באיירן מינכן 2016/2017 :: לה פסטה די דון קארלו

עברו חמישה חודשים מאז חצי הגמר ושוב הפסדנו 0:1 בקלדרון. זו לא היתה הופעה טובה שלנו אבל ניתן לקרלו הנחה שזה משחקו השני בלבד באירופה איתנו ולא בסוף שנה שלישית. רובן שנכנס כמחליף (וכנראה רק ככה ניתן להשתמש בו) ייצר איומים על השער. מרטינז עבד קשה בהגנה ואלאבה כרגיל בחודשים האחרונים היה חלש. וידאל עשה פנדל חסר אחריות לחלוטין ובסה"כ עדיף להשאיר הערב הזה מאחור. קצת הסתבכנו בבית ונהיה כנראה חייבים לנצח את אתלטיקו במינכן כדי לסיים ראש בית.

 

אפשר לתת הנחות על זה שזה רק תחילת תקופה אבל אני לא ראיתי סיבות לאופטימיות מצידכם.
נגיד את זה ככה - אם אנצ'לוטי היה יכול להתחיל את המשחק מהתחלה עכשיו - אני לא יודע מה הוא היה עושה. ההרכב היה נכון ובכל זאת לא הספיק. לפתוח עם רובן? שווה את זה רק אם הוא יביא את אחת ההברקות שלו. לוותר על אלונסו האיטי? אין לטובת מי. בקיצור, נראה שבאמת נתתם מה שיכולתם וזה לא הספיק. זה מה שמדאיג.
מולר את לבנדובסקי זה הרבה יותר רגל מסיימת מרגל יוצרת, והרגל היוצרת - אלונסו-טיאגו-ריברי-רובן - כבר לא שייכת (או מעולם לא הייתה שייכת, במקרה של טיאגו) לשפיץ זה של אירופה, זה שמכניע הגנות כמו זו של אתלטיקו (שאפילו מסי-סוארז-ניימאר נכשלו מולם). וידאל אמנם שיחק רע במיוחד, אבל במקרה שלו די ברור שמדובר במקרה חד פעמי.

 

תרגיעו עם המסקנות שלכם, לא בושה להפסיד, זה קורה לכל הגדולות ביותר, מאמן חדש, שיטה חדשה, מערך חדש, צריך לתת זמן לקבוצה ולמאמן.

 

האמת שהרוב לא חדש אלא ירושה שהוא ממשיך על הבסיס של קודמו עם שינויים מסויימים. מותר מידי פעם לתת משחק שחור וכן זה מדאיג, אבל יש עוד זמן לעבוד על דברים.

 

אפנברג אני כמוך מת על אנצ'לוטי אבל לפעמים צריך להישאר מאופקים כי חלק מהחיים זה גם אכזבות, בכל אופן אנצ'לוטי מאמן אדיר ואני לא חושב שהוא יכול להיות כישלון, צריך לחכות לחודשים אפריל-מאי הפסד 1-0 בחוץ לאתלטיקו זה לא מדד לשום דבר.

בנתיים באיירן ניראת מצויין והיא יכולה רק להשתפר, אנחנו רק בסוף ספטמבר, יהיו עוד המון שינויים בהרכב, פציעות, רכישות ומה לא... לדעתי הכח של אנצ'לוטי יבוא לידי ביטוי בנוקאאוט.

 

אנצלוטי מאמן טוב, שבעיקר יודע להרגיע את המערכת, וידוע באווירה הטובה שהוא יוצר בקבוצות שלו. סה טו, מבחינה טקטית הוא מאמן סולידי, לא יותר.

אני כן חושב שהוא מתאים לבאיירן, ויכול להביא לה את הצמפיונס.

מה שעדין לא מובן לי, למה חאבי מארטינס לא משחק בעמדה שלו, שזה קשר אחורי. הוא פשוט לא בלם, בבילבאו הואנשיחק והתחיל את הקרירה שלו כקשר אחורי, הוא גם ידע לבוא מאחורה ולכבוש.

כבלם הןא ביזבוז, והומלס ובאטנג עדיפים עליו.

 

צודק לגמרי. אני ממש לא מתרגש מההפסד. הפסדנו לקבוצה שמובילה נכון להיום את הליגה בספרד ושספגה שני שערים בלבד בשבעה מחזורים (ובספרד זה כן מעיד על הגנה חזקה, לא כמו בבונדסליגה). משברון אם נקרא לזה אינו אקוטי בספטמבר-אוקטובר (תראו איך סיימו את השנה העברית הגדולות ביבשת: סיטי עם הפסד בליגה, יונייטד עם עוד תיקו, ריאל עם עוד תיקו וברצלונה בפתיחת הליגה הרעה שלה מאז 2006 עם הפסד בויגו) כך שאין שום סיבה לדאגה כרגע. לחזור מספרד עם הפסד בשלב הבתים לא מדאיג אותי. לחזור שלוש פעמים רצוף משם בחצי גמר עם הפסד זה כשלון ובשאיפה שהפרק הזה מאחורינו.

 

מאוד מקווה שיהיה לכם את השכל לשחרר אותם. זה שכרגע הם עדיין תורמים זה נחמד, אבל שלושתם כבר לא יכריעו את המשחקים הבאמת חשובים (כמו נגד אתלטיקו). אני לא יודע אם המחליפים שלהם (סאנצ'ס, קומאן, קוסטה) כן יגיעו לרמה שהם היו בה ויכריעו משחקים כאלה, אבל להם יש עוד סיכוי להתפתח לשם. לסחוט את מה שנשאר לא יביא תואר.

 

ונחזור לריברי. כמה זמן עבר מאז שהזכירו כאן שמוקדם מידי לחגוג לגבי הכשירות שלו? הוא בחוץ כמובן לכמה שבועות

 

משחק מאוד לא טוב שלנו בפרנקפורט. הנחמה שלפחות גם דורטמונד לא ניצחה (שאר היריבות לצמרת לא מעניינות). רובן פתח וכבש גול יפה (לא נס ליחו!), קימיש ממשיך בכושר הכיבוש המטורף שלו אבל מולר עדיין חושך וההגנה היתה רעה מאוד (בואטנג נלחם לבד שם-משחק חושך של הומלס). ביום רביעי חייבים לנצח את איינדהובן כדי להשאיר את אופציית ראשות הבית בצ'מפיונס בחיים. שלושה משחקים פחות טובים אבל נזק גדול לא נגרם.

 

אני ממש לא מצליח להבין את אנצ'לוטי, איך כל פעם הוא פותח עם צ'אבי למרות היכולת החלשה שהוא מפגין, עונה שעברה שיחקנו לא פעם עם וידאל כקשר אחורי שהיה הרבה יותר דינמי מאלונסו.
מולר חושך בנתיים, אבל ממנו אני לא דואג הוא צריך להבקיע כמה שערים ויחזור לעצמו, לאהם גם חושך, קימיש כבר עכשיו עדיף על לאהם, לצערי אני נאלץ להגיד את זה למרות כל האהבה שלי ללאהם.

 

אני חושב שאנצ'לוטי רוצה סוג של גרזן שגם יעשה אירגון משחק מאחור ולכן נוח לו עם אלונסו. הוא גם תמיד מעדיף את השחקנים המנוסים על פני הצעירים, זה היה כך הרבה פעמים בקריירת האימון שלו לטוב ולרע. זו עמדה אחורית מידי עבור וידאל וכנראה קצת גדולה מידי על קימיש כרגע. עם השיקול הזה אני עוד כן יכול לחיות.

מה שיותר מפריע לי זו הרגשה שאיבדנו את השליטה ודומננטיות במשחקים. קצב המשחק כבר לא שלנו, אנחנו נגררים בקלות רבה יותר לצורה בה היריבה משתנה קטקטית. בשנים האחרונות הייתה לנו דומננטיות ושליטה כמעט אבסולוטית בכל משחק. זה נראה כאילו זה כבר לא בידיים שלנו וזה עניין מדאיג.