות לאט

הקבוצה השלישית הגדולה של פרגי במיטבה פשוט. אלה השנים הטובות ביותר של רוני מבחינה אישית.

 

לא מבין איך יש אוהדים שעדין מתרגשים מהדברים של מוריניו. הוא בלחץ וכשאדם בלחץ הוא אומר דברים שדי ברור שלא היו יוצאים לו מהפה אם הוא היה רגוע ושקול.
האויב הכי גדול של מוריניו היום זה הלחץ. לא העומס, לא הפציעות, לא לוח המשחקים, אך ורק הלחץ. אותו לחץ שבגללו הוא כבר תקופה לוקח החלטה רעה אחרי החלטה רעה אחרי החלטה רעה.

 

מוריניו עם כל הניסיון הגדול שלו באנגליה צריך להיות האחרון שיהיה מושפע מלחץ. הוא רגיל לזה.
לא מדובר בהשפעת לחץ, אלא במיושנות ונרגנות. הוא עצמו פגע בשחקנים שהוא צריך. והוא עצמו רוצה להתוות את הכדורגל הזה.
כשהוא מוריד את הקבוצה לבונקר ב - 2:0 מול המקום הלפני אחרון בטבלה כשכל השליטה ברגלי שחקניו זה ממש לא מתוך לחץ.

 

יסלחו לי אוהד צ'לסי, אבל אי אפשר להשוות את הלחץ במועדון כמו יונייטד למועדון כמו צ'לסי.
במובן של לחץ, המועדון שלנו הוא ברמה אחרת משאר המועדונים באנגליה.

 

הלחץ בצ'לסי גדול יותר. בגלל רומן. אדם עם פתיל קצר עם דרישות מאוד גבוהות. הוא אוהב מאוד כדורגל ורוצה לראות תמיד את הכדורגל הטוב ביותר והישגים.

 

אולי רומן דורש תוצאות מהר יותר מאחרים, אבל מבחינת גודל מועדון, לחץ של קהל, של שחקני עבר, של תקשורת, של סיקור, של כל המעטפת של מועדון מסביב למנג'ר, הלחץ אצלנו שונה לגמרי מכל מועדון אחר.
מהרגע הראשון שמוריניו דרך אצלנו היה אפשר לראות עד כמה מדובר במועדון גדול וגם מלחיץ, גם אם ההנהלה בשנים האחרונות נותנת לפעמים למאמנים ימי חסד שבמקומות אחרים לא היו נותנים.

 

במקרה הזה האופי של רומן והשאפתנות שלו קובעים בקביעת הלחץ לדעתי. היום ביונייטד יש לחץ להגיע לצ'מפיונס קודם כל ורק בהמשך כבר לקחת אליפות. בצ'לסי יש לחץ לקחת אליפות כל עונה.

מוריניו הגיע למועדון הכי פחות לחוץ מאלה שאימן מאז שעזב את פורטו. נכון ברור שביונייטד יש לחץ גדול של מועדון עילית. אין ספק. לא פוסל את זה.
לא רואה את ההשפעה שלו במקרה של מוריניו.

 

קשה להצביע איפה התחילה הנפילה, אבל אולי במאניטה המפורסמת. זה גרם לו יותר להתמקד באיך להרוס לאחרים, מאשר איך להמציא את עצמו מחדש ואולי גם גרם לו ליותר מירמור. זו הייתה השפלה מהדהדת.

 

הייתי במשחק הפתיחה שלנו מול סאות'המפטון העונה באולד טראפורד, והכל הרגיש אחרת לגמרי ממה שזה מרגיש היום. העובדה שאנחנו מועדון עלית דווקא תרמה בדחיפה של המועדון ובעוצמות שהמועדון שידר. אבל בהמשך העונה עם התוצאות הרעות הדחיפה והעוצמות התחלפו בלחץ אדיר על מוריניו והמועדון מכל הכיוונים.

ברור שמוריניו עשה הרבה מאוד טעויות העונה, אבל לדעתי הוא בנה על מאבק אליפות, וברגע שהוא וכל מי שקשור למועדון הבין שזה לא יקרה, התחיל לחץ אדיר שמוריניו לא הצליח להתנתק ממנו, גם בתקופה שהיכולת והתוצאות השתפרו, מרגישים בשפת הגוף של מוריניו ובהחלטות שלו את הלחץ שהוא נמצא בו.
ואני שוב חוזר למשחקים האחרונים שלנו, כשהמשחק מול בורו הוא מקרה קלאסי, 2-0 קליל, בורו לא עוברת את החצי, אנחנו מגיעים בקלות להזדמנויות, ובכל פעם שהמצלמה עוברת למוריניו שפת הגוף שלו משדרת לחץ, כאילו אנחנו עכשיו במשחק חוץ מול ברצלונה ומחזיקים ביתרון 2-0 ויש סיכוי שכל שנייה ברצלונה תתפוצץ ותהפוך את המשחק, וככה מוריניו גם התנהל בחילופים שלו והחזיר בעצמו את בורו למשחק, וגם אחרי הניצחון 3-1 צורת הירידה שלו למנהרה עם ההתגרות באוהדי בורו היא התנהגות של אדם לחוץ.

באמת שהאמנתי למרות פתיחת העונה הנוראית שאפשר לעשות את המקסימום כדי לסיים עם המינימום השנה ולהשאיר למוריניו פתח לעונה הבאה לשנות את הדברים. אבל במשחקים האחרונים, כשאני רואה את ההתנהלות הלחוצה של מוריניו, גם אצלי מוריניו מאבד המון נקודות זכות, כי אם מוריניו עסוק כל הזמן בניהול המשבר, ובקבלת החלטות בלחץ, אז הוא לא יכול לבצע הסתכלות מחודשת, לא יכול לחפש כלים לצמיחה בעתיד, לא יכול לבצע בחינה עצמית.
הייתי בטוח שלאור הניסיון של מוריניו, הוא ידע להתמודד עם המשבר אצלנו בפרופורציות הנכונות, אבל זה נראה שגם בתקופה שהשתפרנו מוריניו ממשיך לקבל החלטות בלחץ, וכשזה קורה אז אתה חושב לעצמך האם יש בכלל טעם לתת למוריניו עוד עונה במועדון עם החלטות שנובעות מלחץ, כי כשלוקחים החלטות מלחץ חוזרים על אותם טעויות שכבר עשית בעבר...

 

ככה זה בכל מועדון לדעתי. ע"ע ארסנל.