באיירן מינכן 2016/2017 :: לה פסטה די דון קארלו

http://www.sport5.co.il/Sip_Storage/FILES/4/size475x318/681594.Xxx

למרות התיקו נגד שאלקה הערב באליאנץ' ארנה, באיירן הצליחה להגדיל את הפער בצמרת ל-4 נק' כשהשנייה בטבלה לייפציג הפסידה לדורטמונד. מעבר לכך, רגע מרגש אחר הערב: פיליפ להאם רשם את משחקו ה-500 במדי באיירן מינכן לאחר שעלה מהספסל במחצית השנייה. להאם, שגדל בבאיירן והחל לשחק בקבוצה הבוגרת בעונה השנייה של פליקס מאגאת', ב-2005/06, הוא השחקן התשיעי בהיסטוריה של באיירן שחוצה את רף ה-500 משחקים. הוא נמצא בשיוויון מוחלט יחד עם עוד שחקן בית - בסטיאן שוונשטייגר, ובקרוב מאוד יחלוף גם על פני השביעי בטבלה, הקשר ברנד דורכנברגר שרשם 505 משחקים. ללהם יש 322 משחקי ליגה, 114 הופעות באירופה(עונה אחת באופ"א - 2007/08), 50 הופעות בגביע ועוד 14 משחקים בטורנירים אחרים. במקום השישי אגב נמצא פרנץ בקנבאואר עם 539 הופעות. השיאן הוא השוער האגדי אוליבר קאן(632) וגם הסגן הוא שוער ענק - סאפ מאייר(623). במקום השלישי נמצא החלוץ גרד מילר עם 573 משחקים. להאם זכה עם באיירן ב-7 אליפויות, פעם אחת בליגת האלופות(2 הפסדים בגמר), בשישה גביעים ועוד תארים נוספים. האם זוהי העונה האחרונה בקריירה של המגן בן ה-33?

שחקן גדול שתמיד אהבתי. שקט, קר-רוח. פפ אמר עליו 'השחקן הכי חכם שאימנתי'. כמובן שאיבד ממהירותו ומתקשה להשתלט על אגף שלם, אבל מאוד חכם, יכול לבשל שערים ומי אמר שבגילו הוא צריך לשחק את כל המשחקים? חלק מבאיירן מינכן המנצחת של העשור האחרון. מקווה שימשיך לפחות לעוד עונה| יש לי מה לומר גם בנושא התיקו של באיירן אבל מדובר כולה במשחק אחד לא טוב ונחכה להמשך.

 

שימו לב שלא אמרתי שבאיירן שיחקה לא טוב רק במשחק האחרון, מה שכתבתי הוא שמדובר בתיקו אחד אחרי רצף ניצחונות יפה - 7 בליגה ו-9 בכל המסגרות אם הבנתי נכון. אני פשוט חושב שהביאו את אנצ'לוטי למטרה ברורה - זכייה בליגת האלופות וזוהי המומחיות שלו. כבר מיצינו את העניין של להלל את באיירן עד חודש מרץ ואז פפ מקבל בראש מהספרדיות בנוק-אאוט.
אנצ'לוטי לא נקי מאשמה ורקורד האליפויות הבעייתי שלו לא עומד לזכותו אלא לחובתו, ומצד שני: קשה לי להאשים אותו למשל בעונה כל-כך איומה של מולר, המשך ישיר של היורו. כשמדובר בשחקן כזה טוב המאמן לא אשם, אלא השחקן עצמו. מולר הוא חלק מההבדל בין באיירן שמביסה לבין באיירן שמנצחת על הקשקש מגול של לבאנדובסקי שהוא היחיד שבאמת הגיע לעונה. מעבר לכך אני חושב שגם אם רובן וריברי בקושי שיחקו אשתקד - קשה מאוד לבצע את מעבר חילופי הדורות, אין להם תחליף. טיאגו שיכול לשכלל את האמצע פצוע כרוני ובאיירן סובלת גם משובע שזה טבעי אחרי רצף אליפויות.

 

מתוך One:

http://images.one.co.il/images/d/dmain/ms/gg1279326.Xxx

להאם דחה את הצעת באיירן לשמש כמנהל ספורטיבי. סוף עידן בכדורגל הגרמני. קפטן באיירן מינכן, פיליפ לאם, יפרוש בתום העונה בגיל 33 וחצי. מי שהיה קפטן נבחרת גרמניה שהניף את גביע העולם ב-2014, יסיים את קריירת המשחק שנה לפני המועד המתוכנן. ללאם חוזה עד 2018 אצל אלופת גרמניה, אך הוא יסיים אותו במאי 2017. שמו נקשר לתפקיד המנהל הספורטיבי, שלא מאויש מאז שמתיאס זאמר עזב בשנה שעברה, והוא אף דן בנושא עם ראשי המועדון, אך החליט לוותר לעת עתה.
“הודעתי למועדון שאפסיק לשחק בתום העונה”, אמר לאם. “הבאתי את סגנון המנהיגות שלי בכל יום, בכל אימון ובכל משחק. אוכל לעשות זאת עד סוף העונה, אך לא מעבר לזה”. לגבי המו”מ על תפקיד המנהל המקצועי: “היו שיחות, אבל בסיומן החלטתי שזה לא הזמן המתאים”. מלבד התואר החשוב עם הנבחרת, ממנה פרש לאחר הזכייה בברזיל, לאם זכה עם באיירן בשבע אליפויות, בשישה גביעים, בליגת האלופות ובאליפות העולם למועדונים.

 

בואו נעבור לרגע על הזוכות בליגת האלופות בעונות האחרונות:
2010 - אינטר
2011 - ברצלונה
2012 - צ'לסי
2013 - באיירן מינכן
2014 - ריאל מדריד
2015 - ברצלונה
2016 - ריאל מדריד
אינטר של מוריניו, צ'לסי(!), וגם ברצלונה של לואיס אנריקה וריאל מדריד אשתקד - לא נראו בחודש פברואר כקבוצות שיכולות לזכות בליגת האלופות. ומה נאמר על מילאן ב-2007? אני מניח שאתם מבינים לאן אני חותר. ואני ממש לא דוחה את הביקורת שלכם על היכולת של באיירן.

רוצה לומר בהקשר זה, אני לא עושה סיכום קריירה לפיליפ להאם, מאמין שבסוף העונה נצטרך לעדכן את מאזן התארים הבלתי-נגמר שלו. את המחמאה הכי גדולה הוא קיבל מפפ גוארדיולה. שחקן שהיה חלק מרגע השיא של נבחרת גרמניה, גדל בבאיירן מינכן ושיחק אצלה 13 שנים, רשם 500 הופעות. מה עוד אפשר לבקש מקריירה של שחקן כדורגל? שחקן שהוא קונצנזוס. תמיד עשה את העבודה על הצד הטוב ביותר. מנהיג שקט. בעונה הבאה יהיה מוזר לראות את באיירן מינכן עולה לכר הדשא ושהוא לא יהיה שם. לקהל הגרמני חשוב הציביון, נוייר ומולר יהיו הדמויות העיקריות. הראו בחדשות הספורט כמה קטעים יפים מהקריירה שלו. הייתי מוסיף גם את שער הפתיחה במונדיאל 2006 במדי גרמניה.
להאם עשה מעל ומעבר. הוא מעולם לא היה מהיר כמו דויד אלבה, לא מפלצת כמו רוברטו קרלוס, בשיאו הוא לא היה הכי הכי הכי טוב לדעתי כמו מאייקון למשל(למשך שנתיים-שלוש). והוא בניגוד לזאמברוטה החזיק מעמד יותר זמן ברמות הגבוהות והוא שיחק בקבוצה שתוקפת ותוקפת ותוקפת, פחות או יותר מתחילת העשור הזה. באיירן של היצפלד הציגה מגנים דומיננטיים אבל היא שיחקה עם שלושה בלמים שעשו את העבודה השחורה. ולהאם בשיאו החזיק אגף שלם. אגב, מה שאמרו בשידור נכון - להאם המגן היחיד שרובן לא התעלם מהקיום שלו. אגדה.

 

http://www.israelhayom.co.il/sites/default/files/styles/566x349/public/images/articles/2017/02/09/14866754080247_b.Xxx


דור הופמן כותב על פיליפ להאם ב-'ישראל היום': הו פיליפ
פיליפ לאהם החליט שהכי טוב לפרוש בשיא, והודיע כי יתלה את הנעליים בתום העונה • על הקריירה של המגן האינטליגנטי, שידע לשחק גם כקשר ועשה כל דבר שהמאמנים ביקשו ממנו

לפיליפ לאהם נוצרה, ובצדק, תדמית של אחד השחקנים האינטליגנטיים ביותר בכדורגל העולמי. העובדה שפפ גווארדיולה - שאימן כמה וכמה מגאוני דורנו - אמר זאת קבל עם ועדה, רק עזרה למתג כך את המגן האדיר של באיירן מינכן. אין ספק שלאהם בחור מבריק ושחקן חד־מחשבה, אך ההודעה על פרישתו בתום העונה הבליטה תכונה נדירה אחרת שלו - מודעות עצמית, והרבה ממנה.
"אני יכול להמשיך להנהיג בסגנון שלי ולתת את כל כולי באימונים ובמשחקים עד תום העונה הנוכחית, אך לא מעבר לזה", הודיע בסיום הניצחון 0:1 על וולפסבורג בגביע, שהיה ה־501 במדי הקבוצה. באופן סמלי, באותו משחק לאהם נגע בכדור יותר מכל שחקן אחר.
קשה להאמין שבגיל 33 ובכושרו הנוכחי המגן לא מסוגל למשוך עוד עונה, עם יותר דקות ספסל כשצריך, ולסיים את החוזה שעליו חתם לאחרונה עד 2019. הוא גם יכול היה, כמו רבים מהקולגות שלו, לצאת להרפתקה משתלמת כלכלית במזרח הרחוק או לעבור לקבוצה עם דרישות תובעניות פחות או לליגה יותר קלילה מזו הגרמנית. אבל לאהם לא רצה, המודעות העצמית והכנות הפנימית הובילו אותו לנתח את המצב ולהגיע למסקנה שהגיע הזמן לעצור. כולם הרי חולמים לפרוש בשיא, בודדים האינטליגנטים שמצליחים לעשות זאת.

חלם להיות מהמט שול
בגרמניה מספרים שכשהצטרף לבאיירן מינכן בגיל 11, לאהם הנלהב חלם ללכת בדרכו של אלילו, הקשר המוכשר מהמט שול. לצערו, מאמן הילדים הציב את לאהם בצד ימין של ההגנה, דבר שאילץ אותו לחשב מסלול מחדש. "הבנתי שאני לא יכול להעריץ עוד את שול", סיפר פעם, "לכן החלפתי לפאולו מאלדיני". ורסטיליות ויכולות אלתור שכאלה הפכו את "הגמד הענק" לאחד משחקני ההגנה הטובים בשנים האחרונות.
מודע לעצמו ולתפקידו, לאהם מעולם לא ניסה לעשות משהו שהוא מעבר ליכולותיו. כל בעיטה שלקח האמין שיכולה ללכת פנימה, כל כדור רוחב שהעביר תוכנן להפוך לבישול, וכל תאקל שביצע מטרתו היתה לפגוש את הכדור. אפס כרטיסים אדומים בכ־650 משחקים מוכיחים היטב את המשפט האחרון.
מאז ומתמיד חלם לאהם להיות סמל בבאיירן מינכן, אך הדרך לשם לא היתה קלה.
ב־2003, כשהיה בן 19 ולא מצא את מקומו בסגל הבוגר, התקשה מאמן המילואים הרמן גרלנד למצוא קבוצה שתקלוט את הנער בהשאלה. בסופו של דבר פנה למאמן שטוטגרט, פליקס מגאת', ששאל בתום לב מה תפקידו של הילד. "מגן ימני ושמאלי, קשר בצד ימין וקשר אמצע", היתה התשובה. כבר אז לאהם היה חלומו של כל מאמן, ממלא ההוראות המושלם.
ב־2005 הוא שב לבאיירן, ובמשך 12 העונות האחרונות ביצע את עבודתו נאמנה. הוא אמנם מעולם לא זכה בתואר שחקן השנה בגרמניה או היה מועמד לכדור הזהב, אבל ארון הגביעים שלו כולל שבע אליפויות, שישה גביעים, ליגת האלופות וזכייה כקפטן של גרמניה בגביע העולם בברזיל.
בשבת, מול אינגולשטאט, יחל באופן רשמי מסע הפרידה מהסמל הגדול. באיירן רצתה למנוע זאת כשהציעה לשחקן את תפקיד המנהל המקצועי בתום העונה, אך לאהם סירב בינתיים. למרות זאת, ברור ומתבקש שביום מן הימים השחקן האינטליגנטי הזה ישוב למועדון שבו גדל כדי לתרום מניסיונו ומחוכמתו. באותה מידה, גם ברור שזה יקרה אך ורק בדרך שלו, ובזמן שלו.

שני דברים מאוד נכונים: 1) אף כרטיס אדום! נתון בלתי-נתפס לשחקן הגנה| 2) מעט השחקנים שיודעים לפרוש בשיא