הדיון של המלך ראול:: סופה של אגדה. ראוליטו פרש מכדורגל ומכהן כשגריר של הליגה הספרדית

http://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2015/12/23/internacional/1450884670_313552_1450885138_noticia_normal.Xxx

ראול יהיה השגריר של הליגה הספרדית בארה"ב. שחקן העבר(אני לא מאמין שאני כותב עליו את הדבר הזה) יוצג רשמית בטקס חגיגי שייערך במיאמי בעוד חמישה ימים ובו יקח חלק גם נשיא ההתאחדות הספרדית חאוויר טבאס.

- האם אתה רואה את עצמך יום אחד כמאמן ריאל מדריד?
"זו שאלה שכולם שואלים, אבל זה עדיין לא הזמן. אין לי אפילו רישיון לאמן. בסופו של דבר, ריאל מדריד היא הבית שלי. היא נתנה לי כמעט הכל, כשחקן וכאדם. שיחקתי בקריירה גם בשאלקה, אל-סעד, קטאר ובנבחרת ספרד אבל מזהים אותי כריאל מדריד וזה מחמיא לי. ריאל מדריד היא הבית שלי, היא התחושה שלי, התשוקה שלי ואני מאמין שבשלב מסוים אני אחזור. זה עדיין לא הזמן".

ראול דיבר גם על מהו סמל, ההגדרה למדרידיסטה. "זה נחמד שאומרים עליי את הדברים האלה. אבל מדרידיסטה הוא מונח רחב, זו קבוצה ולא שחקן אחד. יש אנשים במועדון שאף-אחד לא יודע איך קוראים להם ויש להם חלק גדול בהצלחות. השחקנים מתחלפים וממשיכים את המורשת של המועדון הזה - ההצלחות. תמיד נותנים את המקסימום, נלחמים ללא פשרות, עם משחק הוגן ותוך כיבוד היריב יחד עם הרצון הבלתי-פוסק לנצח. הערכים של ריאל מדריד שהם מאוד חשובים - תמיד יישארו.

הוא קיבל את 'הפרס לאהבת הספורט - 2015' באירוע חגיגי בצ'ילה שאורגן ע"י Univision, וסיפר - "המופע היה מאוד מרגש, מאוד הוחמאתי. אני רוצה להודות על הפרס. אני מאוד שמח, אני מתחיל שלב חדש בחיים שלי, חיי הספורטיביים ממשיכים בצורה אחרת. הייתי רגיל להתאמן, לשחק במשחקים בסופי השבוע, אבל היי - בוודאי עכשיו יהיו בפניי פרויקטים מעניינים, מרגשים וחדשים, כך שאמשיך עם אותה התרגשות ותשוקה ואסתמך על הניסיון שצברתי לאורך כל הקריירה".

 

אין מה להמתין. פרס צריך להוציא הודעה לקונית - טעינו עם בניטס, אבל לציין שגם השחקנים לא חפים מפשע. גם אם רונאלדו לא אוהב את בניטס, הוא לא יכול לעשות מה שבא לו. השחקנים לא צריכים 'לאהוב את המאמן', הוא הבוס שלהם. הם מרוויחים הון תועפות ומשחקים בשביל מיליוני מדרידיסטאס ברחבי העולם וגם בשביל עצמם, הכבוד המקצועי שלהם.
האכזבה שלי מראמוס היא עצומה. באליפות של קאפלו הוא היה בסה"כ ילד וגילה אופי עצום ובגרות יחד עם ראול, איקר, בקהאם ו-ואן-ניסטלרוי, קנבארו, רוברטו קרלוס. הוא היה הבסיס. אני גם זוכר אותו נלחם כמו אריה עד השריקה האחרונה נגד דורטמונד בברנבאו וכובש שער ענק שלא הספיק, ואח"כ ממרר בבכי עם סרט הקפטן על הזרוע, מה שכל-כך הלם אותו. שלא נדבר על הגול בדסימה ובכלל המנהיגות וקור-הרוח שהפגין. אבל הוא לא פרננדו היירו. הוא יודע מדי מתעסק בעצמו, הוא פוזאיסט, הוא שכח שהוא בלם, הוא נראה יותר כמו בלם נעלם. אני לא יכול לקבל יכולת חלשה כמו נגד ויאריאל, הלוואי והיו זורקים אותו לשבועיים ביציע. אני לא יכול לתאר את ריאל מדריד בלעדיו אבל המצב הזה לא יכול להימשך. הגלאקטיקוס של ריאל היו הרבה יותר מחוברים ביניהם. פיגו היה עושה גליצ'ים בניגוד ל-B-B-C, שלישייה שחייבים לפרק. והיו גם שחקני נשמה אמיתיים כמו סאלגדו ורוברטו קרלוס שלא גדלו אצלנו, איבן הלגרה ועוד-ועוד, שלא נדבר על מנהיגות שכה חסרה כמו ראול. הכל בכאילו. בגלל זה אני לא אופטימי. היו שנים רעות כמו עונת הקיירוש, קבוצה מעבר לשיא בעידן לושמבורגו או סגל שחקנים רע בעונת השוסטר. אבל הפעם יש שמות נוצצים וסגל מפלצתי, מאמנים טובים באו והלכו וזה לא מתרומם, אני שואל לאן אפשר וצריך להגיע.

מצד אחד אתה אומר לעצמך, 'פאק, אנחנו ריאל מדריד', אנחנו כל-כך קרובים להיות שם בטופ, עוד שחקן-שניים וקצת מזל - ואי-אפשר לעצור אותנו. ככה הייתה התחושה שלי אחרי הדסימה, ככה חשבתי אחרי טריליון הנצחונות הרצופים עם אנצ'לוטי. ומצד שני - זה כל-כך רחוק, צריך שינוי אמיתי במועדון, גם אם העונה נזכה באיזה תואר בטעות, כמו נס איסטנבול של ליברפול. קו מחשבה מצוין שהתחיל עם מוריניו - נעלם לחלוטין. מאז שאני רואה כדורגל, עם כל הכבוד לדל-בוסקה על הצלחות מדהימות, כדורגל שלא אשכח ושחקנים שהערצתי ולא אעריץ בחיים באותה הרמה - ראול, פיגו, זידאן ועוד - המאמן הכי חשוב של ריאל מדריד לדעתי היה פאביו קאפלו, זה שעשה את ניקוי האורוות.

ואראן התעמת עם מוריניו? איך בידיוק. הוא נתן לו את הבמה. ואראן בסוף עונת 2012/13 היה מדהים. "לבעיה של פפה קוראים ואראן", אמר מוריניו, ואם כבר הפורטוגלי התעמת איתו אחרי שמוריניו סגר חשבון עם הבלם שהגן על איקר. על ראמוס דיברנו. וגם כריסטיאנו צריך לדעת לקבל ביקורת. כמובן שמקרה קסיאס היה קיצוני. די-מאריה ואוזיל חייבים לו את הקריירה, הוא שידרג אותם משמעותית. מוריניו התפרץ על די-מאריה אחרי משחק החוץ באוססונה בעונתו האחרונה של המאמן בריאל, הוא צעק עליו שהוא לא לוקח אחריות בהיעדר כריסטיאנו ואמר 'בשביל זה נלחמתי עליך? בשביל זה שדרגנו לך את השכר?' - ולא יותר. הדיבורים על צ'אבי אלונסו הם קשקוש וגם על מודריץ'. מוריניו היה זה שהביא אותו והאמין בו כשהעיתונאים העזו לבחור בו לרכש הגרוע של השנה(אז מה אם היו קשיי התאקלמות).

מוריניו לא הסטייל האצילי של ריאל מדריד, נכון. וגם לא בנזמה שחשוד באלף ואחד דברים, שזה יותר גרוע מסוארז 'הערפד'. מוריניו החזיר את ריאל מדריד להיות קבוצה תחרותית באמת, קבוצה שפחדו ממנה. קשה לי לחשוב על המצב הזה - איפה היינו לפני שנה וחצי - גג העולם, הלה-דסימה, או אפילו לפני שנה עם הטריליון הנצחונות הרצופים - ואיפה אנחנו היום. אני מאוד נלהב לגבי מוריניו, אני מודה, וגם בכישלון בצ'לסי שהוא עצום - לשחקנים יש חלק. פברגאס טינופת, דייגו קוסטה טינופת ואדן האזר חוצפן. מוריניו רעב להצליח. התקשורת בספרד היא חרא, הוא הרגיש נרדף אולי - אבל גם באנגליה.

 

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13055553_10154008813303190_1414063250575161452_n.Xxx?oh=d5b34815b4a2c2dd64dea42ddfea3189&oe=57BE5E5D

ה-24 באפריל 2010. לפני שש שנים כבש המלך ראול את השער האחרון שלו במדי ריאל מדריד. זו הייתה סגירת מעגל מדהימה. ראול שערך את הופעת הבכורה שלו בלה-רומארדה נגד סראגוסה באוקטובר 1994 - שיחק את משחקו האחרון בריאל מדריד בידיוק באותו המגרש.ראול פתח בהרכב ע"ח קארים בנזמה החלש. אחרי מחצית מורטת עצבים, ראול כבש בדקה ה-50. כריסטיאנו נלחם על הכדור והעביר רוחב והמלך ראול דחק לרשת ורץ לחגוג בטירוף, כרגיל כשהוא מנשק את הטבעת. 1:0 לריאל מדריד זה היה השער ה-323 שלו במדי ריאל מדריד במשחקו ה-741. מייד אח"כ ראול שסחב רגל הוחלף בגלל פציעה. "ביקשתי חילוף עוד קודם אך למזלי הצלחתי לכבוש", אמר ראול. "סבלנו במשחק הזה אבל המשכנו להיות תחרותיים, לא נוותר על האליפות", אמר החלוץ. "תמיד נחמד לחזור למגרש הזה, אני אוהב את הלה-רומארדה". זה היה שיאו של המאבק נגד בארסה של פפ במחזור ה-34 בעונת 2009/10. סראגוסה הספיקה להשוות וקאקא כבש את שער הניצחון, אבל ראול כמובן עמד באור הזרקורים.הכאב הגדול הגיע למחרת כאשר נודע שראול ייעדר כחודש ימים ולמעשה סיים את העונה. בקיץ החליט לעזוב לשאלקה ונפרד מהמועדון שהוא כה מזוהה איתו אחרי 16 שנים מדהימות במהלכן זה ב-3 גביעי אירופה, 6 אליפויות ספרד ו-16 תארים בסה"כ. הרוח של אגדת ראול תמיד תנשב מעל כותלי הברנבאו ולא רחוק היום שהוא יחזור להיות חלק מהמועדון, כולנו יודעים זאת.

 

ראול חוגג יום-הולדת 39. אין ספק, ה-27/6 הוא תאריך מיוחד:

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13511013_10154165363978190_7496625249544102604_n.Xxx?oh=f0481350bf9a55a00095e383c08e792b&oe=57F6C7C1

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13502101_10154165363983190_4200663562995646930_n.Xxx?oh=f95a193980e581d458c5b08e863b6c45&oe=57F4BE76

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13529174_10154165363928190_2913121255628079248_n.Xxx?oh=8d86b2745509b3a2c255e89457278465&oe=580D24E0

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13502049_10154165364058190_4346033140024090797_n.Xxx?oh=cb688f27b9f1bc8e02c212318fe91d04&oe=580753A6

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13495126_10154165364093190_6122987643041267368_n.Xxx?oh=01cc08f7be0dd46ec4cc23dcbb693870&oe=57F71C14

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13507096_10154165364358190_4488856569953752200_n.Xxx?oh=ed10d2fb59ca99d0d09c9e527a083cd9&oe=580201DC

https://scontent.fhfa2-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13501749_10154165364203190_7607410164299865918_n.Xxx?oh=80f4718bd28ee2bcc259e7362f853caa&oe=57EB2C37


"ריאל מדריד קונה את השחקנים הטובים בעולם. היא הביאה את פיגו, את זידאן ואת רונאלדו. אבל השחקן הטוב בעולם – ראול, גדל אצלה בקאנטרה", אלכס פרגוסון(2003), אומר ויודע. כזה הוא ראול.
אתה מבין שאתה כבר לא ילד כאשר השחקן האהוב עלייך חוגג יום-הולדת 39. כשהשחקן הנערץ עלייך ביותר כבר פרש. השחקן הנערץ עליי ביותר, כזה שהלכתי כמו עיוור אחריו בלי לשאול שאול, בלי קשר ליכולת המקצועית. השחקן שבגללו אני כל-כך אוהב את המשחק הזה וכל-כך אוהב את ריאל מדריד. לא יכול לדמיין את החיים שלי בלי כדורגל – משהו יהיה חסר שם. זה כמעט כמו האהבה הראשונה שלך, הבחורה הראשונה שמוצאת חן בעיניך בתור נער, בתור ילד וגורמת לך לריגושים, לצמרמורת. יגיעו עוד רבים אחריה אבל לא תהיה אחת כמוה.
בחודש אוקטובר השנה - ראול הודיע על פרישה ממשחק. ואין מישהו שהיה מתאים יותר מאשר אני לכתוב את סיפור הקריירה הנפלא שלו והפעם לא רק באתר שאני מנהל על ריאל מדריד מאז 2009 אלא בפלטפורמה ענקית כמו אתר וואלה ספורט(אמא מיהרה להדפיס את הכתבה בכמה עותקים כדי שאשמור בבית) ולהעלות מייד אח"כ תמונה של 'מוזיאון ראול' וכל החולצות והפריטים שיש לי בבית.
חולצת הכדורגל הראשונה שלי הייתה של ראול. חולצת הכדורגל הראשונה, גם היום – שאני לוקח איתי תמיד: כשאני הולך לשחק כדורגל עם חברים, כשאני צופה במשחק של ריאל מדריד בבר או בבית, לפעמים אפילו למכללה או לחדר כושר כשבא לי להיות ספורטיבי במיוחד. הרבה-הרבה אחריה(חולצה) נמצאות החולצות של סרחיו ראמוס, כריסטיאנו רונאלדו ואחרים.
חשבתי, קיוויתי שזה יהיה פוסט קצר, אבל שוב התפזרתי. ככה זה, וככה אני בנושא שקרוב לליבי. בתור אחד שכותב על כדורגל ברשת כבר עשור – השם הזה 'ראול' הוא השם שנכתב כנראה הכי הרבה פרט לקבוצה שלי: ריאל מדריד. אלה היו ימים אחרים. ראול לא רדף אחרי הגולים, למרות שבכלל אין לו במה להתבייש(היום בו הפך למלך השערים בהיסטוריה של ריאל מדריד היה יום מיוחד) – אלא אחרי ניצחונות. ראול לא חיפש תארים אישיים, הוא לא זכה בכדור הזהב(מייקל אואן, בעע) – וזה ממש לא הטריד אותו, כי הוא זכה בתארים קבוצתיים. ראול מעולם לא התנהג בצורה גסה לתקשורת, לא היה חלק משערוריות שונות, תמיד כיבד את היריבים – מעולם לא הורחק בקריירה של למעלה מאלף משחקים ולא אמור שום ציטוט שנוי במחלוקת. ראול היה שחקן ענק ונערץ בכל קנה מידה אבל הוא לא הרשה לעצמו כאילו הוא מעל אחרים. וזו הסיבה שכולם אהבו אותו.
ברגל, בראש, בימין, בשמאל, בבעיטה ממרחק, בדריבל חמקמק על שחקן אחד, בדחיקה ממטר – כן, גם זה נחשב, ראול הוכיח כמה הכדורגל הוא פשוט – וגם כמובן בהקפצה, 'ואסילינה', סימן ההיכר שלו. ראול כבש בכל דרך אפשרית.
הוא שיחק בלה-ספטימה(1998); רץ את כל המגרש בלה-אוקטובה נגד ולנסיה וכבש שער זכור במיוחד(2000); הוא כבש אחרי הוצאת חוץ בלה-אוקטובה מול לברקוזן; היה עם ריאל מדריד בדסימה(2014) כשחקן עבר מיוחד; וגם צפה בגמר השנה בסאן-סירו; בחודש יוני הוא אפילו ערך את הפרמיירה שלו 'בקבוצת הותיקים' של ריאל מדריד וגנב את ההצגה לכל יתר הכוכבים.
"ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול". זה אולי יקח עוד זמן, אבל זה פשוט חייב לקרות, יש דברים חזקים מאיתנו ומחוקי הטבע. ראול עוד ישוב הביתה, לריאל מדריד. אגדות כדורגל לא מתות לעולם, הן תמיד ממשיכות. ראול גונזאלס – אגדה שהייתה באמת.

 

בימים האחרונים למרקו רויז מה-AS הייתה הזכות להיצמד לראול שהעניק ראיון נרחב לעיתון וקיבל את הכותרת של ה-AS ביום רביעי. הראיון פורסם בשלושה חלקים בשלושה ימים נפרדים. בחלק השני הוא מדבר על ריאל מדריד - החלק היותר יותר רלוונטי אלינו: ראול מדבר על העזיבה מריאל מדריד וטוען שניסו לשכנע אותו להישאר ומספר על כך שהחלום שלו היה לפרוש כשחקן ריאל מדריד, הוא מדבר על הקבוצה הנוכחית ועל שחקנים ספציפיים כמו חאמס, מודריץ' ועל כריסטיאנו רונאלדו. הנה דבריו:

לפניכן נספר שכותרת הראיון ביום חמישי הייתה '13 מאמנים ב-11 שנים לריאל מדריד זה יותר מידי'. ראול מנה זה אחר זה את המאמנים שהיו לו ודיבר על דל-בוסקה כמובן שהיה במשך הזמן הארוך ביותר. לדבריו הוא היה יכול להיות קרוב ל'פרגוסון של ריאל מדריד'. מעבר לכך כשנשאל על רגע בלתי-נשכח הוא תמיד דיבר על שער הבכורה שלו בדרבי מול אתלטיקו וכשנשאל על השער הגדול ביותר ברמת הביצוע התייחס לגול בגביע הבן-יבשתי נגד ואסקו דה-גמא.

http://as02.epimg.net/futbol/imagenes/2016/07/14/primera/1468455164_526092_1468455302_noticia_normal.Xxx

הנשיא ראול? - אחרי צחוק וחיוך נבוך ראול עונה - "בשלב הזה אני לא רואה את זה קורה. אני ממוקד יותר במשהו אחר. אני קרוב להכל - לכדורגל עצמו לכר הדשא, לצד העסקים, לניהול. אני רוצה לראות בעוד שנה איך אני ארגיש". ראול נשאל האם במידה ויהיה נשיא הוא יהיה קצת יותר חסכן מפלורנטינו שמפזר כספים ואמר 'יכול להיות אבל אלה לא התוכניות שלי'. מעבר לכך ראול נשאל על דעתו בנוגע לשינוי החוקים למועמדות לנשיאות. "תוך שנה יהיו בחירות, פלורנטינו יתמודד והכל חוקי. אני לא מכיר את הנושא לעומק. טבעי שיהיו מועמדים שירצו בג'וב הנחשק". ראול התבקש להשוות בין התקופה הזו לבין סנטיאגו ברנבאו ואמר שהוא לא יכול לחוות דעתה ושריאל מדריד נמצאת במצב טוב מאוד".

לחזור הביתה. האם פרס הציע לך לחזור? - "תמיד הוא מציע לי ואומר שזה יקרה כשאני רוצה". מתי זה קרה בפעם האחרונה? - "בכל פעם שהיינו ביחד(במשחק האגדות למשל?)". "אני תמיד אומר שזה הבית שלי ואני אחזור". הציע לך ישירות? - "יש דו-שיח ותגובות, בסופו של דבר אני מחליט". ראול מספר - "פרס הציע לי לחזור לפני שהלכתי לקטאר, לפני שבחרתי בניו-יורק, כשקיבלתי את ההחלטה לפרוש מכדורגל. דיברתי עם הנשיא כמובן ואמרתי לו תודה רבה אך כרגע אני רוצה להמשיך להיות שגריר של הלה-ליגה".

מה התנאים שריאל מדריד צריכה לתת לך כדי שתחזור?

- "קודם כל זו צריכה להיות החלטה של המשפחה, שנחליט יחד שאנחנו רוצים לחזור לגור במדריד, ואז נראה האם באותה התקופה זה יתאים לריאל מדריד שאשתלב במערכת. אני אסיר תודה לריאל מדריד ואני יודע שהיא הבית שלי, מרגיש את האהבה גם מרחוק ואני בטוח שתהיה הזדמנות כדי שנוכל להיות יחד שוב, אבל בעתיד הקרוב כמו בשנה הבאה או בשנים הקרובות יותר אני לא חושב שזה יקרה".



חלק טוענים שלא זכית לפרידה הראויה מריאל מדריד, האם אתה מרגיש ככה?

- "ובכן, זה לא נכון, יש לי זכרונות טובים. לפני כמה ימים הייתי בתערוכת ספורט בסרוונטס למשל והיו שתי תמונות שלי נפרד מריאל מדריד. כשקיבלתי את ההחלטה לעזוב העיתוי לא היה קל מבחינתי ומבחינת ריאל מדריד אבל זו הייתה החלטה שקיבלנו. ריאל מדריד רצתה להיפרד ממני בצורה יפה אך הייתי פצוע ולא יכולתי לשחק ולוח השנה שלה באותו קיץ היה עמוס מאוד. נכון שחיכיתי כמה שנים כדי לחזור לברנבאו אבל משחק המחווה עם אל-סעד היה מרגש מבחינתי ואין לי תלונות".

הכתב מקשה על ראול ושואל אותו האם הוא לא מסתיר משהו, 'היית קפטן נהדר, זה מובן מאליו'. ראול אומר - "בסה"כ הייתי אסיר תודה ללבוש שוב את החולצה של ריאל מדריד וליהנות מהחיבה והאהבה העוטפת של הקהל, כמו שהייתי כשחקן".

הנושא הבא היה כמובן עזיבתו של ראול שמספר לעומק שבמועדון ניסו להשאיר אותו. מתי ואיך קיבלת את ההחלטה לעזוב את ריאל מדריד? - "זו לא החלטה של יום אחד. זו החלטה קשה. הייתי צריך לשקול את העניין בכובד ראש במשך שבועות רבים". השאלה הבאה: ריאל מדריד פתחה לך את הדלת החוצה? - "זו הייתה החלטה משותפת, הרגשתי שאני צריך קצת אוויר, שינוי, ריענון". אבל למה הרגשת שחסר לך אוויר? בגרמניה שיחקת נהדר. - "אבל זה היה מצב שבו הרגשתי שהכי טוב שאעזוב. קיבלתי את ההחלטה יחד עם המשפחה". פלורנטינו ניסה להשאיר אותך? - מוריניו דיבר איתי". ומה עם פרס? - "פלורנטינו...הייתי תחת חוזה, יכולתי להישאר. זו הייתה יוזמה שלי. המועדון לא הקשה על המעבר שלי וכך עזר לי. הייתי בקבוצה 17 שנה וזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר". ראול נשאל 'בספרד לא מכבדים את המיתוס בניגוד לאיטליה' וראול עונה - "באיטליה מכבדים קצת יותר כנראה - טוטי, דל-פיירו, בופון, מאלדיני, פירלו. עולם הכדורגל הוא כזה עוצמתי ומתייחסים בעיקר למה שקורה היום. אני כן חושב שזה משהו שצריך לשנות".







רצית לפרוש בריאל מדריד?

- "ללא ספק, זה היה החלום שלי. אבל אני לא מתחרט. כל מה שקרה אחר-כך היה מעולה. לא הייתי משנה כלום בסוף הקריירה שלי, באמת. זו הייתה החלטה קשה אבל טובה, חוויתי עוד חוויות גדולות".

ועכשיו, לגבי שאר המדרידיסטאס. מדריד מתגעגעת כעת לאגדות העבר והמיתוסים שלה? דל-בוסקה, היירו, רדונדו, אתה..? - "אני מאמין שהמועדון רוצה תמיד לסיים בצורה יפה וצריך לדעת שלפעמים זה יותר מסובך ממה שנראה כלפי חוץ. אבל כן, אפשר היה לסיים בצורה אחרת"(מתכוון בעיקר לדל-בוסקה). השם הבא שעולה הוא קסיאס - "אממ..המצב היה מסובך". ראול מספר שהפרידה הייתה לא טובה ולא הועילה לשני הצדדים אבל צריך להסתכל על כל מה שאיקר תרפם למועדון. לדבריו ספציפית במקרה הזה רואים גם מבחוץ שמשהו לא טוב קרה.



הזמן של מוריניו. "הוא עשה עבודה נהדרת. השנים הראשונות היו טובות מאוד. הקבוצה הייתה תחרותית ואנרגטית וניצחה את בארסה הטובה ביותר. בשנה השלישית הדברים החלו להשתבש וריאל מדריד נותרה מחוץ למירוץ האליפות. אבל קשה להגיד שידענו את שורש הבעייה". ראול מוסיף שהתקשורת הוסיפה ללהט היצרים - "גם בתקופה שלי הרבה אנשים דיברו על נושאים שהם לא באמת מכירים ואמרו דברים לא נכונים, גם בקשר לעזיבה שלי וגם בקשר לנושאים אחרים. אבל היי, מוריניו נמדד מקצועית והוא העמיד קבוצה מצוינת". ראול נשאל על הסגנון של מוריניו 'אנחנו נגד העולם' - "ישנן דרכים רבות להגיע ליעד כמו שאני תמיד אומר וחשוב למצוא את האסטרטגיה לאיחוד הצוות. כל אחד עם העדפה מסוימת. אני מכבד את מוריניו ואקח את הישגיו הספורטיביים כמו האליפות הנהדרת והעובדה שהתחרה נגד ברצלונה הקבוצה הטובה ביותר".

העונה האחרונה: 2015/16. האם פרשת הפקס ודויד דה-חאה פגעה בריאל מדריד? - "אני חושב שזה היה מפתיע אבל לאט-לאט נשכח. צ'רישב, דה-חאה - זה לא צריך לקרות אבל זה קורה. זה היה מוזר". ראול נשאל על קיילור - "בירכתי אותו על המקצוענות שלו וכמה מהר הוא שינה את הדיסקט בראש. זו הייתה סיטואציה לא קלה אבל קיילור הוכיח עד כמה הוא אוהב את המשחק הזה, את האימונים ועד כמה האופי שלו הוא של ספורטאי אמיתי. הסבל דחק אותו לפינה וגרם לו להוציא מעצמו יותר". על דויד דה-חאה ראול אמר - "אנחנו אף פעם לא יודעים. יש לו עתיד גדול. ריאל מדריד רוצה שוער ספרדי ורבים ראו בו יורש של איקר, כמו שקרה בנבחרת - אבל צריך לכבד את קיילור שעשה את המקסימום".

ראול נשאל לגבי עוד שחקנים והראשון בהם הוא כריסטיאנו רונאלדו. כשבחודש דצמבר כריסטיאנו שבר את שיאו האישי, חלף על פניו והפך למלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים - ראול היה ראשון לברך ב-SMS כמו שסיפר כריסטיאנו בעצמו. ראול מדבר על היחסים עם רונאלדו. 'האם יש חיים במדריד לאחר כריסטיאנו?' - "כן, ללא ספק. מה שכריסטיאנו עשה הוא בלתי-נתפס אבל ריאל מדריד קבוצה גדולה וביום בו יעזוב שחקנים אחרים יתנו יותר. הכי חשוב שריאל מדריד עובדת כקבוצה וזה קורה גם רונאלדו שמאוד מחויב. הוא רוצה כל פעם לעמוד באתגר קשה יותר מהקודם ולכן הוא מלך השערים כבר שבע או שמונה עונות". ראול נשאל על היחסים שלהם - "יש לי מערכת יחסים טובה איתו וההערכה וההערצה היא הדדית(למי שזוכר - בסרטון בו ריאל מדריד נפרדה מראול ביום בו פרש - כריסטיאנו שלח מילום יפות וחיוך חם). חלקתי איתו את אותו חדר הלבשה רק בשנה אחת, השנה הראשונה שלו במדריד אבל זו הייתה שנה חשובה ולמדתי להכיר אותו". ראול נדרש להשוות בינו לבין מסי - "אנשים אוהבים לדבר על הפרסים והתהילה, כדור הזהב ועוד. אבל לא תמיד זוכרים מה השניים האלה עושים יום ביומו, בכל אימון. כריסטיאנו ומסי הם כמו שחקנים מכוכב אחר, בלי להעליב שחקנים גדולים שאני שיחקתי איתם לפניהם. הם מגיעים למשחקי הנבחרת וזה לא קל לשנות, וכריסטיאנו זכה ביורו". ראול נשאל על ראמוס - 'רונאלדו הוא הלידרו - המנהיג של פורטוגל והוא עושה את זה על המגרש גם בריאל. ומה עם ראמוס? - "ראמוס נותן זהות למועדון, לקבוצה, מאחד את חבריו. הוא קפטן אמיתי שמדרבן ויוזם וגם ברמה המקצועית יש לו ביצועים יוצאי דופן. באופן טבעי הוא קיבל את התפקיד הזה של הקפטן. הוא הראה איכויות מיוחדות כבר בגיל צעיר, הגיע לריאל מדריד עם אישיות חזקה למרות גילו הצעיר. הדחף שלו להשיג הכל, לתמוך ולמשוך אחרים הוא נפלא".

מה דעתך על מודריץ'?

- "הוא שחקן חשוב מאוד והשחקן השונה בקישור, זה שעושה את ההבדל כשהמשחק מסובך עבור ריאל מדריד. הוא תמיד מוצא 'דרכים ושבילים' כדי למסור, להשתחרר מלחץ ולדחוף קדימה. הוא השתלה גם בתרבות הספרדית בצורה מושלמת. הוא היה רציני וחיובי מהרגע הראשון וגם הראה ניצוצות. יש הרבה משקל על הכתפיים שלו, הוא תורם לקבוצתיות ומאוד צנוע".

חאמס רודריגס איכזב בעונה שעברה?

- "זו לא הייתה שנה קלה בשבילו אבל אסור להספיד אותו בגלל איכות הכדורגל והוא חשוב לריאל מדריד, הוא חיוני לעתיד. במדריד אתה לא יכול לחיות ולהישען על מה שעשית בשנה שעברה. תמיד צריך להמשיך לשחק טוב, להתחרות ולנצח וזה רלוונטי לכל השחקנים. אני מאמין שהשנה הזו חישלה אותו והעניקה לו ניסיון חשוב".

 

בעקבות הבחירה המרגשת בראול לשחקן הגדול ביותר בתולדות הליגה, ולא חשוב שאולי זה לא אובייקטיבי - רוצה לרכז כאן שובכמה שערים גדולים שלו בליגה הספרדית:

http://ecodiario.eleconomista.es/blogs/parada-y-gol/files/2015/10/081211_blog_raul_not.Xxx

- שער הבכורה שלו, איך לא, בעיטה לחיבורים אחרי מסירה של לאודרופ בעין עקומה, כל זה במשחקו השני בלבד בקבוצה הבוגרת ונגד אתלטיקו מדריד בברנבאו.
- שוב בדרבי נגד אתלטיקו והפעם בקאלדרון - ראול מקבל את הכדור באגף שמאל ומושך אותו מול שני שחקני הגנה, ועושה סחרחורת להגנה וכובש מזווית קשה - מדהים. הוידאו
- הגול נגד סוסיאדד עם ההקפצה בעקב מעל שחקן ההגנה וההקפצה למשקוף ופנימה - הוידאו
- השער נגד גיחון באל-מולינון ב-1997-98, עם הפאלש מעל השוער מחוץ לרחבה.
- ראול משתיק את הקאמפ-נואו עם טאץ' נפלא ושיוויון דרמטי, 2:2 בעונת 1999/00. ראול תמיד היה 'מיסטר ואסילינה' - מלך ההקפצות. הוידאו
- ראול מקבל כדור עומק מגוטי ומקפיץ מעל השוער של ראיו וייקאנו - הנה הוידאו
- כדור ארוך לעבר הרחבה, ראול רץ באמוק לשטח מת, מקפיץ מעל השוער בנגיעה אחת ומהאוויר שולח בחצי מספרת לרשת. נגד ראיו וייקאנו בברנבאו בעונת האליפות 2000/01 - הנה הוידאו
- ראול מקבל כדור ארוך מול כל ההגנה של לה-קורוניה ומשתלט נהדר ובכך מבטל שני שחקנים, מעביר לרגל ימין החלשה ושולח בעיטה חזקה לרשת, ריאל מדריד מנצחת 3:1 ומעפילה למקום הראשון בסיום הסיבוב - עונת 2001/02. הנה הוידאו
- השער הנפלא בעקב נגד ויאדוליד מהאוויר אחרי הרמה של לואיס פיגו באותו 7:2 מטורף. ראול כבש שלושער, הנה כל המהלכים הגדולים באותו ערב כולל עוד שער נפלא בהקפצה ועוד גול ערמומי.
- עוד שער נגד ברצלונה - עונת 2006/07, קלאסיקו בברנבאו. דקה שנייה - ראמוס מגביהה מצד ימין וראול נוגח עם כל הלב לחיבורים של ואלדס כשהוא לא סופר את טורהאם. צרחות בבית. הנה הוידאו

נותרו בחוץ -
- ראול נגד אתלטיקו בברנבאו ב-1997, מבטיחים את האליפות - הגבהה מצד שמאל, ראול משתלט על כדור ברחבה ועושה כל מה שבא לו.
- ראול כובש בחצי מספרת נגד ולנסיה ב-2000-01, מחזור הפתיחה נגד ולנסיה.
- ראול מקבל כדור ארוך נגד אלאבס בברנבאו ב-2001-02, מקפיץ מעל השוער ומול הרשת החשופה בועט מהאוויר לרשת.
- ראול משגע את הגנת רקראטיבו בברנבאו ב-2003 ומתחיל את הדרך לקאמבק.
- ראול מצמק את התוצאה בריאזור ב-2006 עם בעיטה נהדרת מחוץ לרחבה מעל מולינה למשקוף ופנימה.


http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2016/10/09/14760499561536.Xxx


ראול הוכתר אמש ל- 'Caballero de España', אביר הכבוד ספרד - בטקס מרגש שנערך בניו-יורק בהשתתפות נציגים של הליגה הספרדית. ראול זכה בתואר בשל פועלו לאורך השנים לקידום הכדורגל בספרד וערכי המדינה בספרד. גוף ה-TunaEspaña, בשיתוף עם המארקה הספרדי - העניק לו את הפרס. ראול עצמו אמר - "זו גאווה גדולה לקבל את הפרס הזה, אני שמח ונרגש. שמחתי תמיד לתת את כל-כולי על המגרש וגם לקדם את ערכי המדינה כמו ספורטאים גדולים אחרים ואנשי מקצועי אחרים בכל מקום בעולם".

 

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/14729310_10154483327713190_4116980627849666059_n.Xxx?oh=c8b46c85dd9832894cfbfec018c69eff&oe=58A3D734

Raúl González mandó callar al Camp Nou. היום לפני 16 שנה - ראול משווה בדקה ה-86 בטאץ' מדהים אחרי מסירה של סאביו ומשתיק את הקאמפ-נואו. צמד של ראול הוציא תיקו 2:2 בקאמפ-נואו. יש שערים שלא ישכחו לעולם. וזה אחד מהם. מה הופך את השער לכזה גדול? ראול תמיד נחשב למלך הואסילינות. כמובן שגם זהות היריבה והעובדה שראול אולי בפעם הראשונה ובטח האחרונה בקריירה שלו קצת 'התגרה', הפעולה הכביכול הנועזת שלו וראול אף התנצל על כך. בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 אם הייתם שואלים כל אוהד של ברצלונה הוא היה אומר שראול הוא הסכנה הגדולה ביותר והשחקן שהוא הכי חושש ממנו בקלאסיקו. זו הייתה הפעם השנייה בלבד בה ראול כובש בקאמפ-נואו(הראשונה הייתה בסופר-קופה הספרדי ב-1997) וזה היה הצמד היחיד בקריירה שלו במגרש הזה. כמוכן ראול קטע רצף של שישה הפסדים רצופים במגרש הארור הזה בהם ריאל מדריד לא כבשה אף שער. גם השדר הספרדי המרגש בהחלט מוסיף לחיוך ולאווירה.

 

בפייסבוק של האתר כתבתי על זה פוסט קצר של שניים-שלושה משפטים, אבל ברור שזה שווה קצת יותר מזה.

לפני שנה: ראול הודיע על פרישה מכדורגל. אתמול בידיוק חלפה שנה מאז אותו רגע: המלך ראול, השחקן שגדלנו עליו - הודיע על פרישה מכדורגל. בפייסבוק פניתי אליכם הגולשים 'סכמו את הקריירה שלו במשפט אחד':

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/15134778_10154601678053190_8337468047929756132_n.Xxx?oh=977a01699f5fffacd45f61f54c4e4e58&oe=58B8C7D9

'ראול - זו המילה הכי מדויקת'| 'ראול מדריד'| 'מס' 7 יש רק אחד'| 'מלך מדריד'\'המלך'| 'אצילות'| 'תענוג'| 'מדרידיסטה'| 'פספוס שלא פרש במועדון'| 'מודל לחיקוי עבור כל-כך הרבה שחקנים'| 'אגדה'| '''ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול'''| 'הנשמה'| 'בלתי-אפשרי לסכם במשפט אחד'| - כל אלה היו התגובות שלכם.

כשפתחתי 'דיון פרישה' מהפורום כי חשבתי שכך יהיה, לפני הגיוס לצבא, מישהו כתב לי שאהבת הנעורים שלי לראול וריאל מדריד הייתה מאוד מהנה לקריאה. אין ספק שכתבתי כאן על ראול מיליון מילים, אין יום שאני לא רואה איזה קטע וידאו או סתם זורק את השם שלו. אחת לתקופה אני מגיח לכאן שוב עם תרגום של ראיונות או ציוני דרך בקריירה. כבר כתבתי הכל על הגולים הגדולים, על המשמעות לסמל, שהוא ה-שחקן שגדלתי עליו והאלוהים בשבילי, השחקן שהערצתי בתור ילד כמו עיוור בלי שום קשר ליכולת על כר הדשא. אני רוצה להציג לכם שוב את מוזיאון ראול כמו שנמצא אצלי בבית וכמובן להעתיק את המשפט - 'ראול הוא ריאל מדריד - וריאל מדריד היא ראול'.

מבחינתי משהו בכדורגל כבה, זה היה סוג של אובדן הנעורים כשראול עזב את ריאל מדריד. בפעם השנייה זה קרה באפריל 2012 כשראול הודיע שהוא עוזב את שאלקה, בעצם כמו פרישה, אבל הייתי מעדיף שימשיך לכדרר עוד כמה שנים בהודו, העיקר שישחק. עקבתי אחריו באדיקות ודיווחתי על כל שער ולו במשחק האימון הכי סתמי. פיפה 2002, קלפים של סופרגול, קליפים במחשב, חולצות אינספור, השדר הספרדי המרגש ועוד ועוד. אני לא מצרף כאן לינקים לגולים כי ראול הרבה יותר מעוד גולאסו, פארטידזו אדיר נגד יונייטד, השתקת הקאמפ-נואו או העקב נגד ויאדוליד. ראול הוא ה-כ-ל.

אני רוצה לסיים, למרות שהתחושה היא שלא משנה כמה אכתוב עליו - לא אמרתי מספיק. עד כמה יש סמליות בחיים ו-'יד נעלמה', או 'יד מכוונת':
1. כמובן שאני האוהד שכתב הכי הרבה בת'רד הזה של ראול.
2. ביום בו ראול הודיע שהוא עוזב את ריאל מדריד - הלכתי לשחק כדורגל עם חברים. את מסיבת העיתונאים ראיתי רק בשידור חוזר ופרצתי בבכי. בקיצור, באותו יום חולצת הכדורגל המקורית הראשונה שלי - חולצת ליגה מעונת 2002/03, נקייה, לבנה וטהורה - הייתה קטנה עליי.. החולצה ששימשה אותי נאמנה במשך שבע שנים.
3. את כתבת סיפור הקריירה של ראול שכתבתי ל-'וואלה ספורט' - תוכלו למצוא כאן אתם, רובכם, מכירים אותי. האתר הוא הבית השני שלי. אני כותב כאן בפורום כבר עשור ומנהל את האתר מאז קיץ 2009. חלקכם יודעים שאני לומד תקשורת והשאיפה היא להיות כתב ספורט. הייתי קרוב לראיון עריכה ב-'וואלה ספורט'. בכל-מקרה, בינתיים אני לא שם. והכתבה היחידה שלי 'בתקשורת', מעבר לאתר הנפלא הזה(תודה לגיא) - היא אחת והיחידה, על ראול. לא היה לי ספק שאכתוב את סיפור הקריירה שלו. שלחתי לחמי אוזן העורך את הכתבה והוא פשוט העלה. לא היה לי ספק.

http://www.zoomnews.es/sites/default/files/images/old/raul_torero_realmadrid_120213.columnas_6.Xxx

בכל-זאת הוספתי תמונה, אולי זו שמזוהה עם ראול יותר מכל. הלכתי לראות קטעים ביוטיוב ולשדר לעצמי גולים בספרדית.

 

ראול בוחר את 'הטופ 5' של ריאל מדריד. האגדה הלבנה, שיאן ההופעות של ריאל מדריד בכל הזמנים, התארח בתוכנית הכדורגל במקסיקו-סיטי Fútbol picante והתבקש לבחור את חמשת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד מבין האפשרויות שלפניו. פרננדו היירו למשל לא נכלל ברשימה וגם לא איקר קסיאס והדגש היה בעיקר על שחקני התקפה. האפשרויות היו: אלפרדו די-סטפאנו, פרנץ פושקאש, פאקו חנטו, אמיליו בוטראגיניו, חואניטו, הוגו סאנצ'ז, ראול(עצמו), זינדין זידאן, כריסטיאנו רונאלדו וסרחיו ראמוס. ראול חייך, עצר לרגע, לקח נשימה ארוכה ואמר - "זו משימה קשה מאוד". ראול דירג קודם כל במקום הראשון את דון אלפרדו ד"ל. בהמשך הוא בחר בפאקו חנטו, השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה ב-6 גביעי אירופה - במקום השני. ראול נגע בכל האפשרויות, חזר אחרי השמות הגדולים. התלבט לגבי פושקאש, הזכיר גם את ראמוס ובסוף דירג את כריסטיאנו במקום השלישי אחרי מחשבה ארוכה. במקום הרביעי בחר ראול לחברו במשך חמש עונות והמאמן הנוכחי, זינדין זידאן. אחרון ברשימה היה הקפטן סרחיו ראמוס. זהו-זה, ראול הרגיש אנחת רווחה, המשימה הושלמה.

http://as01.epimg.net/videos/imagenes/2017/02/09/portada/1486662005_649699_1486662046_portada_normal_recorte1.Xxx

- צפו בסרטון הקצר והמשעשע מהמארקה - לחצו כאן

ראול דיבר עוד קודם לכן בצהריים על קידום הלה-ליגה במקסיקו והתייחס גם לריאל מדריד. "אני לא חושב שהאוהדים או המדרידיסימו מאוכזבים ממני. הראתי עד כמה אני מדרידיסימו במשך שנים ואני עדיין כזה, אבל יש לי תפקיד אחר, אני עובד גלובלי של הליגה הספרדית". ראול המשיך - "אני תמיד מקבל הרבה חיבה ואהבה מאוהדי ריאל מדריד בכל מקום שאני הולך, זה הבית שלי, וגם אוהדי כדורגל אחרים ברחוב מפרגנים לי. ראול, שהיה בדסימה עם ריאל מדריד כחלק מאגדות העבר של המועדון ונכח אף בגמר האחרון בסאן-סירו, סיפר שיגיע לברנבאו למשחק נגד נאפולי בשמינית גמר ליגת האלופות ואעודד את ריאל מדריד כמובן ואריע להם". ראול הוסיף לגבי המאבק בין ברצלונה וריאל מדריד - אני חושב שכמו שמסי וכריסטיאנו מרימים זה את זה כך גם הקבוצות האלה. הליגה הספרדית חזקה כשריאל מדריד וברצלונה טובות".

 

http://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2017/06/13/primera/1497357560_461298_1497358206_noticia_normal.Xxx


ראול:"העזיבה שלי יכלה להיות ברוח טובה יותר"

ראול גונזאלס ששיחק רק לפני יומיים במשחק האגדות, הוא ה-'גיבור' של המגזין 'פאננקה', שם לורנה גונזאלס תפסה אותו לראיון צפוף. משאלות על העזיבה ב-2010 ועד לתוכניות שלו לעתיד. הנה דבריו:

הפרידה מריאל מדריד. "זה היה לא קל, גם עבורי וגם המועדון. כל החיים שלי כמעט הייתי בריאל מדריד. אבל זה היה צריך לקרות ולקחנו החלטה. בגקמרניה, שלושה חודשים לפני שעזבתי - כבר תיכננו את משחק הפרידה שלי. אני לא אומר שהרגשתי חוסר חיבה מצד המועדון או מערכת יחסים רעה, אבל הפרידה שלי הייתה יכולה להיות נעימה יותר. לאחר שלוש שנים הגיע התיקון עם המשחק בברנבאו ויכולתי להרגיש שוב חלק מהמועדון הזה ואת כל האהבה והתודה של המועדון. ידעתי שריאל מדריד תדע לגמול לי ולכבד אותי".

"החלום שלי היה לפרוש בגיל 30 במדי ריאל מדריד יחד עם עוד הרבה תארים, אך בבוא העת הרגשתי שאני רוצה להמשיך לשחק ולעשות צעד נוסף, לחוות משהו אחר ותרבות אחרת. כנראה שגם טוטי יילך באותה הדרך. גם צ'אבי לא סיים את הקריירה בברצלונה ונדיר שזה קורה". ראול סיפר על הפרידה של טוטי - "זה היה מאוד מרגש, הוא תמיד היה 'רומאי', הוא נתן את חייו למען המועדון והוא יישאר חלק מרומא לנצח, ולהיפך. הכרת התודה והאהבה שקיבל לאורך השנים - זה משמעותי יותר מעוד תארים".

העתיד. "החלום שלי הוא להיות חלק מריאל מדריד למשך זמן רב, אני לא יודע אם תמיד אהיה 'במשרדים' או בתפקיד כזה או אחר. יש בי את הדחף לאמן אך זה עדיין לא הזמן הנכון. עכשיו אני חוזר למדריד שם אני יכול להתמודד וללמוד בצורה הטובה ביותר. אני בתור ששם אקבל את הוויב הנכון וזה יכוון אותי. אני שוב אחייה את המועדון הזה כל היום. עכשיו אני צעד קטן מחזרה הביתה - ימים יגידו". ראול המשיך - המטרה היא להשריש את הערכים של ריאל מדריד. "אני רוצה לעזור לכולם לראות עוד צדדים בכדורגל ואני יכול להביא מניסיוני העשיר כשחקן, חוויתי את המעבר הלא פשוט מקבוצת הנוער ועד להפיכת שחקן משמעותי בקבוצה הבוגרת. אני רוצה לשמש יד מכוונת לצעירים כמו שצ'נדי, היירו וסאנצ'יז עטפו אותי. חייבים להנחיל מושגים כמו ענווה ועבודה. הרבה אנשים מסתכלים עלינו וכל ילד חולם לשחק בריאל מדריד".

לסיום התייחס ראול לפרק השחור בקריירה, שלו, יחסית - הנבחרת. קודם כל הוא דיבר על כך שהוא לא זכה בכדור הזהב אבל אמר שתמיד היה חשוב לו יותר להצליח במדי הקבוצה או הנבחרת, הקולקטיב. 'מובן שהייתי רוצה לזכות גם בתואר האישי אך זה לא חשוב', אמר ראול. "נהנתי מכל רגע בנבחרת שם שיחקתי קצת יותר מעשור. לא הצלחנו לזכות בתואר אבל היו לי רגעים גדולים". על הפרישה המאולצת מהנבחרת - "זה כואב כי הייתי בכושר טוב גם בריאל מדריד וגם בשאלקה אבל הייתי חייב לכבד את ההחלטה של המאמן שהחליט לא לזמן אותי ליורו 2008 או למונדיאל. אולי זה היה טוב לקריירה שלי כך יכולתי להתמקד בקבוצה ולתת הכל. אבל מה שחשוב הוא איך אנשים מתייחסים אליי כשאני חוזר לספרד. התקבלתי באהבה. הבית שלי היא ספרד. הבית שלי הוא ריאל מדריד".

 

ראול בן 40:: האהבה הראשונה.

ראול בן 40. מה זה אומר עלייך שהשחקן שגדלת עליו שבזכותו התאהבת בכדורגל ובריאל מדריד - כבר פרש מזמן? זה אומר שאתה כבר לא ילד! אבל את האהבה הראשונה, אהבת הנעורים שלך - אתה לעולם לא תשכח. אהבה ללא תנאים, ללא גבולות, ללא פשרות, קסם. והכדורגל תמיד מחזיר אותך להתלהב כמו ילד. אני לא זוכר את החיים שלי לפני הכדורגל ולא יכול לחשוב עליהם ללא כדורגל. המפלצת רונאלדו, הקוסם זידאן, האייקון בקהאם. אני בחרתי ראול!

http://realmadrid.co.il/images/Raul40-pic7.Xxx

"ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול", כך, בפשטות, תימצת אמיליו בוטראגיניו, עוד אגדה - את התורה כולה. אני זוכר כל גול שלו, והיו לו הרבה, ברוך השם - מלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים עד שבא כריסטיאנו - עם הנשיקה המסורתית לטבעת, החיוך, הטירוף. הוא כבש ב-'ואסילינות' - הקפצה -שהייתה סמלו המסחרי, בנגיחות, בדריבל, וגם בדחיקה. וכל גול מבחינתי היה 'גולאסו'. אין כמו לחגוג, גול של השחקן שגדלת עליו -Gol De Raul. להבקיע איתו בפיפה, ללכת עם חולצתו בביה"ס, עוד תמונה במחשב, אחח - היו ימים. ליווה אותי מהילדות ועד לצבא.

הוא היה סקורר מחונן, שחקן שלא צריך להחזיק בכדור. כששיחק הכל היה נראה פשוט. הוא לא היה אובססיבי לגולים וגם לא לכדור הזהב. רק תארים קבוצתיים. בגיל 24 היה אלוף אירופה שלוש פעמים, ובגיל 28 - מלך השערים של ליגת האלופות. אלכס פרגוסון, מאמן מנצ'סטר יונייטד, לא פירגן ליריביו. אבל אחרי משחק ענק של ראול ברבע הגמר ב-2002/03, אולי משחקו הגדול בקריירה - גם פרגוסון ידע. "ריאל מדריד קונה את פיגו, זידאן ורונאלדו - אבל השחקן הטוב ביותר בעולם, ראול - גדל אצלה בקאנטרה", והוסיף בהומור - "אני מקווה שהמשטרה באנגליה לא תיתן לו להגיע לגומלין".

תפילותיו של 'הסר' לא נענו, אך שאלת הנסיגה הגדולה בכושרו, אחרי השלושער נגד ויאדוליד בפתיחת 04\2003 היא אחת המסתוריות ביותר. לי זה לא שינה דבר. צפיתי בכל משחק באותה התחושה - הוא יבקיע שוב - והתאכזבתי כשלא. ראול כבש מאות שערים בקריירה, אבל אני אבחר: דווקא כשהוא מעבר לשיאו, בעונת האליפות של קאפלו - ריאל אירחה את ברצלונה בברנבאו. התקפה מתפרצת, וראמוס הרים מימין. ראוליטו ברח לטורהאם ונגח לחיבור עם כל הלב, והנשמה – והרים את הברנבאו באוויר. השחקן שאתה הכי אוהב כובש נגד הקבוצה שאתה הכי שונא. השכנים של החבר שראיתי אצלו את המשחק מקללים אותי עד היום..

שחקן מיוחד ושונה בנוף, קונצנזוס, רחוק מאור הזרקורים. כזה שלא הורחק מעולם במהלך הקריירה ולא אמר אף ציטוט מעניין. לא השתתף במלחמה המלוכלכת בין ריאל מדריד וברצלונה. סמל כמו טוטי, מאלדיני, גיגס, ג'ררארד.
החלום היה שראול יפרוש בריאל מדריד, כה סמלי. שיאן ההופעות, שיאן השערים, וגם בעונה האחרונה - ראול כבש בקצב משביע רצון. במשחק נגד סראגוסה בלה-רומארדה, שם האגדה החלה - ראול שיחק את משחקו האחרון וכבש שער. הוא נפצע וגמר את העונה - סגירת מעגל. יותר משראול אהב את ריאל מדריד - הוא אהב את הכדורגל. ובדיעבד יכולתי להבין. ראול רצה להיות שחקן משמעותי והשנתיים הנהדרות בשאלקה הוכיחו שלא תש כוחו. עקבתי אחריו בכל מקום ,גם בקטאר, והזלתי דמעה יחד איתו כשנפרד מאירופה.
הקשר המיוחד שלי לראול הוא סמלי: חולצת הכדורגל הראשונה שלי – של ראול - מתנה לגיל עשר - הייתה חולצת הכדורגל הקבועה. ביום בו ראול עזב – שיחקתי כדורגל עם חברים. וגיליתי להפתעתי שהיא קטנה עליי - נגמר. את מסיבת העיתונאים בה ראול נפרד לא הייתי מסוגל לראות בלייב. לא היה לי אומץ. דמעות היו שם, והרבה. גם טור הפרידה באתר לא עזר לפרוק את התחושה. אני לא מכיר את ריאל מדריד בלי ראול ולא רציתי להכיר אותה. הרגשתי שמשהו במשחק הקסום שכל-כך אהבתי - פשוט כבה.

http://realmadrid.co.il/images/Raul40-pic6.Xxx

"זה היה באוויר ועדיין קשה לעיכול. דור רומנו, ראוליסטה ומדרידיסטה בנשמה - השתלט על הידיים הרועדות", כתבתי, "ימים קשים עוברים עלינו המדרידיסטאס. לא מדובר בעוד הדחה בשמינית הגמר או השפלה מול 'ההם'. עם זה אפשר להתמודד. אז יבוא מאייקון, מוריניו ואולי מסי - ונזכה בליגת האלופות - אבל ראול לא יהיה". לא מחפש אובייקטיביות. מבחינתי - ראול תמיד יישאר הגדול מכולם.

כשהשמועות על פרישה של ראוליטו הלכו והתחזקו, הייתי כפסע מתחילת התואר בתקשורת ואת השאיפה שלי כולם מכירים - כתב ספורט. וכמה סמלי שהכתבה הראשונה שלי 'בעולם הגדול', בפלטפורמה מדהימה כמו 'וואלה ספורט' - הייתה סיפור הקריירה של ראול. גאה זו לא מילה.

בשעות הקטנות של הלילה, יחד עם ראמוס - ראול מופיע בסיוטים של אתלטקיו. מטורף לחשוב שהחיבור המושלם, ריאל מדריד וראול - היה יכול שלא להתרחש כלל. ראול הגיע מבית של אוהדי אתלטיקו מדריד ושיחק שם. ולמזלינו חסוס חיל המנוח, בהחלטה שערורייתית - החליט לסגור את מחלקת הנוער כדי לחסוך בעלויות. והשאר – היסטוריה.

שלוש שנים אחרי שעזב קרה 'התיקון'. בגביע הברנבאו ב-2013 ריאל ערכה משחק חגיגי לראול שכבש ורץ לחגוג - כי יש דברים שלא משתנים. בגמר ב-2014 - ראול היה שם עם ריאל מדריד כחלק מאגדות העבר. וכך קרה גם השנה בקארדיף.

אני הייתי שם בגמר ליגת האלופות בליסבון, ברגע היפה בחיי. כמובן שלקחתי איתי את החולצה הקדושה של ראול - חולצת ליגת האלופות לבנה מעונת 2002/03. אותה החולצה לבשתי גם בגמר בעונה שעברה, הפעם במפגש צפייה מרגש. לאורך השנה לבשתי קבוע את החולצה של הקפטן והגולים בדקה ה-90 - סרחיו ראמוס. חולצה חדשה ויפה עם הכיתוב '11', כחולה ויפה, מבליטה את השרירים. אבל לפני הגמר נגד יובה לא היה ספק - לא ראמוס ולא רונאלדו. החולצה של ראול היא הקמע – חולצה של גמרים.

http://realmadrid.co.il/images/Raul40-pic4.Xxx

ראול צפוי לחזור בחודש הבא לריאל מדריד, הבית שלו. אחראי על מחלקת הנוער, אולי יועץ לנשיא, אולי דובר שקר כלשהו. "ראול יחזור לריאל מדריד מתי שירצה ולכמה שירצה", אמר הנשיא פרס. כי יש דברים שחייבים לקרות, ככה הם חוקי הטבע. "ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול"

 

https://i2-prod.mirror.co.uk/incoming/article6839435.ece/ALTERNATES/s615b/RAUL-NEW-YORK-COSMOS_0060.Xxx

בדיוק לפני שנתיים, ה-16 בנובמבר, המלך ראול הודיע על פרישה מכדורגל לאחר שזכה באליפות ארה"ב עם ניו-יורק קוסמוס, והותיר אחריו מליוני אוהדים עצובים אך גאים ברחבי העולם. גאים על קריירה בלתי-נתפסת ועל הזכות שניתנה להם לראות אותו משחק ומוביל את ריאל מדריד להצלחות גדולות. מלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים - עד שכריסטיאנו חלף על פניו באוקטובר 2015, ומלך ההופעות של ריאל מדריד עד היום - 741 הופעות, 323 שערים, 6 פעמים אלוף ספרד ועוד 3 גביעי אירופה ובסה"כ 16 תארים והרבה סטייל, קסם, לב ונשמבה. עבורי הוא הגדול מכולם.

משהו באהבה שלי למשחק כבה. אין יותר את הצעקות בבית ‘Gol De Raul’ וברור לכם שכל גול גולאסו, גם הדחיקה ממטר. אפשר לומר שזה קרה עוד כשעזב את ריאל מדריד באותה מסיבת עיתונאים ההיא שלא יכולתי לצפות בה ונפרד בדמעות(שהן כלום לעומת הדמעות שלי), אבל המשכתי לעקוב. להתלהב מכל גול בבונדסליגה במדי שאלקה, לחגוג את השער ה-400 בקריירה והאמת שהשנתיים שלו בגרמניה היו טובות, להתעדכן על מעלליו בקטאר ולעדכן באופן שוטף את הת’רד של ראול. אם האתר והפורום הוא הבית שלי, אז ‘החדר’ האהוב עליי היה הת’רד של ראול.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/1/1c4a362b48c8ddf5028662c546e2e04740b2e4d5.Xxx

שער המארקה חגיגי היום: ראול יהיה מאמן. החודש הוא מקבל את התעודה הרשמית. נכתב שראול לא היה משוכנע שהוא רואה את עצמו כמאמן אבל לאט-לאט החל לאהוב את העבודה ועיקר פועלו השנה בריאל מדריד היה מעורבות בקבוצות הצעירות של המועדון, כאשר בתקופתו האחרונה באל-סאד הוא הגיח לדשא לא פעם. ראול צפוי להיות המאמן של Juvenil B, אותה מאמן כרגע אלבארו בניטו שהיה חברו מהקאנטרה. במחלקה הצעירה יהיו שינויים - סולארי לא ימשיך וגוטי צפוי ‘לקפוץ כיתה’ לקאנטרה.
האם ראול יהיה מאמן גדול? אם הקריירה שלו על הקווים תהיה כפי שהייתה על כר הדשא - אז בהחלט כן.

 

בפורום של ריאל מישהו כתב שהוא חושש שראול לא יצליח כמאמן ואז הדיעה לגביו תשתנה. הנה משנתי:
מדובר בשחקן שכל-כך אהבתי ואני עדיין מתלהב כמו ילד כשרואה דיווחים עליו במארקה או כל מיני אזכורים ותאריכים היסטוריים, אוטוטו 8 שנים מהגול האחרון שלו וסגירת המעגל בלה-רומארדה, כך שגם אם הוא ייכשל כישלון חרוץ דעתי עליו לא תשתנה לעולם. כרגע זה עוד מאוד-מאוד רחוק, מדובר בתהליך איטי, לא כל אחד מתמזל מזלו כמו זידאן. הרומנטיקנים יגידו שזה חלום לראות אותו ואת גוטי נניח על הקווים[היירו - חשבתי שימשיך בקו הזה ויהיה דומיננטי יותר כעוזר מאמן], אבל אני כן מפחד שהעסק הזה לא יצליח. כולנו מכירים את חדר ההלבשה של ריאל מדריד ואני מפחד שראול ‘נחמד מדי’.

 

מבחינתי אפשר לעשות פינה קבועה שאחת לשבוע אני ארשום על משחק גדול של ראול מהעבר או משהו בסגנון ‘חיים שכאלה’ ואתם תמחאו כאפיים גם לי וגם לו. וברצינות, הדיון דעך במקצת, אבל היום ה-27/6 - וראול חוגג 41.

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/d/d10f521c57bc047b719c2f085bf0c703a5cb23f7.Xxx

מצרף לכם שני דברים:
ראשית, הכתבה שלי על סיפור הקריירה של ראול - הפריצה שלי בעולם התקשורת - כתבתי אותה ל-‘וואלה ספורט’ מייד לאחר פרישתו ממשחק.

ככה זה התחיל:
את המונח “עוד יום בהיסטוריה” השיק אלכס פרגוסון, המנג’ר הדגול של מנצ’סטר יונייטד. לא בכל יום מתרחשת היסטוריה אמיתית, משהו שנכתב ב"דברי הימים" של הכדורגל. על אחת כמה וכמה לא בריאל מדריד. ה-15 בפברואר 2009 היה יום כזה. ריאל ניצחה 0:4 את ספורטינג חיחון וצימקה מעט את הפער מברצלונה, אבל גולת הכותרת – ראול כבש צמד והפך לשיאן השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים, כשהוא מנשל מכס המלכות את אלפרדו די סטפנו. עיתון “מארקה”, ששימש תמיד כשופר של ראול ורק ימים ספורים קודם העניק לו תואר ייחודי – ‘אגדת מארקה’ - בו זוכים רק ‘ספורטאי על’, יצא מגדרו כמו יתר כלי התקשורת המדרידאית. גם קולגות מרחבי הגלובוס פרגנו. פאולו מאלדיני, הקפטן האגדי של מילאן, אמר: “ראול הוא אייקון של הכדורגל, הוא זכה בהכול ועדיין משחק עם אותה תשוקה כמו ביום הראשון”. אלסנדרו דל פיירו, הסמל הבלתי מעורער של יובנטוס, הגדיר את הרקורד כ"מדהים. אבל ראול לא חושב על הגולים אלא על איך לעזור לקבוצה שלו לנצח". מיד לאחר המשחק, כשהכתבים עטו על ראול כדי שידבר על שיאו הייחודי, הם שוב נחלו אכזבה. “אני שמח שניצחנו”, פתח ראול את דבריו ובהמשך פרגן לילד הצעיר דני פארחו, שרשם בכורה בקבוצה הבוגרת. וזה המאפיין הבולט של ראול לאורך כל הדרך. הצניעות, הקבוצתיות והעבודה הקשה. כך נקראת הביוגרפיה שלו - “ניצחון הערכים”. בערוץ ‘קאנאל-פלוס’ הספרדי הייתה בעבר תכנית בשם “החרצופים”, על דמויות ספורט בולטות – ודמותו של ראול, זו עם האף הארוך, תמיד שחררה לאוויר את אותן הקלישאות על “עבודה קשה וקבוצתיות”. בלי קשר לשאלה.

וכתבה שנייה היא בשנה שעברה לכבוד יום הולדתו ה-40, על ‘האהבה הראשונה’ - השחקן שבגללו אני כל-כך אוהב כדורגל.

ככה זה התחיל:
ראול בן 40. מה זה אומר עלייך שהשחקן שגדלת עליו וגרם לך להתאהב בדבר הזה ‘כדורגל’, מי שהערצת כמו עיוור- כבר פרש ממזמן ממשחק והוא כבר בן 40? זה אומר שאתה כבר לא ילד! אבל את האהבה הראשונה, אהבת הנעורים שלך - אתה לעולם לא תשכח. אהבה ללא תנאים, ללא גבולות, ללא פשרות, אהבה ללא שאלות, מן קסם מאגי כזה. והכדורגל תמיד מחזיר אותך להתלהב כמו ילד. אני לא זוכר את החיים שלי לפני הכדורגל ולא יכול לחשוב עליהם ללא כדורגל. רונאלדו היה כובש יותר מכולם, זידאן היה קוסם עם הכדור, בקהאם היה האייקון הנערץ - אבל לא, אני בחרתי ראול!
“ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול”, כך, ב-8 מילים, תימצת אמיליו בוטראגיניו, עוד אגדה של ריאל מדריד - את התורה כולה. אחד המשפטים היותר נכונים שנאמרו בהקשר הכדורגל איי-פעם. ראול הוא הסיבה שבגללה התאהבתי בקבוצה הזו והפכתי לאוהד מס’ 1 של ריאל מדריד. אני זוכר כל גול שלו, והיו לו הרבה, ברוך השם - מלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים עד שבא כריסטיאנו - עם הנשיקה המסורתית לטבעת, החיוך, הטירוף. הוא כבש לא פעם ב-‘ואסילינה’ - הקפצה - כמו זו בקאמפ-נואו כשהשתיק את הקהל, שהייתה הסמל המסחרי שלו, הוא כבש בנגיחות, הוא כבש בדריבל. אבל הוא כבש גם בדחיקה. וכל גול מבחינתי היה ‘גולאסו’. אין כמו לחגוג גול של השחקן שגדלת עליו, אין כמו לצעוק את שאגת ה-Gol De Raul. להבקיע איתו בפיפה ובפלייסטיישן, ללכת עם החולצה שלו בביה"ס, להוריד עוד תמונה במחשב, אחח - היו ימים. הוא ליווה אותי כילד, כנער מתבגר, בתיכון, בחלק מהצבא.

קליפ הפרידה שהכנתי על ראול - לחצו כאן